מהרש"א - חידושי אגדות/סנהדרין/כב/א

מהרש"א - חידושי אגדות סנהדרין כב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בכתב ה ניתנה התורה כו' גם היום מגיד משנה וגו'. פירש רש"י מה ששכחת כו' ולדברי רבי משנה התורה נאמר ג"כ על שם הראוי להשתנות מדלא קאמר הכא אלא מה אני מקיים את משנה וגו' כדקאמר רשב"א לקמן והיינו דנשתנה הכתב בין ב' הנתינות כשחטאו בבית ראשון ואהכי נמי כתיב כתב הנשתוון ולא כהלין כתבא למקרי כפירוש רש"י ומ"ש נהפך להם לרועץ פירש רש"י לשון תרעץ אויב ששכחוהו עכ"ל והוא דחוק וי"ל שהכתב גופיה מתוך חטאם נשתנה ונהפך להם הכתב. כעין כתב שבור ורעוץ באותיותיו היפך שאמר אשורית שהיא מאושרת ובערוך נהפך לרועץ פירש צער בהפך ודו"ק:

ממתו"ס ננקפי"ן כו' עיין בחדושי הלכות:

אבישג מותרת לשלמה ואסורה לאדוניהו כו'. נראה שבא לתת טעם במה נתחייב אדוניהו מיתה במה שבקש את אבישג לו לאשה ואמר לפי שהיתה אסורה להדיוט משום שרביטו של מלך וא"כ כששאל אותה ע"כ שעדיין החזיק עצמו למלך וה"ל כמורד במלך שלמה וז"ש ולמה את שואלת את אבישג לאדוניהו ושאלי לו את המלוכה כי בזה ששואל אותה הוא שואל את המלוכה שהרי היא אסורה להדיוט וע"כ אמר כי בנפשו דיבר להחזיק עצמו במלך ומורד הוה וק"ל:

אבישג מאי היא וכו'. ר"ל מאי היא מהיכא מפורש דלא נשאה דוד כיון דיחוד פנויה אסור וקאמר מדכתיב ותהי לו למלך סוכנת ותשרתהו דלא היתה אצלו רק דרך שירות ולא כדרך נשואה ולכך לא הוה נאסרה לשלמה משום אשת אב ואמר:

שאמרה ננסבן כו'. וכתיב ותבא בת שבע אל המלך החדרה וגו'. דלכאורה סיפא דקרא והמלך דוד זקן ואבישג השונמית משרת וגו' אין לו מקום כאן לפי ענין המקרא ולכך דרשו שהוא נתינת טעם דלכך ותבא אליו בת שבע אל המלך החדרה לתשמיש משום דהמלך זקן מאד ואבישג השונמית משרת וגו' והיתה תולה שלא נשאה משום זקנה ותשות כח כדקא"ל חסריה לגנבא וק"ל:

התירו לו ליחד כו'. אע"פ שנאסר יחוד של פנויה כפירש"י ודקאמר בס"פ בן סורר דאיכא למ"ד אפילו בפנויה דימות ואל תספר עמו מאחורי הגדר היינו משום גדר ערוה שלא יהו בנות ישראל פרוצות כיון דלזנות עביד הכי מה שאין כן בדוד דלא עביד הכי אלא שתהא לו סוכנת וק"ל:

כל המגרש כו' אפילו מזבח כו'. הוא משל כאלו המזבח בוכה עליו שהמגרש אשתו אשת נעורים ממעט אכילת זבחים דאשת הנעורים מצויה שמביאה קיני זיבה ולידה למזבח והיינו דקאמר קרא מאין פנות אל המנחה שהיתה מביאה בזיבה ולידה ואמר על כי העיד ה' בינך וגו' לפי שודאי אם מצא בה דבר ערוה מצוה לגרשה כדאמרינן בסוף פרק המגרש לזה אמר כי העיד ה' בינך ובין אשת נעוריך וגו' כדאמרינן זכו איש ואשה שם י"ה לא זכו אש אוכלתן וזה שמסיים והיא חברתך ואשת בריתך שלא בגדה בך להפריד את השם מביניכם ואסור לך לגרשה למעט אכילת המזבח בזיבתה ולידתה ועיין בזה עוד בחדושי הלכות סוף מסכת גיטין וק"ל:

אין אשתו של אדם מתה אא"כ מבקשים ממנו ממון כו'. כתבו התוספות בפ"ק דר"ה וז"ל בסוף פ"ב דזבחים פירש בקונטרס ממון של גזל אבל נראה דמיירי בנדר כדמוכח פרק ב"מ רבי נתן אומר בעון נדרים מתה אשתו (וגו') כו' עכ"ל ע"ש:

כאלו חרב בהמ"ק כו'. הדמיון בזה לפי שאבילות שאר קרובים יש לו זמן וכמ"ש שהמת נשכח מן הלב גם אפשר בחזרה כענין איוב שנתן לו הש"י בנים כפלים אבל אשתו ראשונה אי אפשר בחזרה כדאמר לקמן לכל יש תמורה חוץ מאשת נעורים ואינו מוצא קורת רוח לעולם באשה אחרת כדאמרינן נמי לקמן וה"ל אבילות ישנה כמו חורבן בהמ"ק דנוהגין בו אבלות ישנה לעולם וק"ל:

כל שמתה אשתו ראשונה עולם חשך בעדו כו'. כלפי מ"ש בפרק הבע"י כתיב אעשה לו עזר כנגדו במה עוזרתו אדם מביא חטין חטין כוסס פשתן פשתן לובש לא נמצא מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו ואהא קאמר כשמתה אור עיניו חשך שאין לו מי שעושה צרכי ביתו ולזה אמר נמי שפסיעותיו מתקצרות ואין לו העמדת רגל להליכה דהיינו שאין לו להרחיק מביתו כיון שאין לו שם מי שעוסק בצרכיו ואמר עצתו נופלת לפי כשזכו שאיש ואשה קיימין השם ביניהם ועצת ה' היא תקום אבל כשמתה אשתו נסתלק השם י"ה מביניהם ועצתו נופלת שאין כאן עצת ה' וק"ל:

קשה לזווגם כקריעת ים סוף שנאמר וכו'. ענין הקושיא כד מסיק דאיירי בזווג שני שהוא ביטול הגזרה והמזל לפי מעשה האדם כדאמרי' בריש סוטה דזווג שני הוא לפי מעשיו כן היה קי"ס ביטול הגזרה ומערכת השמים לפי מעשה ישראל ורשעת המצריים ומייתי מדכתיב מושיב יחידים ביתה וגו' מפורש בב"ר דאפילו ממזר אחד בסוף העולם וממזרת אחת בסוף העולם הקב"ה מביאן ומזווגן זה לזה מ"ט מושיב יחידים וגו' אלא בכי ושירות ובתנחומא איכא מ"ד דמפרש לה הכי המצריים בוכים שנאמר ומצרים מקברים וישראל משוררים שנאמר כו' ובריש סוטה ל"ג ליה להאי אל תקרי ופי' רש"י שם בכושרות חדש שהוא כשר לכם לא חמה קשה ולא גשמים קשים זה ניסן ואיכא מ"ד נמי בתנחומא דמפרש לה הכי וק"ל:

בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני כו' מה שיש לדקדק בזה תמצא בחדושנו בריש סוטה:

לכל יש תמורה כו' שנאמר ואשת נעורים וגו'. הכי משמע ליה מהאי קרא שנאמר כי כאשה עזובה וגו' ואשת נעורים כי תמאס שדימה ישראל לאשת נעורים שאף אם מואס בה ובוחר לו באחרת אינו רק זמן מועט שאין לו באחרת קורת רוח ואינה מתקבלת לו תמורת הראשונה וק"ל (עיין ריש סוטה):

שנאמר יהי מקורך ברוך וגו'. נראה דרישא דקרא נמי דריש ליה יהי מקורך מלשון קורת רוח או ר"ל מקורך ויצירתך יהי ברוך דהיינו באשת נעורים לזווג ראשון שהוא לפי הגזרה קודם יצירת הולד וק"ל:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---