מילי דעזרא/חושן משפט/ח

סימן ח

עיין בס' חוקי חיים להרב אג"ן ז"ל בדף קמ"ז ע"ג דהביא מ"ש הבעה"ת שער ס"א ח"א סי' ח' דאיכא מ"ד דדוקא במלוה בשטר תקון לכוף יתמי למפרע ממטלטלין אבל מלוה על פה ליכא משום נעילת דלת דלא שכיח ולא תקין למגבי ממטלטלין ע"כ. ושהרב משה ידבר ז"ל בד' ע"ה הקשה עמ"ש בפ' גט פשוט דקע"ה^[1] אמר ר"פ הלכתא מלוה ע"פ גובה מן היורשים כדי שלא תנעול דלת בפני לווין הרי מפורש דבמלוה ע"פ יש בה נעילת דלת ואיך כתבו הגאונים הללו דבמלוה ע"פ ליכא משום נע"ד דלא שכיח והצ"ע והרב אג"ן ז"ל כתב דלק"מ דמ"ש דמלוה ע"פ גובה מהיורשים משום כדי שלא תנעל דלת היינו לגבות ממקרקעי אבל מטלטלין דיתמי לא משתעבדי לב"ח אלא דתקנו הגאונים לגבות גם ממט' ועז"א הבעה"ת דאיכא מ"ד דמאי דתקנו הלוה לגבות גם ממט' כי אם מלוה בשטר אבל מע"פ לא דלא אמרי' בהא כדי שלא תנע"ד דלא שכיח. אבל במה שהוא מדינא לגבות מקרקע ודאי דגם במע"פ אתמר וכמ"ש ר"פ בגמ' וגם הבעה"ת הביא דברי ר"ש שם בסי' הקודם וזה ברור עכ"ד. ואחר המחילה רבה אנכי הרואה לק"ד דתיובתא קא חזינא ופירוקא לא קא חזינא דקושיתו היא של הרב משה ידבר ז"ל דבגמ' מפורש דבמע"פ יש בה נע"ד דאיך כתבו הגאו' דבמע"פ ליכא משום נע"ד דלא שכיח, והיינו לומר דהם אמרו סתם דבמע"פ ליכא משום נע"ד דלא שכיח. והיינו לומר דהם אמרו סתם דבמע"פ ליכא משום נע"ד דלא שכיח ולא תקון. ובג' אמרו דיש במע"פ משום נע"ד. ואילו היו אומרים דבריהם דמאי דתקון הגאו' למגבי ממטלטלין ה"ד במלוה בשטר אבל לא במע"פ ולא היו מסיימים בדבריהם לומר ליכא משום נע"ד ולא שכיח לא הוה ק"ל ול"מ אבל השתא דסיימו בדבריהם דברים הללו עדיין הקושיא קיימת. ועיין בס' זכרנו לחיים ח"ב חח"מ ביתומים אות ג' שכתב שגם הוא ז"ל הוק"ל ע"ד הטור סיק"ח זה ושהרב תנא בפכ"א מהמו"ל שקיל וטרי בדברי הטור ולא העיר בזה ושאח"כ ראה שהמש"י הוק"ל זה והח"ח ז"ל תריץ לקושיתו וכו' וגם אפשר דהתנא ז"ל שלא העיר מזה דפור'ש הן לו כהח"ח ז"ל יעו"ש, ואנכי בעניי כעת שאין הספרים מצויים אצלי רואה שאין זה די השב וכנז"ל.^[2]

אחר כך ראיתי בדברי התנא המש"ל ז"ל שהאריך להביא לחלק מדינא דגמרא לתקנת הגמ' לומר דאיכא דס"ל דהגם דמדינא דגמ' גם בקרקעות אי לא כתיב דאהני היכא דלוה וקנה והוריש לא גבי מהם וכ"ש דלא גבי ממט' מ"מ בתר תקנת הגאו' דגבי ממ"ט העדיפו כוחו במט' דאפי' לוה וקנה גם דלא כתוב דאקני גבי. ועוכ"ש דכונת הטור במ"ש ולא נהגו כן אלא אף במע"פ גובין מהם ואפי' קנאם הלוה אחר שלוה ולא כתב דאקני. והסברא זו שכתב הריב"ה בשם י"א שתקנת הגאו' לא היתה כ"א במלוה בשטר לא במע"ש והוא כס' ר"ת ור' אפרים וכמ"ש בעה"ת וכו' וכו' ותמיהני וכו' אלא ודאי דהכא מטעם מנהג הוא וכ"כ הוא ז"ל וכו' ולדידי הדבר פשוט דמה שאין אינו חוששין לס' ר"ת ור' אפרים הוא מטעם מנהג וכו' וכו' עש"ב. דממרוצת דבריו נראה דלא מישב דברי הטור כהח"ח ז"ל ואדרבא בתר תקנת הגאונים מעדיף יותר וכנז"ל ועו"ש.

עיין בס' זכרנו לחיים ח"ב חח"מ ביתומים אות א' דכתב במאי דקי"ל מצוה על היתו' לפרוע חוב אביהם אם הוא דוקא בגדולים. ולא בקט' דלאו בני מיעבד מצוה נינהו או אף בקט' הדין כן שנוי הוא במחלוקת בן הרא"ש ז"ל וציין על החקרי לב חא"ח דקמ"א ע"א וכו' עש"ב. ואנכי כעת ראיתי בתוך תשו' המש"ל בפכ"א מה' מלו"ל הלכה א' שהביא שם מזה עש"ב.^[3]

עיין בס' חוקי חיים להאג"ן ז"ל בדף ק"ל ע"ג במ"ש ע"ד ה' צמח גאון ז"ל דכל דסתם לן תנא במתני' כר"מ ובברייתא איכא פלוגתא ובר פלוגתיה היא ר"י הדרינן לכללין ר"מ ור"י ה' כר"י יעו"ש. מאי דפירש בדברי הצ"ג ז"ל הוא והביא ראיה לפירושו מש"ס סנהדרין דפ"ז וכו' יעו"ש. זכרוני שבס' יעיר להחיד"א ז"ל אות הלכ' כן פי' והביא דברי הש"ס הנז' והאריך בזה וגם הביא דברי ה' דוד בעל בית דוד על המשניו' והאריך שם בזה יעוש"ב, וכל זה לא זכר ה' ח"ח הנז' וכעת ס' יעיר אזן אמצ"א.

עו"ש בדף קל"א ע"ב בענין ס"ס אי בעי' מתהפך הביא דברי הקו"א ז"ל ותמה עליו וכו' והוא הביא ראיה ממשנת אהלות וכ' דזו ראיה שאין עליה תשו' וכו' עש"ב. וזכורני שכבר הובא זה בספר אחר.

שולי הגליון

↑ צ"ל קע"ו ע"א. הערת המלבה"ד.
↑ ועי' ביד רמה דמבואר בדבריו דכל טעם דר"פ דנעילת דלת וכו' איצטריך למ"ד שיעבודא לאו דאו' דהא למ"ד שיעבודא דאו' הא י"ל דגובה מיורשים וכו' אפי' במלוה ע"פ אכן קו' המשה ידבר אכתי תקשי דהא מבואר מדברי הבעה"ת דלא תקנו לגבות במלוה ע"פ וע"כ דס"ל שעבודא לאו דאו' ואפ"ה חזינן דלא ס"ל טעמא דנעילת דלת וכו'. הערת המלבה"ד.
↑ נראה דיסוד המח' בזה דהנה בעיקר הא דמצווה על היתומים לפרוע את חוב אביהם פליגי בזה אי הוי חיוב דאורייתא או דרבנן דהנה עי' ביד רמ"ה בב"ב דף קנ"ז ע"א דכתב וז"ל אמר להו רב נחמן זעירא חברין תרגמה מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם. כלומר לעולם אימא לך דאיקני לא משעבד לך, וטעמא דמתניתין משום דמצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם משום כבודו מנכסיו. ואף על גב דלא אשתעבדו ליה לבעל חוב כגון נכסי דקנה בתר הכין, דקס"ד דכיון דמצוה היא מיכף נמי כייפינן להו משום מצוה ולא משום שעבודא, אבל לגבי מכר ומתנה ושאר יורשין דליתיה להאי טעמא לא משתעבד כלל ואף על גב דכתב ליה דאיקני וכו' עכ"ל ובפשטות מבואר דהוא דין דאורייתא אולם עי' בספר התרומות שער ס"ד ס"ו דכתב דהיא מצוה דרבנן. [ועי' בשו"ת משפטי עוזיאל ח"ב יו"ד סי' ל"ב דהאריך טובא במח' זו ואכמ"ל].
והנה הגם דקי"ל דהאב מצווה לחנך את בנו מ"מ עי' בשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' קי"א דכתב וז"ל מיהו ישראל קדושים הם ומאן דעביד עובדא כרב הונא ורב נחמן וקים ליה בבריה דמצי לצעוריה נפשיה ויהיב דעתיה עלויה כוליה יומא שלא יבא לידי סכנה, עלייהו כתיב וקווי ה' יחליפו כח בלבד ביום הכפורים ובהשגחה מתמדת ושלא יהא צדיק הרבה כדאמרן, אבל בשאר הצומות יאכלו תנוקות לחם ומים אפי' קטני קטנים להתאבל בהם עם הצבור ודי להם בחנוך זה עד שיגדילו וכו' עכ"ל ומבואר דבמצוות דרבנן לא נאמר חיוב לקטנים ומעתה לכאו' נראה דפליגי בזה דאי נימא דיסוד חיוב דמצוה לפרוע את חוב אביהם הוא משום מצוה דאורייתא הרי דיש לשון בזה משום מצות חינוך אולם אי נימא דאינו מצוה דאורייתא כ"א מצוה דרבנן הרי די"ל דביתומים קטנים ליכא לחיוב זה. הערת המלבה"ד.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

[1] צ"ל קע"ו ע"א. הערת המלבה"ד.

[2] ועי' ביד רמה דמבואר בדבריו דכל טעם דר"פ דנעילת דלת וכו' איצטריך למ"ד שיעבודא לאו דאו' דהא למ"ד שיעבודא דאו' הא י"ל דגובה מיורשים וכו' אפי' במלוה ע"פ אכן קו' המשה ידבר אכתי תקשי דהא מבואר מדברי הבעה"ת דלא תקנו לגבות במלוה ע"פ וע"כ דס"ל שעבודא לאו דאו' ואפ"ה חזינן דלא ס"ל טעמא דנעילת דלת וכו'. הערת המלבה"ד.

[3] נראה דיסוד המח' בזה דהנה בעיקר הא דמצווה על היתומים לפרוע את חוב אביהם פליגי בזה אי הוי חיוב דאורייתא או דרבנן דהנה עי' ביד רמ"ה בב"ב דף קנ"ז ע"א דכתב וז"ל אמר להו רב נחמן זעירא חברין תרגמה מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם. כלומר לעולם אימא לך דאיקני לא משעבד לך, וטעמא דמתניתין משום דמצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם משום כבודו מנכסיו. ואף על גב דלא אשתעבדו ליה לבעל חוב כגון נכסי דקנה בתר הכין, דקס"ד דכיון דמצוה היא מיכף נמי כייפינן להו משום מצוה ולא משום שעבודא, אבל לגבי מכר ומתנה ושאר יורשין דליתיה להאי טעמא לא משתעבד כלל ואף על גב דכתב ליה דאיקני וכו' עכ"ל ובפשטות מבואר דהוא דין דאורייתא אולם עי' בספר התרומות שער ס"ד ס"ו דכתב דהיא מצוה דרבנן. [ועי' בשו"ת משפטי עוזיאל ח"ב יו"ד סי' ל"ב דהאריך טובא במח' זו ואכמ"ל].
והנה הגם דקי"ל דהאב מצווה לחנך את בנו מ"מ עי' בשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' קי"א דכתב וז"ל מיהו ישראל קדושים הם ומאן דעביד עובדא כרב הונא ורב נחמן וקים ליה בבריה דמצי לצעוריה נפשיה ויהיב דעתיה עלויה כוליה יומא שלא יבא לידי סכנה, עלייהו כתיב וקווי ה' יחליפו כח בלבד ביום הכפורים ובהשגחה מתמדת ושלא יהא צדיק הרבה כדאמרן, אבל בשאר הצומות יאכלו תנוקות לחם ומים אפי' קטני קטנים להתאבל בהם עם הצבור ודי להם בחנוך זה עד שיגדילו וכו' עכ"ל ומבואר דבמצוות דרבנן לא נאמר חיוב לקטנים ומעתה לכאו' נראה דפליגי בזה דאי נימא דיסוד חיוב דמצוה לפרוע את חוב אביהם הוא משום מצוה דאורייתא הרי דיש לשון בזה משום מצות חינוך אולם אי נימא דאינו מצוה דאורייתא כ"א מצוה דרבנן הרי די"ל דביתומים קטנים ליכא לחיוב זה. הערת המלבה"ד.

[1]

[2]

[3]

מילי דעזרא/חושן משפט/ח

תפריט ניווט

חיפוש