מנחת חינוך/קטו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
לעשות כו'. דיני המצוה עיין ר"מ פ"ו מהמעה"ק ואכתוב בקיצור. יש עולות שבאים בנו"נ ויש עולות חובות. ויש עולות צבור. וכ"א יבואר במקומו בעזה"י וכאן נדבר בנו"נ ומכל מקום להרבה דינים כל העולות שוין וקצת יש חילוק וכמשי"ת בס"ד. הנה הנודר או הנודב עולה יכול לנדר מכל מין בהמה דהיינו מן הבקר או מן הצאן מכל מין בין גדולים בין קטנים ודוקא זכרים ותמימים בלא מום ודיני המומין יבוארו בפ' אמור שם מקומם ותיכף מיום ח' וח' בכלל מותר להקריבם ובמס' פרה ספ"א דקרבנות צבור מצוה שיהי' בן ל' יום אך נו"נ מבואר להדיא דכשרים תיכף מיום הח' והר"מ פ"א מה' הנ"ל הי"ב כתב דלכתחלה מצוה על כל הקרבנות להקריב מל' יום חוץ בכור ומעשר ופסח כו' ובכ"מ הקשה על הר"מ דמבואר בפירוש במשנה שם דנו"נ שוים לבכור כו' ונקרבין לכתחלה מיום ח' והלאה ע"ש ועד אימתי הם כשרים ולא נפסלו מחמת זקנים יבואר בפרשת אמור. וכל האישים מישראל בין איש ואשה ועבד כו' כולם יכולים להביא עולות ומקבלין מהן חוץ מן הרשע דאין מקבלין ממנו אפילו עולה עש"ס דחולין ובר"מ פ"ג מהמעה"ק וזה נלמד מכם ולא כולכם להוציא רשע. וז"ל הר"מ ישראל שהוא רשע לע"ז או מח"ש בפרהסיא אין מקבלין ממנו כו' אפילו עולה והשמיט דין רשע לכה"ת חוץ משני אלו דמבואר שם בש"ס ועתב"ש ביו"ד סי' ב' עמד שם על הר"מ וגם אי נעשה רשע בפ"א או צריך ב"פ עיין במ"ל פ"ג מה' שגגות. ואם עשה תשובה בודאי מקבלין ממנו אך אם הביא עולה על איזה חטא שעבר על עשה או ל"ת הנל"ע עיין כאן בר"מ ס"פ דמכפר ע"ז אם מקבלין לאחר שעשה תשובה על העבירה שעבר בעודו רשע תלמד מהמ"ל שם וצריך בד"ז קונטרס מיוחד ואין כאן מקומו. וכן מעכו"ם מקבלין עולות נו"נ דאתרבי מאיש איש ואפילו ממינים שבאומות מקבלין מהם עולה נו"נ דבכם חלקתי ולא באומות עיין חולין י"ג. ושותפים יכולים להביא עולות נו"נ ודינו כקרבן יחיד לכ"ד ויש בעולה הן בנו"נ הן בעולת חובה של יחיד מצוה היינו סמיכה והסמיכה אין מעכבת דהקרבן מכפר אף אם לא סמך ומכל מקום מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר.
ודין סמיכה דמביא הקרבן לעזרה וסומך עליו בעל הקרבן על ראשו של קרבן לא על הצוואר ולא על הצדדין וסומך (עיין בהשמטות) בשתי ידיו בכל כחו ולא יהי' דבר חוצץ בין ידיו ובין הקרבן ואף דסמיכה בכל כחו היא עבודה בקדשים וכתיב לא תעבוד כו' כך היא מצותה ובשעת סמיכה מתודה על העולה עון עשה ולא תעשה שנל"ע. ונ"פ אם אין בידו עון עשה אומר עליו דברי שיר כמ"ש הר"מ בשלמים וע' זבחים ז' שאין אדם מישראל שאינו מחייב עשה אם כן מתודה בסתם על עשה בכ"ע. והכל סומכים ואפילו יורש סומך ושותפים סומכים עלי' בזאח"ז חוץ חרש שוטה וקטן אין סומכים. והנה ח"ש משכחת לה שהתנדבו בקרבן קודם שנעשו ח"ש ואח"ז נעשו ח"ש אין סומכין אבל קטן המ"ל דיביא קרבן דממעט סמיכה. אך למאי דפסקינן מופלא סמוך לאיש מן התורה ניחא וגם אפילו למ"ד מופלא סל"א אינו מן התורה מכל מקום משכחת לה ביורש שירש העולה ואינו סומך עליה אם הוא קטן ואח"כ מצאתי בת"ח על משניות כ"כ במנחות פ' שתי מדות. ואשה פטורה דכתיב בני ישראל ולא בנות ישראל ועבד פטור גם כן וסומא ועכו"ם כ"ה אתמעטי דאין סומכין וכל הנהו דפטורים מסמיכה אסורים לסמוך ועוברים על לאו דעבודה בקדשים ועיין בחגיגה דנשים סומכות רשות היינו באקופי ידיה וע' תוס' ר"ה בסוגי' דאין מעכבין את התינוקות בתוס' שם. והנה סומא סתם נראה דוקא בשתי עיניו אבל בא' מעיניו סומך וע' תוס' מנחות הקשו דהא ילפינן שם דסומא אינו סומך מסמיכת זקני העדה ואיכא דסובר דיליף מעולת ראי' אם כן יהי' ג"כ סומא בא' מעיניו פטור כמו סנהדרין וראי' וגם שאר הפטורין מן הראי' יהיו פטורים מסמיכה כגון חיגר וכדומה ע"ש שהניחו בקושיא ומכל מקום מבואר דדוקא סומא בב"ע וכ"ה לשון הר"מ. וכן א"י לסמוך על ידי שליח אפילו אשתו ועבדו אינם נעשים שלוחים רק בעל הקרבן בעצמו וכ"ז נלמד מקראי שם בש"ס. והנה טומטום ואנדרוגינוס שהם ס' אשה בודאי אין סומכין כי הוא ס"ד דעבודה בקדשים וכ"ה בתוס' חגיגה ד' ע"א ד"ה אלא ע"ש. ולכאורה טוב שלא ידרו וינדבו עולות מחמת ביטול מצות סמיכה ע"ש בתוס' וגם א"ר לבילה מספק ובאמת דלמא הוא זכר וצריך סמיכה אך ע' תוס' שם ע"ב ד"ה כי ותוס' גיטין כ"ח ד"ה והא כתבו באותו שאין לו תקנה יכול להביא בלא סמיכה ע"ש וה"נ ובפרט דא"א דלא עבר בעשה כמבואר בזבחים אם כן מותר להביא קרבן אף לכתחלה אף שמבטל מסמיכה ע"ש ובט"א בחגיגה מפלפל אי ח"ע וחב"ח אי יכול לסמוך על קרבן מצד עבדות שהוא פטור ועביד עבודה בקדשים. ויש לפלפל אם הוא למ"ר דוקא או אף למ"א אך כ' דהעשה דסמיכה שמוטל על צ"ח דוחה הל"ת של עבודה המוטל על צ"ע ול"ש אין עדל"ת שבמקדש וגם דהעשה והל"ת אינם בצד א' דהעשה היא של צד חירות והל"ת עובר מצ"ע מכל מקום דוחה ע"ש אכול דבש. ולפי זה גם באנדרוגינוס להסוברים דהוא חצי זכר וח"נ מכל מקום דוחה העשה וסומך אם כן מ"ש דאנדרוגינוס אינו סומך היינו להסוברים דהוא ספק ומספיקא ודאי אינו סומך.
והנה נראה דאלו שפטורים מסמיכה אין אנו מניחין אותם לסמוך דעוברים אל"ת דעבודה בקדשים אך עכו"ם דאינו מצווה ע"ז אם רוצה לסמוך מאי איכפת לן וחו"ש אם רוצה לסמוך כיון דהם אין ב"ד מצווים להפרישם יכולין לסמוך אך אסור ליתן להם לסמוך בידים דלא תאכילום כמו בכל א"ת אך קטן נ"ל דאם הגיע לחינוך מצוה לחנכו וליתן לו לסמוך אף שהיא עבירה עבודה בקדשי' הא כ' תוס' פסחים פ"ח ד"ה שה דלחנכו שרי ומצוה איכא אף על פי שהיא עבירה גבי פסח שלא למנויו ומובא לעיל בחיבורינו אם כן ה"נ בקטן שהגיע לחינוך מצוה לחנכו לסמוך אף דיש שיטות דרק על האב מצות חינוך וכתבנו לעיל דלמ"ד מופלא סל"א אינו מן התורה אין קטן מביא קרבן כלל והא דקטן אינו סומך היינו ביורש וא"כ כיון דל"ל אב אין עליו מצות חינוך באמת משכחת לה דיורש מאמו בגרושה או שירש מאבי אמו ויש לו אב בודאי סומך משום מצות חינוך כנ"ב ופשוט. ולכאורה יש ספק הא דיורש סומך אפשר דוקא שירש הקרבן מאותו שהי' בן סמיכה כגון מאביו או משאר יורשים אבל אם ירש מאמו שלא היתה בת סמיכה או מסומא וכדומה אם כן הקרבן הזה לא נתחייב בסמיכה כלל אפשר דאין היורש סומך דלא ירש זכות שלא הי' אצל מורישו אך מפשט הלשון משמע דסומך בכ"ע עי' בגמרא כיון דהוא ב"ח חל עליו המצוה ופשוט דלהיפך כגון אשה שירשה קרבן מאביה אע"ג דאקרבן הזה הי' מוטל מצות סמיכה מכל מקום כיון שהאשה אינה בעלת סמיכה אינה סומכת כנ"פ. והנה אם אשה סמכה אם לוקין אותה מלאו דל"ת בבכור אינו ברור דאפשר כיון דהתורה התירה בפירוש כאן עבודה בקדשים ואמעט נשים מב"י סומכים ולא בנות ישראל אפשר דלא אהדרי' לאיסורא קמא ע' תוס' ביצה [י"ב ד"ה] השוחט וענין אהדרי' הוא עיון עמוק ובמ"ל פ"א מה' מעילה ה"ז הביא שם בקיאות ועפר"ד בדרך מצותיך.
ואין סמיכה אלא בעזרה דוקא ואם הקרבן הי' עומד חוץ לעזרה א"ז סמיכה וחוזר וסומך ואם הבעלים עמדו בחוץ והכניסו ידם לפנים וסמכו כשרה. ואינו סומך אלא טהור וטמא שסמך הוי סמיכה ועלח"מ לשיטת הר"מ פ"ג מהב"מ דביאת מקצת ל"ש ביאה אם כן מדרבנן אינו מכניס ידו אבל מן התורה יכול לסמוך אך לדעת הראב"ד מן התורה אינו בסמיכה דהוא סובר ב"מ שמה ביאה ועלח"מ פ"ג מה' מח"כ ויש לספק במקום דרבנן פטרו מסמיכה אם עבר וסמך אפשר דלוקין משום לאו דעבודה בקדשים כיון דרבנן פטרו ה"ל סמיכה בחנם או אפשר כיון דמה"ת רשאי אין לוקין וד"ז אי מדרבנן נעשה דאורייתא עוררתי כ"פ בח"ז. ובמקום שסומכים שוחטין ותיכף לס"ש ואם שהה או שחט במק"א כשרה ותראה מד' הר"מ דא"צ לסמוך פ"א וצריך אריכות ובשער המלך פ"א ממעה"ק הביא שיטות דאף נשים שאינן בסמיכה מכל מקום רשאין לסמוך אפילו בכל כחם ולא הוי עבודה בקדשים דהתורה נתנה להם רשות וכן הקרבנות שא"צ סמיכה וע"ש פלפול ארוך ובעזה"י בסוף הספר אברר דיני סמיכה באורך דהוא מצוה כוללת רוב קרבנות של יחיד וכאן קצרתי וע"ש שמביא בשם רש"י בעירובין דצריך לברך על הסמיכה ברכת המצוה והר"מ אינו מביא זה וסמיכה אינו אלא ביום ופשוט דבלילה אינו סמיכה כלל וצריך לחזור ולסמוך וכ"ה בש"ס ור"מ פ"ד כאן וכ"ה שכתבתי הם בפ"א ופ"ג מהמעה"ק. ולאחר הסמיכה שוחטין את העולה והשחיטה הוא בצפון המזבח כמו שביארנו גבולי' בתחלת ספר זה עכ"ל ר"מ פ"ה מהמעה"ק ופ"ה מהבהב"ח דמכותל האולם עד כותל מזרחי של עזרה דהיינו ששה ושבעים אמות וברוחב מכותל הצפוני עד כותל המזבח שהוא ששים אמות ומחצה כל המרובע הזה הוא נקרא צפון לשחיטת קה"ק ובכ"מ פסק כרבי ומדחשיב ברוחב רק ס' אמות ובאמת הי' המחצה ס"ז וחצי אמות כי הרוחב היו קל"ה והי' מן המזבח עצמו בצפון איזה אמות מכל מקום אינו מכשיר נגד המזבח במזרח ובמערב רק מקיר המזבח לכל רוח ועתי"ט פ"ג דיומא האריך בזה ועיין כסף משנה ולחם משנה ה' עיה"כ. ואע"פ שקה"ק טעונין צפון מכל מקום אם שחטן על המזבח אפילו על חלק המזבח הדרומי מכל מקום כשר דגזירת הכתוב דכל המזבח כשר לשחיטת קה"ק ודינו כצפון כ"ה בזבחים ור"מ פ"ג מהפסה"מ וע' תוס' שם דנ"ח הא דנקט המשנה לשון דיעבד באמת מן התורה אף לכתחלה כשר שנאמר וזבחת עליו כו' רק מדרבנן אסור שמא ירביץ גללים והר"מ נקט ל' המשנה. ולשון המשנה והר"מ קה"ק ששחטן בראש המזבח נראה דוקא על ראש המזבח היינו מקום המערכה וע"ש בגמרא דאף על אמה יסוד ואמה סובב דינו כראש המזבח וכשר לשחיטת קה"ק. ושחיטת צפון אין הקפידא רק על הקרבן שיהי' בצפון אבל השוחט אפילו הוא בדרום או אפילו חוץ לעזרה והכניס ידו ושחט את הקרבן כשר ע' זבחים ספ"ב ור"מ פ"א מהפסה"מ וכן אם היתה הבהמה בצפון ורגלי' בדרום כשרה. וד"ז אינו נזכר להדיא אך שמבואר שם דאם הבהמה בפנים ורגליה חוץ לעזרה פסולה דכתיב והביאום לד' עד שיהי' כולו בפנים אם כן חוץ לעזרה דגלי קרא דהבאה תהיה בפנים ע"כ פסולה. אבל ברגלי' בדרום דהוי פנים רק דאינו בצפון אינו מזיק כיון דרוב הבהמה בצפון כנ"ל פשוט. וכן מבואר לקמן גבי קבלה דאם עמד בדרום וקיבל בצפון והכניס בצפון כשר ובחוץ ל"י כלום. הית' הבהמה תלוי' באויר העזרה בצפון ושחט פסולה דבעינן על ירך המזבח עד שישחוט בארץ בצפון היתה הבהמה בארץ ונתלה השוחט באויר ושחט כשרה כי השוחט אין קפידא עליו כלל.
וכל הפסולים לעבודה כגון זרים נשים כו' כולם כשרים לשחיטת קדשים דשחיטה לאו עבודה היא וכל הפסולים בשחיטת חולין פשיטא דפסולים לשחיטת קדשים ויש מהכשרים לש"ח ומכל מקום פסולים לשחיטת קדשים כגון המתעסק היינו דאינו מכוין לזביחה אף שהוא מכוין לחתיכת סימנים רק אינו מתכוין לזביחה. או שסובר שהבהמה היא חולין ושחטה פסולה עיין בחולין די"ב וזבחים מ"ז בתוס' שם. וחרש שוטה וקטן אפילו אחרים עע"ג שחיטתן פסולה דגרע מסתמא דהו"ל מתעסק בקדשים ואפילו מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ל"מ כגון עולה שהיתה עומדת בדרום ומשכה הקטן והביאה לצפון ושחטה והרי ממעשיו ניכר שמחשבתו לשחיטת קדשים פסולה דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אינה מן התורה ולהקל ל"מ ע"כ פסול הקרבן. ודעת רש"י חולין י"ב דדוקא בכה"ג דהיא רק מחשבה רק דניכר מתוך המעשה אין לו ול"מ אבל אם הי' דיבור עם המעשה כגון דאמר בפי' הריני מביאה לצפון לשחטה לעולה דאינו כשר בדרום מהני וכשר הקרבן ובתוס' חולקים דאמירתו אינו כלום ואפילו באמירה ה"ל כאן רק מחשבתו ניכר מתוך מעשיו ופסול לפי המסקנא. וע' לח"מ מדסתם הר"מ ולא הביא דעם אמירה כשר נראה דס"ל כתוס' דל"מ. ושנים שוחטין זבח א' אפילו לכתחלה ולא ישחוט שני ראשים כא' בקדשים לכתחלה ואם שחט ש"ר כשר. ונראה אם גדול וקטן שחטו זבח א' אם כ"א שחט קצת כגון שחט הגדול קצת מהוושט וגמר הקטן או להיפך בודאי פסול כי צריך כונה בכל השחיטה ולקמן הארכנו אי יש לשחיטה מתחלה וע"ס אי לא מכל מקום כאן נראה דפסול עי' סי' ב'. ואפילו אם אוחזין בסכין הגדול והקטן ושניהם יכולים ג"כ פסול ע"ש בתב"ש דמאי חזית כו'. אך אם הקטן א"י הוא רק מסייע ואין בו ממש ע"ש הדינים נראה דכ"ה כאן. וכן אם שניהם א"י כ"א רק בצירוף נראה דג"כ פסול כמו שם אף על פי דיש לחלק כיון דהפסול הוא רק מחמת חסרון כוונה יועיל כוונת הגדול מכל מקום נראה דפסול ודינים אלו הם בר"מ פ"א מפסה"מ.
וצריך שתהא מחשבתו בשעת שחיטת העולה לשם ששה דברים לשם זבח דהיינו עולה ולשם זובח היינו הבעלים שלא יהי' בשינוי בעלים ואם שינה במחשבות הללו ע"ל פ' צו שם מביא הרהמ"ח דין מחשבות. ושהזבח לשם ב"ה ושיקטירו לאישים ושהקטרתו לריח בלבד ושריח זה נ"ר לפני הקב"ה שאמר ונעשה רצונו. כ"ה במשנה ובר"מ פ"ד ממעה"ק ועיין ברש"י הפשט. ואין פוסל בד' מחשבות אלו שינוי מחשבות עי' לח"מ ומ"ל. ושחיטת הקרבן אינו כשר אלא ביום ובלילה פסול וכ"ה כשר לשחיטת קדשים וע' תוס' חולין ג' דשחיטת קדשים צריך כלי אך דל"ב כלי שרת ובזבחים כ' דבעינן כ"ש ע"ש באורך. ודעת הר"מ דלכתחלה צריך כ"ש ובדיעבד כשר אפילו אינו כלי כלל כגון בקרומית של קנה עלח"מ. ואם שחט מיעוט סימנים בדרום וגמרן בצפון או שהתחיל בצפון וגמרן בדרום פסול דישנה לשמתוע"ס כ"ה פ"א ממעה"ק הח"י. ואם עבר ושחט בדרום או מאיזה רוח חוץ צפון הזבח פסול ודעת רמב"ן ע' מ"ל פ"א מפסולי המקודשים דהשוחט בדרום עובר בלאו דלא תזבח לד' כ"ד רע ע"ש בס' המצות ואין הסמ"ק ת"י. ושוחט בו שנים או רוב שנים כמו בחולין ובא הכהן ומקבל בכ"ש הדם ומקבלה ואילך וקבלה בכלל צריך כהונה וצריך לכתחלה לקבל את כל הדם ומוציא הסימנים והוורידים לתוך הכ"ש ומקבל הדם ואם נשפך הדם מהצוואר על הארץ ונשאר עוד מדם הנפש יקבל הדם הנפש בכלי ולא מדם התמצית ולא מדם העור ואם נשפך כל הדם מהצוואר על הרצפה אף על פי שאספו פסול כי צריך תיכף מתחלה להתקדש בכ"ש ואם נשפך מהכלי שקיבל על הרצפה ואספו זורק את הדם וכשר הזבח ואויר כלי ה"ה ככלי ואם נפחתו שולי המזרק קודם שהגיע הדם לאויר הכלי לא נתקדש דאויר שאין סופו להניח לאו כמונח דמי ואויר כלי היינו האויר למעלה משפת הכלי ואם לא נפחתו שולי המזרק הו"ל אויר שסופו להניח וכמ"ד. ואם לקח מן הדם שבאויר בידים ונתנו על הרצפה כשר הדם כי נתקדש באויר הכלי דהי' סופו לנוח אם לא בא זה אך בנפחתו שולי המזרק ועדיין הוא באויר אויר שאס"ל אמרינן לכמ"ד אבל אם בא לתוך המזרק אף שלא הגיע לשולי' ונפחתו שולי' כשר דכיון שנתקבל לתוך דפנות הכלי הוי ככלי רק דמיירי באויר חוץ לשפת הכלי ע' זבחים כ"ה ע"ב. וצריך הקבלה להיות ג"כ בצפון ואם הכהן עומד בדרום וקיבל בצפון דהושיט ידו לצפון פסול דהכהן המקבל צ"ל ג"כ בצפון ואם הכניס ראשו ורובו לצפון כשר דהוי רובו ככולו וה"ל כאלו עומד בצפון. ואם עומד חוץ לעזרה והכניס ראשו ורובו לפנים לצפון וקיבל פסול דהכהן העומד צ"ל כולו בפנים ואפילו רק שערות ראשו בחוץ פסול דכתיב בבואכם כו' עד שיהיה כולו בפנים ומזה ראי' למ"ש דגם לענין הקרבן יש חילוק אם רובו בצפון ג"כ כשר אך אם מיעוט בחוץ פסול מחמת הפ' והביאום כו' כמו שיש כאן חילוק בין מיעוטו בדרום דכשר ומיעוטו בחוץ פסול ה"נ שם כנ"ב. ואם תלה הבהמה באויר וקיבל כשר דקבלה לא בעינן על ירך אבל אם הכהן נתלה באויר וקבל פסול דלאו דרך שירות בכך.
ודעת הר"מ פ"ד ממעה"ק דבשעת הקבלה א"צ הכוונה לשם ששה דברים שכתבתי לעיל רק שני דברים לשם הזבח ולשם הזובח. ודעת תוס' דגם בקבלה בעינן כוונה לו' דברים הנ"ל עמ"ל שם ואע"פ שצריך כוונה הנ"ל מכל מקום בסתם ג"כ כשר דסתמא לשמה קאי כ"ה בש"ס ור"מ ויתבאר אי"ה לקמן. וקבלה היא עבודה ככל העבודות לענין כל הדינים וצריך לקבל ביד ימין קבל בשמאל פסול קבל בימין ושמאל מסייעתו כשר כ"ה בר"מ פ"ה מהבהב"ח וקצ"ע בברכות כמו גבי ברכת המזון דאבעיא שמאל מהו שתסייע לימין ועבדינן לחומרא ע"ש ובא"ח סי' קפ"ג אך זה מהתוספתא כמ"ש בכ"מ ואין למדין זמ"ז ולכל עניני עבודה הוי קבלה ככל העבודות ופשוט. ואחר קבלה הוא עבודת הולכה צריך להוליך למזבח ג"כ כהן וכל דיני עבודות וצריך להוליך ברגל. ולשון הר"מ פ"א מהפסה"מ הכ"ג והולכה שלא ברגל אינה הולכה לפיכך כהן שקבל הדם ועמד במקומו וזרקו למזבח נפסל הזבח. נראה דעת הר"מ דבכ"ע בעינן הולכה ואפילו שחט וקיבל בצד המזבח מכל מקום צ"ל הולכה ברגל מעט וגם אם הי' הולכה ברגל קצת כגון שקיבל רחוק מהמזבח והוליכו קצת בתחלה או בסוף וזרקו כשר כיון שהי' קצת הולכה ברגל. ודעת רש"י ותוס' נראה דאם שחט וקיבל בצד המזבח א"צ הולכה ועמ"ל שם פלפול ארוך בדיני הולכה וגם לענין מחשבות ואין כאן מקומו להאריך רק לרמוז. וכמו בקבלה שכתבתי לעיל דא"צ לדעת הר"מ כוונה לשם ששה דברים רק לשם זבח ולשם זובח ה"נ בהולכה ודעת התוס' דבהולכה בעינן ג"כ הכוונה לשם ו' דברים עיין לעיל. ואח"ז לוקח המזרק וזורק במזרק על המזבח בעזרה היינו מזבח החיצון מחציו ולמטה ונותן זריקה א' על חוד מזרחית צפונית ועל חוד מערבית דרומית היינו באלכסון מקרן הראשון ומכוין שיהיה הדם מקיף על הזויות כמין גם כדי שיהי' על ד' כותלי המזבח ומתנה זו נקראת שתי מתנות שהן ד' ושירי הדם היו נשפכין על יסוד דרומי ובדיעבד אם נתן רק מתנה א' על המזבח כיפר דקיימא לן דכל הניתנין על מזבח החיצון במתנה א' כיפר. וגם אם לא זרקו בזריקה רק שפכו בנחת ג"כ יצא עיין ר"מ פ"ב מפסולי המקודשים פוסק כן. ובכ"מ ולחם משנה האריכו בזה ועוד אבאר ב"ה בח"ז. וזריקה הוא עבודה אחרונה שבדם והנה לענין כוונת הששה דברים כמו הולכה וקבלה והיא עבודה חמורה שהזר חייב עליה מיתה אבל על קבלה והולכה אין הזר ח"מ דהיא עבודה שיש אחריה עבודה וזריקה היא עבודה תמה וחייבים עליה מיתה עיין ר"מ פ"ט מהב"מ:
ואחר שזרק את הדם מפשיטין את העולה ומנתחין אותה לנתחים והפשט וניתוח כשרה בזר וכיצד סדר הניתוח עיין ר"מ פ"ו ממעה"ק והקרביים מדיחין אותם במים דוקא ולא בשום משקה. ועמ"ל שהר"מ השמיט הא דמבואר בזבחים דאף מי כיור פסול להדחת קרביים דכתיב במים ולא מים שיש לו שם לויי היינו מי כיור עש"ס ותוס'. וער"מ איזה דברים צריכין הדחה והדחת קרביים ג"כ כשר בזר כ"ה ברמב"ן עה"ת פ' ויקרא. ומנתח לנתחים ולא נתחים לנתחים והראש אין מפשיטין אותו ע' חולין כ"ז והר"מ אף שאינו מביא זה בפי' מכללא שמיע דכתב הצמר בראשי הכבשים כו' והנה הצמר שבראשי כבשים והשער שבזקן התיישים והעצמות והגידי' והקרניים והטלפים בזמן שהם מחוברין יעלו ומקטירם ובזמן שנחלץ קודם העלאה לא יעלו ואין מקטירם כלל ונלמד מקרא. ולענין אם עלו אם ירדו יבואר לקמן פ' צו. וכשמנתח האיברים לאחר הניתוח מוליך האברים ומניחן על הכבש והוא עבודה וצריך כהונה. עיין ר"מ פ"ט מהב"מ ופ"א מפסולי המקודשים הכ"ב ואין הזר חייב מיתה על עבודה זו דאינה עבודה תמה ואם נפסלו בזר עמ"ל פ"א שם דדעתו דנפסלו בזר. ומולחן ע"ג כבש ודיני מליחה יבוארו במצות מליחה. ואח"כ מעלה כל האברים על ראש המזבח וזורק אותם על האש שנא' הבשר והדם מה דם בזריקה אף בשר בזריקה. ועמ"ל שכ' שהכהן הי' עומד בראש הכבש וזורקן על האישים כי הי' צריך בשעת זריקת האברים אויר מפסיק ואויר יש בין כבש למזבח. ע"כ הי' עומד בכבש וזרקן ע"ש הפלפול. ואח"ז מסדר אותם על האש ונראה דזר ח"מ על הזריקה ג"כ דהוי עבודה תמה אף על פי שיש אחריה סידור הסידור היא עבודה אחרונה שבסידור המערכה ע' ביומא כ"ד איכא סידור אברים אבל הזריקה ע"ג האישים הוי הקטרה ומכל מקום חייב זר המסדר האיברים ג"כ מ"ד זר המהפך בצינורא ויתבאר עוד מזה לקמן גבי לאו דזר בעזה"י. ואין קפידא בקרבן יחיד כמה כהנים יוליכו את האברים רק בקרבן צבור יש חילוק בין כל מין כמבואר לקמן כ"א במקומו. ובקרבן יחיד אם רצה כהן א' או הרבה כהנים להוליך אין קפידא. והנה אם הי' קרבן יחיד צריך פייס דהי' ניתן לאנשי משמר עמ"ל פ"ד מהתו"מ נסתפק בזה ומביא בשם רש"י ורע"ב דא"צ פייס וע"ש דא"י אם הבעלים יכולים ליתן לאיזה כהן שירצו או כל הקודם זכה וכתב דנ"ל דכל הקודם זכה. ולדידי פשיטא לי דאין ביד הבעלים כח ד"ז. כיון דהנהו כהני שלוחי דרחמנא נינהו דמידי דל"מ למעבד ל"מ כו' אם כן היאך יכולים הבעלים ליתן לאיזה כהן וכ"ה להדיא בב"ק ק"י אפילו כהן שא"ר לעבודה א"י ליתן לאיזה כהן שירצה ועיין ר"מ פ"ד מהכה"מ וער"מ פ"א מביכורי' מבואר להדיא דכל הקרבנות לאנשי משמר חוץ מבכור נראה מדבריו דנותן לכל כהן שירצה וכ"כ להדיא בפ"א מה' בכורות הט"ז וז"ל ויראה לי שהבכור ניתן לכל כהן שירצה ע"ש אבל כל הקרבנות בודאי אין ניתנים אלא לאנשי משמר. וערש"י תמורה ל"ב ע"א ד"ה הקדש פי' שרשאי ליתן לישראל איזה ממון כדי שיתן עולתו לבן בתו כהן ובאמת ד' רש"י תמוהין אצלי מסוגיא דב"ק שהבאתי וע' תוס' שם שהשיגו עליו דז"א רק בבכור. אך קשה שלא תמהו עליו מגמ' הנ"ל. ועת"ח למשניות ספ"ב דיומא מביא דרש"י ותוס' אלו וכ' דאף התוס' מודים דיכול ליתן לאיזה כהן שירצה ע"ש. ולדידי תמוה מסוגיא דב"ק הנ"ל וער"מ פ"ד מכה"מ עכצ"ל דודאי כל הקודם זכה. ועל הקושי' דלמה לא תקנו פייסות דלא ליתי לאנצויי תי' המ"ל דקרבן יחיד לא חביבי כ"כ ולא אתי לאנצויי ולא תקנו פייסות ועמש"ל פ' שופטים וכאן לא באתי רק לעורר. והירך מעלה שלם לראש המזבח ועל המזבח חולצו לגיד הנשה ומשליכו ע"ג תפוח דאסור להקטיר גה"נ ועלח"מ על כל פנים אסור לחלוץ למטה בשעת נתוח את גה"נ משום הקריבהו נא לפחתך וכ"ה בש"ס חולין פגה"נ וכ"ה בר"מ כאן ולשון הרהמ"ח כאן וכשמנתח מסיר גה"נ ובאמת בשעת נתוח אינו מסיר גה"נ רק מעלהו שלם למזבח ושם חולץ משום הקריבהו נא לפחתך. והנה כאן כתבתי קצת דינים הנוהגים בכל הקדשים ובמקום שיש איזה שינוי אכתוב בפי' בעזה"י.
וצריך לשחוט העולה בשעה שדלתות ההיכל פתוחי' ולא נעולים ולא מגופים היינו סגורים ולא נעולים במנעול. ואם שחט בזמן שהם נעולים במנעול פסול הקרבן. ע' ש"ס זבחים נ"ה וביומא ועירובין דבשלמים שנשחטו קודם פתיחת ההיכל פסולים ול"ד שלמים ה"ה כל הקרבנות ע' עירובין ד"ב בתו' שם דמשנה מפורשת הוא בתמיד לא הי' שוחט את התמיד עד ששומע שנפתח שער הגדול היינו של היכל רק דעת רש"י ז"ל בזבחים דף ס"א דוקא שלמים וע"ש בתוס' שהקשו עליו ומה שפילפלו בזה יעו"ש. והר"מ פ"ה ממעה"ק כ' כלשון הש"ס שלמים שנשחטו קודם פתיחת דלתות ההיכל כו' וע' תיו"ט שם פ"ג דתמיד מ"ז תמה הלא בכל הקרבנו' הדין כן ממשנה הנ"ל. וכן תמה בהגהת הר"מ. ובאמת הר"מ לישנא דש"ס נקט כדרכו ובפ"ו מהתו"מ מביא לשון המשנה דלא היו שוחטין התמיד עד שנפתח דלתות ההיכל ע"ש והדין אמת דבכל הקרבנות הדין כן ודוקא נעולים או מגופים פסול אבל הפרוכת שעל שער ההיכל אינה פוסלת ומבואר בש"ס שם ור"מ כאן וע"ש בש"ס דהוא אבעיא גובהה מאי היינו שמונח תל או עץ כנגד הפתח ומפסיק בין הפתח לשחיטה מהו ולא"פ. וצ"ע על הר"מ שהשמיט אבעיא זו. שו"ר בלחם משנה עמד ע"ז וע' תוס' שם שדעתם אף דאינו מונח נגד כל הפתח דהפתח הוא גבוה יותר ורואה הפתח מכל מקום ה"ל הפסק ומכל מקום מסתפקים בדבר ע"ש ד"ה גובהה מאי. וע"ש עוד אי נימא דקדושת אולם והיכל חד הוא כשר אם האולם פתוח אף דההיכל סגור כיון שרואה האולם ומה דעת הר"מ אי קדושת היכל ואולם חד הוא א"ל יבואר במק"א ואי"ה בדין קדשים קלים יבואר עוד.
ומי שמביא עולה צריך להביא עם העולה נסכים היינו מנחה ויין ויש חילוק בין המינים היינו במין בקר בין גדולים או קטנים מביא ג' עשרונים סולת חטים בלול בחצי ההין שמן ולכל מין צאן חוץ איל מביא עשרון סולת בלול ברביעית ההין שמן ולאיל מביא ב' עשרונים בלול בחצי ההין שמן ואותו המנחה מקריב על המזבח וכולה נשרפת ואינה טעונה הגשה ולא תנופה ולא לבונה רק צריכה מלח ומקטירה על מזבח החיצון וצריך להביא יין ג"כ למין בקר חצי הין יין ולצאן רביעית ההין ולאיל שלישית ההין יין והיין עיין ר"מ דיוצק על היסוד והוא יורד לשיתין. והראב"ד כתב שהוא יוצק בספל שהי' על המזבח ובכ"מ ולחם משנה כ' שכ"ד הר"מ. והנה יש ק"צ שיש חילוק בנסכי מנחה כגון כבש העומר ובעזה"י יבואר במקומו. אך כאן מיירי מקרבן נו"נ אין חילוק רק הנסכים כנ"ל. ואיזה איל היינו זכר הכבשים שהוא בן שנה ועוד ל"א יום היינו יום ל"א לשנה השני נקרא איל ועד שנה נקרא כבש ומשנה עד יום ל"א היינו כל החודש הי"ג אינו איל ולא כבש רק נקרא פלגס והתורה ריבתה שהפלגס מחויב בנסכי איל וכל הנ"ל מבוארים בר"מ פ"ב ממעה"ק. וכל הנסכים הנ"ל אם ריבה במדת שיעורין הנ"ל או פיחת אפילו כ"ש פסולים. והסולת והיין אין מעכבים זא"ז וגם הנסכים א"מ את הזבח ומביא אדם קרבנו היום ונסכים אחר י' ימים ובצבור יבואר לקמן בעזה"י. ונסכי' מביאין מן החולין דוקא ככ"ד שבחובה שאינו בא אלא מן החולין ונסכים הבאים עם הזבח אין קרבין אלא ביום כדין הקרבנות עיין ר"מ פ"ד ממעה"ק ובעזה"י הארכתי בדיני נסכים במוספי יו"ט. וכל המקריבין עולה מביאין נסכים אך עכו"ם שמביא עולה ז"ל הר"מ פ"ג ממעה"ק ה"ה עולות העכו"ם אין מביאין עמה נסכים אבל נסכיהם קרבין משל צבור ובכ"מ הקשה על הר"מ הא אפילו לר"ע מביא נסכים דעולה וכל חברתה ע"ש מ"ש בשם הר"י קורקס ובלחם משנה מביא ד' הר"מ בשקלים ופי' כוונת הר"מ דאין מחויב העכו"ם להביא נסכים אבל אם שלח מרצונו הוא טוב ומקריבין אותם ואם לא שלח מקריבין משל צבור כר"ע דעולה וכל חברתה ע"ש ויבואר אי"ה במק"א. והנסכים צ"ל ג"כ תמימים ונבחרים עיין ר"מ פ"ו מהא"מ ולקמן פ' אמור שם ביארתי באריכות. ע"כ ביארתי דין עולת בהמה.
ויש עוד בכלל מצוה זו עולה מעוף ועולת העוף כ"ה מצוותה יכול כ"א מישראל אפילו עכו"ם חוץ רשע לנדור או לנדוב עולה מן העוף ועולת העוף אינה באה אלא משני מיני עוף תור או יונה ואין חילוק בין זכר לנקבה וגם מום אינו פוסל בהם חוץ מחוסר אבר ועוד דינים יבוארו אי"ה בפ' אמור אצל דיני המומין ואין בק"צ עוף כלל ובקרבן יחיד יש נו"נ ויש חובות והחובות יבוארו כ"א במקומו וכאן עסקינן בנו"נ. ויכול להתנדב אפילו פרידה אחת או תור או ב"י ובשותפות וקרבן העוף אין טעון סמיכה ולא נסכים. וסדר עשייתה כ"ה מביאו לעזרה והכהן עולה לכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית ואם יש הרבה עולות באותו קרן יכול לעשותה בקרן מערבית דרומית ואינו שוחט העוף רק מולק ומצות מליקה כ"ה בעולת העוף מולק את ראשה ממול עורף וצריך דוקא כהן ובצפורן שלו המחובר לו וקוצץ ויורד בצפרנו ולכתחלה מצוה יותר להוליך ולהביא בצפרנו בלא דרסה כדין שחיטה ומכל מקום אם רוצה דורס ויורד בצפרנו כי דרסה כשרה במליקה וחותך מקודם המפרקת וחוט השדרה בלא רוב בשר דעם רוב בשר הרי היא כמתה קודם מליקת הסימנים אך חותך בלא רוב בשר ואח"ז מולק בעוף השני סימנים לגמרי ואם שייר מקצת מן הסימנים פסול דבעינן הבדלה בעולת העוף הראש מן הגוף. אך נראה בחולין כ"א בסוגיא דחתיכת סימנים בלבד מעכב ובל"ז הו"ל לא הבדיל ופסול אבל אם חתך כל הסימנים ולא הבדיל העור כיון דאינו מעכב בשחיטה אינו בהבדלה. אך עיין ר"מ פ"ז ממעה"ק גבי חטאת העוף מבואר שם דאפילו חתך כל הסימנים רק שייר העור ה"ל לא הבדיל וא"כ פסול בעולה וע"ש בלחם משנה מיישב ד' הר"מ מה שקשה עליו מחולין ד"כ ע"ב. וכמו דדרסה אינה פוסלת במליקה כך אינו פוסל חלדה ע' חולין ד"כ ע"ב וברש"י ד"ה לא אמרן אלא במליקה כו' וגם עיקור סימנים כשרה במליקה עש"ס שם ור"מ כאן פ"ו ממעה"ק. והגרמה אם התחיל למלוק למעלה ממול ערפו מפורש בש"ס דפסולה ע"ש בחולין אך אם מלק ממול ערפו ואח"ז בהסימנים הגרים נראה דדינו כמו בשחיטה וע' יו"ד סי' כ"ד דיני הגרמה וצ"ע. ואם שהי' פוסל במליקה ע' זבחים ס"ה נראה שם דלאחר חתיכת מפרקת עם החוט ושהה פוסל וכן באמצע סימנים אך לאחר שמלק סימן א' ג"כ דה"ל כמיתה אם שהה בין סי' א' לב' יש פלוגתא בין ת"ק לראב"ש ורבא כת"ק ס"ל דאין שהי' פוסלת דהסי' הב' הוא רק כדי לקיים מצות הבדלה וראב"ש סובר דפוסל בין סי' לסי' ואביי מסיק דלכ"ע פוסל בין סימן לסי' ולא נתבאר ד"ז דשהי' הן באמצע והן בין סי' לסי' בדברי הר"מ כלל וע' חולין כ' ע"ב ויש לפלפל בזה אך איני לומד כעת בעיון. ולאחר שמלק נוטל הגוף והראש וממצה דמם על קיר המזבח למעלה מחוט הסיקרא היינו למעלה מחצי המזבח והנה בעולת [העוף] א"צ להיות מרחוק רק מוצץ הדם סמוך לקיר המזבח כמבואר במשנה ור"מ הקיף בית מליקתו למזבח כו' לא כמו עולת בהמה דזורק מרחוק מכל מקום גבי עולת בהמה ביארתי לעיל דאויר הי' מפסיק בין כבש למזבח כדי שיהי' בשעת זריקת האברים אויר קרקע מפסיק דילפינן מדכתיב ועשית עולותיך הבשר והדם מה דם בזריקה ואויר קרקע מפסיק אף הבשר בזריקה ואויר קרקע מפסיק והנה כאן בעולת העוף דאין הדם בזריקה נראה דגם העוף א"צ לזרקו ע"ג האישים רק מסדרו כיון דגם הדם אינו בזריקה וגם ל"ש הן בדם והן בזריקת העוף אויר קרקע מפסיק דהוא עומד על המזבח וממצה הדם וגם מקטיר העולה וליכא אויר קרקע. אם כן נראה דיכול לסדר ע"ג האישים ולא לזרוק ולשון המשנה ולשון הר"מ כאן וזרקו ע"ג האישים נראה דל"ד זורק אלא יכול לסדרו תיכף אך כיון דבעול' בהמה זורק האברים זורק גם כאן אבל אין מצוה בדבר כנ"ל ברור. ומקודם נותן מלח על גבי הראש ומקטירו על המזבח ואח"ז בא לו לגוף ומסיר את הזפק והעור שלו עם הנוצה ואת בני מעיים היוצאים עמה ומשליכם לבית הדשן ובתוס' יומא כ"ט ע"ב מבואר לחד תירוץ דהשלכה זו אין צריך בגדי כהונה והיינו אפילו זר ג"כ כשר ועיין משנה למלך כאן. ואח"כ משסע אותו בכנפיו בידו ולא בסכין ואינו מבדיל ואם הבדיל כשר ונותן עליו מלח וזרקו ע"ג האישים וכבר כתבתי דזריקה ל"ד אלא ה"ה מסדרו תיכף. לא הסיר את המוראה כשר מצץ דם הגוף ולא מצץ דם הראש כשר מצץ דם הראש ולא הגוף פסול. ובש"ס זבחים שם נראה דלכתחלה לאחר מליקה צריך לחתוך רוב הבשר והר"מ לא הזכיר זה ובלחם משנה עמד בזה. ומליקה ומיצוי הדם אין כשרים אלא ביום והקטרה היא בלילה ג"כ כדין עולת בהמה דשחיטה והזאה ביום דוקא והקטרה כשרה אפילו בלילה ע' פ"ד מה' הנ"ל. וגם נראה דגם במליקה צריך לכוין הששה דברים כמו בזביחה ולענין שינוי מחשבות ע"ל פ' צו. ופשוט דאם יש להעוף כף עגול דמבואר בחולין פגה"נ אבעיא אי איסור גיד נוהג וכ"ה בר"מ פ"ח מהמ"א דהוא ס' אם כן בודאי צריך להסירו כמו גה"נ של בהמה דאסור בהקטרה על המזבח ופשוט. ומ"ש הרהמ"ח ונוהג בזה"ב בז"כ כבר ביארתי לעיל איזה צריך כהן ואיזה כשר בזר ויבוארו דינים אלו עוד במקומות מפוזרים. והמליקה צריכה שתהיה בימין הכהן הכלל דהיא עבודה שיש לה כל דין עבודות אך אין הזר ח"מ עליה דלאו עבודה תמה היא עיין ר"מ פ"ט מהב"מ ויבואר בעזה"י במקומו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |