מראי מקומות/אורח חיים/קנג

מראי מקומות אורח חיים קנג

אם קדושת בית הכנסת ובית המדרש דאורייתא

דהיינו אם מי שאינו שומר על קדושתם עובר על איסור מדאורייתא או מדרבנן, הפמ"ג במש"ז בריש הסימן כתב דהוא דרבנן וכן הביא מהר"ן, ויש להעיר דהיראים בריש סי' תט, כתב דהוא דאורייתא.

אם בית הכנסת של כרכים יכול להימכר במעמד אנשי העיר

הטוש"ע בסעיף ז, כתבו בפשיטות דשל כרכים אינו יכול להימכר אף במעמד אנשי העיר, ויש להעיר דכ"כ האשכול בלקוטים מהל' בית הכנסת ד"ה ודקתני (לח.), והוסיף דכתב כן משום דטעה בה אדם גדול וסבר דאף של כרכים יכולה לימכר.

ס"ת של יחיד

הב"י בסעיף י-יא ד"ה ובמה שכתב, הביא מחלוקת אם יחיד מותר לו למכור ס"ת שלו אלא שאינו רואה סימן ברכה או שאסור, ע"כ, וזה תימה דהא אמרי' להדיא במגילה כז., לא ימכור אדם ס"ת אע"פ שאינו צריך לו, יתר על כן אמר רשב"ג אפי' אין לו מה יאכל ומכר ס"ת או בתו אינו רואה סימן ברכה לעולם, ע"כ, וכ"כ הרי"ף, הרי לנו להדיא דאיסורא נמי איכא, ולא נאמר אינו רואה סימן ברכה אלא במי שאין לו מה יאכל, וצע"ג.

אם ממון בית הכנסת יוצא לחולין ע"י מעילה

הטוש"ע בסעיף יא, כתבו כיצד ממון בית הכנסת יוצא מקדושתו, ויש להעיר דהיראים בסי' קד אות ה, כתב דאם עשו מעילה בעצים או אבנים ושאר ממון של בית הכנסת יצא הממון לחולין ומותר להשתמש בו והמועל חייב לשלם.

אם אדם יכול לאסור חלקו בבית הכנסת

הב"י והשו"ע בסעיף טו, הביא מהראשונים דאינו יכול, והמשנ"ב והאחרונים כתבו דהיינו מכח התקנה אבל מדינא היה יכול כי יש לו בבית הכנסת חלק, ע"כ, וכן היא דעת הרמב"ם והטוש"ע ביו"ד סי' רכד, אמנם יש להעיר דהאשכול בליקוטים מהל' בית כנסת ד"ה ונשאל (לח:), הביא את תשובת רב שרירא שכתב גבי מכירת חלקו בבית הכנסת דמדינא אין לו בבית כנסת בעלות כלל דהוי כהקדש ויכול למכור רק אם יש מנהג כזה באותו עיר וזה רק מכח המנהג, ע"כ, ולפי"ז ודאי שאינו יכול לאסור מדינא דודאי ליכא מנהג לאסור חלקו.

ספרים ושאר דברים של בית הכנסת שנגנבו האם בטל הקנין ומותר לקנותם מהגנב

הרמב"ם בתשובה בפאר הדור סי' קלא, כתב דאם נלקח בגזירת מלך בטל ההקדש ושרי לקנותם לעצמו, אבל אם נגנב ע"י גנבים בעלמא הרי זה נשאר של ההקדש.

בית הכנסת שהלכו מאותה השכונה כל הישראל ויש חשש שיטלוהו הגויים האם מותר למכרו

עי' במה שכתבתי בזה ביו"ד סי' רנו,ד.

· הבא >מעבר לתחילת הדף