מראי מקומות/אורח חיים/ע

מראי מקומות אורח חיים ע

אם נשים חייבות בהזכרת יציא"מ

המשנ"ב בס"ק ב, כתב שנשים חייבות, מלבד לדעת השאג"א דס"ל דהוי הזכרה של יום חדא מצוה והזכרה של לילה חדא מצוה, ולכך הוי כל אחד מצוה שהזמן גרמא, ע"כ, והנה דבר פשוט לאחרונים דאי נימא דהוו של יום ושל לילה חדא מצוה הוה מיקרי מצוה שאין הזמן גרמא, וזה תימה דהא פירוש שהזמן גרמא היינו שהזמן גורם לאנשים להתחייב במצוה, ואילו לא היה מתקדם הזמן לא היו מחוייבים בה, וא"כ אף הזכרת יציא"מ אחר שהזכיר ביום מיפטר ותו לא מחייב עד שמגיע הלילה וכן כשמזכיר בלילה, וא"כ הזמן גורם לחיוב שיבוא, ושפיר הוי מצוה שהזמן גרמא, ושמא זו היתה כוונת השאג"א, וצ"ע. יש שטענו להוכיח ממצוות ת"ת דאפי' לא קרא אלא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, כדאמרי' במנחות צט:, ואפ"ה הוי מצוה שלא הזמן גרמא כדאמרי' בקידושין לד., ע"כ, ואינה טענה דבמצוות ת"ת יש ב' דרגות חיוב, חדא לקבוע זמן ביום או בלילה ללימוד תורה שאותו אין לבטל בשום פנים, ועוד חיוב תמידי ללמוד בכל רגע שיכול ללמוד, וזה החיוב אפשר לבטלו לצורך, וא"כ כיון שסוף סוף מחוייב בת"ת בכל רגע, שפיר לא הוה מצוה שהזמן גרמא. יש שרצו להוכיח שהזכרת יציא"מ הוה מצוה שאין הזמן גרמא, דהא אף אי הוה מצוה שהזמן גרמא, הו"ל לחז"ל לחייב את הנשים כיון שהיו באותו הנס, ומדלא הוזכר לזה בגמ' כמו בשאר דוכתי, מוכח שבלאו הכי חייבות, ע"כ, ואינה ראיה דלא מצינו לחייב משום האי סברא דהיו בנס אלא גבי מגילה, מגילה ד., וגבי ד' כוסות, פסחים קח:, וגבי נר חנוכה, שבת כג., דכל זה הוא דרבנן ולכך כשמתקנים חז"ל תיקנו אף לנשים מהאי סברא, אבל במצוה דאוריי' שאנשים חייבים ונשים פטורות לא מצינו האי סברא, וא"כ אפשר דבכה"ג לא מתקני מהאי סברא שהיו בנס, והעירוני דכ"כ תוס' בפסחים קח: ד"ה היו, וכן תוס' במגילה ד. ד"ה שאף, ואע"פ שבמגילה הוסיפו עוד תירוץ, מ"מ אפשר דאף הוא לא פליג על יסוד זה, וטעמא דמילתא דלא מתקני בדאורייתא כיון דאפשר דלא שייכא האי סברא אלא כשמתקנים תקנה כבר לאנשים, ממילא כוללים יחד אף הנשים, אבל למיעבד תקנה רק מחמת זה לא מתקני, ועוד דאין אנו יודעים טעמם של מצוות דאוריי', דנימא ששייך הטעם גם בנשים כיון שהיו בנס, ועוד שמאחר שהתורה עצמה לא חייבתם מהאי סברא, מוכח שאין זה טעם מספיק.

חתן שרוצה להחמיר על עצמו ולקרוא ק"ש האם רשאי

הטור והב"י בסעיף ג, הביאו בזה מחלוקת אם הלכה כת"ק דרשאי או כרשב"ג דאינו רשאי, ויש להעיר דהאשכול בהל' ק"ש ד"ה חתן (ח.), כתב דרב האי ורב יצחק גאונים פסקו כת"ק דרשאי, ולא הביא האשכול חולק בזה.

אם העוסק במצוה פטור מק"ש

השו"ע בסעיף ד, הביא דהעוסק בצרכי ציבור פטור, ויש להעיר דהמנהיג בדיני תפילה סי' כה, כתב דהעוסקים במצוה פטורים מק"ש ומתפילה.

אם חולה פטור מק"ש

האשכול בליקוטים מהל' תפילה ד"ה חולה (לט:), כתב דחולה שכבד עליו החולי הוא ומשמשיו פטורים מק"ש, וכן כתוב בתשובות הגאונים שערי תשובה סי' קח, ומשמע מדבריהם שהחולה פטור ממש ולא שחייב ואנוס, וצ"ע מנא לן.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף