מנחת חינוך/תעט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
לעשות צדקה וכו' ועז"נ פתח תפתח את וגו'. דין מצוה זו מבואר בר"מ פ"ז ופ"ח מהל' מתנות עניים ובטור ובש"ע יו"ד ה' צדקה והוא ענין עמוק וכבר ידעת מה שמבואר הרבה בראשונים ובהאחרונים אין דרכי להאריך וממש צריך חיבור מיוחד ע"כ באתי בקיצור נמרץ. כל אדם מישראל חייב ליתן צדקה אפילו עני המתפרנס מהצדקה חייב במצוה זו ועיין בש"ך בסי' רמ"ט היינו כשיש לו פרנסה בלאו הכי דאל"ה אינו חייב ליתן צדקה דפרנסתו קודמת כמבואר בסי' רנ"א ס"ג ועיין בסי' רנ"ג בש"ך ס"ק י"א. והנה הר"מ והרהמ"ח מביאים פסוקים הרבה וגם מביאים פסוק גר ותושב וגו' מבואר דזה ג"כ בכלל מצוה זו היינו גר תושב. ונראה דוקא בכלל העשה איתא דכתיב גר תושב להדיא אבל בכלל הל"ת לא תאמץ וגו' דכתיב מאחיך האביון וגר תושב אינו בכלל אחיך כמבואר הרבה פעמים בש"ס ועיין בפ' א"נ דע"א אם כן אינו עובר על הלאו גבי גר תושב רק על העשה וז"פ. וגם המתן שכר שנכתב כאן בצדקה לא קאי ג"כ רק על המבואר בפ' זו אחיך אבל גר תושב אינו בכלל שכר זה ולפי זה לשיטת הסוברי' דאין הב"ד כופים על צדקה דהו"ל מ"ע שמתן שכרה כתוב בצידה ובעזה"י יבואר בסמוך אם כן לצדקה של גר תושב כופין ולצדקה של ישראל אין כופין יציבא בארעא וגיורא כו'. אך אפשר כיון דאין זה הא דאין כופין מחמת פחיתת המצוה רק דמתן שכרה גדול כמו כיבוד או"א דמצוה גדולה ואין כופין אם כן ה"נ בג"ת דאין המצו' גדול' כ"כ באמת כופין. או אפשר כיון דכ"ז נחשב בכלל מ"ע א' והמקראות מרבין והולכין עוד אישים אם כן כיון דבמצוה זו נכלל דאין כופין אין כופין כלל כנ"ל. והנה אם כופין על מצוה זו כמו על שאר מצות כגון לולב וכו' דמכין אותו עד שת"נ דעת הרמב"ם והרבה ראשונים דכופין אך הקושי' הא הו"ל מ"ע שמתן שכרה בצדה וכל מ"ע שמ"ש בצדה אין כופין ותירצו דאיכא לאוין לא תאמץ וכו' וזה כמבואר בתוס' כ"פ בחולין וב"ב ובכתובות גבי רבא דאכפי' לר"נ והתוס' תירצו עוד תירוצים דבאמת אין כופין ואכפי' בדברים או רשות ביד ב"ד או הי' קיצותא דמתא ועיין בב"י סי' רמ"ח דהכריע דכופין דכן דעת רוב הראשונים. ולולי דברי רבותינו הראשונים שכולם תפסו במושלם דצדקה הו"ל מ"ע שמתן שכרה בצדה איני מבין דכתיב בפסוק נתן תתן וכו' ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל וגו' יברכך אם כן אפשר דמתן שכר קאי על טובת הלב אבל על עיקר הצדקה אינו מבואר המתן שכר כלל. גם נראה כיון דמצות צדקה יש כמה מקראות כמו שהביא הר"מ והרהמ"ח וחי אחיך וגו' ולא נזכר שם מתן שכר לא דמי לכיבוד אב ואם דשם כ"פ דנכתב כיבוד אב ואם נזכר המתן שכר אבל כאן נזכר המצוה כ"פ בלא מת"ש בצידה ופ"א נזכר אין זה מ"ע שמתשב"צ. וראי' לדבר דלא שמענו מעולם ולא ראינו בפוסקים דעל מזוזה אין כופין דמת"ש בצדה למען ירבו וגו' כמבואר בקידושין דנשים חייבות במזוזה מה"ט דכתיב למען ירבו וכו' וגברי בעי חיי ונשי וכו' והו"ל להפוסקים להזכיר זה דבמזוזה אין כופין כמו שיש כמה דעות בזה ובמזוזה הוא רק עשה אלא כיון דבפרשה ראשונה מבואר מצות מזוזה ושם אין מוזכר מת"ש אף שבפסוק זה מוזכר לא הוי מ"ע שמת"ש כתוב בצדה. ה"נ דיש הרבה פסוקים דלא נכתב המת"ש אין זה עשה ששכרה בצידה אך דברי בטלים נגד רבותינו הראשונים. ובעזהי"ת יבואר עוד במצות השבת העבוט ע' בחוהמ"ש סי' צ"ז וסי' ק"ז ובמצות שלוח הקן בעזרת הגומר עלי. מ"ש לעיל דהשכר קאי על ולא ירע לבבך וכו' ראיתי שהרגיש בזה המלמ"ל פ"ג מה' עבדים הלכה י"ד ע"ש. ואם איכא שיעבוד נכסים גבי צדקה לענין שיורדים לנכסיו הנה מבואר בר"מ כאן דיורדים לנכסיו בפניו מבואר דאיכא ש"נ. אך נוכל לומר כמו שכתב הרמב"ן אף למאן דסובר של"ד מכל מקום בפניו כיון דבר כפי' הוא לשלם אם כן ה"ה דנחתינן לנכסיו כמו שמכין אותו עד שת"נ גם זה הוי כפי' והדברים עתיקים אלא שלא בפניו אם יורדים לנכסיו אם איכא ש"נ או לא הוא מחלוקת בין הראשונים עי' בר"ן פרק נ"ש והאריכו בזה בספר מחנה אפרים בהלכו' צדקה ובעל קצוה"ח בסי' ר"צ ודעת הקצוה"ח דאיכא ש"נ הן מה שחייב בתורת צדקה או שנדר לצדקה מחויבים היורשים לשלם ולא הוי כנודר ומת דאין היורשים מחויבים לקיים דאשתעבדו הנכסים ובס' נתהמ"ש הסכים לדעתו דוקא מה שמחויב ליתן בתורת צדקה אבל מה שנדר לצדקה שחייב בתורת נדר ליכא ש"נ ע"ש ובדבר שפלפלו האחרוני' באריכות אין דרכי להאריך ע"ש ומראה מקום אני לך. ועיין בקצה"ח סי' ל"ט. ואם אמרי' אמירה לגבוה כמסיר' להדיוט גבי צדקה כמו בשל הקדש או לא רק חייב בתורת נדר ונ"מ במת אי מתורת נדר פטורים היורשים ואי הוי כקנין חייבים היורשים ועוד הרבה נ"מ דבר זה מחלוקת הראשונים ע' בסי' רנ"ח גבי מכירת שטר ועיין בב"י שם ועיין בש"ך סעי' א' בסי' ס"ו בחוה"מ בשם הריטב"א ובס' אורו"ת האריך שם ומביא שם הרבה ראשונים שמחולקים בזה וע' כאן בס' מח"א שפלפל ג"כ באריכות והדברים ארוכים ועתיקים ומראה מקום אני לך. וצדקה בכלל נדרים ויכול לשאול עלי' קודם שבא ליד גבאי ולענין תכ"ד יכול ג"כ לחזור דהו"ל כמו שאלה כמ"ש כ"פ בח"ז. אך אי אמרי' דאמירתו לגבוה שייך גבי עניים כמו הקדש אפשר לענין תכ"ד ג"כ דינו כהקדש ולשיטת הר"מ ל"מ תכ"ד בהקדש ע' בחוהמ"ש סי' רנ"ה והדברים עתיקים. ופשוט דמופלא סמוך לאיש נדרו נדר לצדקה כמו בכל הנדרים והקדשות אך בקטנות אין כופין אותו כי לאו בר כפי' אך בגדלותו צריך לשלם ולקיים נדרו. וכל אישי ישראל חייבים במצוה זו חוץ מחרש שוטה וקטן ככל העשין והלאוין ולהאריך בדיני המצוה צריך ח"מ ולענין ס' בצדקה ע' יו"ד סי' רנ"ט:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |