מחצית השקל/אורח חיים/תע

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תע

(א) כתב מ"א נ"ל דהבא כו' דה"ל בכור לנחלה. כמ"ש בח"מ סי' רע"ו סעיף ו' וז"ל הבא אחר הנפלים אע"פ שיצא ראש הנפל כשהוא חי כו'. וכן בן ט' שיצא ראשו מת הבא אחריו בכור לנחלה וכתב הסמ"ע והש"ך הא שכתב אע"פ שיצא ראש הנפל כשהוא חי לאו דוק' יצא ראשו ה"ה יצא כולו חי מ"מ הבא אחריו בכור לנחלה דלא כתשו' שארית יוסף דס"ל יצא ראשו דוקא ע"ש. וכ' הב"ש באה"ע סי' קנ"ו ס"ק ג' דדעת הרמב"ם דבן ט' חי (אלא שכ' דא"א לידע שהוא בן ט' אא"כ פי' הבעל והלך למרחקים ואי חיישי' שבא ע"י שם ע"ש) אפי' שהה שלשים יום ומת תוך ל' וגם לא גמרו שערו וצפורניו ה"ה ולד גמור אפי' מדרבנן והבא אחריו אינו בכור אבל ספק בן ח' או בן ט'. או אפי' ודאי בן ח' אם שהה שלשים יום הוי ולד אפי' מדרבנן. דאמרינן האי בן ז' הוא ואשתהי במעי אמו חדש יותר ואפי' לא נגמרו שערו וצפורניו כיון ששהה שלשים יום אבל אם לא שהה שלשים יום אבל גמרו שערו וצפורניו מדאורייתא הוי ג"כ ולד אלא מדרבנן לא הוי ולד ע"ש גם דעת התו' עכ"פ הכא לענין תענית. הבא אחר בן שמונה שנגמרו שערו וצפורניו אפי' לא שהה א"צ להתענות:

כתב בכה"ג כו' עננו בש"ת ועיין לעיל סי' קי"ט במ"א ס"ק ז' דכה"ג יחתום בא"י העונה בעת צרה ושומע תפלה. ולא הוי חתימה בשתים ואם חתם בשומע תפלה לבד יצא:

דהוי כת"צ ור"ל דהא קי"ל לעיל סי' תכ"ט דאפי' להרב"י שם אין גוזרים בו תענית צבור בניסן אבל בח"י הסכים עם כה"ג לו' עננו בש"ת ובס' א"ר כתב דלק"מ מהאי דסי' תכ"ט דבשיורי כה"ג מיישב הא דבסי' תכ"ט אמר דאין גוזרים בו תענית צבור מחדש מה שלא הוי חייבים משא"כ תענית בכורים דמחויבים ועומדים. עוד כתב בשם מהרי"ל דגם בכור שהוא כהן או לוי צריך להתענות:

ע"ש סי' ר"ך ע' במ"א סי' ר"כ סק"ד:

לאכול ע"ס מילה כו' נהגו להחמיר ובח"י כתב בשם תשובת חוט השני דבעלי ברית היינו אבי הבן וסנדק ומוהל מותרים לאכול ויתענו תמורתו יום אחר או יתיר נדרו שמתחרט על שקבלו בתורת נדר ואז א"צ להתענות יום אחר:

ובשם א"ר כ' דאם אינו בכור אלא מתענה בשביל בנו אפילו אינו בעל ברית מותר והפר"ח מסיק דאפי' המקיל להתיר לאכול לבכור אפי' אינו בעל ברית על סעודת מילה בלי התרה לא הפסיד וכמ"ש הש"ך בי"ד סי' רל"ד דהמתענה מתענה אדעת' דמנהגא. והא המנהג לאכול ע"ש. אך כ' הח"י ובמדינות אלו שהמנהג לאכול סעודת מילה בלילה אין להקל פה וכמ"ש מ"א לקמן סי' תקנ"ט סס"ק י"א ובסי' תקס"ח ס"ק יו"ד ולפע"ד אפשר אין הנדון דומה דבע"פ לעולם עושין הסעודה ביום דקשה לעשותה בלילה:

(ב) (ס"ק ב) האם כו' דא"צ כו'. דתענית האב בשביל עצמו עולה גם לבן. ועסי' תק"נ דגם בג' צומות הקילו גבי מעוברות ומניקות:

שהתחיל כו'. דאע"ג דאינו חייב במחצית השקל כ"א שהוא בן עשרים. אבל אם התחיל אביו ושקל עבור בנו הקטן פעם אחת שוב אינו פוסק. וחייב לשקול מכאן ולהבא:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.