מהרי"ל/הלכות חול המועד
|
< הקודם · הבא > |
[א] אמר מהר"ש אסרו חכמים מלאכה בחולו של מועד כדי שיהא הכל פנוים לבא לשמוע דרשות שדורשין ברגל בהלכות השנה. והיינו לדידהו שהיו רגילין בדרשות, אכן לדידן נמי אם אין רגילין לדרוש מ"מ יש לסדר צרכי צבור וקיומ' בח"ה, הן האנשים להעמיד גבאים ולמנות פרנסים וכה"ג. גם לברור המתעסקים בגמילות חסדים וביקור חולים וכה"ג. וכן הנשים יתעסקו במה שיש להן צורך. וכן אמר מהר"י סג"ל נמי דאסרו מלאכה כדי שיהיו פנוים לעסוק בתורה, ולכך התירו נמי דבר האבוד כדי שלא יצטער על אבודו ויבטל את למודו.
[ב] אמר מהר"ש שאין רשאין למכור תוך המועד רק דבר האבוד ושיש לו צורך בו. והלואה, איכא מ"ד שצריך ליטול הרבית מן שבוע או שתים מקודם ולהוציאו להרבות שמחת יו"ט והמועד. ואם ההלואה מרובה וירע עינו להוציא כ"כ מ"מ יעשה הטוב שיוכל. אסור במועד לקבוע זמן על המשכון, כגון שאם לא יפדנו לזמן הנקבע אז יהיה המשכון חלוט דחשוב פרקמטיא ואסורה במועד.
[ג] שכירות, אמר מהר"ש מי ששוכר גוי לעבוד בגנו או שדהו וכרמו והגיע המועד, יש פוסקים אם הוא מחוץ לתחום בשבת ויו"ט מותר, מאחר דאין הישראל יכול לבא שם ולא הוי כעושה מלאכת ישראל. אבל במועד ובימי אבלו אסור כיון שיכול לילך שם הוי כעושה מלאכתו, ונהגו להתיר אם שכרו מקודם. אכן אם בא לשכור מתחילתו במועד או בתוך אבלו לכו"ע אסור. ואמר שהמיימון וסמ"ק פסקו שאסור גם אם שכרו קודם. ופעם אחת שאלו מאתו על ששכרו מקודם והיו עמו שם מה"ר אהרן בלומלין הי"ד ושאר לומדים ויצאו ובדקו בדבר עד שמצאו להם היתר בסמ"ג שהשוה שבת ואבל יחד. והשתא הואיל ובשבת חוץ לתחום שרי לכו"ע, הכי נמי גבי אבל, נמצא מועד נמי דמועד ואבל דין אחד להן.
[ד] אמר מהר"ש מי שלא היה נראה לו שצריך חביותיו במועד להכניס יינו בימי הסוכות בעת הבציר, ופתאום שעת הבציר הגיע שנתייעצו הכפריים לבצור, מותר להניח חביותיו לתקנם במועד כיון דלא כיון מלאכתו במועד. וכן אמר מהר"י סג"ל נמי, אך לא יכוין מלאכתו במועד ויחשקם מקודם, דרוב פעמים הבציר מגיע בסוכות, דהא מה דארז"ל המבזה המועדים אין לנו חלק לעוה"ב, ר"ל חש"מ.
שאלו ממהר"ש אם למכור חביות בחול המועד דסוכות דשעת הבציר ונמכרין ביוקר, ואם יאחרם הוי דבר האבוד. והשיב אין למוכרם עכשיו אם לא יוציא המותר דשוים עתה מלהלאה לשמחת יו"ט.
[ה] כתיבה במועד, אמר מהר"ש לכתוב אגרות שלום כמו עיגול, וכ"כ בעצמו. ואמר יש משנין באחיזת הקולמוס עם אצבע אחד ואגודל. המחמיר נוהג האותיות חתוכות. וכשהיו כותבין אגרת שלום בשמו צוה לכתוב שורה אחת לצפון ולהפוך את האחרת כנגד(ה) כתיבתה לצד דרום. וכשהיו כותבין הזמנות כפייות לדין וכן תשובות על מחלוקת ודינין, צוה שלא לשנות מאומה, גם החרם מבחוץ לא היו משנין.
ומהר"י סג"ל אמר שאסור במועד לכתוב שום כתיבה אפילו בעיגול דהא מ"מ כל אות ואות נכתב כתיקנה, וכן הוא בספר אגודה. ורבותינו לא התירו לכתוב במועד רק אותיות חתוכות ושבורות. ואות היו"ד מתוך קטנותה אינה סובלת שום חתך ושבר, ועליה אמרו לעשותה כמין עיגול ר"ל כעין סמ"ך שלנו. ובזה טועין המון העם וסבורים שהתירו לכתוב השורות בעיגול ולא היא. ועיקר ההיתר במועד לכתוב על ידי שינוי כלאחר יד, ר"ל שיתפוש הקולמוס ויחזיקנו בין קמיצה ואגודל, ואז רשאי לכתוב שורות ואותיות כתקנן, וכן הוא באגודה ודוקא מעשי"ט. ואמר מהר"י סג"ל שבעצמו נוהג כן.
וכשהוא כותב לבעלי בתים אגרות שלום אז דרכו להתחיל להם חרוזה בתחלה להודיעם שכתב בשינוי ולא יטעו אחריו, כמו: מפני ימי הדיצה, מכתבי רצוצה, בכותבי באגודל וקמיצה, אי נמי: מכתב ידי מדולדל, בקורבי קמיצי לאגודל, אך שלומך יגדל, וכל כה"ג. אכן הכותב לת"ח א"צ להודיעם, כי יודעים הלכות דת ודין.
[ו] אמר מהר"ש חשבונות וכן חובות ומשכונות שמתיירא שישכחם מותר לכותבם במועד, מחר דאין מקפיד בתיקון הכתיבה. וכן אמר נמי מהר"י סג"ל. ושאלו למהר"ש אם רשאין לכתוב במועד דינים המחודשים לו וכה"ג דברי תורה כדי שלא ישכחם עד אחר המועד, והשיב מאחר דצריכים כיון ותיקון ביותר אסור לכותבם במועד
[ז] מהר"ש התיר לנקוב נקב חבית לברזא במועד אל המוכרים יין.
[ח] והתיר לעשות פתילות במועד. ואמר דלא נהגינן כתו' האוסרים במועד. אכן מהר"י סג"ל דרש שפתילות אסורים לעשות במועד, ויזהר לעשותם מקודם לצורך המועד.
[ט] אמר מהר"ש שאין לכבס בגדים במועד, אך מטפחות ילדים אחת אחת. והיה מורה למינקת היהודית של בנו שלא תכבס המטפחות במועד אל הנהר רק אצל הבאר שבחצר. ומהר"י סג"ל אמר אם תתן האשה המטפחות של הילדים לגויה לכבס, אל תמנה אותם לדעת מניינם. ואם היא בעצמה תכבסם לא תכבס רק אחת אחת דהוי שינוי כדלעיל.
[י] אמר מהר"ש אין ליטול צפרנים במועד. ואשה שתטבול תניח כותית לנטלם, או היא עצמה בשיניה, או תסיר הצואה שתחתיהם יפה יפה ודיה.
[יא] מהר"ש היה מורה שלא לעשות יין במועד בשכר, אך לצורך פרנסתו וביתו. ולכך אם היה עושה חבית גדול מלא יין במועד ואינו מפזר כ"כ רק כדי שכר חצי החבית, לא יטול רק שכר חצי החבית.
[יב] אמר מהר"ש שנראה לו שלא לקנות במועד שום דבר סחורה גם אם משתכר הרבה, דבכה"ג לא נידון כדבר האבוד.
התיר מהר"י סג"ל לקנות צלוחית בח"ה, מאחר שהיה רוצה לשתות ממנו במועד.
[יג] אמר מהר"י סג"ל המתענה תענית חלום במועד צריך לישב תענית לתעניתו על שעינה את נפשו במועד, כמו שצריך לעשות לשבת. וכן אם מתענה בר"ח, עיין בהלכות ר"ח.
[יד] מהר"י סג"ל היה נוהג בעצמו ללבוש במועד קטא ומטרון של שבת, והניח תפילין במועד בלא ברכה.
[טו] פעם אחת אירע בר מינן במועד, היה מהר"ש ושאר הקהל יושבים לפני הקברות ולפני בה"כ כבשאר ימים. הג"ה במהרא"ק: א"א צדוק הדין בח"ה, ולא בר"ח וגם לא קדיש דרבנן דאינו בא אלא על הפסוקים דצדוק הדין ומדהא ליתא כנ"ל.
[טז] אמר מהר"ש קורעים על אב ואם במועד ולא על שאר מתים. ופעם אחת לא קרע אחד על אביו ביום מר במועד ואיקלע באותו מועד לעיר מהר"ש והצריכו לקרוע אז. ועל שאר מתים שאין קורעין עליהם במועד הצריך לקרוע עליהן אחר המועד.
הג"ה במיי' בהלכות ח"ה וז"ל: תניא בתו' עד לא יספר כו'. הקשה מהר"ש ממ"ש אח"כ באותה הג"ה במועד לא בעי צנעה מפני כבוד המועד, ודוק.
[יז] כתב במיי' בהלכות ח"ה: ואסור לאדם שיספוד על מתו קודם הרגל ל' יום. אמר מהר"ש שביאר באשר"י שבימיהם לאחר קבורת המת תקופה אחת או חצי שנה אח"כ היו רגילים לעשות הספד לעורר האבלות לכבוד המת, ועל זה אמר שאין לעשותו תוך ל' יום קודם הרגל. אכן מי שמת אליו מת תוך ל' יום קודם הרגל מתי שהוא פשיטא דרשאי להספידו כדינו כל השנה.
[יח] כתוב במיי': מי שלא יכול לספר או לכבס בערב יו"ט הרי זה מכבס ומגלח, כיצד אבל שחל שביעי שלו ביו"ט. אמר מהר"ש דזה טעות כי הרגל אינו יכול לבטל הימנו תורת ז' ול' ופשיטא שאסור לגלח שהרי לא כלו הז' עדיין ואיך יתבטלו השלשים, ודוק. ותירץ מהר"י סג"ל דלא קשה מידי, דהא דנקט שביעי שלו ביו"ט נקט משום כיבוס שהוא מותר לאחר ז' לפי' ריב"א שפירש על הא דאמר אם חל שלישי שלו בערב הרגל אז ממתין עד הערב. והקשה בתוס' למה צריך להמתין להוי כדברים שהן דין ל' יום דאשתרו מחמת הרגל, ומשני דין ז' חמירי. ולכך נקט הכא דז' שלו ביו"ט, דלא מבעיא דג' שלו דהוי אנוס, אבל האי אימא דיכבס קודם לכן קמ"ל דאפ"ה שרי לכבס. ודלא כפי' הראב"ד שפי' טעם אחר משום דאפשר כו' וכוותיה לא סבר המיימ'. אמנם לדידן אין נפקותא בדין זה כי כיבוס נאסר תוך ל' כמו תוך ז' אי ליכא אונס, ואי איכא אונס אף תוך ז' שרי לכבס. ועיין ודוק בלישנא דמיימוני ותמצא דברי מהר"י סג"ל נכונים שלא קאי אגילוח, ומהר"ש לפום חורפיה לא דק.
[יט] שבת דחש"מ המפטיר חותם מקדש השבת, ואין חותם בזמנים דהפטרה בשביל השבת היא.
במוסף בוהשיאנו חותם והנחילנו ה' אלהינו באהבה וברצון בשמחה ובששון שבת ומועדי כו', ברוך אתה ה' מקדש השבת ישראל והזמנים.
במגנצא ובוורמיישא לא נוהגים לומר בתפלת מוסף לרגלים פסוקי קרבנות על פי הרוקח, אכן בשבת חש"מ דבלאו הכי אומר פסוק דקרבן של שבת אומרים גם כן פסוקי קרבן מוסף הרגל דאיקרי. וא"א צו"ץ ולא ויהי נועם וסדרו אך אומרים ויתן לך.
באסרו חג לא תחינה לא למנצח. [אך אם ב"ה אומרים א - ל ארך אפים כיון שאין אומרים הלל, מהרא"ק. לבד אסרו חג דר"ה דהוא צום גדליה אומרים תחינה ולמנצח משום תענית. ואם שבת אין אומרים צו"ץ].