משאת המלך/דברים/כד
א[עריכה]
וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו (כד א)
כתב הרמב"ם (בפ"א מהל' גירושין הל"ה) זה שנאמר בתורה ושלחה מביתו אין ענינו שלא יגמרו גירושיה עד שתצא מביתו, אלא משיגיע הגט לידה גמרו גרושיה וכו', מיהו הנה ברמזי המצות להל' גירושין כתב מ"ע והיא שיגרש המגרש בספר, וכ"כ בספהמ"צ (עשה רכ"ב). ויש לדקדק דהול"ל שיגרש המגרש ומה הוא שהוסיף וכתב בספר, והרי כיוצ"ב במצות קידושין (בריש הל' אישות) לא כתב שיקדשנה בכסף או בשטר או בביאה, ומבואר דעיקר הגירושין הוא שישלחנה, אלא שבאה המ"ע וההלכה ששילוח זה יהא בספר ולא ע"י שילוח בעלמא.
ועיין חינוך (מ"ע תקע"ט) שמי שגירש אשתו ולא כתב לה גט ביטל מ"ע, ולהדיא שהמ"ע הוא שהשילוח שהוא עושה יהא שילוח בספר ולכך המשלחה שלא בגט ביטל המ"ע, [אף דאכתי יש להבין דמ"מ מאי קעביד]. ויובן לפי"ז המיעוט למשלחה והיא חוזרת שאינה מגורשת, כיון דעצם החפצא של הגירושין הוא השילוח והרי אין כאן, ושפיר נמי כתבו התוס' בגיטין (ע"ח.) דצריך שיאמר לה בשעת נתינה דהרי את מותרת לכל אדם כדי שלא תהא חוזרת דבעינן משלחה ואינה חוזרת, ע"ש, והכל מה"ט דבעינן הכא שילוחה.
טו[עריכה]
ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש (כד טו)
הרמב"ם (בפי"א משכירות ה"א) כתב דאין לוקין על לאו זה משום דניתן הלאו לתשלומין, והמנ"ח (מצוה ר"ל) תמה דהלא הלאו הוא לא על מה שהפקיע ממונו אלא על שאחר לשלם, וא"כ אמאי יחשב בזה לאו הניתן לתשלומין והלא א"א לתקן את איסור זה, ע"ש.
ונראה מבואר מכאן דתשלומי שכר שכיר אינם רק מכח ההתנאה שביניהם, אלא דאף התורה חייבה אותו בחיוב לשלם לשכיר שכרו, וכמו דנתרבה בדיני שכיר חיובים אחרים, כגון לאכול מהמחובר שעושה בו שזהו ודאי חיוב חדש, כמו"כ עצם דמי שכירותו ג"כ מתחייב בחיוב התורה, וזמן חיוב זה הוא לשלם לו ביומו וכל שלא שילם לו בו ביום הרי כבר לא קיים לחיוב התורה לשלם לו שכירותו, וזהו לאו דבל תלין ולאו דלא תבוא עליו השמש, נמצא לפי"ז דיסוד לאו דבל תלין הוא אכן מה שלא שילם לו את חיובו, לכן חשבינן ליה לאו הניתן לתשלומין, ואף דעד השתא מיהא עבר, מ"מ ה"ז דומה ללאו דגניבה וגזילה דחשבינן להו ניתנו לתשלומין.
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א