מראי מקומות/סנהדרין/צח/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף יד רמ"ה מהרש"ל רש"ש |
מראי מקומות
סנהדרין צח ב
אמר רב נחמן אי מן חייא הוא כגון אנא[עריכה]
בספר אוצר יד החיים לרבי ישכר דוב באב"ד (אות תקל) הביא בשם מצפה איתן (סוטה מט:) שציין לדברי הגמרא בשבת שהיה שם אמורא ששמו 'אנא', וכבר קדמו הגר"א ז"ל (מובא בספר דברי אליהו בסוטה שם). ועפ"ז כתב האוצר יד החיים לבאר גם את דברי רב נחמן כאן, שכוונתו שאם משיח מן החיים הרי הוא בכגון 'אנא' האמורא[1].
ובספר מעילו של שמואל (עמ' קצב) כתב בשם המהרי"ל דיסקין שאמר בשם בעל החבל יעקב, שאין בכל הבבלי והירושלמי אמורא בשם אנא ולא ידע כוונת הגר"א בזה.
ובספר דרך שיחה (פ' בהעלותך) הביא לפני הגר"ח קניבסקי מרא דכולא תלמודין, שמועה זו מהגר"א ושאלו היכן הוא נמצא בירושלמי. והשיבו: בירושלמי שבת (פ"ו ה"ה) 'אנן'. ויש גורסים 'חנן'. ואפשר שהגר"א גורס 'אנא'. עוד הוסיף הגרח"ק: והייתי פעם אצל הגרא"ז מלצר ז"ל, ואמר את הווארט הזה בשם הגר"א, אבל איני יודע אם הגר"א אמר זאת. וכ"כ בספר מועדי הגר"ח (ח"א עמ' 16) ששאל כן להגרח"ק וכתב לו: אין אנא אבל יש אנן, ויתכן שהגר"א שם גרס אנא, עכ"ל. ובספר בדידי הוי עובדא (עמ' תלז) כתב שפעם אחת אמרתי דברי הגר"א הנ"ל לפני הגר"ח זצ"ל ואמר לי שמעולם לא שמע על אמורא בשם אנא בירושלמי. עוד יש שהציעו שאפשר שכוונת הגר"א לרב אינא הנזכר בירושלמי בהוריות (וילנא טז.).
ובספר 'בדידי הוי עובדא' (שם, וכ"ה בשדה צופים סוטה) הביא בשם אחד מבני דורנו שיש לפרש כוונת הגר"א לאמורא הנזכר בדברי הירושלמי בחלה (פ"א ה"ג), שם אמרו כך: רב יונא בעי כמ"ד אינו כנכסיו, ברם כמ"ד כנכסיו הוא חייב. א"ל אוף אנא סבר כן, ע"כ. והנה בירושלמי לא נזכר כלל שרב יונא ייחד את נידונו לאמורא מסויים, ורק נראה ששאל שאלתו באופן כללי, ועל כך השיבו לו 'אוף אנא סבר כן', ומאחר שאין מדובר בתשובתו של אמורא מסויים אלא בתשובת בני הישיבה, על כרחך ש'אנא' הוא שם של אמורא שבני הישיבה אמרו לרבי יונא שאף אנא סובר כן.
- ↑ ועל פי דברי הגר"א הנזכרים, ביאר בספר פרי שלמה (לרבי יעקב שלמה הולצברג) גם את דברי הגמרא בברכות (מז:), 'מחוי רב חסדא כגון אנא ורב ששת' - פירוש, אותו אמורא ששמו 'אנא' עם 'רב ששת' הם נקראים ת"ח המחדדים זה לזה בהלכה. 'ורב ששת מחוי כגון אנא ורב חסדא' - וכוונתו גם כן על אותו אמורא, שהוא ורב חסדא נקראים שני ת"ח המחדדים זא"ז בהלכה. אלא שמעיר הפרי שלמה מדברי הגמרא בשבועות (מא:) שם איתא כעין זה, שרב נחמן אמר לאדם שהתנה עם חברו שפרעון החוב יהיה בפני שנים ששנו הלכתא, ואמר לו רב נחמן שיכול להשיבו בפניו ובפני רב ששת: אי אמרת לקיומי תנאיה, זיל אייתינהו - דהא אנא ורב ששת דתנינא הלכתא וספרא וספרי ותוספתא וכולא גמרא, ע"כ. ושם הלא אי אפשר לפרש שכוונת רב נחמן לרב ששת והאמורא ששמו 'אנא', שכן לשון 'תנינא' הוא 'שנינו' ועל כרחך שכוונתו לכלול עצמו עם רב ששת, כי אם לא כן היה לו לומר 'דהא אנא ורב ששת דתנו הילכתא'.
ובספר שדה צופים (סוטה שם) הוסיף להעיר על ביאור זה מדברי הגמרא ביומא (פו.) שם דנה הגמרא היכי דמי חילול השם, ומובאים שם דברי רב שאמר: כגון אנא, אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר. ורבי יוחנן אמר כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין. וכתב שם רש"י: כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין, ואין הכל יודעין שנחלשתי בגרסתי, ולמדין הימני להבטל מתלמוד תורה, ע"כ. הרי מבואר מדבריו שכוונת רבי יוחנן היתה לעצמו, ועל כך אמר שאין הכל יודעים 'שנחלשתי' - אני, בגירסתי. וכך גם בסנהדרין (ה.) איבעיא להו, כגון אנא דגמירא וסבירנא ונקיטנא רשותא וכו'. ועוד שם (כח:) אמר שמואל, כגון אנא ופנחס דהוינן אחי וגיסי. ובנדה (כ.) אמר רב אשי, כגון אנא דלא ידענא בין האי להאי, לא מבעי לי למחזי דמא. שבכל אלו המקורות פשוט ש'אנא' היינו 'אני' ולא האמורא אנא.