מנחת חינוך/צא
מנחת חינוך 
צא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
להביא ביכורים כו'. בדיני ביכורי' יש עוד מ"ע בפרשת תבא ווידוי ובמצוה תמ"ט מבואר שם איסור אכילתן אך כאן מצות עשה הבאת ביכורים ומבואר במסכת ביכורים ובר"מ פ"ב מביכורים ונבאר בקיצור בעזה"י. מ"ע להביא ביכורים והוא פרי ראשון כו' משבעת המינים היינו חטה כו'. ומ"ש הרהמ"ח ולפי הדומה ע' פירש"י פ' תבא שכתב נאמר כאן ארץ ונאמר להלן ארץ חטה כו' מה להלן מז' המינים שנשתבחה בהם א"י אף כאן שבח א"י שהם ז' מינים ועיין בספרי ובס' זרע אברהם מפלפל בזה וידוע דבכלל שני מינים חטה ושעורה יש עוד ג' מינים כוסמין וש"ש ושיפון דיי"ח בפסח וחייב בחלה דהוי לחם ואינו מבואר אם חייבין הג' מינים בביכורים כיון דג' מינים הוי מין חטים ושעורים כמבואר בחלה ופסחים או לא ע' מס' פסחים דל"ו ע"ב תוס' ד"ה אוציא חטים ושעורין כו' לגי' מהרש"א דכל ה' מינים חייבין בביכורים ובפ"י השיג על מהרש"א וכ' דדוקא חטים ושעורין חייבים אבל לא הג' מינים הנכללים ע"ש הטעם. וגם כת' כיון דאינו מן המובחר א"ח בביכורים ע"ש והר"מ והרהמ"ח סתמו הדברים. ואם הביא חוץ מז' המינים לא נתקדשו כלל וגם מז' מינים אם הביא שלא מן המובחר כגון מתמרים שבהרים ומפירות שבעמקים וכו' לא נתקדשו כלל כר"י במנחות ער"מ. והנה הר"מ והרהמ"ח סתמו וכתבו דמ"ע להביא ביכורים כו' נראה דאין חילוק בין שנה לשנה דאפילו בשמיטה חייב בביכורים דהו"ל לפרושי ועפירש"י עה"ת פרשה זו בפסוק ראשית ביכורי כו' כת' אף השביעית חייבת בביכורים לכך נא' כו' הרי מפורש בדבריו דאף שנת השמטה חייב בביכורים ובודאי מצא כן באיזה בריית' ועיין באוה"ח פ' תבא ד"ה אשר כ' בפי' הפסוק דשנת השמיטה אין בה הבאת ביכורים לפי שאינה שלו אלא מופקרת לכל ע"ש ולא זכר כלל מפירש"י שכ' בפירוש להיפוך ולהוציא דין מפסוק בלי קבלת חכמינו זכרונם לברכה קשה מאוד ובפרט שהר"מ והרהמ"ח סתמו הדברים דנראה שבכ"ע חייב ורש"י כת' להדיא כן מאן ספין לחלוק עליהם ומכ"ש בלי ראי' רק מפשט הכתוב. ועיין בכורות י"ב ע"ב דבהמת שביעית פטורה מן הבכור' דלאכלה א"ר ולא לשרפה ובכור אימורים לגבוה סלקי ופריך הש"ס מהא דתנן האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה ח"מ ואמאי חייב בחלה כיון דמטמאת בת שרפה היא לאכלה א"ר ולא לשרפה ומשני שאני גבי חלה דכתיב לדורותיכם אם כן כאן גבי ביכורים כיון דמטמאי בת שרפה היא וגרע מחלה טמאה דאסור להסיק אפילו תחת תבשילו עיין כאן בר"מ פ"ב הי"ט וכאן לא כתיב לדורותיכם אם כן אפשר מה"ט פטור מביכורים אך באמת לפי מסקנת הש"ס שם דפריך ולגמר מיני' ומשני דשם גבי חלה עיקרה לאכילה רק אם אירע שנטמאת היא בשריפה וכאן גבי בכור עיקרו לשריפה ע"כ לא גמרינן מחלה ע"ש אם כן גבי ביכורים דדמי לחלה דעיקרם לאכילה רק אם נטמאו הם בשריפה שפיר ילפינן מחלה דהוי שפיר לאכלה אם כן לא נפטר מביכורים מה"ט. ואפשר דלא נוכל למילף ביכורים מחלה דמה לחלה שכן טובלת וח"מ אם אכל טבל משא"כ ביכורים דאינם טובלים ע"ש בתוס' ד"ה הכא כו' אם כן פטור מביכורים מה"ט וד"ז צל"ע ודעת רש"י להדיא דחייב ע"כ צ"ע.
ודין ביכורים יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה או רימון כו' שביכרה קורא לה שם וא"צ לקרוא לה שם אחר תלישה ואפילו קודם שנגמר הפרי מהני ק"ש ואם לא הפריש במחובר מפריש בתלוש וביכורים אין להם שיעור מן התורה רק מדרבנן צ"ל אחד מששים והרוצה לעשות כל שדהו ביכורים עושה ודינים אלו מבוארים בר"מ כאן באריכות. ונ"פ דאף לאחר הבאת ביכורים לירושלים דנאסרו לזרים כמבואר לקמן מכל מקום בודאי מהני שאלה כיון דקדשי בדיבור פה כמו תו"מ והקדישות דמהני שאלה ה"נ מהני שאלה. אך לאחר הנחה בעזרה זה תלוי אם בקרבנות מהני שאלה לאחר זריקה וכבר הבאתי בח"ז ואין כאן מקומו על כל פנים ז"ב דמהני שאלה בביכורים. אך אם נשאל ונעשו חולין למפרע חייב בתו"מ דבתחלה היו פטורין דביכורים פטורים מתו"מ כמבואר בש"ס ור"מ וז"פ. ואין מביאין ביכורים משקים ובודאי לא נתקדש כלל אך יין ושמן דעת הר"מ דמביאין ולא חילק כלל וסובר דבכ"ע מביאין ובכ"מ מביא ירושלמי דמתרץ על המשניות דמס' תרומות ומס' חלה דסתרי אהדדי דיש חילוק אם בצרן מתחלה לכך מביאין יין ושמן ואם לא בצרן מתחלה לכך אף יין ושמן אין מביאין ובכ"מ עמד ע"ד הר"מ שלא חילק בזה. וא' הנוטע וא' העולה מאליו חייב בביכורים ונוטע בתוך שלו והבריך בתוך של חבירו או לר"ה או להיפך כיון דאין כל הגידולין מקרקע שלו פטור דכתיב אדמתך וכן הלוקח אילן א' כיון דאין לו קרקע אינו מביא ביכורים וע' עוד דינים בר"מ. הכלל דצריך הגידולים להיות מקרקע שלו וער"מ ותראה עוד כמה דינים.
קנה שני אילנות מביא מס' דס' אם יש לו קרקע וקונה ג' אילנות מביא בודאי דיש לו קרקע ואם קנה אילן וקרקעו מביא גם כן בודאי. והנה מבואר דאם אין לו קרקע פטור מהבאה וכן הוא בפ' הספינה ולכאורה קשה דבפ' השולח מבואר דהמוכר שדהו בזמן היובל ר"ל סובר ק"פ לאו כקה"ג ומביא ואינו קורא וכ"פ הר"מ פ"ד כאן דהמוכר שדהו לפירות או בזמן שהיובל נוהג מביא וא"ק כיון דאין לו קרקע דק"פ לאו כקה"ג וא"כ כיון דאין לו קרקע למה מביא הא לאו אדמתך היא ובפ"י גיטין עמד בזה ותי' דכאן אין לו קרקע כלל אבל שדהו לפירות או בזמן היובל דהקרקע קנוי' לו לפירותי' ע"כ מביא ע"ש. ומכל מקום צ"ע כיון דנתמעט מקריאה דלא קרינן מן האדמה אשר נתת לי דל"ה שלו ע"כ ל"ה אדמתך ג"כ כמבואר פ' הספינה ושם בהשולח דמ"ז ע"ב תוס' ד"ה טבל וחולין כו' נראה דלמ"ד ק"פ לאו כקה"ג דמי אינו מביא ג"כ רק במקדיש להו וכ"ה ברשב"א שם להדיא דלר"ל מקדיש להו כדאיתא בפ' הספינה אם כן מבואר להדיא דאינו מביא גם כן לר"ל אך מביא מספק ע"כ מקדיש להו. ובשאג"א סי' צ' הקשה עדהתו"ס דל"ל לאקדושי הא מביא בודאי לר"ל אך דא"ק וא"צ לאקדושי' ובמק"ח סתמ"א השיג עליו וגם על הפ"י ומביא ד' הרשב"א אילו דמוכח דלר"ל אינו מביא רק מספק או מדרבנן וצריך להקדיש. אך ע"ד הר"מ פ"ד דגבי קונה ב' אילנות כת' דמביא מס' וכיצד עושה מקדיש כו' ואח"ז גבי מוכר שדהו לפירות או בזמן היובל כת' סתם דמביא ולא כת' גם כן דמביא מספק ומקדיש להו כדלעיל. נ"ב דהר"מ סובר כהפ"י והש"א דמוכר שדהו לפירות מביא בודאי אף שאין לו קרקע וצ"ל כחילוק של הפ"י וע"ש עוד במק"ח ותלי"ת הרבה כוונתי לדעתו. והנה בקונה אילן דאין לו קרקע אף דהאילן עומד ברשות וכן שני אילנות כיון דאין לו קרקע ל"ה אדמתך ולעיל גבי נוטע תוך שלו והבריך תוך שדה חבירו דגם כן אינו מביא דאין כל הגידולין מאדמתך ומבואר שם בר"מ בשם ירושלמי דאם נתן לו חבירו רשות להבריך ה"ז מביא וכאן דעומד ברשות ולא מהני ע' ראב"ד בהשגות הי"ג כת' דמבריך עיקרו ברשות עצמו ויניקת הברכה מועטת ברשות חבירו ע"כ מהני נתינת רשות אבל בעומד ברשות חבירו כמו קנה אילן בלא קרקע ל"מ נתינת רשות ואינו מביא וע"ל מצוה של"ט כתבתי דנראה דאם קונה קרקע לזמן דיש לו רשות לחפור בגוף הקרקע כמ"ש הר"מ פכ"ג מביא וקורא דהוי כקנין עולם ע"ש. פירות השותפין חייב בביכורים כ"ה בר"מ פ"א מה' ראשית הגז וע"ש דגם שותפות עכו"ם חייב אך בחלקו כיון דא"ב בדאוריית' צריך להקדיש חלקו כמו כל ס' ביכורים. ולענין תרומה עיין ר"מ פ"א דתרומות. וער"מ פ"א דהגדל בעציץ אף על פי שהי' נקוב וגדל בספינה אינו מביא ביכורים דכתיב בארצכם אבל מביא מן הגדל בגג וחורבה וע"ש בהשגות ובכ"מ.
וביכורים א"נ אלא בפירות א"י לא בח"ל מפני שהוא חובת קרקע ע' תוס' ב"ב בסוגי' דהקונה אילנות כו' דביכורים ל"ה חובת קרקע וע' תוס' פ' רה"ג אך יש מיעוט ע"ז מארצך למעוטי ח"ל ואין נ"מ לדינא הכלל פירות ח"ל פטורים. וכבר הבאתי בחיבורי כ"פ עיין ר"מ פ"א דתרומות דא"י הוא מה שכבש מלך ורוב ציבור או נביא ואפילו ארצות שאינן מז' אומות שנשבע הקב"ה לאברהם. אך מדינות אחרות אינן כא"י אם לא כבש אותם דוקא לאחר כיבוש ז' עממין ומפני זה סוריא אף על פי שכבשן דהמע"ה מדעת רוב ישראל כיון דכבש סוריא קודם שכבש כל א"י אינו קדוש בקדושת א"י מן התורה אך מדרבנן לאיזה ענינים. וגם כיבוש יהושע כיון שגלו נתבטלה לקדושה דק"ר לא קדשה לע"ל אך מה שקידש עזרא הוא קדוש לע"ל אך לענין תו"מ דעת הר"מ דאף בימי עזרא לא נתחייב דלא מהני קדושתו דלא הי' ביאת כולם ע"ש. והנה לענין ביכורים כל שדינו כא"י מן התורה חייב בביכורים בכיבוש יהושע כל הארצות שכבשו אז ישראל ובכיבוש עזרא כל שנתקדש בקדושת עזרא נתקדש לענין ביכורים גם כן אף דבתרומה פטור מן התורה לדעת הר"מ דל"ה ביאת כולם מכל מקום דוקא בתו"מ וחלה הדין כן אבל לענין שאר דברים חייב ככל קדושת א"י ע"ש בכ"מ. אך בביכורים יש דין אחר מבואר בר"מ דא"ח מן התורה אפילו א"י אם אינו ארץ זבת חלב ודבש ע"כ פוסק הר"מ דמביאין ביכורים מדרבנן מארץ סיחון ועוג ומסוריא אבל לא מן התורה דאינו ארץ זבת חלב ודבש והוא פלוגתא במשנה דביכורים ופוסק הר"מ כן ע' בכו"פ. והנה נחלק הדין סוריא אינו קדוש בקדושת א"י מן התורה כלל אף לענין תו"מ כמש"ל אם כן בודאי אינו אלא מדרבנן דמה"ת אינו קדוש כלל אבל עבר הירדן אף דהי' קדוש בקדושת א"י דהוא כיבוש מרע"ה וכל ישראל והי' חייב בתו"מ מן התורה מכל מקום גזירת הכתוב הוא דפטור מביכורים כיון דאינו זבת חלב ודבש. והנה אף דהת"ק במשנה סובר דמביאין מעבר הירדן ואינו מבואר דהוא רק מדבריהם ואפשר דהוא מן התורה דא"צ ארץ זחו"ד ע' מהרי"ק שכ' דבברייתא בספרי גם הת"ק סובר דצריך ארץ זחו"ד עכצ"ל דפליגי כאן רק מד"ס דסובר הת"ק דחייב. וברמב"ן עה"ת בפסוק והיה כי יביאך מביא הך ברייתא דספרי נאמר כאן בביכורים ארץ זחו"ד ונאמר להלן היינו בפרשת והי' כו' ארץ זחו"ד מה להלן ארץ ה' עממין דלא נחשב שם רק ה' ולא נחשב הפריזי והגרגשי דאותן שני עממין אינן זחו"ד אף כאן בביכורים ארץ ה' עממין ר"י אומר אין מביאין ביכורים מעבר הירדן כו' וכ' הוא ז"ל דהת"ק מיעט ארץ שני עממין הנ"ל אבל עבר הירדן דהוא מאמורי נחשב כאן לארץ זחו"ד ור"י מיעט אף עבר הירדן דאינו זחו"ד. והאמורי המוזכר כאן הוא אותו שבא"י עצמה ע"ש על כל פנים נראה מדבריו דכ"ע סוברים דשני עממין פטורים דגזירת הכתוב הוא דצריך ארץ זחו"ד ושני עממין לא נחשב כאן רק הפלוגתא בעבר הירדן דת"ק סובר כיון דהוא ארץ אמורי אם כן הוא בכלל זחו"ד ור"י סובר דאינו בכלל זחו"ד רק חלק האמורי שהוא בא"י. ונראה מדבריו דלת"ק עבר הירדן חייב מן התורה וצ"ע על הר"מ. אך אם דעת הרמב"ן כן אפשר דעת הר"מ דכולם מודים דעבר הירדן אינו ארץ זחו"ד ורק מדרבנן מחייב הת"ק כהמהרי"ק. אך זה ק"ל על הר"מ כיון דפוסק כהברייתא בספרי דצריך זחו"ד אם כן היאך סתם וכתב דעבר הירדן פטור מן התורה ולא כתב הדין דארץ שני עממין אף בא"י פטור רק ארץ חמשה עממין חייב מן התורה ולא יותר ובפרט הר"מ לא כתב טעם כלל למה עבר הירדן פטור. ואם הי' הדין רק בעבר הירדן א"צ לכתוב הטעם כי הדין אמת אבל כיון דבא"י יש ג"כ חלק דפטור מן התורה אם כן אם הי' כותב הטעם אפשר דהי' ידעינן דגם השני עממין פטורים מקרא דאינם נחשבין כארץ זחו"ד בפ' בא אבל הוא לא כת' טעם כלל אם כן נראה דדוקא עבר הירדן פטור ובאמת השני עממין כ"ע סוברים דפטור רק בעבר הירדן פליגי לדברי הרמב"ן ולהמהרי"ק כולם שוים על כל פנים לדעת כולם פטורים ארץ שני עממין מביכורים מן התורה והר"מ לא הביא זה כלל וצריך עיון גדול למה השמיט ד"ז ובפרט שהר"מ כת' תחלה ז"ל ואינו נוהג אלא בפני הבית ובא"י לבד משמע דכל א"י חייב ובאמת השני עממין פטורים מן התורה אליבא דכ"ע וצריך עיון גדול. ואני מסופק דאפשר הא דאין מביאין רק מארץ ה' עממין דהיא זחו"ד הוא דוקא בארץ ז' עממין שהקב"ה נחל לנו וגילה לנו דחלק ממנה היינו השני עממין או עבר הירדן אינו זבת חלב ודבש אבל אפשר בכל העולם יש עוד מדינות שזחו"ד. ונ"מ אם מלך ישראל כובש עוד מדינות או מלך המשיח המקווה בב"א יכבוש כל העולם ויתקדש בקדושת א"י כי הוא כתורה יעשה ויכבוש תחלה הז' עממין ואח"כ יכבוש יתר העולם מדעת ישראל ויהי' הכל בקדושת א"י כמש"ל בשם הר"מ והיא מהספרי אפשר יש עוד ארצות דהם זבת חלב ודבש ויתחייבו בביכורים או אפשר דהתור' גילתה לנו שאין בכל העולם כולו ארץ זחו"ד רק אותם הה' עממין ולא יתחייבו בביכורים מן התורה בשום פעם רק אותם הה' עממין וצ"ע עד יבא ויורה צדק לנו בב"א:
והנה בפ' הספינה גבי ספק ביכורים מבואר שם ובר"מ פ"ד כאן דא"י להביא בספק דלמא חולין נינהו וצריך להקדיש ולפדות וגם הם ס' דלמא לאו ביכורים וחייב בתו"מ וצריכים להפריש תו"מ וליתן לכהן וצ"ע בד"ז דחייב מדבריהם ומה"ת פטור אמאי לא כת' הר"מ ד"ז כיון דמה"ת אינו קדוש בביכורים אם כן אסור להכניס בעזרה וצריך להקדיש וגם מן התורה חייב בתו"מ וצריך להפריש כמו בספק. אך באמת מפירות שבסוריא דא"ח בתו"מ כ"א מד"ס כמבואר בר"מ פ"א מה' תרומות אם כן אתי ביכורים דדבריהם ומפיק להו מידי חיוב דתו"מ כמו ביכורים דאורייתא שמפיק מידי תרומה דאורייתא ה"נ הם אמרו לחייב בתו"מ והם אמרו שהם ביכורים אם כן פטורים מתו"מ אך הכנסת חולין לעזרה אפשר גם כן דסובר דאינו אסור אלא מדרבנן עמ"ל פ"ב מה' שחיטה באריכות אם כן אתי הקדש ביכורים דרבנן ומפקיע איסור הכנסה שאינו גם כן אלא מדרבנן. אך זה קשה בפירות שמעבר לירדן דמבואר טעם אחר דפטורים מן התורה מחמת דאינו ארץ זחו"ד אבל בתו"מ חייב מן התורה אם כן נהי דלענין הכנסת חולין לעזרה כיון שהוא דרבנן מפקיע קדושת ביכורים דרבנן כמ"ש אבל תו"מ שהוא חייב מן התורה ביכורים דרבנן לא מפקיע לחיוב מן התורה אם כן הו"ל להר"מ לכתוב ד"ז דביכורים דרבנן צריך להפריש תו"מ כמ"ש בפ"ד בספק ביכורים. וראיתי בהגהת מ"ל סוף הספר שכת' אם נא' דנשים אין חייבין בביכורים אלא מדבריהם הו"ל להר"מ לכתוב דחייבים להפריש תו"מ כיון שהם חולין מן התורה ומסוריא ועבר הירדן ל"ק משום דאף בתרומה א"ח אלא מדרבנן כו' ודבריו תמוהין נהי דמסוריא א"ח בתו"מ אלא מדרבנן אבל עבר הירדן שחייב בתו"מ מן התורה כיון שהוא קדוש בקדושת א"י אם כן הו"ל לכתוב שחייב להפריש תו"מ עיין היטב ותבין שדבריו צ"ע. ועכצ"ל שהר"מ סמך עצמו אמ"ש בפ"ד ממילא משתמע ג"כ מה שהוא מדרבנן דצריך להפריש תו"מ אם חייב בתו"מ מה"ת. ומכל מקום צ"ע דהו"ל להר"מ לפרש הן בספק והן בדרבנן ואפ"ל אף דלא מחייבי בביכורים אלא מד"ס מכל מקום ל"ק דלמה לא כת' הר"מ דחייב לעשרן מן התורה דהנה הר"מ פ"ב מהלכות מעשרות דעתו שהלקוח אחר שנגמרה מלאכתו פטור מתו"מ דכתיב תבואת זרעך ולא הלקוח וחייב רק מדרבנן ודעת הראב"ד שבכ"ע פטור מן התורה ועיין כסף משנה שיטת הריב"ם וידוע דאין חילוק בין לקוח או שניתן לו במתנה דיליף מקרא תבואת זרעך דוקא שלו אם כן לקוח או שניתן לו פטור מן תו"מ מד"ת אם כן ביכורים דהמצוה שניתן לאנשי משמר ע' במשנה ור"מ אם כן א"ח מן התורה בתו"מ לא הבעה"ב שנאמר עשר ואכלת ולא הכהנים שנאמר תבואת זרעך וא"ח בתו"מ רק מד"ס אם כן ביכורים מעבר הירדן אף שאינו אלא מדרבנן מכל מקום בתו"מ נמי דרבנן להר"מ והראב"ד ואתי ביכורים דרבנן ומפקיעים מידי דרבנן וא"צ לעשר כלל ע"כ לא כת' הר"מ כאן דצריכים להפריש תו"מ ובס' ביכורים דמבואר בש"ס ור"מ דצריכין להפריש היינו מדרבנן ומקשה הש"ס שפיר דלמא לאו ביכורים הם וצריך לעשר על כל פנים מד"ס ואין לומר סד"ר ולקולא דידוע דיש כמה ס' דרבנן לחומרא ובס' לא תיקנו חכמינו זכרונם לברכה דיהי' ביכורים מדבריהם ע' שבת גבי ס' דבריהם ובראשונים שם אבל כאן דחז"ל תיקנו ביכורים מדבריהם מפקיע החיוב מתו"מ שא"ח אלא מדבריהם שהם אמרו וכו' ע"כ לא כת' הר"מ ד"ז דחייבים לעשר מד"ס כי מן התורה א"ח בתו"מ כיון דניתן לאנשי משמר ותבואת זרעך כתיב ולא הלקוח או שניתן לו במתנה כיון דלאו זרעך הוא. אך מכל מקום קשה הן אמת דאם מביא ביכורים לאנשי משמר ודאי פטור מן התורה להר"מ והראב"ד ור"ת בסוגי' דחניות [דבית הינו] (אושא) בב"מ ע"ש אך זה נ"פ כיון דד"ז דביכורים דניתן לאנשי משמר דהוי כקדשי המקדש ע' בב"ק ובר"מ פ"ד מה' כלי המקדש דאם כהן עצמו יש לו קרבן א"צ ליתן לאנשי משמר והקרבתו והעור ואכילה שלו ע"ש אם כן בודאי בביכורים ג"כ הדין כן דאם כהן עצמו מביא ביכורים משלו הם שלו ואין ניתנים לאנשי משמר וא"כ בכהן עצמו שמביא ביכורים והם תבואת זרעך חייב בתו"מ מן התורה וכהן עצמו חייב בתו"מ כידוע עיין ר"מ אם כן משכחת לה שחייב לעשר מן התורה אם כן הי' צריך הר"מ לכתוב ד"ז דנ"מ בכהן עצמו אם הביא ביכורים מעבר הירדן דודאי צריך לעשר. ובזה נכונים יותר ד' הש"ס דמקשה בב"ק בס' ביכורים הא צריכים להפריש תו"מ והקשינו דהא פטור מן התורה והו"ל רק סד"ר ע' מש"ל ולמ"ש ניחא דהמשנה סתמה דבשני אילנות מספק מביא וע"ז מקשה הש"ס שפיר דלמא לאו ביכורים כו' היינו בכהן עצמו דודאי חייב מן התורה בתו"מ וע"ז מתרץ לה דמפריש ואפשר דאטו כהן עצמו גזרו בכל המביאים ביכורים אם כן הי' להר"מ לכתוב ד"ז עכצ"ל שסמך עצמו על המבין שמבאר בפ"ד אם כן הדין כך בביכורים דרבנן דכל המביאים א"צ להפריש כיון דאינו אלא מדרבנן לשיטת הר"מ ואתי ביכורים דרבנן ומפקיע חיוב דרבנן ובכהן עצמו שמביא ודאי מחויב להפריש כמבואר בב"ב. ובמ"ש מיושב היטב דעת הרהמ"ח שכ' דהבאת ביכורים א"נ רק בזכרים ולא בנשים ותמה המ"ל כאן בהגהותיו שמבואר להדיא במשנה ור"מ דנשים מביאין וא"ק וכ' שדעת הרהמ"ח דנשים א"ח רק דרבנן אך הקשה דלמה לא כתב דמפריש תו"מ. ולפמ"ש כיון דנשים ע"כ צריכין להביא ביכורים לאנשי משמר דהם לאו בני עבודה נינהו אם כן מן התורה פטורים בתו"מ כמ"ש דלאו זרעך הוא רק מדרבנן ואתי ביכורים דרבנן ומפקיע תו"מ דרבנן כנלפע"ד ועמש"ל הטעם דנשים פטורים:
והנה הרמ"ח כתב כאן דנוהג בסוריא ובעבר הירדן וכתב המ"ל בהגהותיו דה"ל לפרש דאינו אלא מדרבנן ובאמת לקמן מצוה תר"ו פ' תבא כת' הרהמ"ח להדי' דמביאין ביכורים מעבר הירדן וסוריא רק מדרבנן. וזמן הבאת ביכורים הוא מעצרת ואם הביא קודם לעצרת יניחם עד העצרת וכבר כתבתי לעיל במצות בכור דמד' הר"מ ותוס' פ' עד כמה מבואר דאף ביום טוב של עצרת מביאין. אך הרי"ט אלגאזי מביא בשם תוס' חיצוניות דאין מביא בי"ט דצריך קרבן ואין מקריבין בי"ט על כל פנים אם אין לו קרבן דהקרבן אינו מעכב כמבואר בר"מ פ"ג מביא אף בעצרת. וגם רמזתי לעיל כיון דבקרבן זה כתיב שמחה אפשר יכול להקריב בי"ט כי יכול לצי"ח בשלמי שמחת י"ט ע' חגיגה ז' ע"ב תוסד"ה עולות אף לתי' השני כיון דמביא לשם נדר ע"ש ובט"א מכל מקום כיון דנפ"ל קרבן בביכורים מושמחת מה שמחה ברגלים ה"נ קרבן אם כן אפשר יי"ח שמחת חג ויכול להקריב משום זה ואין כאן מקומו. והמשך זמן הבאת ביכורים נר' מהמשנה דמבואר דמעצרת ועד החג מביאין וקורין ומהחג ועד חנוכה א"ק משמע הא אחר חנוכה אינו מביא כלל וכ"ה בספרי ותוס' פסחים ל"ח ע"ב ד"ה נאכלים אבל הר"מ והראב"ד יש להם שיטה אחרת בזה דאין מביאין אחר חנוכה היינו הביכורים שביכרו אחר חנוכה הר"מ סובר דחשובים משנה הבאה וימתין עד העצרת והראב"ד כ' דאותם פירות שביכרו אחר חנוכ' הם פסולת הפירו' ודינם כתאנים סורות ומנוקבו' דלא קדשו כלל ולדבריהם הפירות שביכרו קודם מביא מהם תמיד ובט"א במגלה ך' השיג עליהם ומביא ראיות מספרי ומירושלמי דבכ"ע אין מביאין כלל אחר חנוכה וע"ש שפלפל דביכורים ה"ל מעשהז"ג כיון דא"מ אלא עד חנוכה ואפשר שזה דעת הרהמ"ח דפוטר נשים מביכורים מחמת מעשהז"ג אף שהוא לא כ"כ. וע"ש עוד שכת' דאין מביאין ביכורים בלילה כיון דהוי כקדשי המקדש וגם טעונין תנופה ותנופ' רק ביום וה"ר וכת' דלפ"ז ה"ל מעשהז"ג. אך פלפל למה נשים חייבות וכ' שם דמצות כאילו שהמצוה חוזר וניער רק שהזמן מפסיק אין נקרא מעשהז"ג והבאתי ד"ז בחיבורי לעיל. על כל פנים אפשר שזה דעת הרהמ"ח דפוטר נשים ממצוה זו דסובר דה"ל מעשהז"ג. אך זה קשה אם פטור מט"ז אם כן למה חייבות מדרבנן כקושית הש"ס בברכות דכל מעשהז"ג נחייבינהו מדרבנן ע"ש וע"כ חייבים על כל פנים מדרבנן דהיא משנה מפורשת דמביאין ולמה יתחייבו מדרבנן כיון דהזמן גמרא וצ"ע אך בודאי הרהמ"ח מצא באיזה מקום כן דנשים פטורים מה"ת.
ומבואר בר"מ כאן פ"ג דביכורים טעון ז' דברים הבאת מקום וכלי וקריאה וקרבן ושיר ותנופה ולינה. והנה מצות קריאה נחשב למ"ע בפ"ע ויתבאר בעזה"י לקמן פ' תבא ושאר הדברים הם דיני מצוה. והקרבן צריך שיהי' שלמים כתיב כאן ושמחת בכל הטוב וברגלים כתיב ושמחת בחגיך מה שמחת החג בשלמים אף כאן שלמים והוא בירושלמי ובר"מ כאן וער"מ פ"ד כת' כל המביא ביכורים טעון קרבן וכו' אבל קריאה יש שאין קוראים וחשיב שם הרב' שאינן קוראים נרא' דהקרבן הוא תמיד. ולכאורה כיון דאחר החג עד חנוכה אין קוראין ע"ש וילפינן מפסוק זה ושמחת בכל הטוב אין קריאה אלא בשעת שמחה ואחר החג אין שמחה וכ"ה בפסחים ל"ו אם כן כיון דקרא ושמחת לא קאי על אחר החג אם כן אפשר דא"צ להביא קרבן ג"כ דעיקר קרבן יליף מפסוק זה ושמחת ולאחר החג אינו בשמחה. אך במשנה ור"מ לא נזכר זה נראה דקרבן מביא תמיד וצע"ק. ואין הקרבן מעכב כמבואר בר"מ כאן. וטעון לינה בירושלים המביא ביכורים אף שלא הקריב קרבן כך גזירת הכתוב ואם מביא קרבן בלאו הכי טעון לינה מפני הקרבן עכ"מ בשם ירושלמי וסוכה דמ"ז בתוס' שם וע"ש דיני תנופה. עוד מבואר במשנה ור"מ דהי' מביא גוזלות והם עולות עם הביכורים וזה לא ילפינן מקרא כן הי' מנהג לשמחה כ"נ שם ע"ש. וטעון כלי ועשירים היו מביאין בקלתות של כסף וזהב והיו הכהנים מחזירים להם הכלים ועניים מביאין בקלתות של נצרים והכלים נתנו לכהנים עיין ר"מ כמה דינים וכבר כתבתי הא דניתן לאנשי משמר דהוי כקדשי המקדש אם כהן עצמו מביא ביכורים בודאי אין צריך ליתן לאנשי משמר כמבואר גבי עבודה בר"מ הכה"מ. והנה להרהמ"ח דנשים פטורות מן התורה אם כן טומטום ואנדרוגינוס הם חייבים מסד"א וגם חיוב דרבנן בודאי רמיא עליהם כמו נשים דחייבין מדרבנן. ולענין קריאה יבואר לקמן וחרש שוטה וקטן פטורים ממצוה זו ככל מ"ע שבתורה שהם פטורי'. ועיין במשנה ובר"מ דאפטרופסין מביאין וא"ק ובגיטין פ' הניזקין ובר"מ סוף ה' נחלות דאפטרופס אינו תורם ומעשר להניח רק לאכול שאין מאכילין היתומים דבר האסור להם אבל להניח אין תו"מ אם כן כאן שאין טובל היאך מביאין ביכורי'. ואפשר ברשות ב"ד תורם ע"ש ברמב"ן וברשב"א הובאו דבריהם במ"מ ועיין בשו"ת ח"צ סי' ל"ג. ופשוט דחרש שוטה וקטן בעצמם שהביאו ביכורי' לירושלים וקראו להם שם אין דין ביכורים עליהם כלל אך אם קטן מופלא סמוך לאיש שהפריש ביכורים ודאי דין ביכורים עליהם כתו"מ כמבואר בר"מ פ"ה מה' תרומות ועבדים דינם כאשה כמו בכל המ"ע ועוברים על מ"ע. ולענין תשובה ככל מ"ע שבתורה וכתבנו כ"פ ועמש"ל במצות מחצית השקל עמדתי ע"ד הר"מ דלא גילה דעתו היאך הדין במקדיש ביכורים בזה"ז אם חל עליהם שם ביכורים ובסוף שקלים הוא פלוגתא לפי' הרע"ב ופסק דלא קדשי והר"מ יש לו פירוש אחר אבל בדין זה לא גילה דעתו כלל וצ"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |