מעשה רקח/שבועות/א
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים לחם משנה מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
ארבעה מיני שבועות הן וכו'. ואין שבועת ביטוי נוהגת וכו'. מרן הקדוש ז"ל הוקשה לו בדברי רבינו דלמה השמיט אישן ולא אישן המוזכר במשנה ועוד דלמה כתב או שדבר פלוני עם פלוני שאינו מוזכר במשנה ועוד למה השמיט חלוקת שאתן לאיש פלוני ושלא אתן המוזכר במשנה ועוד למה בלהבא השמיט חלוקת דיבור פלוני עם פלוני וכו' ונדחק בדבריו כדי ליישב דברי רבינו עיין עליו. ולענ"ד נראה הדבר פשוט וכל הדקדוקים יפלו דבחריפות ודרך חכמה כתב רבינו כן וזה מכח פלוגתא דרב ושמואל דאיתא התם דף כ"ה ע"א אתמר שבועה שזרק פלוני צרור לים ושלא זרק רב אמר חייב ושמואל אמר פטור רב אמר חייב איתיה בלאו והן ושמואל אמר פטור ליתיה בלהבא ופירש"י ליתיה בלהבא יזרוק פלוני או לא יזרוק אין זה שבועת ביטוי אלא שבועת שוא שהרי אין פלוני ברשותו לזרוק ולא לזרוק ע"כ ומסיק בש"ס דאתי שמואל אפי' כר' עקיבא וכו' נמצא דלדעת רב ס"ל דהגם דליתא בלהבא כיון דאית בה לאו והן חייב וידוע דהלכה כר"ע כמ"ש רבינו בפי' המשנה וכרב לגבי שמואל ומש"ה פסק רבינו בדבר פלוני (יום) [עם] פלוני או לא דבר דאף דליתיה בלהבא חייב עכ"פ כרב ואף דפלוגתא דרב ושמואל בזרק פלוני צרור לים וכו' שהוא דבר שיש בו ממש כיון דלפי האמת אף בדבר שאין בו ממש הדין כן כדמוכח במתני' באישן או לא אישן לכך נתחכם רבינו ז"ל לכתוב הא דדבר פלוני עם פלוני או לא דבר לאשמועינן תרתי חדא דאף דליתא בלהבא מחייב ועוד דאף דהוי שאין בו ממש דהיינו הדיבור אפ"ה מחייב ומעתה א"צ שיזכיר חלוקא דאישן ולא אישן דבמכ"ש נפקא שהרי איתא בלהבא ודו"ק כי הוא מתוק מדבש שבח להשי"ת:
ג[עריכה]
נשבע אחת וכו'. הנה ידוע מ"ש מרן ז"ל דרבינו נראה דאתי דלא כמאן בשבועות דף כ"א וכן הקשה הרב לח"מ ז"ל. ומרן בשם הריב"ש ז"ל תירץ דרבינו פסק כרבין וס"ל דכי קאמר דעובר בבל יחל הכוונה דאף בבל יחל קאמר וכו' ע"כ ומהרש"ך ח"ג סי' ס' הוסיף נופך משלו מדלא קאמר רבין ואזהרתיה מלא יחל משמע דגם בל יחל קאמר. ובס' צרור החיים הביא משם החכם השלם כמה"ר מנחם כהן דוויך ז"ל שחלק על הריב"ש ומרן ומהרש"ך בדברים שאין די בא"ר להפיל דברי הגאונים ז"ל והוא ז"ל בנה בניינים אחרים לאין צורך כי דברי הריב"ש ז"ל נכונים וקיימים ומרן ז"ל הביא קיצור דבריו שמתוכם אין להקשות עליו ולא מידי כמבואר למעיין ואין להאריך. לבד זה אומר דיש פנים מאירות כדברי הריב"ש ז"ל ולומר דכי קאמר רבין א"ר ירמיה א"ר אבהו א"ר יוחנן אוכל וכו' עובר בלא יחל דאף בלא יחל קאמר דהא כי מייתי לקמיה לשוא לשוא ב' פעמים אם אינו ענין לשבועת שוא תנהו ענין לשבועת שקר וה"ד אלימא שבועה שלא אוכל ואכל לאו שיש בו מעשה הוא ואלא דאמר שבועה שאוכל ולא אכל הא אר"י דאינו לוקה דהוי לאו שאין בו מעשה וכו' ע"כ הרי דר"י גופיה ס"ל דאוכל ולא אכל עבר אשבועת שקר ולא אצטריך קרא לרבויי ובדיוק גמור נקט חלוקת דאוכל דעבר בבל יחל ולא קאמר אזהרתיה מלא יחל דאמר ר' אבהו גופיה דא"א ללקות בו משום דהוי לאו שאין בו מעשה ומש"ה לא אמר ואזהרתיה דהוה משמע דלקי ומש"ה לא הזכיר פסוק דשקר דכיון דלא לקי מה לי לאו אחד מה לי תרי דבשלמא אי הוה לקי הוה אשמועינן ריבותא לענין ההתראות אבל כיון דלא לקי רצה להשמיענו חידוש דמלבד הלאו דלא תשבעו בשמי לשקר עבר ג"כ בלאו דלא יחל. אך מאי דהוקשה לי אני הצעיר דאמאי לא הזכירו בגמרא הלאו דביטוי דכתיב ביה להרע או להטיב (כאן חסר מחמת שבלה) והיינו שבועת שקר ותו ק"ל ממתניתין דקתני שבועות שתים שהן ארבע שאוכל ושלא אוכל שאכלתי ושלא אכלתי וכו' ור' ישמעאל דפליג אר' עקיבא במתני' דלקמן דאינו חייב לשעבר על העתיד דהיינו אוכל ולא אוכל חייב דקרא כתיב להרע או להטיב ופסוק זה לא הזכירו בגמ' כלל ויש להתיישב:
ז[עריכה]
או שלא יטעום כלום שבעת ימים רצופין. מרן ז"ל לא ציין מהיכן הוציא רבינו דין זה ובפ"ה מהלכות (שלו) [אלו] הלכה כ' הזכיר מרן ז"ל הירושלמי דפ"ב דנדרים דקתני התם שבועה שלא אישן ג' ימים מלקין אותו וישן מיד שבועה שלא אוכל ג' ימים ממתינים אותו עד שיאכל ומלקין אותו ע"כ. ואלו הדברים מגומגמים הרבה דמדקתני בה ג' ימים בערך השינה משמע שהוא דבר שא"א כמו השינה ודבר זה לא יתכן בעולם דקרא להדיא כתיב וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשה ימים לילה ויום ועינינו הרואות בעלי ההפסקות שמתענים ששה ימים שלמים לילה ויום וחבל לא איתאי בהון ואי לאו דמסתפינא אמינא דט"ס נפל בירושלמי וצ"ל שבעת ימים וא"ש גם כן מ"ש ממתינים אותו עד שיאכל ומלקין אותו כלומר דזה חלוק מהשינה וכדעת הר"ן ז"ל דאל"כ לא ידענא מאי קאמר ועכ"פ קשה על רבינו מנ"ל דאף דמצד הסברא שניהם שוין כיון דבירושלמי מבואר הו"ל לפסוק כן:
ט[עריכה]
ולא נאמר בו ונעלם וכו'. בפרק ארבעה מחוסרי כפרה דף ט' יליף לה מג"ש דתחטא תחטא ומרן ז"ל כתב דרבינו היה גורס מדלא כתיב ונעלם וכו' והוא תירוץ דחוק ועוד דבפ' שבועת העדות דף ל"ד אמר עליה דר"ש אומר חייב כאן וכו' מחכו עלה במערבה ואמרו בגמרא אלא חוכא אמזיד כשוגג וכו' מכדי מזיד גבי עדות מנ"ל דלא כתיב ביה ונעלם ה"נ לא כתיב ביה ונעלם וכו' ואסיקו דטעמא מכח הג"ש דתחטא תחטא וכו' הרי דזאת הג"ש היא אמתית וקמא לה והרב לח"מ ז"ל תירץ דהן הכי נמי דעיקר הילפותא היא מדלא כתיב ונעלם אלא דאצטריך הג"ש כי היכי דלא נילף ממעילה כדאיתא התם עיי"ש שהוא תירוץ נאות מלבד די"ל עוד דאין דרכו של רבינו לדקדק בזה כיון שהדין אמת וכיון שהזכירו בגמרא (אך) [הך] דונעלם לא כתיב בשבועת העדות ושבועת הפקדון לא חש לדחיית הגמ' והזכירו בחיבורו וגם אין דרכו להזכיר הג"ש ודו"ק. שוב מצאתי לרש"י ז"ל דף ל"ו ע"ב שפירש כן אמתני' עיין עליו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |