מהרש"א - חידושי אגדות/סוטה/מח/ב

מהרש"א - חידושי אגדות סוטה מח ב

בימי דוד זמנין כו' שאל אביתר ולא עלתה לו כו'. בס"פ בא לו הפירוש משום דאינו מדבר ברוח הקודש ואין שכינה שורה על יו ולא ידענא מה שייך הכא דהא ודאי בימי שמואל וקודם לו נמי אם היה כהן שלא מדבר ברוה"ק כו' שלא עלתה לו וק"ל:

ויהי לדרוש אלהים כל ימי זכריה המבין כו'. פירש"י בימי זכריה והוא בנו של יהוידע שהיה בימי יואש עכ"ל ודבר תמוה פירש דהא זכריה בנו של יהוידע כבר נהרג בימי מלך יואש וזה הכתוב נאמר בימי עזיהו שהיה כמה דורות אח"כ ובספר דה"י פרש"י דזכריה המבין הוא עזיהו וג' שמות היו לו כו' ע"ש ודו"ק:

משחרב ביהמ"ק ראשון בטלו ערי מגרש ופסקו אורים ותומים כו'. ויש לדקדק דבספ"ק דיומא קאמר ה' דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני ואלו הן ארון וכפורת וכרובים ואש ושכינה ורוה"ק ואורים ותומים ולא חשיב הכא ארבע מדהתם ולא חשיב התם תרתי דחשיב הכא ויש לומר דהתם לא חשיב אלא הנך דשייכי למקדש והכא חשיב דלא שייכי למקדש דאורים ותומים שייכי גם בלא מקדש ודו"ק:

כאדם שאומר לחבירו עד שיחיו מתים כו'. כיון דלהם אומר שיאכלו כשיעמוד כהן לאורים גו' וזמן ימות משיח עדיין לא היה אז ע"כ כשיחיו לעתיד אמר להן כן שיאכלו על פי אורים ותומים ודו"ק:

משמתו חגי זכריה כו' ראוי שתשרה שכינה כו'. כל המאמר מבואר פ"ק דסנהדרין:

אבן שלימה מסע נבנה הדברים ככתבן כו'. פירוש ככתבן שמן ההר הסיען כמו שהן ע"י השמיר כו' כפירש"י בס' מלכים ולרבי נחמיה שאמר שהיה מתקן מבחוץ ע"כ אין הדברים ככתבן ופירש הרמב"ן סוף פרשת יתרו אבן שלימה מסע נבנה לא שהיה שלימה לגמרי רק שהיא שלימה שאין לה פגם כו' ע"ש באורך וכתב עוד שם הרמב"ן דאיתא במכילתא לא תבנה אתהן גזית בו אי אתה בונה אבל אתה בונה בהיכל ובקדשי קדשים ומה אני מקיים מקבות והגרזן וכל כלי ברזל לא נשמע בבית גו' בבית אינו נשמע אבל בחוץ נשמע כו' עכ"ל והיינו לדעת רבי נחמיה שהוא סובר כן אבל לרבי יהודה דבהיכל ובק"ק נמי אפילו בחוץ לא היו מתקנין צ"ל לר"י הא דנקט קרא גבי מזבח לא תבנה אתהן גזית לאו לדיוקא קאמר לה אלא לרבותא נקט קרא מזבח ומיניה ניליף בקל וחומר ומה אם מזבח הקל אסור לבנות בו גזית ההיכל וק"ק שהן חמורים לא כל שכן והכי בעי למימר במכילתא אי לאו דריש מיעוטא ור"י לית ליה ההוא מיעוטא ודו"ק:

ואין מסרטין כו' שנאמר במלואותם כו'. מלשון שלימות כפרש"י ומצינו לשון זה בכסף מלא יתננה גו' כפירש"י שם:

שמיר זה ברייתו כשעורה ומו' ימי בראשית נברא כו'. ובמסכת אבות חשיב ליה שמיר בהדי י' דברים שנבראו בע"ש בין השמשות ופירש הרמב"ם דחשיב נפלאות ומופתים שהושמו בטבע הדברים ההם בין השמשות וזה שאמר הכא שזהו דבר נפלא דבר קטן שברייתו רק כשעורה ואין כל דבר קשה כו' ואין משמרין אותו רק בדבר רך בספוגין כו' שכן הושם דבר נפלא בטבע מו' ימי בראשית ודו"ק:

משחרב ביהמ"ק בטלה שירא פרנדא כו'. מה שיש לדקדק בזה עי' בתוס' ב"מ:

מאי ונופת צופום כו'. קרא הוא בספר תהלים ומפורש ביה שהוא דבש מתוק כדכתיב ומתוקים מדבש ונופת צופים אלא דהכא ה"ק מאי רבותיה וברכתיה דנופת צופים שתלה ביטולה בחורבן המקדש וקאמר

סולת שצפה כו' עי' פירש"י ועי"ל כי הסולת הוא החשוב והגס מן החטים והקמח הוא הדק ממנו כמ"ש מוציאה את הקמח וקולטת את הסולת והוה הסולת על גב הנפה והקמח למטה ממנו תחתיו וקאמר מתוך שמנונית שבו היה צף שם כאילו הוא דבר לח דומה לעיסה שנילושה בדבש כו' שנראה השומן צף על העיסה ומאן דמפרש ב' ככרות כו' לפירוש רש"י נופת מלשון נוף שבאילן וצופים מלשון צף ומאן דמפרש דבש הבא מן צופיא כו' נראה דדריש נמי נופת מלשון נוף שעל הרוב עושין כוורת שלהן ביערים בנופות האילנות:

בני אדם המזייפין דבריהם כו'. פרש"י שקרנים והולכי רכיל עכ"ל נראה שקרנים היו במה שאמרו ועתה לכל אות נפשך גו' ולכן הסגירו ביד המלך שהיה זה שקר כי לא היה זה בידם וק"ק אמאי לא מייתי ר"ל ראיה לדבריו מקרא דכתיב בההוא ענינא גופיה דכתיב וישב דוד במדבר זיף גו' ויקומו וילכו זיפה גו' ודו"ק:

פסקו אנשי אמנה אר"י אלו בני אדם שאין מאמינין כו'. דעל כרחך לא הוי כההיא דפרק כל כתבי דפסקו ממנה אנשי אמנה דמסיק התם דהיינו במשא ובמתן דזה היה קודם שחרב המקדש כדאמר התם לא חרבה ירושלים אלא על שפסקו כו' אבל הכא קאמר שאחר שחרב ביהמ"ק וראו שנתמעטה הברכה פסקו אנשי אמנה דהיינו שאין להם בטחון בהקב"ה ליתן לו גם פרנסתו שיש לאדם להאמין שהקב"ה זן את כל העולם מקרני ראמים עד ביצי כינים ואין לו לאדם לדאוג על מזונותיו מהיום ליום מחר כי לא תדע מה יולד מחר כדאמרינן בעירובין שהדואג על כך הוא דואג אעולם שאינו שלו ובמתני' מייתי לה מקרא הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים גו' כי זה ודאי מדת חסידות שיש לו בטחון אבל בצדיקים שאינן במדרגה זו קאמר

מי גרם להם שיתבזבז שולחנן כו' כההוא עובדא דרבי חנינא בן דוסא דיהבי ליה חד כרעא דפתורא כו' חזא בחלמא דצדיקי אכלי אפתורא דדהבא דג' כרעי ואיהו אפתורא דתרתי כרעי כו' בעי רחמים ושקלוהו ע"ש ורבא דקאמר

אלו קטני כו' שמבזבזין כו' דין אביהם לעתיד כו' נראה לפרש לפי פרש"י דכה"ג נאמר דהבנים מתרעמים על דין שמים בעוה"ז כמ"ש ביחזקאל מה לכם אתם מושלים גו' אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה ר"ל שהאבות היו חוטאים והבנים לוקים כה"ג אמר כאן שהאבות מתרעמין על דינם לבזבז ולקרוע אותו לעתיד שאם אתה עתיד ליפרע מהם למה הקהית שיניהם בעולם הזה שיהיו לוקים בעון בניהם הקטנים ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף