מעשה רקח/שחיטה/ד

מעשה רקח ‏ שחיטה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ד מהלכות שחיטה

ב

שהייה כיצד. כתב הכנה"ג יו"ד סי' כ"ג בשם הגהת מהר"י וייל ז"ל וז"ל שהייה למה אסורה מפני שנראה כשתי שחיטות וקרא אמר ושחט משמע שחיטה אחת ולא שתי שחיטות. טעם אחר מפני שהדם נבלע באברים בשעת שהייה משום בעיתותא דבהמה ושוב אינו יוצא אפי' ע"י מליחה וכו' ע"כ. ולא ידעתי למה נתן טעם לשהייה לחוד ומאי איריא הרי חמשה דברים המפסידין השחיטה שוין בדינן ומכ"ש שהם הלכה למשה מסיני בלי שום טעם ואולי נאמר דבאינך לא הוצרך לתת טעם דמבואר מעצמו דהרי לא שחט כראוי משא"כ בשהייה דשחט כראוי ובמקום שחיטה ומה לו אם שהה קצת ועוד י"ל דהיכא דאיכא למדרש דרשינן.

בין בשוגג בין במזיד בין באונס וחזר וכו'. כך כתוב בגירסאות שלפנינו ולשון הטור והרב ב"י בדברי רבינו בין ברצון וכתב הפרישה דגבי אדם מועד לעולם אמרינן הכי ופירשו התוס' בין ששהה אותו שוגג ומזיד בין באונס בין ברצון ע"כ. והפר"ח הביא שם משם רש"י בע"ז דף נ"ד דמזיד ורצון חדא מלתא היא וכו' עיי"ש.

ד

וכדי שישחוט כמו מיעוט הסימנין וכו'. רש"י ז"ל לא פירש כן הבעיא אלא ששהה אחר ששחט הרוב במיעוט אחרון וגמר שחיטתו ע"כ ונראה שפירש כן משום דקאי אדברי רבא דאם כפי' רבינו הו"ל לקבוע הך בעיא לעיל קודם דברי רבא אך רבינו נייד מפי' רש"י מכח התוספתא שהביא מרן ז"ל לקמן דין ה' דקתני שחט סימן אחד או רובו בעוף ושהה כדי שחיטה וגמרו כשרה ובריש השוחט שחט חצי גרגרת ושהה בה וגמרה בעוף כשרה וברור הוא דה"ה לרוב שנים בבהמה ע"כ ולפי רש"י צ"ל דההיא בעוף דוקא נאמרה ולענין קנה דוקא וכמ"ש מרן ז"ל ועיין לרש"י דף ל' ע"ב ובמ"ש מרן דגירסא משובשת נזדמנה להרא"ש ז"ל בדברי רבינו ועיין לרש"ל בס' ים של שלמה שם מקיים גירסת הרא"ש אף ששאר מפרשים נמשכו אחר דברי מרן ז"ל ולמ"ש מרן על הראב"ד דספקא דאורייתא היא ולחומרא כוונת הראב"ד מבוארת שאינו אלא מדרבנן כמ"ש הרב לח"מ והמל"מ ז"ל.

ו

אבל אם שחט רוב הקנה. דין זה אינו שייך כי אם בבהמה דבעוף כיון ששחט רוב סימן אחד מ"מ כשרה ואף שכתב אחר זה מפני שהבהמה או עוף וכו' לא קאי אלא אעיקר הדין ואתחילת דבריו ז"ל ועיין להרב לח"מ שנתקשה בזה.

ז

הנה נתבאר וכו'. כל זה לא איירי אלא במקום הראוי לשחיטה דאילו משיפוי כובע ולמעלה אי נמי מראש סוף הריאה ולמטה וכמ"ש פ"א דין ו' שייך גם בעוף כל הפסולין דשייכי בושט לענין שהה או החליד או הגרים וכו' ועיין למרן בדין י"ב.

ח

שחט העוף וכו'. מבואר הדבר שאינו יכול לשחוט הושט כלל שיש לחוש שיתלכלך אותו מקום בדם מבפנים ואפשר שהוא המקום ששחט בראשונה ויתלה להתיר והיא טריפה.

י

או שפרס מטלית וכו'. רוב הפוסקים ככולם חלקו על רבינו בדין זה ודעת רבינו מלישנא דקאמר תחת המטלית מיהא דנראה דפירס מטלית קאמר והקשה הרב לח"מ דלמה פסק רבינו במטלית וצמר ספק נבילה הא הוי ספק ספיקא ספק אי הוי כתחת העור או לא ואת"ל דהוי כתחת העור היא גופא ספיקא הוי דאמרי איני יודע וצ"ע עכ"ל. והדקדוק נכון הוא. אך רבינו לשיטתיה אזיל דכל מין ספק שנולד בשחיטה הוו ספק נבילה כמ"ש לקמן דין י"ח שאין מוציא מידי נבילה אלא שחיטה כשרה כאשר צוה משה רבינו ע"ה ע"כ. וכיון דאיכא ספיקא אפילו כל דהו או ס"ס הרי אינה כמו שצוונו ודוק.

יב

הגרמה וכו'. מלשון היה שוקל עין בעין נותן לו גירומיו רש"י ז"ל דף ט' ובפסוק ג"כ גרם המעלות פר"ח ז"ל ולמ"ש והוא מן המקום הראוי לשחיטה כלומר דחוץ מזה דיינינן ליה כוושט לענין נקב וכיוצא ועיין פ"א דין ו'.

יג

שחט שליש והגרים שליש וכו'. קצת קשה דודאי דין זה לא נאמר אלא בקנה דקי"ל קנה שניקב עד חציו כשר וכדאיתא בגמרא ועיין לרבינו לעיל דין ו' וכיון שכן מ"ש דבנפגם חציו של קנה מכשרינן בגמר הרוב ע"י שחיטה כשרה אף שלא גמר הסימן כולו דמהאי טעמא אמרינן דאין שהיה בקנה בעוף כלל וא"כ למה בהגרים שליש אמצעי נכשיר הא כיון שהגיע לרוב הסימן נטרף בהכרח כמו שהוא הדין בנשחט כראוי כאמור ותו דהגע עצמך ששחט שליש הסימן מצד זה ושוב שחט שליש אחר כנגדו וכי נאמר שהוא כשר הרי זה אינו נקרא רוב במקום אחד ולזה י"ל דבעינן שחיטה מפורעת וליכא ולקושיא ראשונה י"ל דכשהגרים שליש אמצעי כיון שאינו במקום שחיטה הו"ל כמחתך בשר בעלמא ולפיכך כשהשלים השליש האחרון בשחיטה כשרה הו"ל רוב הסימן בכשרות ושחיטה מפורעת וכשרה וק"ל.

ואם דרס או החליד וכו'. הלא נודע כמה נתחבטו המפרשים ז"ל בהבנת דברי רבינו דמלבד מ"ש מרן ז"ל עיין עוד להרב דמשק אליעזר והש"ך והרי"ח והפר"ח והדרישה ופרישה והרב כנה"ג שם וכיון שאין נפקותא לדידן דלעולם מחמרינן אין להאריך.

טז

שודאי אחר שחיטה נעקר. זו היא סברת ריש לקיש אבל ר' יוחנן פליג ואמר יביא ויקיף ואין זה מחלוקת במציאות כיון שתלוי בחסרון ידיעה וק"ל.

יט

בהמה שניטל וכו'. שם דף כ"א וסיים רבינו בכל אלו הרי זו נבילה מחיים להודיענו דאין השחיטה מועלת בהם להוציאם מידי נבילה כמ"ש פ"ב דשאר אבות הטומאה דבטריפה השחיטה מועלת להוציאה מידי נבילה וכאן אשמועינן דהני כולהו אין השחיטה מועלת בהם אך לענין אם מטמאים במגע ובמשא כנבילה ממש לא נחית כאן דכבר ביארו שם דהארבעה הראשונים שהזכיר כאן מטמאים אפילו כשהם חיים ופסוקת הגרגרת ונקובת הושט אף דאין השחיטה מועלת בהם מ"מ אינן מטמאין טומאת נבילות עד שימותו ולזה נתכוון רבינו שכתב בראשונה דאין השחיטה מועלת בה ובסוף דבריו אף שכתב דהרי זו נבילה מחיים כדי שלא נטעי לומר שיטמאו ג"כ מחיים הוסיף שנית ידו וכתב דאין השחיטה מועלת בה כלומר דלזה דוקא נתכוון להשוותן ואין סתירה לזה ממ"ש מרן פ"י [ה"ט] בסוף דבריו וז"ל ודע שלא נמנו כאן אלא הטריפות אבל ששה נבילות מחיים כתבם רבינו פ"ג ע"כ נתכוון ז"ל להשמיענו שאלו הששה לא מנאן רבינו בכלל הע' טרפיות מפני היותם נבילות ואין השחיטה מועלת בהם לא שבא לומר דלרבינו יש בכל הששה טומאה מחיים דזה מנ"ל מכ"ש שאין כאן מקומו.

וגדולה מזו כתב מרן ז"ל פ"א דין ו' וז"ל ומ"ש רבינו שחיטתו פסולה משמע דנבילה הויא שהרי כתב פ"ג כ"מ שאמרנו בשחיטה פסולה נבילה ואם אכל ממנה כזית לוקה משום אוכל נבילה וקשה דתרבץ הושט וכרס שנקבו לא הויא אלא טריפה ולא נבילה וי"ל דמשו"ה לא אמר רבינו פ"ג הרי זו נבילה ומטמא במשא אלא אם אכל ממנה כזית לוקה אבל לענין נבילה לא נחת ומשום דרוב הנזכרות באלו הדינים הוו נבילות נקט לשון נבילה עכ"ל. הרי דאף דהויא טריפה רבינו נקט לשון נבילה משום דהרוב שהזכיר באלו הפסקים הוו נבילות ונגרר אחר הרוב ולא חש לשנטעי להשוות כולם לנבילה ממש כיון שאין כאן מקומו והוצרך מרן להוסיף ומשום דרוב הנזכרות באלו הפרקין וכו' כלפי מ"ש דרבינו לא אמר הרי זו נבילה ומטמאה במשא אלא אם אכל ממנה כזית לוקה ומפני שהרגיש שרבינו הוסיף משום נבילה כמ"ש מרן גופיה לכך הוסיף ומשום דרוב הנזכרות וכו' כלומר דאף שכתב דלוקה משום נבילה אין קפידא דלא קאי אלא הרוב וכו' משא"כ אם היה רבינו כותב ה"ז נבילה ומטמאה במשא היינו צריכין לומר דדוקא קאמר מדהוסיף דין הטמאה זו נראית כוונת מרן זלה"ה ע"פ האמת והיושר.

אמנם הפר"ח יו"ד סי' כ' השיג עליו ממ"ש רבינו דהרי זה לוקה משום נבילה דמשמע דדוקא קאמר עיי"ש ולפי דרכינו הדברים ברורים ונכונים עוד נתאמץ להקשות עליו מפני שהבין דמ"ש באלו הששה דהרי זו נבילה מחיים דר"ל דמטמאו גם במשא מחיים וקשה עליו ממתני' דפרק העור והרוטב דקתני דאף אם שחטו השני סימנין אינה מטמאה משום נבילה עד שתמות וכן בפ' השוחט שחט בה שנים או רוב שנים ועדין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה וכו' וכתב דרבינו חזר בו דבפ"ב דשאר אבות הטומאות כתב אלו הדינים על אמיתותן וכו' ע"כ ומימי לא שמעתי כיוצא בזה שרבינו יחזור בו ביד גופיה ועוד דא"כ בכל הסתירות שנמצא בדברי רבינו נאמר דחזר בו ועוד דאיך יצוייר בשכל שנעלמו ממנו כל הבקיאות שהביא שם זה לא ניתן ליאמר. גם מ"ש שלשון הרב אינו מדוקדק ולצדדים קתני וכו' לענ"ד נראה הוא מדוקדק על נכון דכיון להשמיענו דאין השחיטה מועלת בהם לאפוקי אינך שהזכיר לעיל דיש מהם שהם נבילה ואין השחיטה מועלת בהם ויש בהם שאף שקראם בשם נבילה אינן אלא טריפה ולעולם שהשחיטה מועלת בהם לטהרם מידי נבילה ונ"ל דלכך נתכוון רבינו לכתוב לשון פיסול ולכתוב הכלל דכל מקום וכו' דמשום דבאמת יש בהם הרבה שא"א בעולם לומר בהן שהם נבלות והרי בשוחט לשם הרים וגבעות ונתכוון לרפואה בעלמא ושוחט לשם קדשים וכו' אינן אלא טריפות ורבינו כתב בהם שהם פסולות ורבי ישבב אמר בגמרא כל ששחיטתה כראוי ודבר אחר גרם לה ליפסל טריפה והודה לו רבי עקיבא ולפ"ז עלו כהוגן דברי רבינו ומרן ז"ל כאמור ומבואר.

אכן דברי מרן לקמן בפרקין דין כ"ג גבי נפסקה הגרגרת וכו' הם קצת מגומגמים שהקשה על רבינו דלמה לא מנה בע' טרפיות נפסק רוב הקנה שלא במקום שחיטה למעלה ועוד שהרי כתב בפרק זה גבי הגרמה שאם לא שייר בחיטי פסולה דהיינו נבילה וצ"ע עכ"ל. ופשטיות שטח דבריו מורה שהבין דכל מקום שאמר רבינו פסולה הכוונה נבילה ממש ומלבד דא"א לומר כן בדברי רבינו כמו שהוכחנו לעיל עוד סותר דברי עצמו ממ"ש פ"א כנ"ל אלא האמת יורה דרכו שלא הוסיף מרן זה הועוד אלא לעשותו סניף לקושיא ראשונה שהקשה וכוונתו שלא ביאר רבינו דין טריפות זה לא בע' טרפיות ולא גבי דין הגרמה דאף דבאמת מצינו בכמה מקומות דהויא טריפה ורבינו נקוט בלישניה לשון פסולה דהיינו נבילה תשובה תולה דמשום דרוב הנזכרות באלו הפרקין הוו נבילה נקט לשון זה בכולם כאמור ובגרגרת שנפסקה שלא במקום שחיטה לא ביאר בשני מקומות כלום ובזה נסתלקו כל הקושיות והתמיהות של הרב פר"ח ז"ל שם עיין עליו.

כג

גרגרת שנפסק וכו'. מרן ז"ל הקשה על רבינו ממ"ש במקום הראוי לשחיטה הרי זו נבילה דמשמע דשלא במקום הראוי לשחיטה הויא טריפה וקשה על זה דלמה לא מנה רבינו בע' טרפיות פ"י נפסק רוב הקנה למעלה שלא במקום שחיטה ועוד שהרי כתב בפרק זה דין י"ב גבי הגרמה שאם לא שייר בחיטי פסולה דהיינו נבילה וצ"ע עכ"ל. והיא קושיא עצמית שהרי מנה שם באות ב' ניקב תרבץ הושט והזכירו רבינו פ"א דין ו' ומנה שם באות כ"ט ניקב הקנה למטה במקום שאינו ראוי לשחיטה ואילו ניקב או שחט למעלה במקום שאינו ראוי לשחיטה לא כתבו להדיא לא שם ולא באלו הפרקין עד שמרן ז"ל לא מצא מקום להקשות עליו כי אם מכח זה הדיוק.

ולולי דמסתפינא אמינא דדברי רבינו דייקי דס"ל דפיסול זה בכלל הגרמה הוא וכי היכי דלא מנה בע' טרפיות הה' דברים המפסידים השחיטה מפני היותם נבילות ולא טריפות ה"נ לא מנה נפסק הקנה למעלה שלא במקום הראוי לשחיטה דכיון דאינו ראוי לשחיטה הו"ל כמחתך בשר בעלמא ומה לי שחיטה ומה לי נקיבה או חיתוך ומדוייק טפי שבפ"א כשהזכיר שחיטת תרבץ הושט לא הזכיר להדיא דין שחיטת הקנה למעלה מחיטי נראה מפני שנתכוון להפרידם דבושט הויא טריפה ובקנה הויא נבילה וזהו הטעם שלא מנה בע' טרפיות אלא ניקב תרבץ הושט ופסוקת הגרגרת למטה דדינו כריאה דנקיבתה במשהו ומעתה מ"ש כאן במקום הראוי לשחיטה לא בא לאפוקי למעלה אלא בא לאפוקי למטה דנקיבתה כל שהוא ואינו ברוב ואף שמדברי הגמרא מוכח קצת דהויא טריפה מ"מ אינו מבואר כלל דלא מצינו להדיא בגמרא דין זה דניקב רוב הקנה למעלה במקום שאינו ראוי לשחיטה בשום מקום וגם אין דרכו של רבינו לכתוב אלא הדינים המפורשים בגמרא מ"מ גם לפי דבריו קצת קשה דכיון דהזכיר רבינו שלא במקום הראוי לשחיטה בושט היה לו להזכיר ג"כ בקנה אי ס"ל דדינן שוה אלא נראה כמ"ש. ומאי דקאמר רבי ישבב כל שנפסלה בשחיטתה נבילה וכל ששחיטתה כראוי ודבר אחר גורם לה ליפסל וכו' ובכלל ההגרמה וכיון שאינו מקום שחיטה היינו שחט היינו חתך כנ"ל דודאי אין שום סברא לומר שיועיל בה שחיטה זהו הנראה לענ"ד לקיים דברי רבינו והמעיין יבחר.

וכן אם ניקבה כאיסר. שם דף נ"ד עד כמה תחסר רשב"ג אומר עד כאיסר האיטלקי ובגמרא אמר ר' נחמן כאיסר כיותר מכאיסר אלמא קסבר רב נחמן עד ולא עד בכלל איתיביה רבא לר"נ וכו' ומסקינן התם לחומרא דכל שיעורי דחכמים להחמיר וכו' ומשמע ודאי דקיימא מתני' בעד ולא עד בכלל וכ"כ רש"י ז"ל ורבינו כאן העתיק לשון הגמרא שבדף מ"ה ולא ביאר אך מצינן למימר דסתמו כפירושו דכיון שהגיע לכאיסר נבילה והיינו עד ולא עד בכלל. אך בפירושו להמשנה ראיתי שכתב בהך מתני' דאם הוא כאיסר מצומצם או פחות כשרה וכו' וכן מצאתי להרע"ב וכן הלכה ע"כ והוא דבר תמוה דהוה היפך מסקנת הגמרא להדיא וכבר עמד עליהם הפר"ח יו"ד סי' ל"ד והניחם בצ"ע אך מצאתי להשלטי גבורים שהביא דעת חכמי הצרפתים כדברי רבינו בפי' המשנה דבאיסר מצומצם כשרה וא"כ צריך לומר דס"ל כרבא דהוא בתרא ופליג אר"נ וסתם תלמודא משמע דהכי ס"ל מדקאמר אלמא קסבר ר"נ וכו' משמע דאנן לא קי"ל הכי אי נמי דר"נ באיסר שחוק איירי דהיינו יוצא ונכנס בדוחק ודלא כפי' רש"י אבל מצומצם גמור מודה ואזיל דהוי כפחות וכשר.

כד

ניקבה הגרגרת וכו'. מרן ז"ל האריך בהבנת דעת רבינו אך דבריו מגומגמים הרבה במ"ש ואם נדחוק ונאמר כדי שיכנס איסר לרחבו כך פי' שיש בין שני הנקבים כדי שיכנס איסר לרחבו עדיין יקשה שהנקבים שיש בהם חסרון בכאיסר ומה שבין הנקבים מצטרף לפסול כמו שכתבנו למעלה בשם הר"ן ולמה בכאן לא נחשוב הנקבים לבדם לפוסלם בכאיסר עד שיהיה בהם כדי שיכנס איסר לרחבו ע"כ. ולא ידעתי מאי קאמר ואם נפרש דכוונתו במ"ש שיש בין שני הנקבים דר"ל בשלם שביניהם דומיא לדברי הר"ן שהביא וכן משמע ממ"ש דלמה לא נחשוב הנקבים לבדם לפסלם בכאיסר וכו' יקשה דמהיכא תיתי לומר כן דכיון דסתמא קאמר רבינו מנ"ל שיש בין נקב לנקב כמלא נקב ועוד דהר"ן לא כתב כן אלא בנקבים קטנים שלא יש בין זה לזה הרבה אבל בנקבים גדולים שיש ריחוק גדול ביניהם זה לא אמרה הר"ן ז"ל ועוד דמאין הוציא מרן ז"ל דרבינו מפרש כפי' הר"ן ז"ל דפי' דמה שבין הנקבים מצטרף הרי רבינו סתמא קאמר ומהיכא תיתי לפרש כן ותו דרש"י והר"ן פירשו כן וכל שניקבה כנפה דסתם נקבי נפה דקין מאוד ואין בין נקב לנקב כמלא נקב כלל ורבינו לא הזכיר נפה כלל ואם נפרש דברי מרן במ"ש שיש בין שני נקבים וכו' דר"ל הנקבים לבד א"כ מאי קאמר למה בכאן לא נחשוב וכו' הרי כך הוא האמת דאין אנו חושבים כי אם הנקבים לבדם. ובאמת פי' זה נראה לי עיקר ולמ"ש למה לא נחשוב וכו' הוא לשון נגרר כולו וה"ק דהיה לנו לחשוב גם (הסולם) [השלם] להחמיר כיון שהם שני נקבים וכו' וכבר כתבנו דבעיקר הדין ס"ל לרבינו סברת הר"ן ז"ל וצ"ע ועיין עוד להרב כנה"ג שהאריך בפרטים אלו בסי' ל"ד ומ"ש רבינו בהך לשון נבילה עיין מ"ש מרן ז"ל ועיין מ"ש לעיל.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---