מהרש"א - חידושי אגדות/מנחות/כט/ב

מהרש"א - חידושי אגדות מנחות כט ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מצאו להקדוש ב"ה שיושב וקושר כתרים כו'. ענין קשר נאמר שעושה אותו להזכיר בו דבר מה כדי שלא תשתכח כמ"ש לענין ציצית למען תזכרו וגו' ולזה אלו קשרי אותיות המה הרומזים לדברים פנימיים העליונים בכתרו יתברך ב"ה לזוכרם עי"ז כדלקמן בחטריה לגגיה דחי"ת וכרעא דה' ומשה חשב דאין דעת האנושי מגיע להבין כוונתה וע"כ אמר מי מעכב כו' כיון דאין אלו קשרי אותיות צורך לדעת אנושי שאין עומד עליהן מקוצר שכלו מי מעכב כו' דלעצמך ודאי אין צורך בהן כי מי מעכב על ידך מלזוכרן בלא עשיית קשר וא"ל דודאי לצורך דעת אנושי אני קושרן אדם א' כו' ועקיבא כו' שעתיד לדרוש כו' תילי תילים של הלכות דלא די שיש בקשרן של אותיות דברים פנימיים אלא דגם תילי תילים של הלכות תלוים בהן שרע"ק דורשן א"ל רבש"ע הראהו לי שבקש שיגלה לו אותן סודות של הקשרים שיהיו נגלו לעתיד לרע"ק א"ל חזור לאחוריך הלך כו' ע"פ מ"ש בפרק הבונה שדרשו שם סדרן של אותיות מאל"ף ועד תי"ו ושוב דרשו אותן לאחור מתי"ו ועד אל"ף כדאמרינן שם וז"ש לו טרם שילמוד רמז קשר האותיות ילמוד רמז סדר האותיות גם לאחור וז"ש שישב משה לסוף ח' שורות דהיינו שיש ח' שורות א"ב משונות לפי הנקודות שמונה שיש בהן ויש בהן ודאי רמיזות שונות לפי הנקודות שמונה ואמר שלא ידע מה היו אומרים בכונת האותיות של ח' שורות למפרע והיה תש כחו שהיה מצטער על שלא ידע כוונתו כיון שהגיעו לדבר אחד דהיינו מסופן לראשן עד הא' שהוא מורה על אחד. וא"ל תלמידיו רבי מנין זה לך שתהיה הא' בראש האותיות להורות על האחדות ולא אות אחרת וא"ל שלא ידע כוונה בזה בצורת האות של הא' שתהיה היא הראשונה לאותיות להורות על האחדות אבל דבר זה הל"מ נתיישבה דעתו שראה שדבר זה תולה ודאי בדעת אנושי לפי שכלו וא"א להשיג כל סודות התורה בזה אמר לפניו כו' א"ל כך עלה במחשבה כו' דודאי כך עלה במחשבה כמו שאתה חושב אבל כי לא מחשבותיכם מחשבותי כי גם בזה דעת אנושי קצר מהשיג אמר לפניו כו' א"ל חזור לאחוריך כו' דהיינו כמו שדורשין האותיות לאחור מת' ועד א' כמפורש פרק הבונה א"ת ב"ש כו' ע"כ מדת רשעים אבל מדת צדיקים א"ת ב"ש כו' ע"ש שבו מפורש שהצדיקים מקבלין עונשן בעה"ז כדי לרבות שכרן בעה"ב אמר לפניו כו' זו תורה שתרמוז על שכר עונשן ואמר כי כך עלה במחשבה כמו שאתה חושב כו' וכמפורש לעיל ודו"ק:

דחטרי ליה לגגיה דחי"ת ותלו כו'. עיין בפרש"י ותוספות הכא ובפרק הבונה ויש לדקדק אמאי לא נקט נמי הכא במלתיה תליית כרעא דק' דהוה נמי טעמיה כטעם כרעיה דה' כדאמרינן פרק הבונה ע"ש ונראה כי רב אשי הזכיר כאן החי"ת והה"א לפי שהם צורות דומות במקצת כדאמרינן פרק הבונה שלא יעשה ההי"ן חיתי"ן וחיתי"ן ההי"ן כו' כי צורת שניהם שלש מחיצות וא' פתוחה כאכסדרה זו ואמרינן בפרק לא יחפור דעה"ז דומה לאכסדרה כי רוח צפונית אינה מסובבת בה ולזה אמרו שהסופרים חטרי לגגא דחי"ת שהיא צורת עה"ז בשלש מחיצות לרמוז בחטרי זה שהוא חי ברומו של עה"ז ועל כוונה זו אמרו דיש לכוין בח' דאחד שהוא יחיד בז' רקיעים ובארץ שהם כלל עה"ז ואמר דתלו לכרעיה דה"א ושינו קצת צורתה מצורת העולם שיש לה פתח באחת משלש מחיצות שלה כדבעא כו' מ"ד בטחו בה' עדי וגו' וא"ל כל התולה בטחונו ויהיה פירוש הפסוק ע"פ מ"ש פרק עושין פסין דיו לעולם שישתמש בב' אותיות דהיינו י"ה אבל לעה"ב יהיה שם ד' מלא כדאמרינן גבי כי יד על כס יה וגו' וז"ש כי הבוטח בה' יהיה בטוח בזה שיהיו לו ב' שמות שם י"ה שמשתמשין בעה"ז ושם של ד' שישתמשו בו בעה"ב צור ומחסה בב' עולמות וא"ל דמ"מ לפי הדרש זו ה"ל למכתב יה וב' בי"ה היא מיותר וקאמר דאותיות י"ה גופיה רומזין על זה שיצר בהן הקב"ה ב' העולמות ואמר ועדיין איני יודע אם שהיו"ד קודמת שהע"ז נברא ביו"ד שעה"ז קודם בזמן ואם שה"א קודמת שהעה"ב קודם במעלה. ואמר העה"ז דומה לאכסדרה שכל הרוצה כו' שההולך בדרך רע ותענוגי עה"ז בקנינים המדומים נוטה לצד צפון אחרי עצת יצה"ר שנקרא צפוני אשר ע"ז אמרו הרוצה להעשיר יצפין והרוצה להחכים ידרים ולצאת אמר שכל הרוצה לצאת לצד צפון ובלשון זה משתמשים שאמרו אחר יצא לתרבות רעה דהיינו לעצת יצה"ר שמצד צפון. ואמר ומ"ט תליא כרעא דה"א כו' ר"ל כמ"ש ששינו אותה קצת מצורת עה"ז שאינה פתוחה רק מצד אחר לצד צפון והה"א יש לה ג"כ פתח קטן מצד אחר ואמר דלכך פתוחה גם מצד אחר שאל יחשוב החוטא כיון שיצא א"א לו ליכנס עוד כמו שחשב אחר ששמע מאחורי הפרגוד כו' אל יחשוב החוטא כן אלא שאם ירצה לשוב בפתח אחר וליכנס בו הרשות בידו ופריך לעיל ולעייליה לתשובה בהך פתח שיצא ול"ל פתח אחרת בצד שניה. ומשני לא מסתייעא מלתא כדר"ל כו' מבואר בדברי הרמב"ם בשמונה פרקים שכתב כי החוטא אחר שחטא א"א לו לשוב וליטהר נפשי שלימה עד אשר ירחיק עצמו הרחקה גדולה מצד אשר חטא ע"ש ולכך אמר באותו צד פתוח שחטא ויצא א"א לו ליכנס לצד התשובה עד אשר ירחיק עצמו לצד אחר ומשם יכנס למקום טהרה ולזה מבואר ששינה ר"ל בלשונו שאמר גבי הבא לטהר מסייעין וגבי הבא לטמא פותחין כמ"ש התוספות כי הבא ליטהר הוא שיצא כבר לצד פתוח לצפון ונטמא ועתה כשבא לחזור ולשוב וא"א לו באותו צד דלא מסתייעא כדקאמר ע"כ צריך סיוע להורות לו הדרך לסובבו לצד אחר לפתח קטן אשר שם אבל הבא ליטמא ועוד במקום טהרה בין ג' המחיצות ורוצה לצאת יש לו פתחון הרבה לצד צפון כי הוא כולו פתוח וא"צ סיוע לצאת כי הצדדין שוין לעומד תוך המחיצות. ואמר מפני מה כו' מפני שהצדיקים שבו מועטים כו' לכאורה פירושו כמאמר ראיתי בני עלייה והנם מועטין אמנם אין זה מן הדומה לדומה כי היו"ד היא קטנה בכמות ואינה קטנה במספרה שיש ט' אותיות שהם קטנים יותר במספר וע"כ נראה לפרש שהצדיקים שבו מועטין שהם ממעטין את עצמם כמ"ש במסכת חולין כי אתם המעט וגו' אפי' בשעה כו' אתם ממעטין עצמכם אברהם אמר אנכי עפר וגו' ולפי זה הוי שפיר המיעוט כמיעוט היוד שהיא קטנה בכמות אבל לשון מועטין משמע כפי' קמא ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף