מעשה רקח/חמץ ומצה/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
מצות עשה מן התורה וכו'. דף ד' דכולי עלמא מיהא חמץ משש שעות ולמעלה אסור מנא לן וכו' ואיכא כמה אמוראי דמפקי לה מקראי ורבא אמר מהכא לא תזבח על חמץ דם זבחי לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים ואימא כל חד וחד כי שחיט זמן שחיטה אמר רחמנא תניא נמי הכי אך ביום הראשון מערב יו"ט או אינו אלא ביו"ט תלמוד לומר לא תאכל עליו חמץ וכו' דברי רבי ישמעאל ר' עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר אך ביום הראשון תשביתו וכתיב וכל מלאכה לא תעשו ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה רבי יוסי אומר אינו צריך הרי הוא אומר אך ביום הראשון וכו' מערב יו"ט או אינו אלא ביום טוב תלמוד לומר אך חילק ואי ביו"ט עצמו מי שרי הא איתקש השבתת שאור וכו' ע"כ. והרא"ש ז"ל פסק כרבא דהוא בתרא דיליף לה מקרא דלא תשחט וכו' והרי"ף ז"ל פסק כאביי מאך חילק וכו' וצ"ל דטעמא משום דר"י אתי כוותיה בדרשא דאך חילק ודריש ההיקש גם כן כאביי ורבינו פסק כרבי ישמעאל וצ"ל דר"י אתי כרבא דהא על דברי רבא מייתי תניא נמי הכי משמע דהך ברייתא ס"ל כדרשת רבא אלא דהרא"ש ז"ל העתיק דברי רבא כיון דלא נפקא לן מידי לענין דינא ומרן ז"ל הכריח לדברי רבינו דתרי קראי איצטריכו ויפה כיון וגם י"ל דרבינו קשיתיה קושיית התוס' וכו' ותירצו דכיון דאשכחן שהזהיר על ההשבתה והזהיר שלא לשחוט פסח על החמץ סברא הוא שבזמן שחיטה הזהיר על ההשבתה ע"כ. ואם כן על כרחך צריכנן לקרא דאך ביום הראשון וגם רבא מודה בו כאמור לכך נקטיה רבינו ודו"ק.
ולמ"ש רבינו קודם זמן איסור אכילתו. קצתקשה דלעיל סוף פ"א כתב דהאוכל חמץ מתחילת שעה שביעית לוקה ע"כ. ואז גם כן הוא שעת הביעור אם כן איך כתב כאן קודם. וצריך לומר דכיון דבסוף שש ברגע אחרון הוא חייב לבטלו ואיסור אכילתו הוי ברגע ראשון של תחילת שבע קדימה מיהא איכא אף שהיא בצמצום גמור מפני זה כתב רבינו קודם זמן איסור אכילתו שוב ראיתי להרח"א נר"ו שהקשה כן בשם הרמ"ך ז"ל ותירץ כמ"ש תלי"ת.
ב[עריכה]
ומה היא השבתה זו וכו' היא שיבטלו בלבו ויחשוב אותו כעפר וכו'. כתב מרן ז"ל דנוסחא זו עיקר וכו' וכן הוא לשון הטור סי' תל"א והרב ב"ח ז"ל האריך בזה ובהסכמה עלה דבין לדעת הטור בין לדעת רבינו ודעת רש"י ז"ל או ביטול או ביעור קאמר עיי"ש ועיין להפר"ח שם [ודלא כדעת מרן ז"ל עיין עליו] ועיין במ"ש השיירי כנסת הגדולה שם ע"פ שאלת ויניציאה דמי שביטל בשעה ששית ולא ביערו אם יעבור בבל יראה ובל ימצא בתוך הפסח למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה מי נימא כיון שחז"ל אסרוהו בהנאה שוב אינו מועיל לו ביטול ולאחר שש ילקה עליו מן התורה או דילמא כיון דבשעה ששית עדין יכול לבטל מן התורה למה יעבור עליו מן התורה כיון שביטל בזמן שמועיל מן התורה ונחלקו בדבר זה עיי"ש ולהפר"ח סי' תל"ד והרח"א נר"ו שם ויש לנו כיוצא בזה בפרק חזקת הבתים דף מ"ח גבי קידש אשה בעל כרחה בביאה ועיין להתוס' שם ובפרק כל שעה דף כ"ט ד"ה אין פודין וכו' דמוכח קצת דיש כח ביד חכמים לחייב דבר תורה עיין עליו.
ג[עריכה]
ואין קובעים מדרש וכו'. שם דף ד' וכתב הרב המגיד בשם התוספות מכאן נראה שאסור לאכול בליל י"ד קודם בדיקה וכו' ע"כ. נכתב בצידו לא מצאתיו בתוספות כי אם בריא"ז אשר סביב הרי"ף ז"ל עיי"ש. ודע דהרב ב"ח ז"ל סי' תל"א הקשה דמאי שנא מקריאת שמע של ערבית דתניא בברכות דף ד' חכמים עשו סייג לדבריהם וכו' ואם רגיל לשנות שונה ואחר כך קורא ק"ש ומתפלל דאלמא דאע"פ שאסור לאכול מותר לשנות דעל ידי הלימוד לא יבא לידי פשיעה וכו' ע"כ. ונראה לענ"ד דשאני ק"ש כיון שרגיל בה בכל הלילות לא חיישינן שיפשע בלימודו מה שאין כן הבדיקה שאינה אלא משנה לשנה יש לחוש וכן תירץ ז"ל ועוד נראה דק"ש שאני כיון דחיובו מדאורייתא דכתיב בשכבך ובקומך לא פשע אבל בדיקת חמץ שהיא דרבנן דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי יש לחוש לפשיעה. ועוד נראה דק"ש שאין לה תשלומים ביום מזהר זהיר ולא פשע אבל בדיקת חמץ דקי"ל אם לא בדק בליל י"ד בודק יום י"ד ישען על עצמו לומר אבדוק למחר. עוד נראה דק"ש אין זמנה קבוע מן התורה דבשעה שבני אדם שוכבים כתיב ויש אדם שזמנו מוקדם ויש שזמנו מאוחר וכולם עד חצות מדרבנן אבל בדיקת חמץ שזמנו קבוע דעיקר מצותו בתחילת ליל י"ד שוה לכל אדם לא רצו חז"ל שיטפל בלימוד אז כדי שלא יעבור הזמן המוגבל. עוד נראה דק"ש הוא דבר שאין בו כל כך טורח דאין כאן כי אם עקימת שפתים ותכף במקומו יכול לקרותה לא פשע אבל בדיקת חמץ שיש בה טורח לחפש יש לחוש שיפשע ויתרשל והמעיין יבחר.
ד[עריכה]
אין בודקין וכו'. שם דף ז' בברייתא והרב ב"ח, הביאו הפר"ח סי' תל"ג, כתב דאבוקה הויא לעיכובא ושאר פיסולין בדיעבד עלתה להם בדיקה ולאור החמה כתב ג"כ בראש הסימן דהויא לעיכובא והכי מסתברא.
אבל אכסדרה וכו'. הקשה מרן ז"ל תימה דבגמרא אמרינן אמר רבא אכסדרא לאורה נבדקת ומוכח התם דלכתחילה קאמר ומדברי רבינו נראה דדוקא בדיעבד וכתב הרב המגיד ז"ל דמשמע לרבינו דלכתחילה צריך לבודקה בלילה מפני שבני אדם מצויין בבתיהם אע"ג דליכא טענה דאור הנר יפה לבדיקה. ותו שהרי הכל בכלל אין בודקים לאור החמה דאיתא בירושלמי ע"כ. ולא ידעתי תמיהא זו למה ואדרבא יש לתמוה על פירוש רש"י שפירש שם לאורה נבדקת לאור שלה נבדקת ואין צריך להביא לה אור הנר בלילה אלא בודקה ביום ע"כ. הרי ביאר להדיא דלכתחילה בודקה ביום ואין צריך לבודקה בלילה כלל וקשה טובא דשם בעי תלמודא לאור הנר מנ"ל ויליף לה מקראי וכו' מוכח דמצוה גמורה היא מלבד הטעם דאמרן לעיל בדף ד' דפריך וניבדוק מצפרא ומתרץ רב נחמן בר יצחק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה ופירש רש"י גם כן שם ואור הנר יפה לבדיקה בלילה אבל ביום מחשיך וא"ת יבדוק לאור היום הא ילפינן לקמן חיפוש מצותו בנר ע"כ. ואם כן אף דבאכסדרא ליכא טעמא דאור הנר יפה לבדיקה למה ימנע לכתחילה מעשות המצוה כתקנה לבדוק לאור הנר ואי מדקדוק דברי רבא דקאמר אכסדרא לאורה נבדקת דמשמע לכתחילה הא שפיר איכא לאוקומא לכתחילה בשלא בדק לילי י"ד וקמשמע לן דא"צ נר כלל ועיין להפר"ח ותו דקמפקע מצוה דרבנן שהם אמרו לבדוק בתחילת ליל י"ד ואפשר לידחק לדעת רש"י ז"ל דכיון דעיקר טעמא משום שאור הנר יפה לבדיקה כדי לבדוק בטוב ואהא דוקא אסמכינהו רבנן אקראי באכסדרא שאורה רב ליכא שם מצוה דמאי אהני כיון שכל כך בודק לאור הנר כמו לאור היום ואדרבא אור היום טפי עדיף לה. ודין אמצע החצר וכו' הכי מפרש רבינו מימרא דרבא שם וכ"כ ז"ל.
ה[עריכה]
אבל חור שבין ישראל וכו'. שם תניא חור שבין יהודי לגוי בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו. פלימו אומר כל עצמו אינו בודק מפני הסכנה מאי סכנה אי נימא סכנת כשפים כי אישתמיש היכי אישתמיש התם כי אישתמיש יממא ונהורא ולא מסיק אדעתיה הכא ליליא ושרגא הוא ומסיק אדעתיה וכו' ע"כ. וקצתקשה דמי לא משתמיש נמי בליליא באותו חור ואפילו הכי לא אסיק אדעתיה וצריך לומר דאף שנשתמש לפעמים בלילה אין דרכו לקרב הנר בחור כל כך דמסתמא הנר הוא מונח ומשתמש לאורו אבל עכשיו שרואה שמכניס הנר בחור ללא צורך איכא למיחש טפי דאין לומר דבלילה לא היה משתמש כלל משום חששא דשמא יאמר וכו' דכשהנר רחוק מהחור ומונח אין לחוש דבעיבידתיה עסיק אף דמפשט הש"ס לא מוכח. וצריך להבין אם יבדוק ביום או לא דמדברי הש"ס ז"ל דיבדוק ביום מדקאמר כי אישתמיש יממא ונהורא וכו' משמע דביום ליכא חששא דכשפים כלל לו וכן היא דעת הר"מ שהביא מרן ז"ל אמנם רבינו שכתב אינו בודק כלל וכו' אלא מבטלו בלבו ודיו משמע דס"ל דגם ביום אינו צריך לבדוק וצריך טעם למה ונראה דכיון דכשבודק ביום היה צריך נר כדקי"ל והכא לא מצי דחיישינן לשמא יאמר הגוי כשפים הוא עושה גם לאור היום אינו צריך לבדוק כיון שאין יכול לבדוק בחור לאור היום ולעשות המצוה כתקנה דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי לא אטרחוהו ז"ל וק"ל. ובנוסח אחר כת"י משנת הקס"א מחקו כל זאת החלוקה מדברי רבינו ואולי דהשמטת קולמוס הוא.
ו[עריכה]
חורי הבית וגג היציע. בגמרא הזכירו ג"כ גג המגדל ורבינו השמיטו משום דהוא הדין. ובית המורייס שהזכיר ז"ל אינו בנוסחאות שלפנינו אלא בי תמרי ורבינו לא הזכירו ואפשר שהיה גורס במקום בי תמרי בית המורייס. והראב"ד השיג על רבינו בדין אוצרות שמן והדבר תלוי בנוסחאות כמ"ש הרב המגיד שהגירסא הנכונה בדברי רבינו להקדים שמן ליין אמנם מרן ז"ל תיקן גם הנוסחאות שלפנינו עיין עליו.
ואם ידע בודאי וכו'. איכא למידק דמלתא דפשיטא היא ותו שכבר כתב לעיל סוף דין ה' דכל מקום שאין מכניסים בו חמץ אינו צריך בדיקה ויש ליישב דלעיל איירי במקום שאין דרך להכניס בו חמץ לעולם והכא איירי באלו המקומות שדרך להכניס בהם חמץ אלא שהוא יודע בודאי שלא הכניס בהם חמץ והוה אמינא כיון דדרך להכניס בהם חמץ אפשר שהכניס ולאו אדעתיה.
ז[עריכה]
אין חוששין וכו'. משנה שם ורבינו אינו מפרש כפי' רש"י ז"ל ועיין להרב המגיד ומרן והרב לח"מ ז"ל ואף דרבינו כתב לעיל דין ה' דכל מקום שאין מכניסים בו חמץ אינו צריך בדיקה וא"כ מינה משמע דלמאי איצטריך הא כבר נרגשו התוס' מזה אמתניתין ותירצו דהוה מוקמינן לההיא במקום שאין חולדה וברדלס יכולין להלך שם ובנוסח אחר כת"י כתוב אין חוששין וכו' ממקום שמכניסין בו חמץ למקום שאין מכניסין וכו'.
והניח עשר חלות ומצא תשע וכו'. ולקמן דין י"ב כתב ז"ל בהניח תשע ומצא עשר דצריך לבדוק ודין זה שכתב כאן הוא מימרא דרב מרי דף ט' אמתניתין דומה שמשייר יניחנו בצנעא וכו' ונשנה גם כן שם דף י' עם דין הניח תשע ומצא עשר שהזכיר רבינו לקמן ונמצא ששניהם הזכיר רבינו והתימה על הרב ב"ח סימן תל"ט שהקשה על רבינו לקמן דלמה השמיט דין הניח עשר ומצא תשע דהא כבר הזכירו כאן ואי משום שלא הזכיר דצריך לבדוק אחר כולם מכיון שכתב צריך לבדוק [פעם] שניה היינו ודאי כדין בדיקה ראשונה בחורין ובסדקין ואי לא אשכח מאי הוה ליה למעבד וכבר ראיתי להפר"ח שעמד בזה עיי"ש ותו דדין זה תלוי במ"ש רבינו פ"ו דמעשר שני עיי"ש. וראיתי לשון ריא"ז אשר סביב הרי"ף שנתקשה אצלי הרבה חדא שכפל דין הניח י' ומצא ט' ולא ידעתי למה ועוד שבלשון שני כתב הניח י' ומצא ט' אינו צריך לבדוק עוד וזה סותר למ"ש בלשון ראשון שצריך לבדוק אחר האחד מיהא ונראה שט"ס הוא עיי"ש.
ח[עריכה]
וכן אם ראה עכבר וכו'. מימרא דרבא שם. ומ"ש
ואם מצא אותה הפת וכו'. קשה דמלתא דפשיטא היא כיון שמכיר אותו פת מה בדיקה צריך עוד וכן הקשה הרב ב"ח ז"ל ועוד הוסיף דמשמע מדברי רבינו דאם אינו מכיר אף שמצא צריך בדיקה ובדין י"א מבואר דכשמצא על כל פנים אינו צריך לבדוק עוד ותירץ על נכון דהכא קמ"ל רבינו דאף שאכל העכבר מקצתו והוה אמינא כיון דמעיקרא היה לו בו טביעות עין ועכשיו הרי נשתנה במקצת ויצטרך לבדוק קמ"ל עיי"ש. ודין התינוק נתבאר גם כן שם.
י[עריכה]
הניח ט' צבורים של מצה וכו'. דף ט' תשע צבורים וכו' היינו תשע חנויות וכו' ורש"י ז"ל מפרשה לעניין בדיקה והתוספות הקשו עליו דאם כן היכי מייתי ראיה מט' חנויות דאורייתא לבדיקת חמץ דרבנן ותירצו שלא ביטל ועוד הקשו דגבי חנויות ליכא חזקה והכא הבית בחזקת בדוק ותירצו בשם ר"י דלענין שהביא עכבר לבית ונמצא קבעי אי שרי באכילה אי לאו ע"כ. ואם כן רבינו שפסק כפירוש רש"י תקשה ליה קושיית התוספות דחזקה ונראה לענ"ד דרבינו יפרש דהך חזקה לא הויא חזקה גמורה כיון שדרכו להכניס בו חמץ כל השנה כמ"ש הרא"ש ז"ל פ"ק לענין פירורין והשתא דאתיילד לן ספיקא הרי איתרעאי יותר [ועיין להפר"ח ז"ל] ונראה דמוכרח ג"כ לומר דאיירי בלא ביטל תדע דגבי שני צבורים ושני בתים ושני עכברים דמוכחינן מההיא דשתי קופות פריך אימור דאמרינן שאני אומר בתרומה דרבנן בחמץ דאורייתא מי אמרינן ומתרץ אטו בדיקת חמץ דאורייתא בדיקת חמץ דרבנן וכו' וכי היכי דהכא הוי דרבנן בדרבנן ה"נ התם מייתי מדאורייתא לדאורייתא כמבואר [ועיין להרב מגיני שלמה ז"ל שהליץ בעד רש"י באופן אחר]. אמנם הרא"ה ז"ל שהביא הרב המגיד ס"ל דבדיקה לחוד קאמר וכיון שבדיקת חמץ תחילתה על הספק החמירו בספיקה משאר ספיקות ע"כ. ופשט דברי רבינו מורים כן דלא חילק בין ביטל ללא ולפי זה לא קשה קושיית התוס' ולא ההכרח שהזכרנו דכיון שהחמירו בספיקה אלימו למלתייהו בהא כאילו היתה מן התורה ולעולם בביטל כבר איירי ועיין עוד להרב לח"מ ז"ל ומרן בשם הר"מ ז"ל כתב דבט' צבורים בעי בדיקה משום דבעידנא דאתיליד ספיקא אם הוא חמץ או מצה הוי איסורא דאורייתא הילכך בעי בדיקה דספיקא דאורייתא לחומרא ע"כ. והדברים הם סתומים ופירושם נראה ע"פ התירוץ ר"י שהביאו התוס' דלענין אכילה קבעי דהוי ספיקא דאורייתא וס"ל דבעי בדיקה משום דעיקר ספיקו בדאורייתא והרב חיים אבואלעפיא נר"ו כתב דבלא ביטל דוקא איירי עיין עליו.
יא[עריכה]
שני צבורין וכו'. נתבאר שם. ומ"ש
וכן שתי בתים בדוקים וכו'. שם צבור אחד של חמץ ולפניו שני בתים בדוקים ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן אי להאי על או להאי על היינו שני שבילים אחד טמא ואחד טהור והלך באחד מהם ועשה טהרות ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות ר' יהודה אומר אם נשאלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו טהורים שניהם בבת אחת טמאים וכו' ע"כ. וכתבו התוס' ז"ל דהיינו מדרבנן דמדאורייתא אפילו בבת אחת טהורים ע"כ. ופסק כן הטור ז"ל בסי' תל"ט גם לענין חמץ דבבת אחת צריך בדיקה ובזה אחר זה אין צריך וקשה קצתדמאי שנא מההיא דעירובין דף ע"ו ובשבת דף ל"ד אמר רבא אמרו לו שנים צא וערב עלינו לאחד עירב עליו מבעוד יום ולאחד עירב עליו בין השמשות זה שעירב עליו מבעוד יום נאכל עירובו בין השמשות וזה שעירב עליו ביה"ש נאכל עירובו משחשיכה שניהם קנו עירוב ופריך מה נפשך אי בין השמשות יממא הוא בתרא ליקני קמא לא ליקני ואי ביה"ש ליליא הוא קמא ליקני בתרא לא ליקני בין השמשות ספיקא וספיקא דרבנן לקולא ופסקו הטור סי' שכ"ג ורבינו פ"ו מהלכות עירובין ולא חילקו בין בבת אחת לזה אחר זה והא התם נמי הוו תרתי הוראות דסתרי אהדדיה דממ"נ חד מנייהו לא קנה והכא חיישינן.
ונראה דיש לחלק דהתם העירוב עצמו עיקרו דרבנן דהרי בעירובי חצרות דוקא איירי לדעת הטור ז"ל ודלא כפירוש רש"י דמפרש לה בעירובי תחומין וכמ"ש הרב ב"י שם [וקי"ל דעירובי חצרות אינה אלא שלא לשכח תורת ערוב מן התינוקות] והם אמרו והם אמרו משא"כ בדיקת חמץ דאף שהיא מדרבנן לדעת הרא"ש פ"ק דפסחים והטור סי' תל"ד [עיין להפר"ח סי' תל"א] משום איסור דאורייתא נגעו בה ואינה אלא גזרה אחת שמא יעבור אדאורייתא מכ"ש לפי מ"ש הרא"ה הביאו הרב המגיד ז"ל דבבדיקת חמץ החמירו יותר משאר ספיקות עיי"ש. א"נ י"ל דשאני התם דלאו כו"ע דינא גמירי אם אותו רגע של בין השמשות הוא יום או לילה ולא הוי מלתא דתמיהה להו לאינשי כל כך דאפילו לחז"ל מספקא להו וגם אי אפשר לצמצם משא"כ הכא דכו"ע ידעי דאיכא חמץ ודאי וגם אפשר שימצא אחר כך להכי החמירו.
ועל מ"ש מרן שם וז"ל וא"ת והלא ספק דבדיקה ברשות היחיד הוא וכו' וי"ל וכו' וכיון דמדאורייתא אפילו בבת אחת בטומאה דרבנן שניהם טהורים הוא הדין לענין בדיקה ע"כ. וקצת קשהחדא דנראה כסותר למ"ש לעיל דהעמידו דבריהם על דברי תורה וכאן כתב דכיון דבדיקת חמץ דרבנן כך לי רה"י כמו רה"ר ותו דמה צורך לומר עוד וכיון דמדאורייתא וכו' וביאור דבריו נראה דמשום היא גופא כתב כן דכי היכי דלא תקשה דסותר למה שאמר תחילה כתב וכיון דמדאורייתא וכו' כלומר דהכא על כרחין חז"ל אקולא קמהדרו ובהדרגה קתנו דכיון דבטומאה שהיא מדרבנן אף שהיא ברה"י ואפילו בבת אחת הוא טהור ודאי כן נמי בבדיקת חמץ לא רצו חז"ל להחמיר כלל דאי הוו מצרכי הכא בדיקה הוה סליקא להו תרתי דרגי ולהכי אוקמוהו אדין תורה וכמ"ש לעיל עוד כתב ז"ל אי נמי משום דהוי ספק ספיקא ספק לבית זה נכנס או לאותו בית ואת"ל לבית זה ספק אכלתיה או לא ע"כ. וקשה קצתדהתוספות כתבו ד"ה היינו שתי קופות וכו' דכולא שמעתא מיירי שהככר כל כך גדול דליכא למימר אכלתיה ותו דאם איתא בט' צבורים של מצה גם כן יש ספק ספיקא ספק מצה ספק חמץ ואת"ל חמץ שמא אכלתיה וכן הקשה הרח"א נר"ו ולזה נראה דלא קשה מידי דמרן תירץ זה במ"ש עוד ולא תקשי לכולהו תירוצי מאי שנא מספק נכנס או לא נכנס דטמא דהרי הרב המגיד הרגיש קושיא זו בסמוך ותירוצו בה נכון ויציב ע"כ. עיי"ש דבזה מתורץ דשאני התם שאין לנו שום ודאות דקולא כמו בשני בתים דחדא מיהא קים לן בודאי שאין שם חמץ וק"ל. שוב ראיתי להרב משנה למלך שכתב לקושיא ראשונה דאימור עכברים רבים אכלוה והוא קצת דחוק עיין עליו.
או שהיו תשעה צבורין וכו' עד
לבית בדוק. בשתי נוסחאות כתיבת יד משנת הקס"א והקי"א אין שם כל החלוקה הזאת.
יב[עריכה]
הניח החמץ וכו'. שם וכרבנן וכן פסק פי"ב דהלכות משכב ומושב דין ט"ז ועיין להרב המגיד ומרן ז"ל. ומ"ש בספרי רבינו
או שהיו תשעה צבורין חמץ וכו' עד
לבית הבדוק בדפוס ויניציאה ואמשטרדם אין שם כל החלוקה הזאת ובכל שאר הנוסחאות ישנה.
יג[עריכה]
נכנס עכבר. שם ועיין למרן ז"ל ושאר דברי רבינו נתבארו שם. ומ"ש בספרי רבינו ויצאה משם חולדה וככר בפיה בנוסח אחר כת"י מוסיף אין אומרים החולדה לקח הככר מן העכבר והוציא אלא צריך לבדוק.
יד[עריכה]
כזית חמץ וכו'. שם ועיין להפר"ח ס"ס תל"ח על דברי הרב המגיד ז"ל.
טו[עריכה]
כיפת שאור וכו'. שם דף מ"ה ופי' הערוך כיפת שאור קמח שעורין שלשין אותו ועושין אותו עגולין עגולין ומייבשין אותו וכו' ע"כ. והתוס' כתבו שם דאע"ג דראוי לאכילה כיון שאין מקיימין אותו לאכילה בטלה כמו לענין טומאה וכו' ע"כ. ודין הבצק שבסדקי עריבה משנה שם וכן פירש רבינו שם ועיין להפר"ח סי' תמ"ב.
טז[עריכה]
אע"פ שאם ינטל החוט וכו'. כל זה נתבאר שם. וכלשון זה פסק ג"כ הרב ב"י סימן תמ"ב ומכל מקום נראה דלאו דוקא על ידי חוט דכיון דטעמא הוי מפני שפעמים מקבץ אותם אפילו בלא חוט כלל חייב לבער ופשוט אכן מאי דקשה קצת למ"ש המפרשים ז"ל דאי הוו פירורין אף דאי מכניף להו איכא כזית בין כולם אינו חייב לבער ובאמת דלישנא דגמרא הכי מוכחא דקתני אי משום פירורין הא לא חשיבי האמנם קצתקשה דאם אפי' בצק שאין ראוי כל כך לאכילה ומכ"ש אם הוא יבש גמור חייב לבער פירורין שדרך לאוכלם יותר לא כל שכן ומאי דאפשר לומר משום דהבצק ראוי יותר על ידי בישול שוב באו לידי השגות הרמ"ך בכת"י וראיתי שכתב ז"ל דפירורי בצק חשיבי משום דראוי לחמץ בהם כמה עיסות משא"כ פירורין דפת.
הואיל ואלו החצאי זיתים וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל דדוקא דבוקים קאמר הא לאו הכי חייב לבער ומרן ז"ל כתב דהרא"ש ס"ל דלאו דוקא אלא אורחא דמלתא נקט והוא ז"ל ס"ל דדוקא קאמר דומיא דלסתום בו נקב דעריבה דהא אמרינן דאפילו פחות מכזית חייב לבער וכו' והרח"א נר"ו כתב עליו דפחות מכזית לא חל עליו חובת ביעור כבית הלל דזה וזה בכזית והאיך דעריבה לענין צירוף הכלי הוא וכו' עיין עליו ואני הצעיר אומר דסברת הרה"מ ומרן נראית הכרחית שהרי בפחות מכזית לבדו קי"ל דאם אינו עשוי לסתום בו נקב ולא לחזק חייב לבער אף דאין שייך שם הכלי מצרפו שהרי לבדו הוא א"כ אין הכרח מב"ה בזה ומכ"ש דכיון דרבינו יהיב טעמא הואיל וכו' על כרחך דוקא קאמר ודו"ק.
יז[עריכה]
המשכיר בית סתם בי"ד. שם דף ד' בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית לחבירו בי"ד חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק למאי נפקא מינה לישייליה דליתיה להאי דלשייליה לאטרוחי להאי מאי א"ל ר"נ ב"י תניתוה הכל נאמנים וכו' ואידחייא לה ולא איפשיטא עיי"ש ולכך פסק רבינו לקולא משום דהוה ליה ספיקא דרבנן כדאיתא התם דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי אכן מאי דאיכא למידק אמאי לא כתב רבינו דכי איתיה למשכיר קמן בעי למשייליה כפשטא דש"ס ותו קשיא לי לדברי הרא"ש ז"ל שם שכתב וז"ל ומתוך דברי ר' יהודה משמע דאפילו אי חזקתו בדוק כשישנו בעיר צריך לשאול לו וכ"כ ר"י גיאת ז"ל ע"כ. וקשה דמאי איריא מהנך רבנן קשישאי ז"ל כיון דגמרא ערוכה היא.
ולכך נראה דס"ל לרבינו דכי בעי למאי נ"מ וכו' היינו מצד מציאות הבעיא דכיון דאיתיה למשכיר קמן היכי שייכא בעיא זו וכן ראיתי להרב ב"ח ז"ל אלא שהפר"ח הקשה עליו שאין זה דרך התלמוד וכו' עיי"ש. ולענ"ד נראה האמת דס"ל לרבינו דכיון דחזינן דמצדד אצדודי הש"ס לראיית רב נחמן בר יצחק אי בעי דוקא אמירה דנשים וכו' ודחי ליה ולא מתרץ דלעולם חזקתו בדוק ומ"מ כיון דכי איתיה למשכיר קמן בעינן דלישייליה כי ליתיה נמי בדאיכא הני דידעי בהא בעינן דלישייליה להו דאף דאית לן חזקה כל עוד דמצינן לברורי כל דהוא בעינן למעבד מכל שכן דאיכא כמה דברים דסמכינן עלייהו כמ"ש התוס' שם ד"ה המנוהו רבנן וכו' ולא דחו הא אלא משום טירחא הא בראיה בעלמא אי בדק המשכיר דאין בזה טורח פשיטא ופשיטא דמהימני כי גדול ומדלא קמשני הכי לאקומי מלתיה דר"נ ב"י אלא דחי ליה לגמרי דזאת הברייתא אינה ענין לזה כלל ש"מ דסבר סתם תלמודא דאי אמרינן חזקתו בדוק תו לא בעי מידי אחרינא אפילו דאיתיה קמן למישייליה וטעמא דמלתא כיון דבדיקת חמץ אינו אלא מדרבנן ולכך לא הצריך רבינו שאלה למשכיר כלל ואפשר דלזה נתכוון ז"ל בתיבת סתם שכתב דבש"ס ליתיה אלא מלתא אגב אורחיה קמ"ל דאין חובה על השוכר לחקור אחר המשכיר אם בדקו אם לאו דישראל קדושים הם ופשיטא שקיים המצוה כתיקונה דלא חשוד להכשיל את חבירו. וכעין זו מצאתי לרבינו פ"ד דהלכות בכורות וז"ל הלוקח בהמה מישראל הרי זו בחזקת שבכרה עד שיודיעו המוכר שעדין לא ילדה וכו' ודאי שבכרה ולפיכך מכרה סתם ע"כ. הרי שלא נחשד שכנגדו להכשילו ואין חיוב לחקור אחריו וכ"כ רש"י ז"ל ובלאו הכי שניא דא דאין כאן כי אם איסור דרבנן דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי אלא דהרא"ש ז"ל שנמשך אחר ר"י ור"י גיאת סבירא להו כדברי התוספות שם ד"ה לאו משום וכו' עיין עליו וכ"כ ז"ל ומר אמר חדא ומר אמר חדא. ואל תטעה בדברי הרב ב"י סי' תל"ז וז"ל בשם הר"ן ומיהו אי איתיה למשכיר שיילינן ליה וכדכתיבנא וכן פסק הרמב"ם והרא"ש וכו' ע"כ. דמשמע לכאורה דרבינו ס"ל ג"כ דכי איתיה למשכיר קמן בעינן לשיוליה דאי אפשר לומר כן דהיכן מצינו דבר זה אפילו ברמז אדרבא סתמיות הלשון מוכח בהיפך כאמור אלא כוונת הרב ב"י לפסוק בבעיא דלא איפשיטא לקולא ואהא קאי מה שייחס לרבינו והרא"ש ז"ל שפסקו גם הם בהך בעיא לקולא דחזקתו בדוק וסיום דבריו יוכיח שסיים והכי נקטינן דלא כהגהות מיימוני וכו' ופוסקים לחומרא ע"כ. הרי דכוונתו מבוארת למעיין בדבריו היטב.
ומכיון שהוכחנו מדברי רבינו ז"ל דודאי סבירא ליה דאפילו כי איתיה למשכיר קמן לא בעינן דלשייליה מטעמא דהוי דרבנן דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי מעתה קשיא לי טובא על הרב חיים אבואלעפיא נר"ו דפתיך ועריב מילי בהך מלתא שהקשה תחילה על רבינו דלמה לא כתב שאם הוא בעיר שואלו וכ"ת דהכי פירושו מאי נ"מ מאחר שיכול לשאלו ותירץ דליתיה ולעולם דאם חזקתו בדוק אין צריך לשאלו ודמי לבהמה דיכולים לבדקה שבעים טרפיות ולא בדקינן ליתא דהרב ב"י נתן טעם דלא דמי לבהמה דהיתה לה חזקת כשרות משנולדה משא"כ בית דכל השנה בחזקת שאינו בדוק ע"כ. וליתא שכבר כתבו שכל חזקה שלא היתה ברורה מקודם אינה חזקה וכו' ע"כ. ואחרי המחילה הראויה מה ענין שמיטה אצל הר סיני הרי מבואר הרבה דהרב ב"י לא כתב כן אלא למאן דס"ל דכי איתיה למשכיר קמן בעינן דלשייליה דאמאי הרי בהמה וכו' כלומר דאפילו באיסור דאורייתא סמכינן אחזקה היכא דאפשר לברורי ולדעת זו הוצרך לתרץ דשאני בהמה שהיא בחזקת כשרה משנולדה אמנם למאן דס"ל דלא מטרחינן לשוכר לשייליה להמשכיר אין צורך לזה כלל כיון דהויא דרבנן ולדעת זו לא בא תירוץ הרב ב"י דקושיא אין כאן ותירוץ אין צריך דדי שנאמר דלא הוי אלא דרבנן ולפי דברי הרח"א בדברי הרב ב"י לדעתו הרמב"ם ז"ל מוקשה ועומד כיון דלא דמי לבהמה ועל כרחך לתרץ שני תירוצים משונים לשני הדעות ההפכים ואם היה לו להרב נר"ו קושיא על הרב ב"י למה פתיך דברי רבינו בזה והכניסו בתוך המלחמה והדברים מגומגמים הרבה.
עוד ראיתי להרא"ש ז"ל שסיים בהך מלתא ויראה שיכול לבטל וכו' ע"כ. והטור סי' תל"ז כתב ומבטל בלבו ודיו ע"כ. ורבינו השמיט זה משום דכי אמרינן חזקתו בדוק ממילא ודאי שביטלו והשוכר גם כן ביום י"ד על כל פנים צריך הוא לבטל כל החמץ שלו אם כן בין הכי ובין הכי אין צורך לזה. ודע דבמשכיר בית לחבירו בי"ד פירש רש"י ביום י"ד שחרית אמנם בקיצור פסקי הרא"ש ראיתי שפירש בליל י"ד ופשטא דסוגיין משמע קצת כפי' רש"י מדקאמר דליתיה להאי דלישייליה ודרך העולם ליסע ביום ולא בלילה וגם סתם שכירות ומשא ומתן ביום הוא אמנם מהבעיא דלעיל המשכיר בית לחבירו בי"ד על מי לבדוק וכו' משמע דבלילה קאמר וכדברי קיצור פסקי הרא"ש ז"ל.
שהכל נאמנים על ביעור חמץ והכל כשרים לבדיקה. דייק רבינו לאשמועינן ביעור ובדיקה לשיטתו ז"ל דסבירא ליה דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי אף לחמץ ידוע כפשט דבריו בריש פרקין וכמו שהסכים מרן ז"ל עיין עליו א"כ בין ביעור בין בדיקה לא הוו אלא מדרבנן וק"ל.
יח[עריכה]
אם עד שלא מסר המפתח וכו'. שם ורבינו העתיק לישנא דש"ס אמנם הטור סי' תל"ז שינה הלשון ועיין להרב משפטי שמואל סי' א' שהביא שני פירושים לדברי הטור והוא ז"ל חידש שלשה דרכים אחרים עיין עליו.
שהרי מצוה הוא עושה. עיין להפר"ח סימן תל"ז שהביא שלשה תירוצים בענין היכא אמרינן ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה. א' דדוקא פיזור ממון להוצאת עשיית המצוה הוא דניחא ליה אבל הפסד ממון שנגרר מחמת המצוה לא ניחא ליה. ב' בשם המרדכי ז"ל דשלא מדעתו לא ניחא ליה אבל מדעתו בודאי ניחא ליה. ג' והיא לדעת הרב ז"ל בפסידא פורתא אמרינן דניחא ליה אבל בפסידא טובא לא עיין עליו.
יט[עריכה]
המפרש בים וכו'. מימרא דרב דף ו' ורבינו מחולק עם רש"י ז"ל בפירוש דעתו לחזור דלרש"י היינו בתוך הפסח ולרבינו קודם פסח ובאמת דפירוש רבינו הוי לחומרא דלא מבעיא דעתו לחזור בתוך הפסח דאז ודאי אין בידו (לבטלו) [לבערו] אלא אפילו קודם פסח איכא למיחש שיחזור בין השמשות וכו' דאפשר דיליף לה מדין אוצר שאין דרך לפנותו בתוך המועד ולפעמים יש איסור בדבר והפר"ח ז"ל הכריח מפירכת רבא לאביי ואי דעתו לחזור אפי' מראש השנה נמי ואי מיירי בדעתו לחזור בתוך הפסח מאי דעתיה דאביי ע"כ. אלא דלרש"י צ"ל דקודם שלשים יום דלא חל עליו חובת ביעור כלל לא שייך לחייבו בדלהבא וק"ל. ועיין להמפרשים ז"ל כמה שיטות וסברות בדין זה ונוסף עוד דברי הירושלמי שנראין הפך גמרתינו ויש מפרשים שהשוו שניהם לדעת רבינו עיין להר"ן ז"ל.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |