מגיני שלמה/שבת/קיא/א

מגיני שלמה שבת קיא א

דף קי"א ע"א

ד"ה להביא נותק אחר כורת פ"ה דכורת היינו שכורת הבצים ממקום חבורן כו' ק' לר"י דבפ' כל אלו מומין כו' הנה שם פי' רש"י ז"ל בהדיא כפי' ר"י ז"ל גם בפ"ק דקדושין דף כ"ה ע"ב וא"כ דבריו סותרין זא"ז והיותר יש לתמוה על רש"י דבכורות דף ל"ג דאית' התם להאי מימרא דר"י להביא נותק אחר כורת כו' פי' שם כמו בכאן ואח"כ בדף ל"ט חזר ופי' כפי' ר"י וא"כ באותה מסכת' עצמה סתר פירושו ולא עוד שבדף נ"ט הזכיר האי מימרא דר"י הנזכרת בדף ל"ג וא"כ איך שכח פירוש' וכבר תמהו התו' שם בדף ל"ג והנלע"ד דרש"י ס"ל אף כי בדף ל"ט מוכח דנתוק וכרות הוי כפי' ר"י מ"מ מימרא דר"י צריך לפרש כפירושו דהכא משום דקשיא ליה כיון דפ"ק דקדושין ובבכורות דף ל"ט ס"ל לראב"י ולר' יוסי דנתוק וכרות הוי דווק' בגיד ולא בבצים ומסתמ' הלכת' כוותייהו דהא משנת ראב"י קב ונקי ור"י נימוקו עמו וכ"ש בהצטרף שניהם נגד ר' יודא ור' יוחנן משמע דמיירי גם בסירוס ביצים מדסתם דבריו ואמר מסרס וגם בבצים הוא נסתרס משמע דקאי אכולהו דאמורא צריך לפרש דבריו ועוד דסתם סירוס משמע שהוא בצים כדאמרינן פ"ק דקדושין שם, סירוס דמאי אילימא סירוס דגיד היינו ראש הגויה אלא סירוס דבצים אלמא סירוס סתם דבצים הוא דהא ר' סתם קאמר אף הסירוס ולכן מפרש רש"י דמיירי שנותק ומשליכן לארץ והוי דומיא דגיד דגבי גיד פשיטא דא"א לפרש נותק אלא ככ"ג דכורת היינו שכרת הגיד ועדיין מעורה קצת ונותק שנתקו לגמרי והשליכו לארץ ה"ה גבי ביצה כה"ג הוי מומין לכ"ע והא דפליגי לקמן ואמרי דלא שייך בבצים צ"ל דה"פ בגיד פי' דלא הוי מום אלא בנותק וכורת דשייך בגיד כורת שכורת. ומעורה קצת נותק שנותק לגמרי אבל נותק וכורת דלא שייך אלא בבצים דהיינו שנשארים בכיס לא הוי מום וכן כורת צ"ל דמשכחת לה דהוי בבצים כמו בגיד כגון שכרת בסכין הכיס עם הבצים ותלוין עדיין הכיס בגוף והבצים בכיס דהוי מום גלוי ממש לכ"ע ואע"ג דרש"י פי' בבכורות דף נ"ט דכרות הוי בסכין וא"כ היינו עם הכיס דאיך אפשר לכרות הבצים בפנים בסכין ואפ"ה לא הוי מום גלוי ולרי"ו ע"כ צ"ל התם שכרת בסכין וחזר הכיס ונתרפא והבצים תלוין או אפשר שכרת הכיס מן הגוף קצת ועשה כמו נקב ודרך הנקב כרת הבצים אבל היכא דכרת לגמרי הכיס עם הבצים ותלוין עדיין פשיטא דמום גלוי הוא לד"ה כמו בגיד ובזה נתיישבו גם דברי הרמב"ם ז"ל שמנה בכלל המומין פ"ז מהל' ביאת מקדש נתוק וכרות בבצים והיא תימא איך פסק כר"י נגד ראב"י ור' יוסי ואע"ג דס"ל כר' יודא התם הנה ת"ק דר' לא ס"ל הכי ואין הלכה כר' מחביריו כדפסקינן בכל דוכתא דפליג ר' בהדי סתם ת"ק פסקינן כת"ק:

ועוד דבן עזאי פליג נמי עליה וה"ל ת"ק ובן עזאי וראב"י ור' יוסי רבי' נגד ר' יודא ור' ובמה שכתבנו א"ש גם ראיתי בדברי הרמב"ם פכ"ו מהל' איסורי ביאה דפסק דמסרס אחר מסרס אף בבצים חייב וזהו כמ"ש ואע"ג דאיכא למידחי דענין מימרא דר' יוחנן לא שייכא לפלוגתא דראב"י ור' יודא דהתם לענין מום פליגי אי הוי מום גלוי או טמון אבל לענין סרוס כ"ע מודו דחייב אפי' בבצים דמ"מ הרי נסתרס ומה לי גלוי או טמון דגבי מום בעינן דווקא גלוי דומיא דשן ועין כדאיתא בקדושין ותדע דהא בשמעתין פריך אסירוס דכוס של עיקרין ואי סרוס דבצים לא מתחייב כ"א שתית כוס עיקרין דאין לך טמון מזה אלא ע"כ בסרוס לא בעינן גלוי אלא אמרינן זיל בתר טעמא דמ"ט אסרה תורה נתוק וכרות משום דמסתרס ה"ה בבצים נסתרס ר"ל דלאו דיחוי הוא דכבר כתב הרמב"ם פ' כ"ו מהל' איסורי ביאה דשתיית כוס עיקרין אסור ואין לוקין עליהם אלמא ס"ל דלא תעשו אמאי דכתיב בקרא בהדיא קאי וא"כ אי נתוק וכרות לא הוי בבצים גבי מום ה"ה גבי סרוס לא הוי חייב ובאמת מנ"ל לדמות מלתא למלת' דלמא גזירת הכתוב הוא דהא ע"כ לא הוי הטעם משום סרוס דאפי' מסרס אחר מסרס חייב וע"כ גזירת הכתוב הוא א"כ ה"ה לענין נתוק וכרות נימא דדווקא בגיד הוא דמחייב ולא בבצים דגזירת הכתוב הוא אלא ע"כ כדפירשתי ולדברי הרמב"ם צ"ל דהכי פריך בשמעתין ומי שרי והתניא מנין לסירוס כו' וכיון דבנתוק וכרות חייב א"כ סירוס דעיקרין אסור מיהת מדרבנן ולפי זה נותק וכורת דבצים כפי' ר"י לא מחייב עליהם אלא מדרבנן אסירי מיהת כמו עיקרין:

שם ד"ה למימרא דרב בקולי שבת כר"ש ס"ל ול"נ דהוי ליה לאקשויי מדכרכי דזוזי דאסר רב ולא הבנתי מאי אולמיה דכרכי דזוזי מהא דשמעתין דפריך מינה ואדרבה לענ"ד דההיא דכרכי דזוזי איכא לדחויי דלמא אי"ט קאי כמו עז לחלבה ורחל לגיזתה דחשיב לה התם פ"ק וקיימי אי"ט ה"ה כרכי דזוזי ובקולי י"ט לא ס"ל כר"ש כדאיתא ריש פ"ק דביצה דתנא סתם לן בי"ט כר"י ובשבת כר"ש וכמ"ש לעיל פ' כירה ואע"ג דבסוף מכלתין מייתי מהא דכרכי דזוזי דרב ס"ל כר"י והתם אשבת קאי י"ל דלקמן ע"כ לא נחית לפלוגי בין שבת לי"ט דהא מייתי התם מהרבה אמוראים דיש מהם ס"ל כר"ש ויש מהם כר"י ומייתי מי"ט אשבת ע"ש א"כ לקמן ס"ל לתלמודא דלא מפלגינן אבל לאקשויי מינה איכא למדחי דלמא איכא חלוק כמו שיטת תלמודא דביצה ועוד דלקמן מייתי מכרכי דזוזי דסמיך תלמודא דרב גם בשבת ס"ל כר"י מהא דמוכח תלמודא בכירה דף מ"ה ה"נ דרב כר"י ס"ל דאמר רב מניחין נר ע"ג דקל בשבת כו' ומיהו תלמוד' דהכא לא בעי למפרך דלמא היה צריך להאריך כדמאריך תלמודא בכירה דפריך ורב כר"י ס"ל והא בעי מיניה כו' וחשש המקשן דלמא גם הכא ידחוהו כך ויהיה צריך להאריך ולהביא הא דאמרי רב כהנא ור"א לרב כדאיתא בכירה לכן פריך בקוצר ממימרא פשוטה ומה שהקשו דכמה אמוראי מחלקי באיסורי שבת כו' אני אומר דוודאי אין כוונת המקשן דמאן דס"ל בחדא קולא כר"ש סבור בכולי שבת דזה אינו דהא מצינו שמואל ס"ל במלאכה שאינה צ"ל כר"י ובדבר שאינו מתכוין כר"ש וכן הרבה כיוצא בזה אבל קושית המקשן היא דווקא אמימרא דהכא דפסק רב כר"ש אע"ג דבכל התורה כולה לא ק"ל דכל ישראל בני מלכים הם דהא פ' מפנין אוקמה בשיטה וק"ל דכל כה"ג לית הלכתא כחד מינייהו אלא ע"כ ס"ל לרב דאע"ג דבעלמא לא ק"ל דכ"י בני מלכים הם לגבי שבת שאני דבקולי שבת ס"ל כר"ש ולכן פריך שפיר ואי קושית התו' היא דרב גופיה מחלק באיסורי שבת פ' מפנין וס"ל כר"י במוקצה לאכילה א"כ זו היא הקושיא הראשונה שהקשו דה"ל לאקשויי מדכרכי דזוזי או מפ' מפנין וכמ"ש לעיל נתיישב גם סוגיא זו דהיה צריך להאריך ולהקשות דרב הונא אדרב ומה שיש לדקדק לקמן דמשמע דרב הונא ס"ל כר"ש דכ"י בני מלכים הם לשיטת התו' שם אדקדק לקמן אי"ה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף