מעשה רקח/איסורי ביאה/טו
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
חוץ מן הנדה שהבן ממנה פגום וכו'. פירוש שראוי להתרחק ממנו מפני שהוא פגום ומקולקל אבל אינו פגום אפי' לכהונה כמ"ש רש"ל סימן ו' והרא"ש כלל ל"ב סימן ט"ז ודרכי משה אה"ע סי' ד' ע"ש.
ב[עריכה]
אחד ממזר וכו'. הרמ"ך. והיא השגת הראב"ד ג"כ וכבר הרב המגיד ז"ל הביא תשובת רבינו זלה"ה ובספר כת"י שנמצא אצלי מתשובות חכמי לוניל ז"ל מצאתי על תשובה שכתבו וז"ל ודקאמר נמי. וכבר מרן ז"ל הליץ בעד רבינו וכתב דהם עצמם אישרו דברי תשובת רבינו וכו' והביא דברי הר"א בנו של רבינו ז"ל אך יש לגמגם במ"ש. שאין לך בחייבי לאוין וכו'. הנה מרן ז"ל האריך בזה והביא דברי הר"א ז"ל בנו של רבינו שנתקשה ממ"ש בפ"א דנערה בתולה וכו' ותירץ דשאני איסורי לאוין וחייבי לאוין ומ"ש בפ"ב שצריך שתכין עצמה לכך לענין חיובה היא במלקות לא לענין חיובו וכו' ע"כ ולא זכינו להבין דבריו מכמה טעמי חדא דאיך יתכן לחלק בין חיוב האיש לחיוב האשה והרי קי"ל השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. ובפ"ז מאלו ההלכות דין ה' כתב רבינו כל מקום שהוא לוקה היא לוקה וכן כ"מ שהוא אינו לוקה היא אינה לוקה שאין הפרש בין איש לאשה לעונשין זולתי שפחה חרופה וכו' ע"כ והיא קושיא עצומה על דברי הרב אם לא שנאמר בדוחק דכוונתו אינה אלא לחלק בין אנוסה למפותה דמפותה קרי לה לאותה שהכינה עצמה דאז ודאי היא חייבת משא"כ אם לא הכינה דהיינו שהיא אנוסה אז ודאי שאף הוא לוקה והיא פטורה דאנוס רחמנא פטריה. תו קשה במה שחילק בין חייבי לאוין לאיסורי לאוין שהרי כתב רבינו שאין לך בכל חייבי לאוין מי שלוקה על בעילה בלא קידושין אלא כהן גדול וכו' והיכי קרי לאיסור הממזרת חייבי לאוין הרי הם מסוג האיסורין לדעת הרב ז"ל דאילו לחיובי לאו אפי' בעל ולא קידש. גם בפ"ד דין י"ד כתב רבינו שיבמה לזר מחייבי לאוין והוא כתב בפ"א שהיא מאיסורי לאוין ועיין עוד הטור אה"ע סי' י"ח ועיין עוד ביבמות דף כ"ג גם בפ"ב דאיסורי ביאה דין י"ז פסק רבינו שזה שחייבה תורה לאונס ומפותה וכו' שאירע הדבר במקרה ולא הכינה עצמה לכך ולפי דברי הרב מאי נפק"מ מזה כיון שהוא לוקה אפילו אם היא אנוסה וכו' גם בריש פרק אלו נערות דרשו הנערה נערה הנערה וכו' חד לגופיה וחד לחייבי כריתות וחד לחייבי לאוין הרי שגם ממזרת חייבי לאוין תקרא והוי היפך דברי הר"א ז"ל גם לדברי מר"ן ז"ל סוף פ"ב דהלכות נערה בתולה קשה טובא שכתב דאיסור קדשה אינה אלא במכינה את עצמה לכך ושרבינו בריש פ"א דהל' אישות סמך למ"ש דמדין זה קשה שהרי כאן פסק רבינו דלא משכחת בעל ולא קדש אלא אלמנה לכה"ג ואם משום קדשה אינו לוקה עד שתכין עצמה לכך ויש ליישב.
ה[עריכה]
לפיכך אסור בשפחה וכו'. אבל מדברי רש"י משמע דלא נאסר אלא בבת ישראל שהרי דן אותו לממזר גמור ומינה שהוא מותר בשפחה ועיין להרמ"ע מפאנו סימן קכ"ה הביאו הרב בית שמואל אבן העזר סי' ד'.
י[עריכה]
כגון הבא על האשה שנתקדשה ספק קדושין וכו'. מזה קשה למ"ש מהרי"ק הביאו מרן ריש פ"י דבספק מקודשת מוקמינן לה אחזקתה ואמרינן דעדיין היא פנויה דהרי כאן כתב רבינו דהולד הוי ספק ממזר מוכרח דהויא ספק אשת איש גמורה ובהמל"מ ז"ל הביא מי שתירץ דלא כתב מהרי"ק כן אלא בשנשאת לאחר דאתו קדושי ודאי ומפקעי קדושי ספק אבל הכא איירי דבא עליה בלא קדושין וכו' ע"כ וכן נראה ודאי אף דהרמ"א ז"ל שהזכיר הרב שהביא הטור סי' ל"א לא ס"ל הכי. ואם בא הראשון עליה קודם שיגרש השני וכו'. ועיין הרמ"ך והיא דעת התוס' ג"כ בסו"פ החולץ. וכבר הרב המגיד ז"ל הכריח בדברי רבינו וכ"כ פ"י דהל' גירושין דין ז' וכן פירש בפירוש המשנה עיי"ש.
יא[עריכה]
פנויה שנתעברה וכו'. הרמ"ך. ודברי רבינו נכונים לפי הסוגיא דעשרה יוחסין וכמו שכתב הרב המגיד ז"ל דשאני הכא שאין אדם משים עצמו רשע ועוד שהיא קרובה לו ע"כ נראה דהוצרך להך ועוד דלטעם דאין אדם וכו' הא דפלגינן דבוריה כדקי"ל גבי פלוני רבעני לאונסי הוא ואחר מצטרפין להורגו וכן פלוני בא על אשתי וכו' בפ"ק דסנהדרין דף ו' והו"א דלגבי דידה לא מהימנא אבל לגבי הולד מהימנא לכך הוצרך לטעם קורבה דאף לגבי ולד לא מהימנא אלא דכפי זה נפק"מ לגבי חיה שהיא קרובה לולד לא מהימנא וחז"ל לא חילקו בה דהא לאו משום עדות גמורה אתו עלה אלא לגלויי מלתא בעלמא וכמ"ש מדברי הר"ן שהביא הרב ב"י ז"ל סי' ד' ועיין להמל"מ בדין ל"ב ובמ"ש בעזרת ה'. ובשו"ת בנימן זאב ז"ל סי' קל"ו נשאל אם היא אשת איש ואחר שמת בעלה אמרה שבנה הוא מאיש אחר אם היא נאמנת והשיב דשאני פנויה שנתעברה מא"א דפנויה הרי הולד לפנינו משא"כ באשת איש דכיון דהבעל היה עמה בהתמדה וקי"ל רוב בעילות אחר הבעל אין להאמינה כלל עיין עליו ומלבד זה אי אפשר להאמינה שהרי אשת איש היתה וחז"ל חששו הרבה להוצאת לעז על אשת איש משום פגם הבנים ואי משום שהיא אומרת כן אין אדם משים עצמו רשע וכ"ש לפסול אחרים.
טו[עריכה]
אבל האב שהוחזק שזה בנו וכו'. נקט לשון חזקה לרבותא כשלא הוחזק כמ"ש לקמן וכן אם היתה אשתו מעוברת וכו' אלא דאיכא למידק שזה שאומר בני זה ממזר מנא ידע אי כשראה או ידע שאחר בא על אשתו ושתק לאיזה סיבה הא קי"ל רוב בעילות אחר הבעל ואפילו אם פירש ממנה אח"ז אכתי אפשר שהיתה מעוברת ממנו עצמו מקודם ואי כשפירש ממנה זמן רב אכתי למה נחזיקהו לממזר גמור הא אמרינן פרק אין דורשין דף י"ד שאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו לכהן גדול מי חיישינן לדשמואל וכו' אמר ליה דשמואל לא שכיחא וחיישינן שמא באמבטי עיברה וכו' ע"כ ומדליכא מאן דפליג עליה משמע דהכי הלכתא וכיון שכן אמאי לא ניחוש לזה ולהצילו מדין ממזר ודאי ולזה יש לדחות דהכא במאי עסקינן כשידע שבא עליה אחר אחר שנשאה והוא לא נגע בה דאז ודאי הוא ממזר גמור ועוד י"ל דחששת אמבטי לא נאמרה אלא לגבי בתולה דכיון דחזינן שהיא בתולה עדיין ודשמואל לא שכיחא אין לנו דבר לתלות אלא באמבטי משא"כ בבעולה דהרי מקוה חסר לפנינו אכן חילוק זה אף שנראה אמיתי אין לו העמדה שהרי כתב רבינו לקמן ארוסה שנתעברה וכו' שאם הכחישה הארוס ואמר מעולם לא באתי עליה הרי הולד ממזר וכו' והתם מסתמא בתולה היא ואפ"ה מחזקינן ליה כממזר גמור ולא חיישינן שמא באמבטי עיברה ומכח זה כתב המל"מ פט"ו דהל' אישות ופי"ז דהל' איסורי ביאה דאין הלכה כהא דבן זומא עיי"ש. ואף אי מהא לא איריא כל כך דהכא שאני שהיא אומרת מארוסי נבעלתי כלומר ואיני בתולה עוד אבל אם היא אומרת עדיין בתולה אני מאן נימא לן דלא חיישינן להא דבן זומא אך מ"מ מדהשמיטה רבינו ושאר פוסקים שמע מינה שדחאוה מהלכה ולמ"ש רבינו ואם יש לבן בנים אינו נאמן עיין מ"ש לעיל פי"ג דין ח'.
יז[עריכה]
ארוסה שנתעברה וכו' הרי הולד בחזקת ממזר. ולאו ממזר גמור קאמר דהא אסור הוא בממזרת ודינו כשתוקי שכתב רבינו דין י"ב אלא כלומר דמחזיקין אותו לממזר לענין החומרא וכו'.
יח[עריכה]
היו העם וכו' והיא ארוסה. ט"ס הוא וצ"ל והיא גיסה וכן הוא בנ"א כת"י ועיין להר"ן בשם הריטב"א שהזכיר כמה פרטים בדין זה עיין עליו.
יט[עריכה]
ואין העובר משתהא במעי אמו יתר על י"ב חדש. פרק הערל דף פ' עבד רבא תוספאה עובדא באשה שהלך בעלה למדינת הים ואשתהי עד תריסר ירחי שתא ואכשריה ופירש"י ואכשריה רבא דקסבר משתהא הולד אחר גמר צורתו וזה נשתהא ג' חדשים וכו' ע"כ פשטן של דברים שעד י"ב חדש אין בו משום ספק אבל לאחר מכאן אין בידינו דהא מעשה שהיה כך היה והכי דיוקא דברי רש"י ז"ל שכתב משתהא הולד וכו' וזה נשתהא ג' חדשים כלומר דרכו להשהות (ואין אנו יודעים כמה) וזה נשתהא ג"ח וכיון שכן אם נשתהא יותר מי"ב חדש אין מחזיקין אותו בממזר גמור אלא מחמירין עליו שלא ישא בת ישראל וגם יהיה אסור בממזרת וכן נראה דעת הרב המגיד ז"ל שסיים ואין להכשיר יותר ממ"ש חכמים ע"כ כלומר דאף דמעשה שהיה כך היה מ"מ אין בידינו להכשיר יותר אבל לעולם דאין לומר שיהיה ממזר ודאי ולהתירו בממזרת וזה דלא כהמל"מ ז"ל שבפט"ו דאיסורי ביאה כתב דרבינו פסק בפרק זה דאם נשתהא יותר הולד ממזר ומותר בממזרת ומכח דין זה הקשה וכו' עיין עליו. ואף דסתמיות דברי רבינו מורין קצת מ"מ כיון שדבריו לקוחין מהגמרא אין אנו רשאין להעמיס בדבריו מה שנראה היפך הגמרא ופירוש רש"י והרה"מ ז"ל ומכ"ש וק"ו דהוי חומרא דאתי לידי קולא ודאית שהרי אתה מתירו בממזרת וכל כי האי לא יצא מפי רבינו משה זלה"ה.
כא[עריכה]
דין תורה וכו'. הרמ"ך. ולא זכיתי להבין דבריו דהא ודאי ההיא סוגייא לא אתייא אלא אליבא דת"ק דאידך מתניתין דקתני כל האסורין לבוא בקהל מותרין לבא זה בזה וכו' ואנן לא קי"ל הכי דהא פסיקא הלכתא להדיא כר' אליעזר דאסר ספיקן בספיקן והיכי נניח מאי דאתמר להדיא ונפסוק כסתם שהוא דרך שקלא וטריא והנה רבינו כתב דחז"ל עשו מעלה ביוחסין וכו' ואסרו גם הספיקות לבא בקהל כלומר דאלו הודאות עם הספיקות באיסורן הם עומדין מן התורה וכר"א דס"ל הכי ודוקא רבנן דפליגי עליה ושרו הודאות עם הספיקות ודרשי לא יבא ממזר בקהל ה' ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ספק יבא בקהל ודאי הוא דלא יבא אבל בקהל ספק יבא אבל לר"א דס"ל דגם ספיקן בספיקן לא יבא משום דילמא הוי זה ממזר וזה כשר וזה מוכרח דלא דריש הכי והרב ב"י ז"ל סימן ד' אחר שהביא המשנה והגמרא דפסקו הלכתא כר"א סיים ואמרו בגמרא דממזר מותר בשתוקי דאורייתא דכתיב לא יבא ממזר בקהל ה' אלא שחז"ל עשו מעלה ביוחסין וכו' ע"כ. וזה דבר תמוה דכיון דפסק כר"א לדידיה ממזרת אסור בספק. ובס' אליה רבה ז"ל דף מ"ט כתב לזה דמדברי הר"ן ז"ל נראה דגם כר"א משום מעלה הוא ולא מדין תורה וכו' עיי"ש. ולפי זה כשאמרו בגמרא שתוקי שתוקית לא ישא וכו' דהיינו שמדין תורה שריין אתי אף לר"א ולפ"ז הנה מקום לדברי הרמ"ך ז"ל ונפק"מ להתוס' יו"ט ז"ל דבאידך מתני' דר"א כתב דמשום מעלה הוא עיי"ש ודברי רבינו ג"כ יתיישבו ודו"ק.
כג[עריכה]
ואלו הספיקות אין להם תקנה וכו'. בס' בעי חיי ז"ל הביא משם רב אחד שיש להם תקנה ע"י שישחרר אדם שפחתו על מנת שתנשא לכשר ואז ישא אותה זה הספק שאם הוא כשר הרי קיימה תנאו והיא משוחררת ודאית ואם הוא ממזר הרי לא נשתחררה כלל ובנה כשר ע"י שחרור כמו שהוא הדין בממזר ודאי עיי"ש ותיקון זה הזכירו הכנה"ג שם לענין הקראים בשם הרב ברוך ברזילי ז"ל עיין עליו.
כה[עריכה]
האסופי וכו'. עיין הרמ"ך ז"ל וכבר הזכירו מרן פ"ב דהל' שבת גם תשובת רבינו הזכירו הרב המגיד ועיין מה שהקשה עליו המדקדק בדבר כיון שרבינו גלה דעתו שהוא פוסק כר' יוחנן וס"ל דפליג אשמואל הכל יבא על נכון ואין להאריך.
כז[עריכה]
יראה לי וכו'. דטעמו דתינוק הנמצא בעיר מדינא דין קבוע יש לו והילכך אפילו כל העיר כשרים ולא נמצא ביניהם אלא שפחה אחת או גויה אחת דיינינן ליה כמחצה על מחצה והו"ל ספק אשת איש ב"ח ז"ל. ומ"ש בסוף דבריו והרי היא וכו' הוא"ו מיותרת וצ"ל הרי היא וכו'.
לא[עריכה]
נמצא מהול וכו'. עיין הרמ"ך ולא ידעתי איך לא נחה דעתו דעת עליון במה שכתב רבינו או שהוחתל או שהומלח שהרי אלו לא הוזכרו בגמרא אלא ודאי דהיינו משלטיה הדמיה וכמ"ש ג"כ הרב המגיד ז"ל והוה יכול להשיג שרבינו השמיט זרדתא המוזכר בגמרא ועוד שעל דקלא שאמרו בגמרא סתמא כתב רבינו דבעינן שיהיה סמוך לעיר וזה לא נאמר בגמרא אלא בזרדתא ואולי דגירסא אחרת היתה לו בזה ודע שרבינו השמיט חומרי ופתקא מפני שסבור דהכל הוא להגן עליו ולכך העתיק או הקמיעין וכו' בלשון רבים כדי לכלול הכל ומ"ש או בבית הכנסת הטעם הוא מפני דשכיח בה מזיקין כשאין רבים בה מפני שהיתה חוץ לעיר כמ"ש רש"י ז"ל.
לב[עריכה]
נאמנת חיה וכו'. ברייתא בקדושין דף ע"ג קרוב ללשון רבינו ופירש"י זה כהן וזה לוי נשים שילדו בבית אחת אשת כהן ולוי נתין וממזר ע"כ. ופי' הר"ן ז"ל דהאי נאמנות דחיה לאו מדינא הוא אלא דהימנוה רבנן לפי שעל הרוב אי אפשר בענין אחר וכו' ע"כ. ונראה דאף דבעלמא סתם ספיקא רחמנא שריא דאמרינן ממזר ודאי ולא ספק ממזר ומהך טעמא מכשירינן השתוקי דבר תורה כמ"ש רבינו לעיל מ"מ הנ"מ היכא דלא איקבע איסורא אבל הכא דאיקבע איסורא שהרי ארבעתן בבית אחת דחד מנייהו ממזר ודאי מעתה מדינא אסור דומיא דחתיכה משתי חתיכות דמביא אשם תלוי כמ"ש רבינו פ"ג דהל' שגגות אך מכיון דאין לנו שום תיקון לזה הימנוה רבנן לחיה כיון דעל הרוב אי אפשר בענין אחר ולפיכך כשערער עליה אחר ואמר שזה הוא ממזר נדחו דבריה שהרי כולם בחזקה זו הם מכח הקביעות כאמור דאין לומר דמאי דהימנינן ליה להמערער הוא משום דהוי כשר לעדות ואין דברי האשה עומדין נגד דברי האיש דאם איתא כי פריך תלמודא ערער מאי אלימא ערער חד והא אמר ר' יוחנן אין ערער פחות משנים אלא ערער תרי ע"כ ואם איתא לימא ליה דלעולם ערער חד והכא שאני שהאחד הוי כתרי לגבי עדות האשה אלא ודאי דס"ל דאין לחלק בזה הכא דהימנוה רבנן לחיה כעד כשר כיון דא"א בענין אחר כמ"ש הר"ן ז"ל. אלא דדברי רבינו מגומגמים דממ"ש מפני שלא הוחזק משמע שלא הוחזק בכשרות דהיינו כנ"ל דאיקבע איסורא וכל אחד הוי ספק ממזר וממה שסיים בקרא עליה ערער דהרי הבן בחזקת כשר משמע שחזר לכשרותו הראשונה והוי סותר דברי עצמו ועוד דמה שסיים ז"ל ואין לו יחוס קשה דכיון דהוא בחזקת כשרות אמאי אין לו יחוס ועוד יש לעורר דאם רבינו ס"ל כפירוש רש"י שאלו הד' נשים היו בבית אחת למה לא ביארו והרב ב"י אה"ע סי' ד' העתיק כדברי רש"י ז"ל לכן נראה דכוונת רבינו בנשים שאין לנו בהם שום חזקה לא לפיסול ולא להכשר וילדו ובאתה החיה והעידה על זה הבן שהוא כהן או לוי או נתין או ממזר שאנו מאמינים אותה מפני שלא הוחזק אצלינו. אמנם כשבא המערער ואמר שזה כשר הוא ולא ממזר יש לנו להחזיקו בכשרות דכח המערער עדיף בכי הא ולכך סיים דמ"מ אין לו יחוס כיון שיצא עליו שם רע מ"מ ושומר נפשו ירחק ממנו אלא דאעיקרא דמילתא סתם ערעור לא נאמר להכשיר אלא לפסול וכ"כ רש"י ז"ל לפי דרכו שהחיה אומרת שהוא כשר והעד אומר שהוא ממזר או נתין אי נמי שאינו כהן או לוי ומ"מ דברי רבינו מבוארין מעצמן דהכא שאני. אך ראיתי להרב ב"י אה"ע סי' ד' סעיף ל"ה בשו"ע שכתב נשים שילדו בבית אחת והעתיק כדברי רבינו ממש וכיון שכן חזרנו להנ"ל דכיון דהוי קבוע והוחזק הממזר ביניהם איך יהיה זה הבן בחזקת כשרות וכן ראיתי שהקשה שם הרב חלקת מחוקק ז"ל עיין עליו וצריכין אנו לידחק ולומר דכיון שזה המערער מעיד שהוא כשר גמור אף שהחיה מנגדתו האמינוהו חז"ל כבי תרי להחזיקו בכשרות מטעם דעיקרו לא היה לנו בו חזקת פסול גמור אלא חשש פן זה הוא הממזר ומכח זה סמכו ז"ל על דברי המערער כדברי הש"ס ומ"מ סיים שאין לו יחס כדבר האמור ושומר נפשו ירחק ממנו ועיין להמל"מ ז"ל דין י"א שכתב כמ"ש אך לא נרגש שעדין קשה הרבה כמ"ש.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |