מנחה חריבה/סוטה/יג/א

מנחה חריבה סוטה יג א

דף י"ג ע"א

אמרו ליה זבינתה אמר להו נהי דזביני בכירותא פשיטיתא מי זביני וכו', –עיין פרש"י ז"ל דפירש ולא אטול פי שנים אלא כמוהו עכ"ל וכבר הרגיש המהרש"א ז"ל דרש"י מפרש דלא מכר עשו ליעקב את הבכורה אלא שלא יטול פי שנים ולא שיטול יעקב פי שנים אלא שיחלקו בשוה כשני אחים פשוטים וכו' יעש"ה, ונראה דלפירוש רש"י ז"ל יתיישב הקושיא שטרחו בה קמאי דקמאי בענין יעקב שקנה הבכורה מעשו והא הוי דבר שלבל"ע? עיין בשו"ת הריב"ש ס' שכ"א שהובא בקצה"ח סי' רע"ח, משום דכיון דלא קנה יעקב כלום אלא שעשו סילק עצמו שהוא לא יטול, וכבר כתב כה"ג הקה"ח שם דאבד עשו הבכורה במה שאמר למה זה לי בכורה דהוא מדין סילוק יע"ש אמנם לפרש"י אתי שפיר ביותר דהוי באמת דין סילוק על שלו, אבל יעקב לא קנה כלום אלא שיטלו כשני אחים פשוטים, ובפי' הטור על התורה הביא ג"כ קושיא זו ופירש בשם י"מ שלא קנה ממנו אלא מה שאירש מאביו היום ולכך חל הקנין וזהו מה שאמר מכרה כיום ועשו בבזותו הבכורה אמר אתה שואל מה שאירש מאביו היום הנה אנכי מוכרה לך לעולם, ואע"פ שמשם ואילך לא היה מקום לחול הקנין בכולו מ"מ כיון שעל מה שאמר כיום חל הקנין נתפס הקנין בכולו וזה שאומר ויעקבני שלא שאל אלא כיום כדי שיחול הקנין, וא"א הרא"ש ז"ל מדקדק מכאן מי שמוכר לחבירו דבר שאין הקנין חל עליו כגון מה שאירש מאביו, או מי שמוכר מלוה ע"פ שיש לו על אחרים שאינה נמכרת ונשבע עליו שהמכר חל מכח השבועה וכו עכ"ל ותיתי לי ת"ל שקיימתי תירוץ זה מנפשאי בימי קטנותי וכתבתי מזה לא כבר לרב אחד בלונדון כי דין זה מבואר בחו"מ סי' ר"ט ונעלם דברי הרא"ש אלו מכמה מפרשים שראיתי אח"כ שתירצו ג"כ כזה, עיין ברע"ב ורבהתו"ס על התורה שם מש"כ בזה ואכמ"ל ובפנים יפות על התורה שם כיון לתירוץ הרע"ב ז"ל עיי"ש וכן בכלי יקר שם, ועיין בפ"י שם בפ' ויחי פ' ב"א יע"ש, אמנם פרש"י צ"ע באמת כמש"כ המהרש"א מהא דפ' י"נ דבהדיא קאמר התם גבי' שיטול פי שנים ולולא פירושי נראה דממש בכורתו קנה יעקב ליטול פי שנים אע"ג דהיה ליעקב גם בהאי קברא חלק שלישי קאמר האי דפייש דידי הוא שיש לי שני חלקים בו ולי רק חלק אחד ואשלם חלק שלישי שישי לו בו עיי"ש ודוחק הוא, ומצאתי בפנים יפות על התירה פ' ויחי שהסביר לה בסבר פנ"י, ואף שלא הזכיר דברי רש"י והמהרש"א וז"ל, ונראה שהיה המחלוקת בזה שודאי לא הכחיש עשו את המכירה, אלא המחלוקה היה בענין הבכורה כמו שאמר עשו ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח וגו' וכשמת יצחק ירשו מאביהם מקום ג' קבורות ולפי סברת עשו שהוא הבכור יש לו מקום קבורת שני מתים וליעקב חל"א וכיון ששניהם היו חייבים בקבורת יצחק סבר עשו שלא נשאר ליעקב אלא חצי מקום קבורה ולעשו מקום א' ומחצה ומכר את המחצה ליעקב וסבר שישאר לו מקום קבורה, ויעקב אף הוא ידע שהוא הבכור ואין לעשו רק חצי מקום קבורה וקנה הימנו אותה חצי כיון שקבר יעקב את לאה ולא נשאר רק מקום א' טען עשו שהוא שלו והיינו דאמר שמה קברו את יצחק שהיה חייב עשו ליתן לאביו חצי מקום ק' ואפשר לומר שמזה הטעם אמרו חכז"ל שנקבר ראשו של עשו, שעדיין היה לעשו טענה כיון שיעקב נטל ב' חלקים היה ראוי ג"כ שיתן ב' חלקים לקבורת יצחק ונשאר חלק ששית ממקום קבורת יעקב לעשו והראש הוא חלק ששית מן האדם כי אדם נחשב ג' אמות ולכך נקבר ראשו במערת המכפלה עכ"ד השנונים, ועיין בפי' הטור על התורה שם שהרגיש במה שאמר שמה קברו ולא קברתי עיי"ש –שו"ר מה שכתב כאן בתורת הקנאות ולכאורה האמת אתו:

שם בתוס' ד"ה סרח וכו' תימה והלא מכיר ויאיר בן מנשה נולדו בימי יעקב והיו מבאי הארץ למה לא שאלם משה והם היו מבני בניו של יוסף יע"ש, ועיין בתוס' שאנץ מש"כ, ועיין בבנין אריאל פ' בשלח שהביא עוד מה שהרגישו רבים וגדולים דהא בתר הכי פריך ואי לא איעסק ביה משה מי לא מיעסקו ביה ישראל וכו' אלא אמרו הניחו לו כבודו בגדולים וכו' וא"כ מאי רבותא במשה ומהו זכותן של ישראל ועוד כמה קושיות יע"ש ות"ד שבאמת לא רצה לשאול מיאיר ומכיר פן יקדמוהו הם במצוה שהרי בני בניו של יוסף היו ומטעם זה לא גילה כן לשום אדם יע"ש:

שם יהא אבי אבא מוטל בבזיון, –מכאן משמע קצת דמחויבין בכבוד אבי אביו וכידוע מדברי המהרי"ק ודברי רש"י על התורה ובמק"א נאריך בזה אי"ה, יעיין בש"ע יור"ד סי' ר"מ סכ"ד בהגה' ובמפרשים שם וחידושי רע"א ז"ל:

שם והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל –כדכתיב בבשלח י"ט כי השבע השביע את בני ישראל ופרש"י השביעם שישביעו לבניהם עיי"ש, ועיין ביור"ד סי' רכ"ח סל"ה בשם שו"ת הרא"ש עיי"ש ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף