מצודת דוד/שמואל א/א

הבא > מעבר לתחתית הדף תנ"ך רש"י מנחת שי מצודת דוד מצודת ציון מראי מקומות דפים מקושרים הפטרת א' דראש השנה פסוקים א-כח (ממשיך בפ"ב)

מצודת דוד ‏ שמואל א א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מן הרמתים צופים. הוא שם מקום, על שם שהיו בה שתי גבעות רמות, צופים ומקבילים זה מול זה:

אפרתי. על צוף יאמר, שהיה גם הוא מהר אפרים, ולא מבני אפרים, כי לוי היה ומבני קרח:

ג

ועלה האיש ההוא. מעולם היה מנהגו לעלות אל שילה בכל שנה ושנה, להשתחות ולזבוח לה':

כהנים. רוצה לומר: סגני הכהונה, כי עלי אביהם שימש בכהונה גדולה:

ד

ויהי היום. רוצה לומר ; וכאשר בא היום של הבאת קרבנותיו, היה אלקנה זובח שלמים, והיה נותן לפנינה וכו' מנות מזבח השלמים:

ה

מנה אחת. רוצה לומר: מיוחדת ביופי, ולתוספת ביאור אמר 'אפים', רוצה לומר: הראויה לקבל אותה בסבר פנים יפות: וה' סגר רחמה, ולא ילדה, והיתה מצירה ולזה הראה לה חיבה יתירה להפיג צערה:

ו

וכעסתה צרתה. פנינה צרתה, היתה מכעסת אותה, בדברים:

גם כעס. רוצה לומר: וחוזרת ומכעסת פעמים רבות:

בעבור הרעימה. בכדי שתהיה חנה זעופה וקצופה:

כי ה' סגר רחמה. רוצה לומר: ובזה היה מקום לפנינה להכעיסה, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ילקוט שמעוני רמז עז): שאמרה לה בדרך לעג, כלום קנית מעפורת לבנך הגדול, או חלוק לבנך הקטן והיא גם היא נפשה מרה לה בעבור עקרותה, ונוח הדבר להכעיסה:

ז

וכן יעשה. כן עשה אלקנה בכל שנה, לתת לחנה מנה אחת אפים:

כן תכעיסנה. כמו וכן תכעיסנה, ורוצה לומר: הוא עשה את שלו להראות לה חיבה, וכן פנינה עשתה את שלה:

ותבכה. בכל עת בואה אל שילה, בכתה מרוב התוגה, ובעבור זה נמנע ממנה תאות האכילה:

ח

ולמה ירע לבבך. למה יהיה לבבך נשבר מתוגיון חסרון בנים:

הלא אנכי. תרגם יונתן:

הלא רעותי. רצה לומר: הלא רצוני אליך ואהבתי לך, טובה היא לך מאלו ילדת עשרה בנים:

ט

ותקם חנה. ללכת אל בית ה':

אחרי אכלה. עם שנאמר למעלה ותבכה ולא תאכל, מכל מקום אכלה מעט להחיות את הנפש:

י

והיא מרת נפש. בבואה להתפלל, היתה נפשה מרה לה במאוד:

יא

בעני. במה שאני מעונה בצער ותוגיון:

וזכרתני ולא תשכח. כפל הדבר במלות שונות לתוספת ביאור, וכדרך המתפללים:

זרע אנשים. רוצה לומר: בנים זכרים:

ונתתיו לה'. רוצה לומר: אקבל עלי בנדר, שאתן אותו לה':

כל ימי חייו. רוצה לומר: תמיד יתבודד בעבודת ה':

ומורה וכו'. יהיה נזיר עד עולם, לבל יתגלח וכדין הנזיר:

יב

שומר את פיה. רוצה לומר: היה מסתכל לשמור מוצא שפתיה, לשמוע מדבריה:

יג

וחנה. אבל חנה היתה מדברת על לבה, רוצה לומר: בלחש, כאלו מדברת אל לבה, ולא היה נשמע לעלי:

ויחשבה עלי לשכורה. כי כן דרך השכור לנענע בשפתיו, ואין אומר ואין דברים:

יד

תשתכרין. תראי בעצמך את השכרות זה זמן מרובה, ועד מתי:

הסירי את יינך. אם שתית יין הרבה, עסקי להסיר שכרות היין בשינה וכדומה:

טו

לא אדני. רוצה לומר: אתה אדוני, לא כן הדבר, אבל אני אשה קשת רוח, רוצה לומר: מצרה ודאגה, ומדעת באתי הנה להתפלל, ולא מבלי דעת כשכור, כי יין ושכר לא שתיתי:

ואשפוך וכו'. רוצה לומר: ואל תתמה על מה זה שפתי נעות וקולי לא ישמע, כי הלא לפני ה' אשפוך נפשי, ומה לי להרים קול להשמיע לזולת:

טז

אל תתן. אל תחשבני לבת בליעל לבוא שכורה לבית ה', כלומר, אם האמת כדבריך, מה לי להאריך בתפלה כל כך:

כי מרוב שיכי וכעסי. כי בעבור רוב ספור התלאות והכעס אשר פנינה מכעסת אותי, דברתי לפני ה' עד הנה, היות רבים הם:

יז

יתן את שלתך. ימלא את בקשתך, ובדרך תפלה אמר:

יח

תמצא. רוצה לומר: הנה מצאתי חן בעיניך, כי מה שבקשת עלי רחמים, יחשב לי למציאות חן, והחזיקה לו טובה בדבריה:

ותאכל. מעתה אכלה כל צרכה, ולא היה לה עוד הזעם שהיה לה מאז, כי בטחה בתפלת עלי:

יט

ויזכרה ה'. עלתה זכרונה לפניו לטובה:

כ

לתקופות הימים ותהר חנה. רוצה לומר: לעת הקיף תשלום ימי ההריון, מעת אשר הרתה חנה:

ותלד בן. בתשלום ההיקף:

כי מה' שאלתיו. והוא לשון נופל על הלשון:

כא

ויעל. כשבא עת עליתו, עלה לזבוח:

את זבח הימים. מה שהיה רגיל לזבוח בכל שנה:

ואת נדרו. מה שנדר כל השנה והוא בביתו, הביאם לזבוח בעת עלותו:

כב

לא עלתה. בהשנה ההיא:

עד יגמל הנער. רוצה לומר: לא אזוז מביתי עד יגמל הנער, ואחרי הגמלו, אביא גם אותו אל בית ה', ונראה את פני ה' להשתחוות לפניו ולהודות לו על הנער היולד:

וישב שם. הנער ישב שם עד עולם, רוצה לומר: כל ימי עלי, בכדי לשמש אותו:

כג

הטוב בעיניך. רוצה לומר: כפי חפצך עשי, ושבי עד גמלך אותו:

אך יקם ה' את דברו. רצה לומר: מה שאמרת פה שתשבי עד גמלך, הנה הדבר הזה מסור בידך לעשות בעצמך כאשר תרצי, אך אשר דברת על הנער, שהוא ישב בבית ה' עד עולם, הנה דבר זה אין בידך להדירו, אך ה' יקם את הדבר אשר דברת על הנער, והוא יתן בלבו לשבת בביתו עד עולם (ומלת דברו מוסב על הנער, רצה לומר: דבר הנאמר בו ועליו):

ותשב האשה. בביתה, ולא עלתה:

כד

בפרים שלשה. עם שלשה פרים לזבוח לה', והקמח למנחות, והיין לנסכים:

ותביאהו. את הנער:

והנער נער. רצה לומר: הנער היה עודנו נער קטן ורך, ועם כל זה לא נמנעה מלהביאו כאשר גמלתו:

כה

וישחטו וכו'. רוצה לומר: כאשר שחטו הפר הראשון, הביאו את הנער אל עלי, להראותו שנתקבלה תפלתו:

כו

בי אדני. בקשה מעלי והשביעתו בחיי נפשו, לשום עינו על הנער:

הנצבת. אשר עמדתי פה בהיותך גם אתה יושב פה, כמו שכתוב למעלה: ועלי הכהן יושב וגו':

כז

אל הנער הזה התפללתי. רוצה לומר: התפלה שהתפללתי אז, היתה לשאלת בן, והנה זהו אשר ילדתי:

כח

וגם וכו'. רוצה לומר: גם בעת התפלה נדרתי אז להשאילו לה', להתבודד תמיד בעבודתו:

אשר היה. כמו אשר יהיה, רוצה לומר: כל זמן אשר יהיה בזה העולם, הוא שאול לה':

וישתחו שם לה'. השתחוה להודות לה', אשר שם חלקו מעובדי ה':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף