מנחת חינוך/תקיז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שנמנענו שלא להתנבא בשקר וכו'. מבואר בר"מ פ"ה מה' עכו"ם. וע"ז חייב חנק והר"מ לא הביא האזהרה בזה וגם הרהמ"ח מקיל דלא ענש אלא אם כן הזהיר והר"מ לעיל מזה והרהמ"ח במצוה שאח"ז במתנבא בשם עכו"ם מביא אזהרה וכאן לא הביאו מהיכן מוזהר. וראיתי בס' פר"ד בדרך מצותיך שמביא בשם הסמ"ג דאזהרה הוא מלא תשקרו איש בעמיתו ומכ"ש בשם הש"י ואין זה חשוב לאו שבכללות דמונע מדברים הרבה כיון דעונש מפורש כמ"ש הרהמ"ח אח"ז וע' מה שפלפל ומכל מקום צ"ע על הר"מ והרהמ"ח שלא הביאו אזהרה כאן כדרכם בהרבה מקומות. והנה האיך נודע שמשקר מבואר בר"מ פ"ט מה' יסוה"ת כמה דברים שידוע שמשקר כגון שמתנבא לעקור מצוה מן התורה לא לפי שעה או שמתנבא לעבוד ע"ז אף לפי שעה או אומר איזה פירוש שלא שמענו ממרע"ה ע"ש ובהקדמתו לפירוש המשניות ותראה ועיין בס' סדר למשנה מה שמפלפל בדבריו ואם אומר עתידות בד' הרשות מבואר בתורה וכי תאמר איכה נדע וגו' אשר לא יהיה וגו' כי דבר ד' אמת לא יפול דבר ארצה ויש חילוק בין המתנבא לטובה ולא בא יש בזה הכחשה לנבואתו ולרעה אין בזה הכחשה שהקב"ה ארך אפים וכו' עי' בר"מ פ"י שם. ובודאי נביא שקר צריך התרא' ככל ח"מ שבתור' אף שהוא דיבור ולדעת הר"מ במגדף נראה דא"צ התראה כיון שהוא דיבור כבר חלקו עליו ובר"מ גופיה מבואר כ"פ דצריך התראה אף בדיבור עיין בר"מ פ"ב מעכו"ם ובכ"מ ובפ"ב מה' עדות ובראב"ד והובאו כ"פ בח"ז. ובכל אילו שהשקר נודע תיכף כגון שעוקר מצוה וכדומה מה שחושב הר"מ נוכל להתרות בו ככל עבירות אך בד' עתידות אין אנו יודעין אם יבא הדבר אם לא ואיך אנחנו מתרים בו ויכול להיות שנביאים מתרים בו דכולהו ידעו כמבואר בש"ס גבי הכובש נבואתו וכו' אך אפילו אחרים יכולים להתרות דקיימא לן ה"ס שמה התראה ועיין במשנ"ח מצוה ל' שנתעורר בזה וכ' עפ"ד התוס' בפסחים בסוגי' דשוחט הפסח על החמץ כיון דודאי למותרה אף שספק למתרה מהני התראה וגם עפ"ד התוס' ביבמות בסוגיא דאכל חלב והביא סימני סריס דלא הוי ה"ס כיון דאגמ"ל ע"ש ה"נ וע"ש באריכות והד' עתיקי' וארוכים בענינים אלו ואין כאן מקומו ובאתי ר"ל. ולכאורה ל"ש נביא שקר רק אם הולך בדרך נביא שראוי להאמין בו על נבואת אמת אם הוא משקר ה"ז נביא שקר אבל אם בא איזה הדיוט ומתנבא ה"ז לשחוק וללעג ומי יאמין לו אינו בכלל זה ועיין בר"ם פ"ז מהלכות יסוה"ת שכתב תנאי הנביא שמחוייבים להאמין בו ואם הוא משקר הו"ל נביא שקר אבל אם אינו בגדר הזה ל"ש כלל נביא שקר כנ"ל. שוב ראיתי בספר משנ"ח שדעתו ג"כ כן אך מביא בשם גדולים דכל אדם אסור לומר בשם הקב"ה ועובר בלאו ע"ש ובודאי איסור יש אך זה נ"ב דאינו ח"מ דלא נקרא נביא שקר כלל כיון דא"ר להאמינו כנ"ל כנ"ב. ובכלל זה מתנבא מ"ש לחבירו ולא לו וחייב גם כן כנ"ל. ונוהגת בכל אישי ישראל וכו':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |