מראי מקומות/סוגיות/שביעית
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים
מפרשי הרמב"ם
|
- אם שביעית בזה"ז דאורייתא
הר"ן במגילה יח ד"ה ועוד הביאו, הביא את דברי התוס' במנחות סו. ד"ה זכר, ומשמע דסברי תוס', דקי"ל כר"ג ובית דינו שנמנו על תוספת שביעית והתירוה בזה"ז, מחמת שלמד ר"ג כן מהלכה למשה מסיני, שאין התוספת נוהגת רק בפני הבית, כדאיתא במ"ק ד., ע"כ, ומזה משמע דס"ל דשביעית בזה"ז דאורייתא, דאם הותר ע"י הלכה למ"מ רק התוספת ממילא שביעית עצמה לא הותרה, והכי נמי יש להוכיח מדברי השאילתות בשאילתא קיב, אבל הב"ח בחו"מ סי' סז אות ג, הביא שהרא"ש והרמב"ם וסמ"ג והר"ן כולהו ס"ל דשביעית בזה"ז דרבנן, והב"י בחו"מ סי' סז,א, הביא את דברי הרז"ה דס"ל דליכא שמיטת כספים בחו"ל בזמן הזה, ועי"ש במה שהוספתי גבי זה, וכן הביא הב"י שם את דברי הראב"ד קודם שחזר בו, דס"ל דליכא שמטה בזה"ז כלל, ומאידך הביא הב"י שם הרבה ראשונים דסברי דנוהגת בזה"ז מדרבנן או מדאורייתא, ועי"ש במה שהוספתי בזה, ומ"מ לגבי אי הויא בזה"ז מדאורייתא יש להוסיף דהיראים בריש סי' קסד, ובסי' שמה אות א, ס"ל כרבי דשביעית בזמן הזה אינה דאורייתא, והכי נקטינן דשביעית בזמן הזה אינה דאורייתא ככל הנך.
- מתי שנת השמיטה
הטור והב"י בחו"מ בסי' סז אות ט, וביו"ד בסי' שלא,יט, הביאו בזה מחלוקת, ועי' בחו"מ שם במה שהוספתי בזה.
- פירות שגדלו ונגמרו בקרקע של גוי בארץ ישראל בזה"ז האם יש בהם קדושת שביעית
בשו"ת אבקת רוכל סי' כד, הביא בעל הב"י שנחלק בזה עם המבי"ט, דלב"י אין בהם קדושה ולמבי"ט יש בהם קדושה, ויש להעיר דהרמב"ם בתשובה בפאר הדור סי' טו, נשאל אם יש בזמנינו איזה דין שביעית במה שזורע גוי, והרמב"ם ענה דאין במה שזורע גוי איסור ספיחים כלל ושרי לאכול, ע"כ, ולכאו' מזה שענה להם כך משמע דכוונתו לומר שאין שום דין שביעית בפירות הגוי דהא זה מה ששאלוהו, ואם היה שום דין כגון ביעור וקדושת שביעית הו"ל למימר להו, אמנם מאידך מדלא נחית הרמב"ם כלל לבאר שאר דיני שביעית אלא רק דין ספיחים אפשר שנוסח השאלה שלפנינו אינו מדוייק ובפרט שרוב תשובות הרמב"ם מתורגמים מערבית ולא נכתבו בעברית, ועל כן נראה דאין ראיה מתשובה זו.
- הזמורות אינם הפקר בשביעית
ר"ש ז,ד כלאים סוף ד"ה אי אדם.
- עצי שביעית אם יש בהם קדושה
עי' תרומות י,ה במפרשים ובפרט בר"ש, וסוכה מ. ותוס' שם, ובסוף מעשרות שנינו דזרע של פירות שאינו ראוי לאכילה אין בו קדושת שביעית, ולכאו' הוא לא גרע מעצים.
- אבות ותולדות בשביעית
ילפי' להו משבת לאסור ליטוע מלזמר כמו שבשבת הם שייכים לאותו אב ר"ש שביעית א,א ד"ה עד עצרת, ועי' ר"ש ב,ו ד"ה פחות.
- ליטוע נטיעה בשביעית, דאורייתא או דרבנן
הר"ש בשביעית א,א ד"ה עד עצרת, הביא בזה מחלוקת, ועי' ר"ש ב,ו ד"ה פחות.
- יש להוסיף ולהרחיב איסור שביעית ולומר שינהג ביותר דברים ממה שנוהג בו ערלה כיון דנוהגת אף במאכל בהמה משא"כ ערלה
ר"ש שביעית ז,ו ד"ה ולדמיהן.
- דבר שהוא חיי נפש ככביסה לרבי יוסי, בנדרים פ
- , הוי כאכילה ושרי אע"ג דלא הוי הנאתו וביעורו שוה
שביעית ח,ה בירושלמי, הובא בר"ש.
- שדה משומרת אם פירותיה נאסרים
תוס' בסוכה לט: ד"ה בד"א, כתבו בזה פלוגתא, ובב"מ נח. ד"ה לשמור, אסרו, והר"ש מתיר כדמוכח בשביעית ט,א ד"ה וניקחין, שכתב דלא חשדי' ליה וכו', משמע שהפירות מותרים.
- יש קדושת שביעית בהפקר
ר"ש שביעית ט,א ד"ה וניקחין.
- אם איסור ספיחים הוא דאורייתא
היראים בסי' שמו, כתב דאינם אלא דרבנן.
- אם איסור ספיחים הוא אף לפני זמן הביעור
לרש"י רק אחרי הביעור, ומאידך לר"ש ורבינו ניסים גאון ולר"ת אפי' לפני הביעור, כן מבואר מדברי הר"ש בשביעית ט,א, והתוס' בפסחים נא:, וכן סבר היראים בסי' קנח אות יג, וכן מוכח מהרמב"ם שכתב בהל' שמיטה, ד,ב, דהספיחין אסורים מדרבנן, ומאידך ס"ל בפרק ז,ג, דפירות שביעית אסורים אחר הביעור מהתורה וישרפו, וא"כ על כרחך הספיחים דנאסרו מדרבנן היינו אף קודם הביעור דלאחר הביעור אסורים מן התורה, וכן משמע מסתימת דברי הרמב"ם בפרק ד שם, ונמצא דכולהו סברי דלא כרש"י שהתיר ספיחים קודם זמן הביעור, ונדחו דבריו מההלכה, ונקטינן לאסור אף לפני זמן הביעור.
- תבן וקש, אם יש בהם איסור ספיחים
היראים בסי' קנח אות יב, כתב דכיון דאינם נאכלים לאדם אין נוהג בהם איסור ספיחים, אמנם מתוס' בתענית ו: ד"ה עד מתי, מבואר דס"ל דלרבי עקיבא דקי"ל כוותיה אף תבן וקש אסורים.
- מהו דין ביעור
הרמב"ם בהל' שמיטה ז,ג, כתב דכשיכלה לחיה צריך לשרוף, והראב"ד שם סובר דכשיגמר בעיר צריך להפקיר וכשיכלה לחיה ישרוף, והר"ש בשביעית ט,ח, ס"ל דכשיכלה לחיה יפקיר ואם לא הפקיר יאסר וימכר לרשעים שאוכלים (ט,ט), ואם הפקיר יאכל אפי' אחר זמן הביעור, וכ"כ היראים בסי' קנח, דהביעור הוא הפקר ואם הפקיר יכול לאכול ממנו אחר זמן הביעור, וכ"כ רש"י בפסחים נב: ד"ה משום שנאמר, דהביעור הוא הפקר, וציינו דכן שיטת הרמב"ן על התורה בפרשת בהר, וסמ"ג, ועי' כס"מ ז,ג.
- אם שביעית תופסת דמיה אף לענין שצריך להפקיר את הנתפס
הרמב"ם בהל' שמיטה ו,ז, הביא את דין דשביעית תופסת דמיה, ויש להעיר דהיראים בסי' קנח אות טו, כתב דהיא תופסת דמיה וצריך להפקיר את הנתפס כשם שצריך להפקיר את פירות שביעית.
- אכל פירות שביעית ומצא דבר מיאוס יפלוט ואע"ג דמפסיד
תרומות ח,ב בסוף המשנה גבי פשפש, ובירושל'.
- לעשות מפירות משקין
גבי תרומה ומע"ש אסור חוץ מיין ושמן, תרומות יא,ג, ואפשר דה"ה גבי שביעית.
- סחורה אסורה בשביעית רק בדבר ששייך בו דין ביעור ורק אחרי שנאסר כשעבר זמן הביעור
כן סבר רש"י והביאו הר"ש בשביעית ז,ג, וחלק עליו, וכן חלקו עליו תוס' סוכה לט. ד"ה שאין.