מראי מקומות/סוגיות/בן נח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף משנה תורה להרמב"ם והשגות הראב"ד נושאי כלים מפרשי הרמב"ם

מראי מקומות סוגיות בן נח

פתיחה

לא נכתבו מצוות בני נח בטוש"ע, אבל כתבם הרמב"ם בהל' מלכים פ"ט ופ"י, ומלבד הנפק"מ שיש בזה מה להורות לבני נח, עוד הוא נפק"מ דהגורם לגוי לעבור עליהם עובר בלפני עוור.

הטעם שטוב לישראל שישמרו הגויים את מצוותם

איתא בברכות ז., דבלעם רצה לקלל את ישראל כשהקב"ה זועם, דהקב"ה זועם בכל יום, ואמרי' התם דזמן כעסו של הקב"ה הוא בשעה שמלכי אומות העולם משתחוים לחמה, דכיון דהם משתחוים לחמה כועס הקב"ה, ומבואר דאע"ג דהכעס של הקב"ה הוא מחמת מעשי האומות אפ"ה ניזוקים אף ישראל ואפשר לקללם בזמן הזה, וטעמא דכיון דאין נחת רוח לפני הקב"ה באותה שעה אין מדת הרחמים שולטת ונכנס הקטרוג על עבירות שיש ביד ישראל, ועל כן יש צורך שישראל יחזקו את ידי הגויים לשמור את מצוותם כדי שלא יכעס הקב"ה וממילא לא יכנס לפניו הקטרוג, ואמנם היה אפשר לומר עוד דיש טעם כי האוהב אדונו יהיה חפץ שיעשה רצונו אפי' ע"י אחרים וא"כ אף אנן נרצה בקיום רצון ה' על ידם, אמנם בב"ק טז:, מצינו שירמיה ביקש על שונאיו שאפי' כשעושים צדקה יכשילם ה' בבני אדם שאינם מהוגנים, ועוד דב"ב י:, אמרי' דלא טוב לסייע לגויים לעשות צדקות דרק כאשר תכלה זכות הגויים נוכל לנצחם, ונראה שיש לחלק בין כשעושים חסד יותר ממה שמחויבים דבזה עדיף למנוע מהרשעים השנואים ומהגוים משא"כ במצוות שמחויבים בהם דבזה עדיף לסייעם כדי שיעשה רצון ה'.

ז' מצוות

הרמב"ם בהל' מלכים ט,א, כתב דנצטוו על ע"ז ועל ברכת ה' ועל שפיכות דמים ועל גילוי עריות ועל הגזל ועל הדינים דהיינו להושיב דיינים ועל אבר מן החי, וכתב הרמב"ם שם את פירוט הדברים, וסמ"ק בריש מצוה קפ, כתב דמלבד איסור גילוי עריות, יש בכלל הכתוב ודבק באשתו מצוה שיהיה לבני נח אשה המיוחדת לו, ע"כ, ויש לדון בדבריו אם כוונתו דהמצוה שיהיה לו אשה או דהמצוה שלא יתנהג בהפקרות לבוא על פלונית היום ועל פלונית למחר, דקצת קשה לומר דהמצוה היא שיהיה לו אשה, דהא אפי' בישראל לא מחייבינן לישא אשה אם לא מפני פריה ורביה או חששא דרבנן להתרחק מהרהור.

הכאת ישראל

הכי איתא בסנהדרין נח:, דמצווים, ופסקו הרמב"ם בהל' מלכים י,ו.

שביתה

בסנהדרין נח:, אמרי' דעובד כוכבים ששבת חייב מיתה אמר רבינא ואפי' שני בשבת, ופסקו הרמב"ם בהל' מלכים י,ט, ופירש"י שם בד"ה עובד כוכבים ובד"ה אמר רבינא, שאין האיסור לשבות כדיני שבת או לעשות יום מיוחד לשם שבת, אלא האיסור הוא לנוח ממלאכה, אמנם מדברי הרמב"ם שם, מבואר דס"ל דשרי להו לנוח ממלאכתם אלא האיסור הוא לעשות יום מיוחד לשם שבת או מועד ולחדש מצוה, ומסתבר דאף לפי דעת הרמב"ם אין האיסור לעשות שבת בל"ט מלאכות, אלא אם עושים יום מיוחד לשם מצות שבת הוא בכלל האיסור ואע"פ שמבעירים בו אש וכדו', ולפי הרמב"ם אתא רבינא לחדש דאפי' בשאר ימי חול נאסרו, אבל לרש"י אתא רבינא לחדש דאף שלא לשם מצוה אלא למנוחה בעלמא נאסרו, ומ"מ בין לפירש"י ובין לרמב"ם אסור לנוצרים לשבות כמו שהם שובתים ביום א', ומבואר מדברי הרמב"ם דה"ה אם מחדשים שאר מצוות חדשות דמתחייבים על זה מיתה אבל אין הורגים אותם אלא מודיעים אותם שהם מתחייבים מיתה, אבל לרש"י אין עליהם שום איסור להוסיף מצוות.

לימוד תורה

איתא בסנהדרין נט., דעובד כוכבים שעוסק בתורה בדבר שאינו ממצוותיו חייב מיתה, ופסקו הרמב"ם בהל' מלכים י,ט, ואיתא בחגיגה יג., דהמוסר דברי תורה לעכו"מ עובר בעשה, ומדברי תוס' שם ד"ה אין, מבואר דהמלמד גוי עובר נמי משום לפני עוור כיון דאסור לגוי ללמוד, ויש בזה נפק"מ בזמנינו שיש כמה אומות שלומדים תורה בבתי החכמה שלהם, ואסור לסייעם בזה דהוי לפני עוור, אמנם מדברי הרמב"ם שם משמע קצת דכל האיסור הוא רק שמכוונים לשם מצוה אבל אם לומדים תורה כשאר חוכמות לית לן בה, ומדברי הרמב"ם בתשובה בפאר הדור סי' נ, מבואר דשרי ללמד את הנוצרים תורה כי יש כמה מהם שיחזרו למוטב, ע"כ, ולכאו' הרי הוי לפני עוור, ואי נימא דהאיסור הוא רק כשמכוונים לחדש להם מצוה דהיינו מצות לימוד תורה, א"כ כשלומדים כדי לדעת אם תורתינו ראויה ונכונה או לא ולא מכוונים לשם מצות לימוד תורה שרי, אמנם לכאו' מ"מ הו"ל למיסר כיון דהמוסר דברי תורה לעכו"ם עובר בעשה, ואפשר דאם רוצים לבדוק אם תורתינו נכונה שרי למסור להם, ובב"ק לח., אמרי' דרומי שלחה שרים ללמדם תורה ולימדום, והקשו תוס' שם ד"ה קראו, דהא אין מוסרים להם דברי תורה, ומבואר דס"ל לתוס' דהאיסור למסור תורה הוא אף אם אין מכוונים לשם מצוה, ותוס' בחגיגה יג. ד"ה אין, הקשו מאי נפק"מ דהמוסר דברי תורה עובר בעשה הא תיפוק ליה מלפני עוור כיון דגוי אסור ללמוד, ע"כ, והשתא אי ס"ל לתוס' כדמשמע מדברי הרמב"ם דהאיסור הוא רק כשמכוונים למצוה א"כ הו"ל למימר בפשיטות דאכתי נפק"מ דאסור למסור אף שלא לשם מצוה וכגון בהני השרים של רומי, ומדלא תי' כך מוכח דס"ל דבכל גוונא אסור לגוי ללמוד תורה וממילא בכל גוונא אין ללמדם משום לפני עוור, ונמצא בידינו דגוי הלומד תורה שלא לשם מצוה אלא כשאר חכמות, לדעת התוס' הוא אסור ואסור ללמדו, ובדעת הרמב"ם נראה קצת דשרי, ואם לומדים כדי לראות אם תורתינו נכונה, לרמב"ם שרי, ובדעת התוס' אין הכרע בזה, ועל כן בכה"ג אפשר להקל.

הרבעת בהמה והרכבת אילן

הרמב"ם בהל' מלכים י,ו, כתב שבני נח אסורים בזה, ויש להוסיף דכ"כ נמי השאילתות בשאילתא צט, וכ"כ בה"ג בהל' כלאים בעמוד קח.

אם נצטוו על קידוש ה'

בסנהדרין עד:, מספקא לש"ס, ויש חילוף גירסאות שם אם נפשט דאין חייבים או דלא נפשט, ותוס' שם עה. ד"ה ואם, כתבו דיותר נראה כהספרים דנפשט דאין מצווים, וכן נקט הרמב"ם בהל' מלכים י,ב, וכ"כ האשכול בהל' ע"ז ד"ה תניא (קפט.), דאין מצווים.

אם נצטוו על הסירוס

הב"י באהע"ז סוף סי' ה, הביא בזה מחלוקת, ועי' במה שהוספתי על דבריו שם.

אם נצטוו בפרו ורבו

תוס' בחגיגה ב: ד"ה לא תהו, בסופו, כתבו דפרו ורבו נאמר אף לבני נח, ע"כ, וכ"כ השאילתות בשאילתא קסה, דאפילו גויים מיפקדי אפריה ורביה דכתיב ואתם פרו ורבו.

בן נח יכול בזמן הזה להקריב קרבן לה'

בזבחים קטז:, אמרי' דבן נח שרוצה להקריב בזמן הזה לה' עולה שרי ליה ועביד מצוה, וצריך שיהא מזבח ועצים שלא נשתמשו בו הדיוט מעולם ואסור לישראל להיות שלוחם או לסייע להם אבל מותר לישראל להורות להם כיצד יעשו, וכ"כ הרמב"ם בהל' מעשה הקרבנות יט,טז, ויש להעיר דתוס' בע"ז ה: ד"ה מנין, בדיבור הראשון וכן בדיבור השני, כתבו דאסור לבני נח להקריב מחוסר אבר בבמה שלהם, ואם מקריבים לא רק שחסר במצוותם אלא אף עושים איסור בזה.

· מעבר לתחילת הדף