מראי מקומות/סוגיות/יסוד החזקה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף משנה תורה להרמב"ם והשגות הראב"ד נושאי כלים מפרשי הרמב"ם

מראי מקומות סוגיות יסוד החזקה

צורתא דשמעתתא

יסוד דין חזקה

יסוד דין חזקה דמעיקרא היינו שכל שנולד ספק אם נשתנה הדבר ממה שהיה מתחילה מעמידים הדבר על חזקתו הראשונה ונקטי' שנשאר כמות שהיה ולא נשתנה. וילפי' לה בחולין (דף י' ע"ב) מבית המנוגע עיי"ש. ובפשוטו היה נראה שיסוד הדין לילך אחר חזקה הוא שלא לחדש שאירע ונתרחש שינוי, דמהיכ"ת לחדש את המאורע של השינוי. וא"כ יסוד דין חזקה הוא שלא לחדש חידושים.

אמנם כבר העמידו רבותינו האחרונים בראיות מכריחות שיסוד החזקה אינו שלא לחדש מאורע של שינוי. אלא יסוד החזקה הוא "להחזיק" בספיקות כפי הפשטות והסתמא וכפי איך שהדבר מוחזק אצלינו. וכיון שעד עכשיו היה הדבר כן, הרי כל שלא נודע לנו בבירור שנשתנה הוי הדבר מוחזק אצלינו כמות שהיה, ואמרה התורה שבספיקות יש לנקוט כפי הסתמא דמילתא שהדבר מוחזק אצלינו. ונבאר הראיות העיקריות לזה:

א. חזקה שלא נתבררה בשעתה - התוס' בחולין (י"א א' ד"ה אתיא) והראשונים שם יסדו שכל חזקה שלא נתבררה בשעתה אינה חזקה. וכגון בהמה שנשחטה ויש ספק אם היא טריפה, אין לה חזקת כשרות שאינה טריפה, משום שבשעה שנולדה לא היה ידוע שאינה טריפה דיתכן שנולדה טריפה. ואע"פ שלאחר שחייתה י"ב חודש נתברר למפרע שלא היתה טריפה, מ"מ החזקה "לא נתבררה בשעתה". ואם יסוד החזקה הוא שלא לחדש שאירע שינוי אין מובן לכאו' ליסוד זה, שהרי סו"ס נתברר שנולדה שלימה וא"כ אם נימא שנטרפה הרי אירע בה שינוי. ומבואר שיסוד החזקה הוא לנקוט כפי איך שהדבר מוחזק לן, ובזה כיון שלא נתבררה בשעתה הרי לא החזקנו אותה מעולם לכשרה, ולא אכפ"ל שעתה אנו יודעים שנולדה כשרה כיון שבפועל לא החזקנו את החזקה.

ב. הכחשה מבטלת חזקה - התוס' בכתובות (כ"ו ב' ד"ה אנן) הביאו שיטת ר"י בר ברוך דאף שקיי"ל בתרי ותרי מעמידים דבר על חזקתו, אבל היכא שמתחילה באו העדים שמעידים נגד החזקה, ואח"כ באו העדים המסייעים לחזקה, אין מעמידים על החזקה, משום ש"מיד כשהעידו יצא מחזקתו ע"י עדותן". והיינו שכבר יצא הדבר מחזקתו. ואם יסוד החזקה הוא שלא לחדש שאירע שינוי אין מובן כלל למה נתבטלה החזקה, הרי סו"ס עתה יש כאן תו"ת ויש לנו לומר שלא אירע שינוי. ומבואר שיסוד החזקה הוא לנקוט כפי שהדבר "מוחזק" אצלינו, ובזה יסד הריב"ב שכיון שהעידו עדים נגד החזקה הרי קיבלנו דבריהם ושוב אין הדבר מוחזק אצלינו, ונתבטלה החזקה.

ג. ספק בעיקר החזקה - מבואר בפוסקים שהיכא שהעמדנו דבר אחזקה אפי' נולד אח"כ ספק למפרע שמא מתחילה לא היה כן, נשאר הדבר על חזקתו, כיון שמתחילה הוחזק בהיתר. וכגון השוחט בסכין בדוקה, דקיי"ל שאם אחר השחיטה נמצאת פגומה שחיטתו פסולה דחיישי' שמא קודם שחיטה נפגמה (ונגד חזקת הסכין איכא תרתי לריעותא). אבל היכא שנאבדה הסכין לאחר השחיטה, ולאחמ"כ נמצאת פגומה, פסק השו"ע (יו"ד י"ח ג') שמעמידים הסכין על חזקת כשרות "הואיל ויצא הדבר בהיתר". והיינו שכיון שבשעה שנאבדה היה הדין להחזיק הסכין בכשרות, אף שעתה שנמצאת פגומה נולד ספק למפרע, יש לנו להעמיד על חזקה, כיון שכבר הוחזקה בכשרות. (והב"ח והפר"ח נחלקו ע"ז אך הט"ז והש"ך וש"פ קיימו דברי השו"ע). ומוכרח מזה שיסוד דין חזקה הוא לנקוט כפי שהדבר מוחזק לן, ומש"ה אף כשנולד ספק בעיקר החזקה מ"מ הדבר כבר הוחזק אצלינו כן ושפיר שייך להעמיד על החזקה.

ד. ד' רש"י בנידה - בריש נידה תנן שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן, והיינו שאשה שמצאה דם אין חוששין שמא ראתה קודם לכן אלא מעמידין על חזקת טהרה, וכל טהרות שנתעסקה בהן קודם טהורות. ובפשוטו החזקת טהרה היא כיון שידוע שמתחילה היתה טהורה. אבל רש"י (ד"ה העמד) כתב וז"ל העמד אשה על חזקתה שהיתה קודם ראייה שנתעסקה בטהרות אלו. ומבואר שהחזקה היא מהשעה שנתעסקה בטהרות. ולכאו' תמוה הרי על שעה זו גופא נולד ספק שמא כבר ראתה, וכן הקשה הרש"ש שם. וכתב בס' תורת יקותיאל (לבעל ושב הכהן - יו"ד סי' י"ח) שכיון שבשעה שנתעסקה בטהרות לא ידענו לה שום ריעותא והחזקנו אותה בטהרה, הרי"ז נותן לה חזקת טהרה. ומבואר להדיא שאיכא חזקה אף כשנולד ספק למפרע על עיקר החזקה, ומוכח שהחזקה היינו לנקוט כפי שמוחזק אצלינו.

ה. לימוד רוב מחזקה - התוס' בחולין (י"א א' ד"ה מנא) הקשו ל"ל קרא לדין רוב, דמאחר שילפי' מקרא שאזלי' אחר חזקה כ"ש שאזלי' אחר רוב שהרי רובא וחזקה רובא עדיף. ואם יסוד החזקה הוא שאין לחדש שאירע שינוי, לכאו' דברי התוס' תמוהין טובא, דמה בכך שרובא וחזקה רובא עדיף הרי דין רוב ודין חזקה הוי ב' דינים חלוקים לגמרי ואין כל שייכות זל"ז, ומאי שייטא למילף רוב מחזקה (והדבר דומה למי שיאמר ללמוד עדים מחזקה משום שעדים עדיפי מחזקה). ולכאו' מבואר בד' התוס' שהכרעת רוב והכרעת חזקה דמו בעיקר יסודן, והיינו שיסוד הכרעת חזקה הוא לנקוט כפי הצד הפשוט והמוחזק, ובזה דמי להכרעת רוב שמכריע כפי הצד הפשוט שהרוב מורה כמותו. ומאחר שהפשיטות דרוב עדיפא מפשיטות דחזקה שפיר יש ללמוד בק"ו רוב מחזקה. ודוק.

ו. מיעוטא דמיעוטא - ביבמות (קי"ט ב') איתא שהיכא דאיכא רובא וחזקה הו"ל אידך "מיעוטא דמיעוטא", ואפי' ר' מאיר דחייש למיעוטא מודה היכא דאיכא רוב וחזקה דלא חיישי' כיון שהוי "מיעוטא דמיעוטא". ומבואר שהצד שנגד חזקה נחשב למיעוט, והדבר פלא הרי הספק הוי ספק השקול ואיך חזקה עושה את הדבר למיעוט. וע"כ צ"ל שיסוד החזקה היינו לילך אחר הפשטות והסתמא דמילתא, וממילא י"ל שהצד שנגד החזקה הוי צד רחוק ודחוי, וזה נחשב כמו צד מיעוט וכמי שאינו. ודוק.

ז. חזקת סברא ובירור - הנה מלבד דין חזקה דמעיקרא מצינו בש"ס הרבה מיני חזקות, כגון חזקה של סברא ובירור כחזקה אין אדם פורע תוך זמנו וחזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה וכיו"ב. וכן מצינו דין חזקת ג' פעמים (שבפשוטו היא הוכחה משום שהמקרה לא יתמיד). וכן דין הוחזק הדבר לפנינו כגון הוחזקה נידה בשכנותיה ובנה כרוך אחריה שע"ז אמרו סוקלין ושורפין על החזקות. ובפשוטו אין כל שייכות בין חזקות אלו לחזקה דמעיקרא.

אבל במקומות רבים מאוד בדברי הראשונים והאחרונים מבואר שכל החזקות יסודן אחד וכולן בני חדא ביקתא נינהו. וזכינו שכתב כן להדיא המבי"ט ז"ל בקרית ספר במקומות רבים מאוד, שכל החזקות ילפי' מבית המנוגע עי' בפ"ד מהל' אישות שכ' שחזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ילפי' מבית המנוגע, וכ"כ בפ"ב שם בחזקה אין גומא בלא שער, וכן במקומות רבים. ובפ"א מאיסו"ב כתב שדין סוקלין על החזקות כהוחזקה נידה בשכנותיה ילפי' מבית המנוגע, וכ"כ בפ"כ שם. וכן נמצא כבר בספר יחוסי תנאים ואמוראים לא' הראשונים (ר"י ב"ר קלונימוס רבו של הרוקח - ערך חייא בר רב) שכתב שחזקת ג' פעמים ילפי' מבית המנוגע. וכ"כ שם בדין סוקלים על החזקות. וכן איתא בשו"ת הרדב"ז (ח"ד סי' רמ"ה - אלף שט"ז) שדין סוקלין על החזקות ילפי' מבית המנוגע. וכעי"ז מבואר בבית שמואל (אהע"ז סי' י"ט) עיי"ש היטב. וע"ע בנודע ביהודה (יו"ד סי' נ"ה) שכ' שחזקת אורח בזמנו בא דווסתות ילפי' מבית המנוגע. ויש לזה עוד הרבה מקורות בד' הראשונים והאחרונים ונתבאר באורך במק"א.

ובהכרח הביאור בזה שיסוד החזקה אינו שלא לחדש שאירע שינוי, אלא יסוד החזקה הוא לנקוט כפי הפשטות והסתמא דמילתא. ובזה שוו כל מיני החזקות דע"י הסברא והבירור נעשה הדבר מוחזק לן כן וזהו הסתמא דמילתא. וכן ע"י חזקת ג"פ ושאר מיני החזקות.

ח. חזקת ממון - וכן מצינו להרבה מהראשונים והאחרונים שדין מוחזק בממון יסודו מדין חזקה באיסורין, וכמו שהעמיד הקצוה"ח בסי' ר"פ, וכן מבואר בד' הראשונים במקומות מרובים מאוד, עי' בתוס' ב"ק כ"ז ב' שהטעם שאין הולכין בממון אחר הרוב הוא משום סמוך מיעוטא לחזקה. והרמב"ן והר"ן בכתובות (כ"ב א') כתבו שהטעם שחזקה דמעיקרא ל"מ להוציא ממון הוא משום שיש חזקת ממון נגדה "ואוקי חזקה להדי חזקה". והתורי"ד בקידושין (ע"ט ב') נקט שחזקת ממון מצטרפת עם חזקת דמעיקרא לעשות תרתי לריעותא וכ"כ רבים מגדולי האחרונים (המהרי"ט (חי' כתובות ע"ה ב'), הקצוה"ח (סי' ל"ד ה'), המחנה אפרים (הל' אישות סי' ג'), המקנה (קידושין ע"ט ב'), ובשער משפט סי' רצ"ה ב'). ויש לזה עוד מקורות רבים מאוד ונתבאר באורך במק"א.

וזכינו שנתבאר הדבר להדיא בשו"ת מהרי"ק (שורש ע"ב) שדימה חזקת ממון לחזקה דילפי' מבית המנוגע. וכ"ה בשו"ת חת"ס סי' ס"ז. ואם חזקה דמעיקרא הוא שלא לחדש שאירע שינוי הדבר תימה מה ענין חזקת ממון לזה הרי אין באים לומר שנעשה שינוי ממה שהיה מעיקרא אלא זה גופא הספק מי הבעלים מעיקרא. וע"כ שיסוד החזקה הוא לנקוט כפי הסתמא וכפי מה שמוחזק לן, וגם בחזקת ממון כל שהממון נמצא תחת ידו הריהו מוחזק לפנינו כבעלים ויש לזה תורת חזקה.

ט. חזקת מרא קמא - ידוע מה שדן הקונטרס הספיקות (כלל א' ה') בדין חזקת מ"ק אם הוא מדין חזקה דמעיקרא הוא מדין מוחזק. והקונה"ס הכריע שהוא מדין מוחזק, וכדבריו מבואר כבר במהרש"א בב"מ (ק' א') ובש"ך (חו"מ צ"א ל"ד בסו"ד). אבל רוב גדולי האחרונים נקטו שהוא מדין חזקה דמעיקרא: כ"כ המהרי"ט (חו"מ ח"ב סי' ל'), הפנ"י (ב"מ ו' ב'), הקצוה"ח (סי' ר"פ ב') הנתיה"מ (סי' פ"ח ד') הגרע"א (קמא סי' ל"ז ובסי' קל"ו) החת"ס (אה"ע ח"א פ') והשער משפט (סי' מ"ו י"ד). וכבר תמהו ע"ז דגמ' ערוכה היא בב"מ (ק' א') שאמרו "ולוקמה בחזקת מרא קמא ולהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה" הרי להדיא שחזקת מ"ק מדין מוחזק והמע"ה, ופלא הוא על דברי רבותינו.

וע"כ הביאור בזה שאע"פ שהכרעת חזקת מ"ק הוא מדין חזקה דמעיקרא, מ"מ ע"י שנעמיד על החזקה דמעיקרא נעשה המ"ק מוחזק בממון, ושוב יש לו דין המע"ה. ואם יסוד החזקה הוא רק שלא לחדש שאירע שינוי, אין מובן היאך עי"ז נעשה מוחזק, אך כיון שיסוד החזקה היינו להחזיק הדבר כפי שמוחזק אצלינו, א"כ הא דמעמידים על חזקה דמעיקרא היינו שמוחזק לן שהוא הבעלים כיון שכן היה מעיקרא, וממילא עי"ז הוי מוחזק כבעלי הממון ונעשה הממון בחזקתו. ודוק.

· מעבר לתחילת הדף