מראי מקומות/ברכות/ב/ב

מראי מקומות ברכות ב ב

משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח

הקשו התוספות: א' עני גופיה מתי יתפלל. ב' כיון שבא זמן ק"ש אסור להתחיל בסעודה.

ובמהרש"א העיר מדוע לא הקשו התוספות כן בדברי המשנה משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, וכיצד יאכלו קודם ק"ש. וביאר דאה"נ כוונת המשנה שנכנסים לאכול ומותרים באכילה מצד דיני התרומה, אלא דמ"מ צריכים קודם לקרוא ק"ש. ובגנזי יוסף יישב דטעימה קודם ק"ש שריא, אבל העני אוכל סעודתו וזה אסור קודם ק"ש. עוד יישב דבמתני' אפ"ל שהתחיל בסעודה קודם הזמן בחולין ואח"כ אוכל תרומה, וכיון שהתחיל אינו מפסיק, משא"כ עני מתחיל סעודתו בשעה זו, ואפילו אם היה מתחיל קודם היה לו להפסיק דלדעת הברייתא סוף זמן ק"ש כשעומד מסעודתו וכבמצוה שזמנה עוברת אף אם התחיל מפסיק. ובספר קדשי יחזקאל (סימן א) הביא יישוב האבה"ע בטעם שלא הקשו התוספות קושייתם במתני', והוא ע"ד יישוב הגנזי יוסף, וזאת עפמ"ש הט"ז (סימן רלה) שטעימת פירות מותרת קודם מנחה. וגבי מנחה כתב הדגול מרבבה (סימן רלב) בשם הכסף משנה, וכ"כ הפמ"ג, דטעימת פירות עד כביצה חשובה טעימה ובפת עד כזית, וכיון דאכילה היא בכזית, נמצא שאת דברי המשנה 'נכנסים לאכול בתרומתן' אפשר להעמיד באכילת פרות פחות מכביצה המותרת כדין טעימה, אך עני הנכנס 'לאכול פתו' ע"כ היינו יותר מכזית, ופת יותר מכזית אסורה. ובגנזי יוסף כתב שאפשר שהמהרש"א ס"ל דטעימה אסור כדעת הסוברים כן.

והרש"ש יישב עיקר קושיית התוס' מתי יתפלל העני, שכן הדרך שהעני נכנס לביתו כשהוא רעב וסעודתו עדיין אינה מוכנת כי ביתו ריק, ולכן אוכל תחילה פת במלח לשבור רעבונו וסעודתו העיקרית מתעכבת עד שתלך אשתו לקנות צרכי הסעודה, לתקנה ולבשלה. ובזמן זה יקרא ק"ש ויתפלל.

לא עני וכהן חד שיעורא הוא

הקשה הצל"ח אם כן מדוע לא נקטה הברייתא בזמן צאת הכוכבים אלא נקטה בזמן שעני נכנס לאכול פתו במלח, וכעין שהקשתה הגמרא לעיל על זמן שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, ובשלמא התם קמ"ל מילתא אגב אורחה זמן אכילת תרומה בכהן שנטמא אך בעני אין זה שייך. ויישב, שנקט לה אגב סיפא שסוף הזמן הוא שעה שעומד ליפטר מתוך סעודתו.

קא סלקא דעתך דעני ובני אדם חד שעורא הוא ואי אמרת עני וכהן חד שעורא הוא חכמים היינו רבי מאיר

בצל"ח העיר שיכלה הגמרא להקשות עוד שאם זמנו של רבי מאיר זמן צאת הכוכבים הוא, אם כן ליתני צאת הכוכבים, ובשלמא לענין כהן אשמועינן דין זמן אכילת כהן שנטמא בתרומה, וכן גבי עני נקט לה משום סיפא אך לענין בנ"א בערבי שבתות מאי קמ"ל. ויישב, שאה"נ יכלה הגמרא להקשות כן אלא שעדיפא מיניה פריך חכמים היינו רבי מאיר.

ובספר זכרון יעקב יישב, שהא קמ"ל שבערבי שבתות שרי לאכול קודם קריאת שמע משום מצווה, וכדרך שביאר הצל"ח עצמו בהתר אכילת כהנים בתרומה בצאת הכוכבים אף שעדיין לא קראו קריאת שמע שזמנה בצאת הכוכבים.

עני וכהן חד שיעורא הוא עני ובני אדם לאו חד שיעורא הוא

בפני יהושע (ד"ה שם לא) הקשה מדוע לא דנה הגמרא הי מינייהו מאוחר כהן או בני אדם, כדרך שתדון למסקנא דעני וכהן לאו חד שיעורא הוא הי מינייהו קדים. וכעין זה הקשה בלחם סתרים מדוע לא דנה הגמרא הי מינייהו מאוחר עני או בני אדם כנ"ל. ובספר זכר אברהם יישב, שאין נכון לדון כן אלא למסקנא, ולמסקנת הגמרא עני וכהן לאו חד שיעורא הוא ושוב אפשר לומר שעני ובני אדם חד שיעורא הוא או כהן ובני אדם חד שיעורא הוא, לדעה המובאת ברש"י שרב אחאי או רב אחא איירי בבני אדם בימות החול.

והפני יהושע יישב, שכאן ע"כ כהן מאוחר מבני אדם, שהרי רבנן העמידו דבריהם על דברי רבי מאיר והביאו ראיה לדבריהם מהפסוק "והיו לנו הלילה משמר" וגו' ומשמע שבזה באו לסתור דברי ר"מ שלדעתו מכי ערבא שמשא ליליא הוא, והיינו קודם זמן צאת הכוכבים שהוא זמנם של חכמים.

משעה שרוב בני אדם נכנסין להסב

רש"י הביא שיש מפרשים שהכוונה לסעודתם בימות החול, ויש המפרשים שהכוונה לסעודת ליל שבת, ולשני הביאורים הוא זמן מאוחר מעני וכהן, וביאר רב האי גאון (הוב"ד ברשב"א וריטב"א) לפי שתחילת הלילה מספרים ברחוב העיר על פתחיהן זה עם זה.

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף