מנחת חינוך/תל
מנחת חינוך 
תל
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
לברך את השי"ת אחר שיאכל וישבע מלחם או מז' המינים כו' ונאמר ואכלת ושבעת כו'. מצוה זו מבואר בר"מ פ"א מה' ברכות ובפרקים מפוזרים שם ובטור או"ח בסי' ק"פ והרהמ"ח האריך. ודבר הנהוג בזמנינו והאריכו הראשונים והאחרונים אין דרכי להאריך ואכתוב בקיצור קצת הערות בס"ד. והנה על הלחם מה' המינים כ"ע סוברים שברכת המזון הוא מן התורה ועל המזון מה' מינים שאינו לחם כגון הפת הבאה בכיסנין צ"ע אם הוא מן התורה וכן שבעת המינים כגון גפן כו' יש דיעות אם הוא מן התורה היינו ברכת מעין שלש ורומז הרהמ"ח ועי' בראשונים שהאריכו בזה הרבה. ורוב הראשונים ס"ל דדוקא בשבע הוא מן התורה והדברים עתיקים. וז"פ דהנאת גרונו לחוד ל"מ היינו אכל ח"ז והקיאו וחזר ואכל אפילו כ"פ עיין בר"מ בהל' מכ"א ומובא בח"ז כ"פ כיון דבעי שביעה ואין שביעה אלא במילוי הכרס עי' בחולין סוף פ' גה"נ וביומא פ' יה"כ ובמצות יה"כ לעיל. וגם אם אכל הרבה ושבע אך אכל בהפסקה ולא אכל כזית כא"פ נראה דאינו חייב ג"כ מן התורה דכתיב ואכלת וכן כ' המג"א בסי' ר"י דלא כבעל כנה"ג אף דהמג"א כתב דשוה לשאר איסורים וזה יש לדחות דהכא בשביעה תלי'. ומכל מקום נ"ל דתרתי בעינן אכילה ושביעה ואם אכל בהפסקה אף ששבע ל"מ ואכילה בלא שביעה ג"כ ל"מ. וזה אני מסופק אפשר דסגי כזית בכא"פ דהוי ואכלת והמותר עד שביעה יכול להיות בהפסק' או אפשר כל השביעה צריך להיות בכא"פ ולא יותר וצ"ע. ועי' בפרמ"ג או"ח. וז"פ ה"ה באכל שלא כדר"א כל דלא חייב על האיסורים אינו נקרא אכילה כאן ואינו חייב בברכת המזון ג"כ דאכיל' כתיב וקאי על השביעה דהשביעה צריך להיות בדרך אכילה או אפשר דסגי בכזית בדרך אכילה והמותר א"צ כמו לעיל לענין הפסק וצ"ע. ולפי מה שמסופק המנ"ל בהלכ' יסוה"ת דאפשר גבי מ"ע א"צ דר"א עי"ש אם כן אפשר כאן גבי ברכת המזון היא עשה דכתיב תאכל בלשון חיוב ומכל מקום לא נתמעט שלא כדר"א ומכש"כ דאכלת אינו חיוב אך כבר הסכימו האחרונים דבעשה גם כן בעינן דר"א ומובא כ"פ בחיבור זה נראה דה"נ אף דיש לחלק כמ"ש מכל מקום נ"ל דצריך כדר"א. והאוכל דבר איסור אפילו איסור דרבנן דעת הר"מ כאן בפ"א דאינו מברך ברהמ"ז ולא שום ברכה הן בשוגג והן במזיד והראב"ד השיג עליו וסובר שמברך ועיין בכסף משנה ובלחם משנה ועיין בא"ח סי' קצ"ו בט"ז באריכות. וע"ש אם אוכל איסור במקום סכנה ודיני' אלו צריך אריכות לפלפל בזה ואין כאן מקומו. ובאיסור דרבנן צ"ל דחז"ל עקרו ברכת המזון בשוא"ת והעמידו דבריהם בדין תורה וכן מצינו כ"פ. והנה דעת התוס' בפרק היה קורא דשלש ברכות הם מן התורה ודעת הר"מ והרמב"ן דמה"ת הוא רק ברכ' אחת ובנוסח הברכה אחת צריך הארץ וברית כו' רק חכמינו זכרונם לברכה תקנו ג' ברכות עי' בב"י סי' קצ"א ונראה דאף ברכה אחת א"צ מן התורה בנוסח ברכה כי ברכה אם צריך שם ומלכות מן התורה לא צריך ובודאי הוא מדרבנן אף שמבואר בברכו' בסוגי' דכל ברכה שאין בה שם ומלכות כו' ויליף מקרא לא שכחתי כו' הוא רק אסמכת' עי' בתוי"ט פ"ב דמע"ש הכלל דברכה מן התורה הוא איזה דברים כפי צחות לשונו וצריך להזכיר כל מה שצותה התורה ע"ל במצות קד"ה וכ"מ מד' הרמב"ן מובא בב"י ובודאי אם משנה ממטבע שתקנו חכמינו זכרונם לברכה לא יצא היינו מדרבנן ואפשר דג"כ מן התורה ל"י כמבואר בפרמ"ג בפתיחה ומובא כ"פ בח"ז אך באונס יצא ומכל מקום בספק צריך לחזור בשם ומלכות ולא הוי ספק ל"ת כיון דספק תורה לחומרא צריך לחזור אינו עובר בלא תשא כו' כי לא הוי לשוא ואין להאריך כי ברור והבאתי בח"ז ועי' בכ"מ ובס' פרמ"ג. והנה אם ברכת הזימון הוא מן התורה עי' בראשונים ואם יש חילוק בין ג' לי' ע' בדבריהם.
ונשים ועבדים דעת הר"מ והרב המחבר והרבה ראשונים דחייבים רק מספק ודעת רש"י דהטעם דאפשר שאינן חייבים כיון דכתיב על הארץ כו' והם לא נטלו חלק בארץ ועיין בתוס' שהקשו מכהנים ולוים דג"כ לא נטלו חלק בארץ והראשונים תירצו דלקחו המ"ח עיר. ולדעתי גרים הם ג"כ בכלל ספק זה ואינם חייבים רק מספק. וטומטום ואנדרוגינוס למאן דסובר דאנדרוגינוס הוי ספק גם הם לא נטלו חלק מספק רק מאן דסובר דאנדרוגינוס הוי זכר או חצי זכר חייב בודאי. וחצי עבד וחצי ישראל מבטן לא גר כאשר ציירתי כ"פ חייב בודאי מצד הישראל ולקח ע"כ חלק בארץ כאשר כתבתי כ"פ. ודעת התוס' דהספק הוא כיון שאינם בני ברית ותורה וצריך להזכיר ברית ועבד שישנו בברית אינו בתורה ע"כ פטור ולפי זה גר חייב. וח"ע וחב"ח בודאי ישנו בתורה ג"כ מצד הב"ח ומצד עבד אין איסור ללמוד תורה אם כן חייב בברכת המזון מצד הב"ח. ולפי זה אינו יכול לברך בעצמו כי לא אתי צ"ע ומפיק כו' כמו שופר רק ישמע מאחר. וגם ח"ע וחצי ישראל הדין כן. וכן לשיטת רש"י שכתבנו לעיל הדין כן. וטומטום ואנדרוגינוס דהוי ספק איש לשיטת רש"י על כל פנים לא נטלו חלק בארץ מספק אם כן דינו כנשים והו"ל חד ספק כנשים. אך לשיטה זו הו"ל ס"ס לחיוב ספק דילמא הם אנשים אף דטומטום א"י למול מכל מקום הו"ל ב"ב כמו ערל בודאי חייב כיון דא"י למול ואפילו אם הוא אשה הו"ל ספק אבעיא בש"ס. אך זה צ"ע אם ס"ס לחיוב הו"ל ודאי וגם אבעיא דלא איפשטא אם מצטרף לס"ס והדברים ארוכים ועתיקים אין כאן מקומו ובאתי רק להזכיר. ופשוט דערל ישראל הן באונס והן במזיד מכל מקום הו"ל ב"ב וחייב בברכת המזון מן התורה עיין בראשונים וז"פ. ועיין בצל"ח בסוגיא דנשים בברכת המזון דאורייתא וכ' דרוצה לומר נהי דאינם בני ברית ותורה או לא נטלו חלק בארץ על כל פנים ברכה ראשונה ודאי נתחייבו מן התורה כי שם לא נזכרו דברים אלו. והדר בי' ע"ש ומראה מקום אני לך. וחרש שוטה וקטן פטורים מכל המצות אך קטן שהגיע לחינוך חייב מדרבנן בכל המצות. וחרש המדבר וא"ש דאינו יכול להשמיע לאזנו וגם בריא אם לא השמיע לאזנו עיין בראשונים ובאחרונים שהאריכו בזה וא"י להאריך במה שהאריכו בזה הראשונים והאחרונים. וגם אחד מוציא חבירו מן התורה ובפרט בזימון. אך מי שאינו מחויב א"מ חבירו המחויב כמו בכל המצות וגם המחויב מדרבנן א"מ המחויב מה"ת. ומודר הנאה יוצא דמצות לאו ליהנות נתנו. אך במחויב מדרבנן או ברכה רביעית דהוא מדרבנן לדעת הרז"ה בר"ה דבדרבנן ליהנות נתנו הכלל א"ר להאריך אם אאריך בפרטות צריך כל מצוה חיבור מיוחד ובאתי רק להזכיר.
ומביא הרהמ"ח עוד ברכה מן התורה היינו בה"ת כדעת הרמב"ן שחישב בה"ת למ"ע וכן הסכימו הרבה ראשונים וג"כ מן התורה לומר לפי צחות הלשון איזה שבח על נתינת התור' הק' רק חכמינו זכרונם לברכה תקנו נוסח הברכה ותקנו שנים או שלשה ברכות לכל מר כדאית לי' ע' בש"ע סי' מ"ז ובב"י ובראשונים ועי' בשו"ת ש"א. ודעת הר"מ דהוא רק מדרבנן ע' באחרונים שהאריכו בזה. ומצוה זו אינה מחויבת רק אם רצה ללמוד מ"ע עליו לברך ועיין בש"ע המהרהר א"צ לברך והכותב צריך לברך וע"ש באחרוני' ומבואר שם בש"ע דנשים חייבות לברך אם כן ה"ה עבדים ומכל מקום ד"ז צ"ע כיון דאינם חייבים במצות לימוד התורה למה חייבים אף על פי שצריכים ללמוד הדינים ע"ש מכל מקום לא בתורת מצות לימוד התורה חייבים רק שידעו הדינים שלהם ואפשר כמו ברכת המזון שאינו מצוה לאכול רק התורה צותה שאם יאכל יברך והוא מ"ע ה"נ כתבה התורה מי שלומד אף על פי שאינו מחויב מ"ע לברך. אך על כל פנים הנוסח אשר קדשנו כו' לעסוק בד"ת צ"ע אך אפשר דאשר בחר בנו דהוא שבח מחוייבים כמו ברכת המזון אך אקב"ו כו' אינם מברכים. אך לדידן רשות להם לברך בכל המצות אף על פי שאינם חייבים והדברים עתיקין. על כל פנים ברכת השבח הוא מ"ע אף על פי שאינם חייבים בלימוד התורה כמו ברכת המזון ולפי זה נשים ועבדים מוציאין האנשים כי חייבים מן התורה אך אם שנאו כבר אם הם מוציאים כי אינם בגדר ערבות והדברים ארוכי' ועתיקים. ומהרהר בד"ת אף אם נאמר דמ"ע של לימוד התורה הוא בהרהור ג"כ דכתיב והגית בו כו' מכל מקום לא מצינו ברכה על הרהור כמו ביטול חמץ בלב ע' סימן תל"ד ויש להאריך כאן בכל קוץ ואין כאן מקומו. וחרש שוטה וקטן פטורים כמו בכל המצות. וח"ע בודאי חייב מצד חלק הבן חורין ושאר הענינים שכ' הרהמ"ח צריך חיבור מיוחד. ומה שכ' בסוף דבריו דבראש חודש וחנוכה ופורים מזכיר בברכה שלישי' הוא טעות המעתיק דבחנוכה ופורים מזכיר בברכה שני'. וגם בדין הפסק לענין ברכת התורה יש לי ענינים ואין כאן מקומו. ועיין בפרמ"ג בפתיחה שמביא ירושלמי למאן דס"ל ברכת התורה דאורייתא ה"ה ברכות המצות דאיתקש שנא' התורה והמצות ומסיק דההיקש הוי אסמכתא דלא מצינו בכל הפוסקים שיהיו סוברים דברכות המצות יהיו מן התורה ע"ש. ומ"ש הרהמ"ח דהמברך ברכה לבטלה דחכמים סמכו הדבר על לאו דלא תשא כו' דעתו כדעת התוס' בר"ה וקידושין דאינו אלא מדרבנן. אבל דעת הר"מ דעובר מן התורה בלאו הזה ומובא בח"ז לעיל ועיין במג"א סי' רט"ו. ובד"ז דברכות המצות הוא מן התורה נראה דגם המשנה והש"ס דילן סוברי' כן במע"ש גבי לא שכחתי מלברכך כו' על כל פנים איזה שבח ונוסח הברכה תקנו חכמינו זכרונם לברכה כמו ברכות התורה וברכת המזון שכתבנו ע' בתוי"ט:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |