מהר"ם שיף/בבא מציעא/עד/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רמב"ן רשב"א שיטה מקובצת מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמרא באתרא דתנא ברא וכו' . עיין בהמאור מה שהקשה בזה אהא דאמר לעיל מפרין על שדהו וכו' ע"ש:
ברש"י בד"ה ר"ש הוא כו' אף כי לא נשתנה וכו'. ר"ל רבנן ס"ל דיכול לחזור אף כי לא נשתנה [לזה פירש] אבל ר"ש לא ס"ל שיהא יכול לחזור אף בלא נשתנה ומהרש"ל דחק עצמו ומהר"ם מחקו [מלת אף] וכאשר כתבתי כתב כן ג"כ מהר"ש:
ברש"י בד"ה בחד תרעא וכו' או הפוסק ע"מ לקבל מיד כו'. כאן נראה מ"ש התוס' לעיל דף מ"ז ע"ב בד"ה אא"ב מעות קונות כו' פירש"י כו' ולוקח לא יכול לחזור אם יוזלו כו' ור"ת מפרש כו' ואפילו משום יוקרא וזולא יכול לחזור בו הלוקח אף לר"ש כו' דאין מזה סתירה לרש"י פשיטא דלא איירי הכא אלא שפסק עמו לקבל לאחר זמן כמו שדייק רש"י בלשונו וכ"כ התוס' גופייהו ע"א בד"ה יכול לומר לו תן לי כזה כו' ולעיל איירי בנתן עליו מעות וכו' אם נשתהה ונשתנה השער מוכר יכול לחזור בו ולא לוקח לר"ש ואינהו סתמו דבריהם לעיל ואוקמי מכח זה הא דרב חסדא [דעלה קאמר בגמרא שם ר"ש לית ליה דרב חסדא] בלא יוקרא וזולא ודייקו בלישנא בחד תרעא שעמד השער במקומו וכו' ועיין:
ברש"י בד"ה ותיפוק ליה וכו' . עיין ברי"ף (ב) ונראה בפשיטות דה"פ דמפרש שהחתן נתן מעות לחמיו לפסוק אתכשיטין או בהיפך ופסק עם אחד והוזלו וחמיו כבר משך מן המוכר והחתן רוצה לחזור בו ובא עם חמיו לדין ופסק ר"פ אי פסקת וכו' [ולזה פריך ותיפוק ליה דשליח שויה ולא מהני מי שפרע כיון שמשך השליח בשליחותיה ומשני בתגר כו']. וז"ל הרמב"ן דהאי גברא יהיב זוזי לחמוה או לאינש אחרינא למזבן ליה נדוניא לבי חמוה וזל ורצה זה הנותן לחזור בו והשליח אומר שלא יחזור בו [ופסק ר"פ דהחתן מקבל מי שפרע] ומקשה ותיפוק ליה דאינו יכול לחזור בו כלל דהא שליח שויה וכל מה שעשה שליח יקבל עליו החתן בע"כ [והשליח אינו רוצה לחזור] ואוקימנא בתגר כו' אבל באינש אחרינא דזבין לדעת בעל המעות ע"כ יקבל ואי אמרינן ונימא ליה לתקוני וכו' והו"ל לפסוק כשער הגבוה לא תטעה בהא שאין לשליח להתנות תנאי מדעתו הואיל ולא שינה בשליחות של בעה"ב ולא דמיא להאי גברא דאתני שלא באחריות בפירוש דהתם פושע הוא אבל הכא כדזבני כ"ע זבניה ועוד מי יימר דמזבני ליה כשער הגבוה ולעולם שליח לא משלם אלא כגון מעשה דאבימי דיהיב זוזי מקמי דלישקול שטרא פשיעה היא כיון דאמר ליה שקול שטרא אבל הכא לא והיינו דקאמר מרן ז"ל והוא דלא שני בשליחותיה ועוד כתב פי' אחר בשם הגאונים וסיים וזה הנכון ועיין בב"י ח"מ סי' קפ"ב:
ברש"י בד"ה שהיה ר"ג וכו'. שאם הוקרו נוטל מהן כשער הזול כצ"ל וכ"ה ברש"י ונ"י ברי"ף:
בלשון המשנה נוטל כשער הזול צריך לומר חשיב דמי חטיו כאלו הוא בשער הזול ואם בראשונה הוקרו והיה שוה סאה ב' סלעים והוזלו ושוה סאה סלע נוטל כשער הזול כאלו בראשונה היה שוה סאה רק סלע ובהוזלו ושוה סאה סלע והוקרו ב' סלעים נוטל חצי סאה וחשיב הדמים כשער הזול שלא הלוה לו אלא סלע ועיין:
בתוס' בד"ה דלמא כו' איכא שלש מחלוקות. דבע"כ ג' מחלוקות דלר"ש קני לגמרי ואתה פסקת מי שפרע ע"כ כרבנן:
בא"ד ועוד דסברא הוא כו' . כפירש"י הוא ור"ל פשוט שכוונת המקשה היה דלמא ר"ש הוא וסברא הוא דס"ל מעות קונות לגמרי אין חילוק בין חד תרעא לב' תרעי כיון דקונות לגמרי אבל לרבנן שאינו רק לענין מי שפרע סברא הוא דבתרי תרעי ליכא מי שפרע וא"כ ממנ"פ לא פסקת נכון והשיב בע"כ אף ר"ש מודה בב' תרעי דאינן קונות לגמרי ואפ"ה ס"ל צריך לקבל מי שפרע דאי לא תימא הכי מי שפרע בלוקח לר"ש לית ליה וכו' וא"כ ה"ה לרבנן דאין טעם לחלק וק"ל. ויש משבשין דלמסקנא פסק כר"ש וזה הבל וק"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |