מעשה רקח/גירושין/ה

מעשה רקח ‏ גירושין ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ה מהלכות גירושין

א

זה שנאמר וכו'. גיטין דף ע"ז ומ"ש ואחד חצירה הקנויה לה וכו'. פי' הרב"ש ז"ל דה"ד מנכסי מלוג אבל מנכסי צ"ב כיון דמחוסר גוביינא לא מהני ע"כ ומ"מ דברי רבינו והפוסקים סתומים:

ב

הזורק גט וכו'. רבינו לא חילק בזה בין מתגרשת מדעתה לבעל כרחה וכדברי הרשב"א שהביא ה"ה ז"ל והרש"ך ז"ל חלק עליו והניחו בצ"ע ולעד"ן דברי הרשב"א ברירין ועוד דמצדד הוא דקמצדד בדבר ולההיא שהק' עליו ממ"ש הירושלמי הנה הרשב"א לא כתב שכן הוא בירושלמי אלא כתב ובירושלמי וכו' כלומר שיש משם כעין ראיה וכו' ודוק. ומסתברא עוד דכיון שהיא עומדת בצד החצר לא בעינן שתראה ממש דכל הראוי לבילה הוא כ"כ ז"ל:

ג

היתה עומדת וכו' כיון שהגיע לאויר מחיצות המעקה וכו'. הלשון מגומגם דאויר מחיצות המעקה משמע אויר שבשטח המחיצות מצד מעלה וא"כ ק' תרתי חדא דא"כ אכתי תקשה הא לא מנטר שהק' בגמרא ועוד דאם איתא מאי האי דכתב או לפחות מג"ט וכו' הלא אם אפילו בהגיעו לאויר המחיצות דמשמע אפילו למעלה הרבה אפ"ה מגורשת מכ"ש בהגיעו ג"ט סמוך לגג ואין ספק שכוונת רבינו במ"ש כיון שהגיע לאויר המחיצות דר"ל לצד תוך הגג וגם גירסת הטור כיון שהגיע לאויר תוך מחיצת המעקה וכו' ואפשר שכן הוא גירסת רבינו ג"כ והנה בגמרא כשהק' אמתני' דהיתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה כיון שהגיע לאויר הגג ה"ז מגורשת הק' והא לא מנטר ותירץ רב יהודה אמר שמואל בגג שיש מעקה עסקינן עולא בר מנשיא משמיה דאבימי אמר הכא בפחות מג' סמוך לגג עסקינן דכל פחות מג' סמוך לגג כגג דמי ולכאורה היה נראה דפליגי אהדדי דמר בעי דוקא מעקה ומר בעי דוקא פחות מג' אמנם מכח קו' הגמ' דתלי במנטר ראוי יותר לומר דמר א"ח ומר א"ח ול"פ וזו היא דעת רבינו שהזכיר שניהם וכן מתבאר מהירושל' שם. ומ"ש ובלבד שינוח הוא עפ"י מ"ש שם אר"נ א"ר בר אבוה ל"ש אלא שנמחק דרך ירידה אבל נמחק דרך עלייה לא מ"ט מעיקרא לא למינח קאי ומשמע לרבינו דקאי בין אסיפא דמתני' בין ארישא והק' ל"ש אלא דרך ירידה כלומר דכל שהוא דרך ירידה דהיינו סיפא שהוא מלמעלה והיא מלמטה וזרקו לה מלמעלה למטה אז אם נמחק או נשרף קודם שיגיע לארץ היא מגורשת כיון שהיה סופו לנוח וזרקו דרך טבעו והליכתו ה"ז מגורשת אמנם ברישא דהיא מלמעלה והוא מלמטה שכשזרקו לה הוא שלא כדרך טבעו לא מבעיא אם נשרף דרך עלייתו אלא אפילו דרך ירידתו אחר שעלה על הגג אפ"ה אינה מגורשת כל עוד שלא נח ממש משום שזאת הירידה אף שהיא דרך טבעו מ"מ עיקרא עלייה הייתה ומכח העלייה באה הירידה וכיון שהכח השני נמשך מהכח הראשון והכח הראשון הוא הפך טבעו אינה מגורשת אף בדרך ירידה עד שיונח בארץ ולכך סתם רבינו בזו דבעינן דוקא שינוח וזהו שסיים אבל אם נמחק וכו' הואיל ואינו הולך לנוח כלומר הואיל ותחילת זריקתו דהיינו דרך עלייה אינו הולך לנוח משא"כ בהיא מלמטה והוא מלמעלה דדין ד' דלא בעינן שינוח כלל וזו היא דרכו של ה"ה ז"ל ע"ד רבינו אלא דלפ"ז נמשך דבהוא למעלה והיא למטה אם זרק הגט דרך מעלה ואח"ך ירד בעינן ג"כ שינוח כיון שתחילת זריקתו היתה שלא כדרך טבעו ורבינו סתם הדבר ואם איתא היה לו לפרש כל כי האי ודאי אלא שי"ל שרבינו דייק בדבריו שכן כתב וזרקו לה למעלה וכשבא לכתוב דין הוא למעלה והיא מלמטה כתב וזרק לה גיטה ולא סיים למטה כמ"ש בחלוקה דהיא מלמעלה להורות דבזו אין הדבר תלוי בזרק דרך מעלה דרך ירידתו או דרך מטה להדיא אלא הכל תלוי ביד הגט ממחיצות הגג למחיצות החצר שהיא עומדת בו ולפ"ז תתורץ קו' הרש"ך ז"ל ע"ד ה"ה ע"ע אמנם הר"ן ז"ל אף שדרך בדרך זה נטה אשוריו בדרך ירידה וכתב דגם בהיא מלמעלה והוא מלמטה כשבא הגט דרך זריקתו מלמעלה למטה היינו ירידה ולא בעי שינוח דאף בלא הנחה היא מגורשת דומיא דסיפא והוא קצת דחוק עפ"י דברי רבינו שהרי כתב כיון שהגיע לאויר מחיצות וכו' או לפחות מג' סמוך לגג נתגרשה ובלבד שינוח וכו' דכיון שכבר הגיע לאויר מחיצות המעקה או לפחות מג' סמוך לגג נראה בודאי הגמור דדרך ירידה קאמר וק"ל הן אמת דלפירושו ניחא שרבינו סתם הדברים מכל וכל דזה מורה שהכל תלוי בדרך עלייה או דרך ירידה אף שסוף הזריקה תשתנה מהכח הראשון והרמ"ך ז"ל ובמ"ש נתיישבו דברי רבינו וכ"כ ה"ה ז"ל:

ד

היה הגג וכו' כיון שיצא וכו'. בגמרא אוקמו לה במחיצות החצר עודפות על מחיצות הגג ורבינו ס"ל דל"ד אלא זיל בתר טעמא ולכך לא חש לבאר:

ה

אבל אם הגיע לרשותה ואח"כ וכו'. הרל"מ ז"ל היה גורס אבל אם הגיע לרשותה ונח ואח"כ וכו' ולכך הק' על רבינו דמאי איריא נח אפילו לא נח נמי וכו' ועפ"י גירסתינו ניחא וק"ל:

ו

זרקו על גבי קנה או רומח וכו' שם. אמר רבא שלש מדות בגיטין וכו' והא דאמר רב חסדא נעץ קנה ברה"י ובראשו טרסקל וזרק ונח ע"ג וכו' חייב ה"מ לעניין שבת אבל הכא משום אנטורי הוא והאי לא מנטר ופי' רש"י ה"מ דהוי כמונח בארץ לעניין שבת אבל אם היה חצר של אשה וקנה נעוץ גבוה מן המחיצות אינה מגורשת שאין סופו לנוח בארץ דרמי ליה זיקא לחוץ למחיצות וכו' ע"כ נראה שהכרח לפרש שהקנה היה גבוה מן המחיצות של החצר דאל"כ הא תנן לעיל דהיא מלמעלה והוא מלמטה וזרקו לה כיון שהגיע לאויר הגג ה"ז מגורשת ואוקמוה בגמרא בגג שיש לו מעקה א"נ שהגיע לפחות מג' סמוך לגג וכיון שכן ה"נ אם הקנה הוא קצר מהמחיצות הוי מנטר ומגורשת וקצת יש לתמוה על הרשב"א ז"ל שם שהק' מדין זה לדין דלעיל אמתני' והיה יכול לתרץ דהכא שאני שהמחיצות של החצר הם קצרות מגובה הקנה ולא מנטר והוא ז"ל תירץ דשאני טרסקל אלא שיש ליישב והנה רבינו לא הזכיר שהקנה גבוה ממחיצות וגם לא הזכיר טרסקל נראה שלא חש לבאר מפני שסמך עצמו למ"ש לעיל דאם הזריקה היא מלמעלה למטה כיון שנכנס לתוך המחיצות של חצרה הרי נתגרשה אעפ"י שלא נח כמ"ש בדין ד' ואם זרקו מלמטה למעלה אז בעינן שינוח אחר שקלטוהו המחיצות וכמ"ש בדין ג' אמנם הטור ז"ל א"ה סי' קל"ט מחלק בין היה הקנה למעלה מן המחיצות ללא מפני שלשיטתיה אזיל דלא בעינן שינוח בזורק מלמטה למעלה כמ"ש שם אמנם אין כן דעת רבינו כמבואר:

שתי חצרות וכו'. שם ורש"י והתו' פירשו בענין אחר אמנם רבי' סובר שהחיצונה מקפת את הפנימית מכל צד וכ"כ ה"ה ז"ל ופי' א' של התו' שם הוא קשה מצד המציאות ועיין להרב"ח ז"ל שצייר המציאות ע"ש:

ז

עד שינוח על צד הפנימית. נראה שהטור סימן קל"ט לא היה גורס בדברי רבינו על צד הפנימית אלא בפנימית ולא היה גורס אבמה דברים אמורים וכו' שהרי כתב דלדעת רבינו אינו גט עד שינוח בשוליה ועיין להרב"י:

ח

וכן אם הגיע למטה שלה וכו'. שם הקשו ובמטה שלה מגורשת כליו של לוקח ברשות מוכר הוא לא צריכה דגבוהה עשרה והא איכא מקום כרעי אמקום כרעי לא קפדי אינשי ופירש"י ה"ג אמקום כרעי לא קפדי אינשי הואיל וגבוה מן הארץ עשרה שנוח להשתמש תחתיה ע"כ. נראה שנתכוון ז"ל להודיענו שתירוץ שני מקושר עם תירוץ הראשון דקאמר ל"צ דגבוה עשרה כלומר כיון דגבוה עשרה שנוח להשתמש תחתיה מש"ה לא קפדי אינשי אמקום כרעי האמנם התו' ז"ל כתבו וז"ל אמקום כרעי לא קפדי אינשי לכל הפחות באשתו (וכ"פ הרא"ש ז"ל) וכן באויר המטה ע"כ. נראה דר"ל דלא פסיקא ליה מילתא לתלמודא דאמקום כרעי לא קפדי כ"ע ולכך כתבו דכוונת התלמוד דלכל הפחות גבי אשתו אף שבא לגרשה לא קפיד בעל אמקום כרעי המטה וכן באויר שתחת המטה נאמר כן דלפחות בבעל אינו מקפיד על אשתו באויר זה ואם כוונתם כן יקשה תרתי חדא דמי הכריחם להוציא דברי הגמרא מפשטן ועוד דאם בבעל עם אשתו קאמר מעתה אפילו אין המטה גבוהה עשרה דהא אמרת דאין הבעל מקפיד על האויר וא"כ הדר ביה מתירוצא קמא והול"ל אלא כמשפט התלמוד בכל מקום והנה רבינו כתב והיתה גבוהה עשרה טפחים דמשמע דמפרש כפירש"י דלא הדר ביה משנויא קמא ושוב כתב ואין הבעל מקפיד וכו' דמשמע כדברי התו' דלכל הפחות עם אשתו קאמר א"כ באויר נמי נימא הכי דאין הבעל מקפיד על אשתו באויר המטה אפילו אינה גבוהה עשרה וכן הקשה הרש"ך ז"ל ולא עלה בידו תירוץ מכח שרבינו בהל' מכירה לא הזכיר דין זה דכליו של לוקח ברשות מוכר אם גבוהים עשרה טפחים קנה כי הכא ולא ידעתי למה לא הקשה כן גם על הטור והרב"י שהעתיקו דברי רבינו בסי' קל"ט ובח"מ סימן ר"י ע"ע. והנה דברי התו' נראה לענ"ד דכוונתם דלא חזר בו מתירוצא קמא אלא אדרבה ס"ל דמכח תירוץ אמקום כרעי מטה לא קפדי אינשי שהכוונה לדעתן ז"ל דלהפחות בבעל עם אשתו קאמר ה"נ במה שתירצו תחילה ל"צ דגבוה עשרה הכוונה ג"כ דלהפחות בעל עם אשתו לא קפיד מכיון דאין כאן כי אם אויר ונוח תשמישתיה אמנם רבינו שהעתיק שהרי חלקה רשות לעצמה אכתי קשה דמלבד מה שהקשינו אם איתא נימא נמי הכי בכליו של לוקח ברשות מוכר ואפשר במה שנדייק עוד בדברי רבינו שכתב למטה שלה שהיא יושבת עליה דמשמע דבעינן שתהא יושבת עליה בשעה שזרק לה הגט דאין לומר דמ"ש שהיא יושבת עליה הכוונה שדרכה לישב עליה אף שעתה אינה עליה דאל"כ הו"ל לומר והיא יושבת עליה זה א"א בשום פנים דמה נשתנה שדרכה לישב עליה ללא לענין זה הא כיון שהמטה היא שלה אין להקפיד בזה לענין הגט כלל אלא ודאי בעינן שתהא יושבת עליה ממש וכיון שכן יקשה לנו מצד אחר א"כ למה בעינן שתהא גבוהה עשרה טפחים אלא נראה לומר דלכך נתכוון רבינו דכיון שהיא יושבת על המטה והיא גבוהה עשרה טפחים ה"ז מגורשת מפני שחלקה רשות לעצמה ואף דבעלמא כליו של לוקח ברשות מוכר אף דגבוה עשרה טפחים לא מהני הכא שאני שהיא יושבת עליה ואין דרך הבעל להקפיד ולהקימה ממנה וכיון שחלקה רשות לעצמה הרי היא כאילו היא בביתה או בחצרה לענין הגט מיהא היא מגורשת וכן תתפרש הסוגיא ג"כ לדעת רבינו משום דקשיתיה דלא אשכחן חילוק זה גבי מוכר ולוקח ואם איתא הו"ל לתלמודא לבארו בבבא בתרא ואז הוה א"ש דל"צ דגבוה עשרה כלומר וכבר ידענו הדין דבגבוה עשרה קנה אבל עכשיו שאומר סתם לא צריכא ודאי שהכוונה על מציאות זה דוקא והיינו טעמא מפני שהיא יושבת עליה דאם אינה יושבת עליה אף שחלקה רשות לעצמה לא מהני כיון שלא מצינו חילוק זה גבי מוכר ולוקח כן נראה לענ"ד בכוונת רבינו והמעיין יחוור הדברים:

ט

השאילה הבעל וכו'. כוונת רבינו נראית כדברי ה"ה ז"ל בלשון הראשון שאם בשעה שנפל קרוב לד' אמותיה נתגלגל ונפל ע"ג קורה או סלע רחוק ממנה כלומר שסוף הנחתו הוא רחוק מד' אמותיה אינה מגורשת ולמה שתמה ע"ז הרש"ך ז"ל שאם כבר הגיע הגט לד' אמותיה ונח אפי' שאח"ך נאבד או נשרף דין הוא שתהא מגורשת שהרי אחר שקבלה האשה הגט אין אנו חוששים לשום דבר בגט ע"ע. לענ"ד אין כאן קושיא דכיון דבשעתו נתגלגל אין כאן הנחה כלל אלא נגיעה והרי כתב רבינו לקמן דאם היתה ידה קטיפרס וזרק הגט על ידה ונפל לארץ אם נפל לתוך ד"א שלה ה"ז מגורשת דמשמע דחוץ לד"א אינה מגורשת והיא מימרא דרב יהודה בגמרא ה"נ כיון שתכף שנפל לארץ נתגלגל אין זה הנחה להתגרש בו אכן מה שיש לעמוד בדברי רבינו במה שהשיג הרמ"ך גם הר"ן ז"ל ומרן ז"ל עמדו על זה ע"ע ויש לישב:

י

זרק לה גיטה וכו'. דין זה לא נמצא בביאור בגמרא גבי גט אלא בעיית רבא במציעא דף י"ב בזרק ארנקי וכו' ולא אפשיטא גם בפ' השואל דף ק"ב לא אפשיטא אלא במפסיק כלי אבל אי לא מפסיק ולא מידי אכתי אבעיא ליה לרבא והה"מ ז"ל כתב דגבי גט אפשיטא מההיא דאמרינן בגמרא גבי נמחק אבל דרך עלייה לא מ"ט מעיקרא לאו למינח קאי וכו' ע"כ והביאו רבינו לעיל דין ג' ומטעם זה לא הזכיר רבינו דין זה לא בהל' הפקר ולא בהל' מתנה וכמ"ש ה"המ בתחילת דבריו אך קשה דבפ"ד דמעשה הקרבנות דין ט' פסק רבינו להדיא שהאויר שאין סופו לנוח אינו כמונח וכתב מ"ח ז"ל דשם בפרק ב' דזבחים בעיי דאפשיטו ע"כ ובזבחים דף כ"ה בעא מניה רבי אסי מרבי יוחנן וכו' אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לאו כמונח דמי וא"ל תניתוה וכו' האי מאי בעי מניה אויר שאין סופו לנוח וקא פשיט ליה אויר שסופו לנוח לאו כמונח דמי תרתי קא בעי מניה את"ל אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי אויר שסופו לנוח מאי וכו' ע"כ נראה דכוונת מרן שכתב דאפשיטו בעין היינו מכח את"ל שאמרו בגמרא כידוע שדרכו של רבינו לפסוק באם תמצי לומר ונמצא כפ"ז דבעיית רבא אם לא נפשטה במקומה נפשטה מתוך בעיית רבי אסי בזבחים וכ"כ הרל"מ ז"ל וקצת יש לתמוה על ה"ה ז"ל איך לא הזכיר כאן בקיאות זה של זבחים ולא דברי הרמב"ם שם דמוכח מניה דס"ל דבעיית רבא אפשיטא עד שהוצרך להביא מההיא דנמחק הגט וכו' כאילו לא אפשיטא אלא לענין גט גם ראיתי דברים תמוהים להרב"ח א"ה סי' קל"ט שרצה להבין דלדעת רבינו לא אפשיטא בעיית רבא כלל וס"ל דהויא ספק מגורשת ודקדק דרבינו כתב בדינים דלעיל אינו גט וכזו כתב אינה מגורשת עד שינוח דרצה לומר אינה מגורשת ודאי אלא ספק עד שינוח ע"ש ואתמהא שנראה שנעלם ממנו דברי רבינו דהל' מעה"ק דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי שהוא מאם תמצי לומר שבגמרא והרב"ח בעצמו שם בסי' תקכ"ב הכריח דלדעת רבינו שאפילו שאת"ל אינו מפורש בגמרא אלא נשמע מכלל הדברים פוסק רבינו כן וע"ע:

יא

היתה עומדת וכו'. הרמ"ך השיג על רבינו ע"ע וקושיא ראשונה כבר תירצו התו' ז"ל שם ולקושיא שנייה היא מתורצת מתוך דברי הרשב"א וה"ה ז"ל ואין להאריך:

יב

היתה ידה קטיפרס וכו'. לא נתבאר בדברי רבינו בעיא דר"א אם ד"א שאמרו הם עם אוירן או לא וה"ה כתב שרבינו רמזו בדבריו שהיא ספק מגורשת מכח קושייתו דיוקא אדיוקא ועיין להרל"מ והרש"ך ומ"ש לעיל דין ט':

יג

זרקו לה ברשות הרבים וכו'. משנה וגמרא שם איפליגו אמוראי בפירושא דמתני' ורבינו נראה שפסק כשמואל וכר"י אלא דהקושיא בדברי רבינו מבוארת הרבה שבכאן פסק דאם היה קרוב לה כדי שתשוח ותטלנו ה"ז פסול וכו' ובודאי דאף תוך ד"א קאמר דכדי שתשוח ותטלנו הוי בציר מד"א ולעיל סמוך ונראה פסק בהיתה ידה קטיפרס דאם נפל לתוך ד"א שלה ה"ז מגורשת גם לקמן פסק רבינו בעמדה היא תחילה ובא הוא ועמד כנגדה הואיל ובתוך ד"א שלה ה"ז גט פסול וכו' ע"כ. וקשה דאמאי אינו גט כשר ומ"ש מהיתה ידה קטיפרס והנה בד"א של אדם שתקנו חז"ל שיקנו לו נחלקו ר"ל ורב ששת בפ' שנים אוחזין דף יו"ד דלר"ל קונות לו בכ"מ ולרב ששת אינם קונות אלא בסמטא או בצידי רה"ר ורבינו בפ"ב דזכיה ומתנה פסק כר"ש דדוקא בסמטא או בצידי ר"ה אבל בר"ה גמור אין קונות עד שיגיע לידו אלא שהתו' ז"ל כתבו שם דגבי גט תקנו רבנן שיקנו לה ד"א משום עיגונא וכן נראה מדברי רבינו שלא חילק בענין הגט בין ר"ה לסמטא וכו' ולכך נראה שמ"ש רש"י דטעם דבעי שמואל עד שיגיע גט לידה ולא סגי בכדי שתשוח ותטלנו משום דאתו למטעי ולומר שלא היה קרוב לה מלו ולכך בעי עד שיגיע גט לידה ומש"ה פסק רבינו דאף בכדי שתשוח ותטלנו הוא פסול וכו' משא"כ בהיתה ידה קטיפרס דניכר ומבואר הדבר שכבר הגיע לידה ונפל בתוך ד' אמותיה דפשיטא שהיא מגורשת דהא ליכא למגזר וגם הוי מלתא דלא שכיחא ולא שייך גזרה והרשב"א ז"ל חילק באופן אחר ופשט דבריו שחז"ל תקנו ד"א בכ"מ ע"ש וא"נ שהרי רבינו פסק כר"ש כנז' עד שהרש"ך ז"ל תירץ קושית הרשב"א בדברי הר"ן ז"ל שכתב שהד"א שתקנו חז"ל אינן אלא בסמטא לא בר"ה גמור ע"ש. אך לענ"ד המעיין בדברי הרשב"א ז"ל יראה שכוונתו עפ"י מ"ש התו' כנז' דגבי גט הקילו משום עיגונא כאמור. אמנם זאת נתקשה הרבה אצלי דכיון שחז"ל הם שתקנו ד"א איך שייך לומר בהם שהיא מגורשת מה"ת ואינה מגורשת מדרבנן דהא כולהו ד"א עיקרן אינן אלא מדרבנן ואולי י"ל שאמרו כן כדי להקל על האשה שלא יהיו בניה ממזרים אלא פיסלו אותם מדבריהם ואם נשאת לא תצא כמ"ש רבינו פרק יו"ד:

טז

זרק הגט וכו'. בגמרא אמר רב חסדא גט בידה ומשיחה בידו וכו' ורבינו העתיק זרק אפשר מפני שהרגיש בדברי התו' שכתבו ז"ל נראה דלא מיירי כשהיתה ידה פתוחה ולאחר שנתן הגט לידה קפצה ידה דא"כ אפילו אינו יכול להביאו אצלו אינה מגורשת כיון דבשעת נתינה היה יכול להביאו אצלו ומה שקופצת ידה אח"ך זה אינו עושה הבעל אלא היא והו"ל כמו טלי גיטך מעל גבי קרקע ואינו גט אלא נראה לר"י דמיירי שכבר היתה ידה קפוצה והוא תחב הגט לתוך ידה ואם תחב כ"כ בחוזק עד שאינו יכול להביאו אצלו הויא מגורשת עכ"ל התוס' ולכך כתב רבינו זרק הגט לתוך ידה לומר שזרקו לה בכח דהיינו שהיתה ידה קפוצה וכו' כמ"ש התוס' ז"ל (ע"כ מצאתי בזה הדיבור בקצת תוספת נפך ומכאן עד פרק ששי דין י"ג לא נמצא כתוב להרב ז"ל וחבל על דאבדין):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---