מילי דעזרא/אבן העזר/טו
|
< הקודם · הבא > |
בש"ע אה"ע (סי' קמ"א סנ"ט) פסק דאחר שהגיע הגט לידה אינו יכול לבטלו אפי' אם הוא תוך כדי דיבור. והקשה הט"ז סי' קמ"ה דא"כ אמאי לא משני הכי בגמ' דגטין דף ל"ב במאי דפריך ע"ד המשנה הנ"ל דפשיטא וכו' והצע"ג.[1] וה' מטה לחם אה"ע ח"א סי' פ"ג כתב דגם הרב מאמר מרדכי בחי' לגיטין בד' ל"א הקשה כן ולא זכר להט"ז וכתב דהרשב"א בחי' לגטין עמד בזה וקאמר דה"ה דהוה מצי לתרץ כן וכן בס' קדושת ישראל ח"ב די"ט כ"כ אלא דחדא נקט וכו'. והמט"ל שם נסתפק בדין זה דאפי' תכ"ד לא מצי לבטל אם ה"ד שרוצה לחזו"ב מהגירושין הוא דל"מ אפי' תכ"ד אבל לענין הטלת איזה תנאי דאם היא מקיימת התנאי הגט עועד[2] במקומו יתכן דמהניא תכ"ד. וכתב דאם היינו אומרים כן נמצא ישוב לדברי רע"מ ז"ל בפ' המגרש משנה א' בסוף הלשון דכתב וכל תנאי שאדם מתנה בגט קודם כתיבת הגט אעפ"י שלא נכתב התנאי בתוכו פסול אלא אחר שנתנו לידה מתנה מה שהוא רוצה להתנות ע"ש. ואם הדברים כפשטן הוא תמוה דהא אחר שנתנו לידה כבר נגרשה לה ולית ליה עלה שום סרך וקישור ואין בכוחו להטיל עליה שום תנאי אבל עם האמור ניחא ונאמר דרע"מ קאי דתכף אחר שנתנו לה אבל היה תכ"ד דבתנאי מהני כיון דלא בא לחזור לגמרי. האמנם מתשו' מוהר"ש הלוי סי' י"ג נראה ברור בכולהו לא מהני אחר הנתינה אף שהוא תכ"ד ומעתה דברי הרע"ב הנז' צ"ע ואח"כ א' מבחורי הישיבה מצא שה' פרה"א ח"א בדף קכ"ה ע"ב כתב ברע"מ צ"ל בשעת נתינה כמ"ש כן ה' בפי' בפ"ח מה' גירושין ואפריון נמטייה וכו' ע"ש.[3]
ולע"ד דיש ללמוד לספק הנ"ל מדברי ה' נבחר מכסף להרי"ף ז"ל ממאי דאיתא התם בעובדא דגירשה בתחילה בסתם ואח"כ חזר המסדר ולקח ממנה הגט ונתנו להבעל ונתן אותו הבעל להאשה ואמ"ל הרי זה גיטך. והרי את מותרת לכל אדם חוץ מפ' לזמן קצוב ושוב נשא אותה אותו פ' וערערו עליו בני המדינה והנה היא הרה ובעוברו שם הרי"ף ז"ל נשאל ע"ז והשיב בסי' ל"ח בארוכה ובתחילה נכנס בענין אם יש ספק בין ב' כיתי העדים שאחת אומרת שהנתינה היתה בסתם בלתי שום תנאי והאחת אומרת שהיתה הנתינה ע"ת הנז' אם זו היא קרויה הכחשה או שנאמר דאין כאן הכחשה אלא שהכת האחת הגידו התנאי שאמר המגרש בנתינה השנית שכת אחרת מגדת לנתינה הא' שהיתה בסתם וכו'. ונמצא דלפי"ז שאם גם האשה אומרת ברי לי שנתינה ראשונה היתה בסתם לא תצא ולא חיישינן לנתינה השניה שנתן לה על תנאי דאפי' בתוך כדי דיבור לא מהני במגרש דהכי קי"ל כל תוכ"ד כדבור דמי בר ממקדש ומגרש וכו' וא"כ פשיטא בחוזר ומתנה בתנאי אחר הדבר ברור דלא חיישינן ליה ע"כ ע"ש. הרי לך בנדון הרב ז"ל דהתנאי הוא שלא תנשא לפ' עד זמן קצוב דאינו חוזר בו מהגירושין אלא דמטיל תנאי דאם היא מקיימת התנאי הגט הוא עומד במקומו וקאמר הרב ז"ל דאחר שנתן לה בתחילה הגט בסתם תו לא חיישינן לנתינה השניה שהיתה ע"ת אפי' שהיא בתוכ"ד של נתינה הא'. ובנדון הרי"ף ז"ל יש רבותא יותר דחזר ולקח המסדר הגט ממנה ונתנו לבעל והבעל נתן אותו לה על תנאי וקאמר הרב ז"ל דאפי' היה זה בתוכ"ד של נתינה הא' עכ"ז לא חיישי' ליה דבמקדש ומגרש לא מהני תוכ"ד.[4]
- ↑ וז"ל הגמ' שם [ע"א] אם משהגיע גט לידה אינו יכול לבטלו, פשיטא לא צריכא, דמהדר עליה מעיקרא לבטולי, מהו דתימא, איגלאי מלתא למפרע דבטולי בטליה, קמ"ל עכ"ל ור"ל דהיה לגמ' לת' דקמ"ל דאפי' דהוי תכ"ד נמי אינו יכול לבטלו. הערת המלבה"ד.
- ↑ צ"ל עומד. הערת המלבה"ד.
- ↑ ובעיקר הטעם דלא מהני תכ"ד היכא דמסר לה הגט לכאו' נראה דהטעם בזה דבדיבור כוח החלות שלו הוא מחמת דלא חשיב כמי שנגמר הדבר עפ"י דיבורו דהא בדיבור אמרינן בריש האומר דאתי דיבור מבטל דיבור דאכן דיבור אינו מעשה אלא כל כוחו הוא במה שעומד כדיבור והיינו במה שלא חזר בו מדיבורו ולכך היכא דאיכא תכ"ד הרי דנמצא דדיבור זה לא עמד כדיבור המועיל אלא כהברה בעלמא ולכך ל"מ דיבורו הא' ונמצא דהטעם בזה הוא מחמת דהדיבור מצ"ע לית ביה חלות דהא אינו מעשה וכל כוחו הוא מחמת מה שממשיך להתקיים ע"י המדבר במה שלא חוזר בו אולם היכא דהוי נתינה הרי דהנתינה חשיבא למעשה ואחר דחל המעשה תו לא פקע דאכן כוח המעשה הוא כוח עצמי דקיים בו כוח חלות ולכך ס"ל להנהו רבוותא דלא מהני בזה תכ"ד.
אולם ז"א דהנה ע' בר"ן בנדרים (פ"ז ע"א) דכתב וז"ל ובפרק יש נוחלין לא חשיב אלא תרי בר מעבודת כוכבים וקדושין ולא פליגי דמגדף בכלל עובד עבודת כוכבים ומגרש בכלל מקדש דאיתקש יציאה להויה מגדף היינו שאם גדף וחוזר בו תכ"ד לא הויא חזרה ועובד עבודת כוכבים שאם אמר לעבודת כוכבים אלי אתה וחזר בו לא הויא חזרה ומקדש ומגרש שאם קדש או גירש וחזר בו תוך כדי דבור לא מצי הדר ביה ולא ידענא מ"ש הני ומנא להו לרבנן הכי ונראה בעיני דבשאר מילי דלא חמירי כולי האי כשאדם עושה אותם לא בגמר דעתו הוא עושה אלא דעתו שיכול לחזור בו תוך כדי דבור אבל הני כיון דחמירי כולי האי אין אדם עושה אותם אלא בהסכמה גמורה ומשום הכי חזרה אפי' תוך כדי דבור לא מהני וכו' עכ"ל ומבואר דהטעם משום דגומר בדעתו ולדברי הר"ן לכאו' יל"ב באופ"א גדר החזרה בתכ"ד ואכמ"ל.
אכן היכא דמוסיף בזה תנאי מאחר דאינו בתורת חזרה חזרה ואינו עוקר המעשה אלא דמעמיד המעשה באופן מסויים מהני מאחר דאמרינן דכל תכ"ד חשיב בהדי הדיבור וה"ה במעשה דאמרינן דחשיב המעשה בכלל. הערת המלבה"ד. - ↑ הנה רבינו נקט דאיכא רבוותא בנידון הרי"ף מאחר דבנידון דידיה אינו עוקר הדבר למפרע ואפ"ז חזינן דל"מ ולכאו' י"ל דכל רבוותא זו זהו רק אי נימא דתנאי הוי מילתא אחריתי דהנה יעו' בגמ' בכתובות דף י"ט ע"ב דמספק"ל ליה להגמ' בזה וז"ל בעא מיניה רבא מרב נחמן תנאי היו דברינו, מהו מודעא ואמנה היינו טעמא, דקא עקרי ליה לשטרא, והאי נמי קא עקר לשטרא, או דלמא תנאי מילתא אחריתי היא וכו' עכ"ל ולכאו' אי נימא דבתנאי חשיב כמי שעוקר הדבר הרי די"ל דלא גרע מאם היה חוזר בו ולוקח הגט מיד האשה בלא תנאי כלל מאחר דבתנאי חשיב עקירת הדבר. הערת המלבה"ד.