מהר"ם שיף/כתובות/יב/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה רש"ש אילת השחר |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמ' בת כהן לישראל הוא דאיכא צד כהונה כו'. קשה דלמא ה"ק הרוצה לעשות בבת ישראל לישראל כדרך שהכהנים עושין בבת ישראל לכהן ובת כהן לישראל ואי לא סיים כגון בת כו' ה"א הרוצה לעשות באיכא צד כהונה כדרך שהכהנים עושין בכהונה משני צדדים להכי נקיט תרוייהו כיון דהשתא לא שייר אלא בת ישראל לישראל. דז"א דבאומר הרוצה לעשות סתם נכלל בו הכל:
ולפי האמת אינו מתורץ בת כהן לישראל למה דכ"ש הוא כמ"ש רש"י במתני':
גמ' מאי אף בראשונה. שלא תימא אמדברת קאי דלא איירי בממונא. לז"א מאי אף כ"ש היא ממעוברת דאינו אלא יחוד ולהכשיר בה שיש לה חזקה דכשרות אלא אהא דממונא קאי אע"ג כו':
גמ' אלא דאיכא מגו כו'. ואף דהוי מגו להוציא מהני אצל ברי ושמא ולעיל כתב התוס' בד"ה לא דקטעין טענת דמים בברי וברי דהיינו בתולה הייתי או הוא בא עלי באירוסין אפשר דל"א מגו להוציא וק"ל:
גמ' אי נמי כו' אוקמה אחזקה כו'. עיין פירש"י. וי"ל אדרבה כי נוקמה אחזקה דזינתה תחתיו לא יהא לה כלום דס' אונס ס' רצון ורובא רצון כיון דל"ל קול כמ"ש התוס' לעיל דף ט' בד"ה ואבע"א ורובא עדיף מחזקת היתר. ונראה דלענין ממון כיון דאוקמה אחזקה ובשעת אירוסין בתולה הוית א"כ נשתעבד לה למאתים ונתחייב לה ודאי. מאתים והוי כא"י אם פרעתיך לאפוקי במנה לי בידך לא ס"ל ברי עדיף דא"י אם נתחייב לו מעולם. ואתיא ר"נ כר"ג. משא"כ גבי איסורא לעיל וק"ל נ"ל (ג) ולקמן בהיא אומרת מ"ע אני כו' יש לראות מאי חזקה יש דאין לומר אוקמה אחזקה ובשעת אירוסין בתולה הויא דנשתעבד לה ר' דהיא עצמה טוענת דלאו בתולה הוית וקודם שנתארסה היתה מ"ע. וי"ל כמ"ש הר"ן וז"ל ובאידך פלוגתא דהיא אומרת מ"ע כו' יש לומר נמי אוקי אחזקה שחזקת בנות ישראל שאינן מזנות ודו"ק:
בתד"ה ר"ה ור"י כו' ל"ל דר"א דאמר מתוך כו'. הל' משמע דלית להו דינא דר"א ונ"מ בחשוד על השבועה דמשלם מטעמא דר"א. אבל יש לראות לכאורה מה קשה דלמא ס"ל נמי דר"א ודרשא דשבועות ה' כו' לכגון זה שכנגדו חשוד על השבועה כו' (ד) גם קושיא זאת לא תלוי בכאן דהו"ל להקשות דאביי אדאביי:
בא"ד וא"ל דרב יהודה כסומכוס כו' דלסומכוס לכל הפחות חולקין כו'. באמת אף סומכוס לא ס"ל חולקין במנה לי בידך כו' דא"כ לא שבקית חיי לכל בריה דכ"א יתבע אלף ויתן לו ת"ק אלא דוקא היכא דבלא טענתייהו איכא ס' לב"ד כמ"ש התוס' בכמה דוכתי ודוחק לומר שר"ל דר"י כסומכוס דאית ליה היכא דאיכא ס' לב"ד בלא טענותיהם חולקים אף בשמא ושמא ולכן בדליכא דררא דממונא להאי ולהאי ס"ל בברי ושמא נוטל הכל:
בא"ד אבל אי פליגי אליבא דרבנן ולסומכוס לעולם חולקין אפילו כו'. וצריך ליתן טעם שסברת רבנן בברי ושמא להוציא מידי מוחזק טפי מסומכוס ובברי וברי בהיפך וי"ל דסומכוס ס"ל לעולם בכל ס' חולקין אף להוציא מיד המוחזק כ"ש שלא ליתן לגמרי להמוציא וע"ש בגמרא בב"מ ודו"ק:
בא"ד שהבעל א"י מתי נבעלה כו'. בלימא כתנאי דבסמוך הומ"ל הכי אמר לך ר"י אנא דאמרי אפילו כר"י ע"כ ל"ק ר"י דאינה נאמנת אלא בברי גרוע ושמא טוב רק ניחא ליה לשנויי הלכתא אהלכתא שיסבור ר"נ כר"ג וכה"נ מסתברא וק"ל:
בא"ד ושמואל סבר כרבנן כדמוכח במוכר שור לחבירו. בהא דהמוכר ליכא ברי ושמא כלל (ה) רק לענין אחר מרבה לה הכלל גדול להא"נ לזה כתב דבסוף המניח ס"ל לרבנן בהדיא כו':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |