מעשה רקח/שבועות/ג
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים לחם משנה מפרשי הרמב"ם
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ג[עריכה]
וצריך הנשבע באונס וכו'. ק"ק דמאי איריא אונס אפילו בלא אונס כבר פסק רבינו בפרק הקודם הל' י"ב שאם נשבע שלא אוכל היום ואכל והתרו בו ואמר לא היה בלבי אלא שלא אצא היום וכו' ה"ז אינו לוקה ע"כ אם כן ה"נ דכוותה ומאי איריא אונס וי"ל דהכא לכתחילה קאמר דצריך הוא לחשב כך כדי לימלט כל מאי דאפשר משבועת שקר ודבר זה תקנת חז"ל היא כדי שלא ינהגו קלות ראש בשבועות אבל מן התורה כיון דחז"ל דרשו האדם בשבועה לאפוקי אנוס א"כ כל אונסא רחמנא פטריה ודאי דשרי. ותדע דבנשבע ונאנס אח"כ פטרו רבינו לגמרי כמ"ש בראש הפרק ומה שהתיר רבינו לעיל אינו אלא בדיעבד ודרך טעות ואילו הכא לכתחילה קאמר וע"ע בס' בית דוד ז"ל יו"ד דף ס"ט ועוד יש נפקותא אחרת כשהשביעו האנס וא"ל על דעתי אני משביעך א"נ כשנשבע הוא עצמו וא"ל לאנס על דעתך אני נשבע דאז לא מהני שום תנאי כמ"ש רבינו שם הל' ט"ו ואפ"ה מהני ליה תנאה לגבי אנס מהטעם האמור וכדברי מרן ז"ל ועיין מ"ש בזה פ"ד דנדרים הל' א':
ה[עריכה]
וכן שבועת הבאי ושל שגגות פטור עליהן. אף שכתב לשון פטור דמשמע אבל אסור מסתברא ודאי דאפילו איסור ליכא והעד שכתב לשון וכן דמשמע דדינן שוה למ"ש לעיל ולעיל כתב להדיא ה"ז פטור מכלום וגם לקמן בשבועת שגגות כתב פטור מכלום ובזה נסתלקה השגת הראב"ד ז"ל מלבד מ"ש מרן ז"ל והרב לח"מ. ומ"ש שראיתי חיל פלוני המלך והם כיוצאי מצרים וכו' לא ידעתי למה שינה מלשון המשנה דקתני כיוצאי מצרים סתמא בין במתני' דשבועות בין בנדרים ואולי דרצה להשמיענו אגב ארחיה דאף שהוא מציין הדבר שאומר של פלוני דמינה אנו יודעים בודאי שאינו כן שהרי אנו מכירים בחיל של מלך זה שאינו מגיע לזה המנין בעולם אפ"ה כיון שלא נתכוון אלא דרך גוזמא אין בו איסור וחומה גבוהה דכתב רבינו ג"כ הוא על פי הפסוק ערים גדולות ובצורות בשמים שהוא דרך גוזמא ואינו לא שוא ולא שקר כמבואר אלא דלפ"ז ק"ק לישנא דגמרא א"ל רבינא לרב אשי ודילמא האי גברא קינא דשומשמני חזא ואסיק להון שמא עולי מצרים ושפיר משתבע וכו' ואם איתא דאף חיל פלוני המלך קאמר היכי פריך דדילמא קינא דשומשמני חזא וי"ל דלא פסק רבינו כן אלא לפי המסקנא דתירץ לו רב אשי כי משתבע אדעתא דידן משתבע ואנן לא מסקינן נפשין אשומשמני וכו'.
אכן מאי דקשה טובא על רבינו למה השמיט ההיא דאם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד דקתני במתני' דנדרים דף כ"ד ובשבועות דף כ"ט ובגמרא מפרש דבגבו טרוף קאמר ובפי' המשנה כתב רבינו וז"ל ואמרו כקורת בית הבד ר"ל כתבניתה וכצורתה והוא תבנית שאינו מצוי בנחשים כמותה אבל בגודל הגוף מצוי ואין בו שבועת שוא וכו' ע"כ וכיון שכן היה לו לכתוב הדין ולפרש דאם נתכוון לגודל הגוף אינו שבועת שוא דהא הוה בשני דשבור מלכא כדאיתא בגמ'. ובפ"ה הל' כ"א העתיק דין גמל פורח באויר האמור במשנה דשבועות והשמיט חלוקא דנחש כקורת בית הבד ויותר תמהתי על מרן הקדוש שלא נרגש מזה לא בפרקין ולא שם בפ"ה גם במפרשים ופוסקים ז"ל לא ראיתי מי שנתעורר בזה ולא ידעתי מהו אם לא שנאמר דלא הזכירו משום דמילתא דפשיטא הוא דאם נתכוון לגודל הרי אפשר ששבועתו אמת ואם נתכוון לגבו טרוף הוי שקר וכזב ונלמד במכ"ש מראה גמל פורח באויר שכתב בפ"ה וכבר ידוע מ"ש הר"ן ז"ל שם דהך חלוקא דקורת בית הבד השנויה במשנה אינה משום הבאי וכו' ובזה תתורץ תמיהת התוס' במתניתין דשבועות עיין עליהם:
ו[עריכה]
מפני שגנבה כיסו וכו'. מהרימ"ט ז"ל ביו"ד סי' כ"ד כתב דלאו דוקא קאמר דה"ה אם אנו יודעים ודאי שלא נשבע אלא בשביל דבר זה ושוב אמרו לו וכו' ה"ז שבועת שוגג וכו' ובשו"ת זרע אברהם סי' יו"ד דף נ"א חלק עליו וכתב דדוקא בעינן עיי"ש:
ח[עריכה]
וכיצד היא השגגה וכו'. מבואר בגמרא דשבועות דף כ"ה וכמ"ש מרן ז"ל אלא דמ"ש דספיקא דאורייתא הוא ולחומרא ע"כ, קשה דכלל זה לא נאמר בענין הקרבנות דאין להביא ספק חולין בעזרה אלא די"ל דלא הקשה כן אלא אגב אינך קושיות שהקשה וכדי שיבא על נכון תירוצו דקרא חייב בהעלם שבועה אבל העלם חפץ כדקאי קאי וכו' ומדכתב רבינו וכיצד היא השגגה שחייבין עליה קרבן להבא וכו' שזה נעלמה ממנו השבועה וכו' משמע דשבועת שגגה להבא לא יתכן אלא בנעלמה ממנו השבועה וקשה דקרא כתיב להרע או להטיב דהיינו להבא ומדרבי לכל אשר יבטא האדם מרבינן אף לשעבר דנראה דשוין הם ובשלמא לשעבר לא אשכחן אלא בשגג בקרבן אבל בלהבא בכל גווני מחייב ורש"י ז"ל גופיה שם פי' דבשלמא להבא משכחת לה שבשעת שבועה דעתו מיושבת עליו ולאחר זמן נתעלמה ממנו שבועה ע"כ נראה פשוט שלא בא לשלול לפי האמת דלא יתכן גם להבא מציאות דלשעבר שתירץ ר"ן וצ"ל דגם רבינו מודה לזה דה"ה אלא דרבותא במציאות קמ"ל וכדברי רש"י ז"ל:
יא[עריכה]
נשבע על ככר וכו' ה"ז פטור מן הקרבן וכו'. משמע דמן הקרבן הוא פטור אבל איסורא עבד ואין זה דומה לאנוס שכתב רבינו בהל' ט' דהתם לא ידע דעבר אשבועתו כלל משא"כ הכא שהוא יודע שנשבע אך הוא סבור שלא חלה השבועה מחמת צערו ודבר זה הוה נראה לענ"ד פשוט אלא שראיתי בשו"ת זרע אברהם יו"ד סי' י' דף נ"א שכתב דלדברי רבינו ז"ל גם מדין שבועה בינו לשמים פטור דאנוס בדעתו הוא כי דימה בעצמו שמותר לאכלה מפני הצער והרי הוא כשבועת שגגות שאפילו איסורא ליכא וכו' ע"כ. ואחרי המחילה מלבד החילוק שחלקנו בין אנוס למציאות זה עוד לנו שרבינו כתב ה"ז פטור מן הקרבן ואם איתא הי"ל לכתוב ה"ז פטור מכלום א"נ פטור סתם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |