מחצית השקל/אורח חיים/תקפב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תקפב

(א) (ס"ק א) מסופק כו' בסי' קי"ד. מבואר שם דבתפלת מוסף של י"ט אחרון של חג מתחילין לו' משיב הרוח. ואם נסתפק אם אמרו תוך שלשים יום סמוך לחג בחזקת שלא אמרו וצריך לחזור ולהתפלל. ולאחר שלשים יום כבר נתרגל לאומרו. וחזקה שאמר שעל הרגל לשונו הולך. וכתב שם סוף הסי' דאם אמר בי"ט אחרון צ' פעמים אתה גבור עד מוריד הגשם. הוי מכאן ואילך בחזקת שאמר. דהא בשלשים יום יש צ' תפלות. א"כ אם אמרו צ' פעמים נתרגל בפעם א' כאלו אמרו שלשים יום:

בשם הרד"א. שחולק על דין הנ"ל. והטעם דהא א"א שיתחיל מתחלת תפלת י"ח ויאמר צ' פעמים עד אחר משיב הרוח משום ברכה לבטלה. ואם יתחיל רק קודם משיב הרוח ויאמר צ' פעמים. א"כ כשאח"ז יתחיל להתפלל מתחלת י"ח ילך אחר הרגלו ולא יאמר משיב הרוח. וניהו דלא קי"ל בהא כהרד"א. כיון דליכא שינוי באמירתו צ' פעמים (בין שמתפלל מתחלת י"ח או מתחלת אתה גבור אין בו שינוי סמוך למשיב הרוח. אבל הכא כ"ע מודים דל"מ כיון דיש שינוי מיד סמוך להמלך הקדוש שמזכיר בתפלה בא"י.

(ב) (ס"ק ב) א"צ כו' כמ"ש סי' תפ"ז. דאם טעה בתפלת י"ט וסיים מקדש השבת ונזכר תכ"ד וסיים מקדש ישראל והזמנים יצא. ודוקא שהיה יודע שהוא י"ט כשאמר מקדש השבת אלא שנתקל בדבורו. וכן בסי' ר"ט אם היה כוס שכר בידו ואמר בפה"ג ותכ"ד סיים שהכל נ"ב יצא. כתב ג"כ הרב"י דוקא שידע כשאמר בפה"ג שהוא שכר. אבל לא ידע לא יצא דהכל הולך אחר הכונה אם הכונה לא היתה כדין לא מהני מה שסיים תכ"ד כדין. א"כ ה"ה הכא. ומיהו אנו קי"ל כו' כמ"ש מ"א שם. מ"מ על הרב"י קשה כיון דהוא ס"ל דאזלינן בתר הכונה ה"ל לכתוב כאן והוא שידע כו':

(ג) (ס"ק ג) לזקוף כו' קודם שאומר ברוך דטעם הזקיפה דקי"ל דאסור לשחות בסוף כל ברכה. (אבל באמצע ברכה מותר) כדלעיל סי' קי"ג. והטעם שלא להוסיף על תקנות חכמים שתיקנו לשחות באבות תחלה וסוף ובהודאה תחלה וסוף וחכמים תקנו לשחות כשיאמר ברוך. וכמ"ש סי' קי"ג כורע בברוך וזוקף בשם. לכן בברכה אחרת חוץ מאבות והודאה צריך לזקוף קודם שיאמר ברוך ששם תקנות חכמים לשחות באבות והודאה וט"ז כתב בסי' קי"ג. דבכל הברכות די כשיזקף קודם שיאמר ברוך. אבל בזכרנו וכדומה שצריך לשחות מצד תקנות חכמים באותה ברכה צריך לזקוף איזה תיבות קודם ברוך כדי שיהיה ניכר אח"כ כששוחה אח"כ בסוף ברכה שהוא מצד תקנות חכמים וכ"כ ט"ז פה. ומ"א לעיל כתב בשם אגודה. דבמקום שצריך לשחות מן התקנה שצריך לזקוף קודם כנ"ל ואח"כ כשיאמר ברוך יכרע. וכשיזכיר השם יזקוף ואח"כ שוב ישחה:

ודע דמ"ש בש"ע דבשבת צ"ל בברכה מעין ז' המלך הקדוש. כתב הפר"ח אם טעה ואמר האל הקדוש אם אפשר להחזירו תכ"ד לו' המלך הקדוש הרי טוב ואם לאו א"צ לחזור ע"ש:

(ד) (ס"ק ד) אין כו' אסור. בת"ה סי' קמ"ד. ועס"ס ק"ז. אפשר כונתו דאע"ג דאפשר דבכ"מ שא"צ לחזור. מ"מ אם רצה להתפלל בתורת נדבה אע"ג שאינו מחדש בה דבר מותר. וכמ"ש ר"ס ק"ז. לענין ספק אם התפלל:

ובס"ס ק"ח ע"ש. מ"מ הכא בזכרנו אפשר דאינו רשאי. דהא ת"ה כתב אפילו להפוסקים דבמקום שאמרו אין מחזירים מ"מ קודם שעקר רגליו אם ירצה לחזור רשאי. מ"מ בזכרנו ומי כמוך מודים דאינו רשאי. כיון דלא הוזכר כלל בש"ס לו' זכרנו ומי כמוך. א"כ ה"ה גם לענין תפלת נדבה י"ל דגרע:

עד וכתוב לחיים כו' אבל י"א כו' כדאיתא במדרש על דוד המע"ה:

שכן דרך השואלים על הפתחים שתחלה שואלים מעט ואח"כ מוסיפים לשאול. לכן שואלים תחלה זכירה ואח"כ כתיבה. ואח"כ מוסיפים טובים לחיים בשב"א כו' לא חיים כדאי' פ"ק דנדרים דפתח תחת למ"ד משמעו לא ובר"ה ויוה"כ שהם ימי דין צריך לברר לשון תפלתו יותר:

ע"פ דקדוק דהל"ל להחיים. בה' אחר הלמ"ד ויהיה הכונה לחיים הידועים דהיינו טובים וכיון שחסר ה' הידיעה מעמידים הפתח שהיה ראוי לנקוד בה' תחת הלמ"ד וכמ"ש רש"י פרשת בשלח ע"פ לנחותם הדרך ע"ש. אבל בר"ה ויוה"כ משמע דגם בהשכיבנו יאמר לחיים בשבא תחת הלמ"ד:

ועמ"ש סי' ח' סק"ז לענין ברכות להתעטף בציצית:

שהשלטן בקמץ כו' דבחירק משמע דאדם השליט ביד ה'. אבל בקמץ הכונה שהשלטנות והממשלה בידו יתברך כ"כ אחרונים:

וא"ל באהבה כו' אלא זכרון תרועה מקרא כו' כצ"ל. דתרועה מורה על הדין ואין אהבה בדין. ט"ז בשם לבוש:

וא"ל מלכנו כו' כי נוסח זה נתיסד ע"ש הפסוק לעולם ה' דברך נצב בשמים. ועבב"י ויש בזה שני פי'. א' לפי מאי דקי"ל בתשרי נברא העולם ואדם ביום שנברא חטא והיינו בר"ה. וא"ל הקב"ה אתה סי' לבניך כשם שאתה נכנסת לפני בדין ויצאת ביום זה ברחמים. כן יכנסו בניך לפני בדין ביום זה ויצאו ברחמים. ולפי זה אנו מחלים פני אל ודברך אמת. לכן האמת דברך לרחמנו. פי' ב' לפי שה' הבטיחנו פעמים רבות ע"י נביאיו לקבץ נדחנו. וכמ"ד בניסן נגאלו ובתשרי עתידין להגאל. לכן אנו מבקשים יאמנו דברך לפי שדברך אמת וקבצנו מהרה. ולפי שבקרא לא הוזכר לשון מלכות. יש לתפוס גם בתפלה לשנא דקרא שלא להזכיר מלכנו:

וכופלים לעילא כו' כתב לבוש הטעם. מפני שבימים הללו כל ברואיו עוברין לפניו כבני מרון. כלם מייחלים לחסדו. חביבים לרוממו ולשבחו על חסדיו ומתעלה ומתרומם מפי ברואיו כפל ומכופל יותר מכל השנה:

(ה) (ס"ק ה) ואינו כו' קאי נמי אר"ח כו' אבל אינו מזכיר ר"ח בפי' כתב לבוש הטעם להעלים מפני השטן:

(ו) (ס"ק ו) יום תרועה. אפילו בקידוש בלילה. דעכ"פ היום הוא יום תרועה (ב"י) וכתב פר"ח אי חל בשבת ואמר יום תרועה או חל בחול ואמר זכרון תרועה יצא וע"ש הטעם:

בשבת אומרים או"א רצה כו' אבל ביוה"כ א"א או"א רצה כו' כצ"ל וכ"ה בלבוש. וכתב הטעם כיון שהוא יום עינוי ואינו מנוחה גמורה:

(ח) (ס"ק ח) תכתב כו' שלא לאמרו כו' ובסי' תקפ"ד כתב דג"ר הקב"ה יושב ודן. ולכן א"ש מ"ש כאן שאין לאומרו אחר שלשה שעות. כיון שכבר נגמר הדין והכתיבה לצדיק:

ממקומו הוא יפן כו' היינו בנעריצך דמוסף דסתם תפלת מוסף אחר ג' שעות ראשונות. בשניות ר"ל ג' שעות שניות ביום:

היינו לשנוי' קמא כו' דבע"ז דף ד' איתא א"ר יוסף לא לצלי אינש מוסף בג' שעות הראשונות דר"ה אלא בצבור דאין תפלתם נדחית. אבל לא ביחיד. דלמא מפקיד דיניה ומעייני' בעובדיה וידחה תפלתו. וס"ד משום דבג' ראשונות יושב ודן ופריך והאמרי' ג' ראשונות יושב ועוסק בתורה ובג' שניות יושב ודן ומשני איפוך בג' ראשונות דן ובשניות עוסק בתורה ואב"א לעולם לא תיפוך ובג' ראשונות עושק בתורה אפ"ה לא יתפלל אז מוסף ביחיד. משום דתורה כתיב בה אמת דהיינו כפי שורת הדין. לכן אין הקב"ה נכנס לפנים משורת הדין. ע"כ דברי הגמ'. והתוספות דף ג' ע"ב כתב די"א דמה"ט אומרים במוסף ממקומו הוא יפן כו' משום דקי"ל בשניות יושב ודן. וע"ז כתבו ואין נראה דלמאי דמסקינן דבג' ראשונות יושב ודן. וזה לא יתכן. וע"כ מטבע תפלה כך הוא עכ"ל. אבל אנן קי"ל כשנויא בתרא דלתי' בתרא א"צ לומר איפוך והכי עדיף:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.