מגיני שלמה/שבת/קב/ב

מגיני שלמה שבת קב ב

דף ק"ב ע"ב פרק הבונה

ד"ה הבונה איישב בדבור שאחר זה אי"ה:

ד"ה מכה בפשיט פ"ה שמפוצץ בו הסלע ואין נראה לר"י דבמשכן לא היה בנין אבנים כו' הנה לע"ד אוסיף להפליא על רש"י ז"ל שדבריו סותרין זה את זה דהא לעיל גבי אבות מלאכות פי' מכה בפטיש הוא גמר מלאכה שכן אומן מכה בקורנס על הסדן להחליקו בגמר מלאכה כו' הרי שפי' בע"א דאכלים קאי קרוב לפי' התוס' לכן נראה למ"ד דאין כוונת רש"י לפרש מכה בפטיש דתנא לעיל גבי מנינא דאבות מלאכות אמפוצץ אבן דודאי לעיל אגמר מלאכה דכלים קאי דהוי במשכן אלא אמכה בפטיש דמשנתינו לא נראה לרש"י דקאי אגמר מלאכה דכלים משום דקשיא ליה היאך עריב ליה התנא ותני לה בהדי בונה מה ענינו לכאן כיון שהוא אב מלאכה בפני עצמו ואי משום דשיעוריה שוה עם בונה הרי חורש ושאר דברים דתנן לקמן נמי שיעורייהו בכל שהוא ולא ערבינהו בהדי בונה לכך פי' רש"י דאחציבת אבנים קאי הכא וא"כ תנא ליה הכא דתנא סדורא דבנין נקט כדאמרינן כה"ג פ' כלל גדול תנא סדורא דפת נקט ואע"ג דלא נקטינהו כסדר כי התם מ"מ כיון דכל הני מילי שייכי לבנין תנא כלהו מילי דהוי בבנין דשיעורייהו שוין כגון מסתת ומפוצץ אבן וקודח וכן פי' רש"י גבי מעצד דהוא שייך לבנין של ברזל הרי שכוונתו לפרש הכל דשייך לבנין ומ"מ אע"ג דקאי אאבנים דלא הוי במשכן מ"מ הוי אב מלאכה דהיינו מכה בפטיש ממש כמו זורע דהוה במשכן ונוטע הוי ג"כ אב מלאכה דהיינו זורע ממש אלא שזה בזריעה וזה באילנות כמ"ש רש"י לעיל פ' כלל גדול וכן אופה לא הוי במשכן אלא מבשל והוי אופה אב מלאכה דהוי בישול הפת וכן דש בתבואה לא הוי במשכן אלא ניפוץ דפשתן והוי תרוויהו אב מלאכה דהם ענין א' ממש אלא שזהו בתבואה וזה בפשתן כמו שכתבו התו' פ' כלל גדול דף ע"ד ד"ה אע"ג ה"נ היינו מכה בפטיש ממש אלא שזה בכלים וזה באבנים:

ונ"ל שזהו לישנא דרש"י שכתב המכה בפטיש גם הוא באבות מלאכות ר"ל לפירושי דגם מכה בפטיש דהכא הוי מאבות מלאכות אע"ג דלא הוי בכלים דאי כוונת רש"י גם הוא כמו בינה קשיא לישנא דתלי תניא בדתניא דמכה בפטיש נישנית התם כמו בונה עו' כתב רש"י באותו דבור וזהו גמר מלאכה של חוצבי אבן נראה ג"כ דדייק לישניה להורות מה שכתבנו וק"ל ובזה נתישב ג"כ ומה שהקשו התו' לקמן ד"ה העושה נקב ק' לרב דאמר משום בונה אמאי הפסיק מכה בפטיש בין מסתת לקודח דהוי תרוויהו משום בונה והשתא א"ש דנקט התנא כולהו מילי דשייכי באבנים ותנא מסתת אחר בונה לאשמועינן דמסתת הוי משום בונה לשיטת רב והדר תני מכה בפטיש דשייך ג"כ לאבנים עד שלא שקען בבנין והדר תני קודח דהוי בבנין ממש והשתא א"ש לע"ד מה שהקשו התו' בריש פרקין הבונה צריך ליתן טעם אמאי תני בונה אחר זריקה והוצאה:

ונלע"ד לישב אחת לאחת דתנא מפרש ההוא דסליק מיניה ברישא כדאמרינן ריש פ"ק דבנדרי' וריש פ"ק דנזיר דתנא זימנין ההוא דסליק מיניה מפרש ברישא וזימנין ההוא דפתח ביה ואע"ג דהתם אחדא מתניתין קאי מ"מ אין נ"ל לחלק והא דפריך ריש פ"ק דשבועות פתח בשבועות ומפרש ידיעות היינו משום דעיקר המסכתא היא שבועות לכן ראוי לעשות שבועות עיקר והדר לפרש ידיעות אבל הכא דכלהו מילי דשבתא נינהו אין קפידא ואחרי כתבי מצאתי שהקשו התו' שם ותרצו בע"א ע"ש וא"כ כיון דסליק באבות מלאכות בהוצאה מפרש מילי דהוצאה ומפרש כולם למפרע ותני המוציא יין ואר"ע והמצני' דכלהו מילי דהוצאה ואע"ג דס"פ המצניע תני הנוטל צפרניו והתולש מעציץ דהוי מילי אחריני נ"ל דמחלוקת דהנוטל צפרניו שייכא בתר מחלוקת דמתניתין שלפניה דפליגי ר"ש ורבנן במוציא המת במטה במלאכה שאינה צריכה לגופה ור"א דמחייב בנוטל צפרניו ע"כ ס"ל כר"י דמלאכה שאינה צ"ל חייב ואפי' רבנן מודו ליה בנוטל בכלי וכמ"ש התו' שם בהדיא ד"ה אבל בכלי ואיידי דאיירי במחלוקת ר"ש ורבנן גבי מלאכה שאינה צ"ל תני נמי תולש מעציץ דהוי ג"כ מחלוקת ר"ש ורבנן אלא דהפסיק בנוטל צפרניו דשייכא ממש למלאכה שאינה צ"ל וכמ"ש ואע"ג דאשכחן מחלוקת דר"ש ורבנן טובא בהא מסכת' מ"מ נ"ל דתנא להא מחלוקת הכא משום דבשתיהן הוי ר' יהודא בר פלוגתיה במלאכה שאינה צ"ל כנודע וכדאיתא ס"פ ספק אכל וגם בעציץ נקוב אית' בגיטין פ"ק דף ז' דס"ל לר"י דהוי כתלוש ובתר הוצאה תני זריקה דתולדה דהוצאה היא כדאיתא ריש פרק הזורק ואח"כ תנא הבונה כיון דהתנא מפרש למפרע דמאי דסליק מיניה א"כ מפרש הבונה דהוא קודם למילי אחריני למפרע דאע"ג דמכה בפטיש הוי קודם מ"מ רצה לשנות מכה בפטיש אצל' דסדורא דמלאכת אבנים היא כמ"ש ותנא מסתת אצל הבונה לאשמעינן דמסתת הוי משום בונה לשיטת רב ולשיטת שמואל איכא למימר כיון דלדידיה לא תנא התנא כלל האב דמכה בפטיש עצמו כ"א תולדה דידה דהיינו מסתת וקודח דהא לדידיה תני המסתת המכה בפטיש כדמשני לקמן מפרש הבונה ברישא דהוא אב ושיעורו בכל שהוא והדר מפרש תולדה דאב גם כיון דשייכי לבנין מיהת כמ"ש מפרש להו בתר הבונה והדר תני החורש דהוי ג"כ בכל שהוא ואח"כ תני הכותב דהוי קודם הבונה והו' קודם אחריני למפרע כמ"ש ואח"כ מפרש האורג אע"ג דהצד צבי הוי קודם למפרע ולא מפרש ליה עד סוף האורג נ"ל דהיינו כיון דסוף הבונה קתני כתב אות אחת סמוך לכתב ומוקמינן לה בגמרא דלא כר"א דאמר האורג ג' חוטין בתחלה ואחת על האריג חייב ולכן הביא אח"כ המחלוקת דר"א ורבנן לאורויי כמאן אתיא מתניתין וגם סתם ואח"כ מחלוקת היא ואיידי דקאי באורג מפרש כלהו מלתא דיריעה כגון עושה ב' בתי נירין ותופר וקורע כדפי' רש"י באבות מלאכות דתופר וקורע הוי ביריעה ואע"ג דמיסך הוי ג"כ ביריעה כדפי' רש"י באבות מלאכות דמן המיסך עד הקושר והמתיר כלהו שייכי ביריעות ואפ"ה תני לה לבסוף כיון דתנא המלבן והמנפץ ואינך דשייכי לצמר ואית לכלהו חדא שיעורא תני מיסך בהדייהו דהוי נמי האי שיעורא ועוד כיון דהוכרח למתני האורג מטעם שכתבתי א"כ מפרש כלם למפרע כאשר התחיל לעיל ולכן תני האורג והדר העושה ב' בתי נירין והדר המלבן והמנפץ כו' ואע"ג דה"ל למתני המיסך והדר והטוה ואינך כיון דתנא למפרע לאו קושי' היא דכיון דתנא כלהו בחד בבא ושיעור א' לכלם תני להו כסדרן דאבות מלאכות לעיל והא דתנא התופר והקורע בינייהו י"ל הא דמפרש בהאורג בגמרא דתני התופר משום קורע וקורע תני משום דבעי למתני הקורע בחמתו וא"כ לכך תני להו כיון דבאבות מלאכות תני האורג ב' חוטין והפוצע ב' חוטין דהוי מקלקל ע"מ לתקן דשיעורו כמתקן וא"כ כיון דתני האורג מטעם שכתבתי וגבי האורג הוי מקלקל ע"מ לתקן כמתקן משום הכי תני תופר וקורע וקורע בחמתו והמקלקל ע"מ לתקן כו' ואח"כ חוזר התנא לסדרו ומפרש הצד צבי ואע"ג דה"ל לפרש הקושר והמתיר דשייכי ביריעה ברישא כדפי' רש"י דקושר ומתיר הוי ביריעה. י"ל כיון דמסקינן בגמרא דקושר ומתיר הוי במשכן שכן ציידי חלזון קושרים ומתירין וזהו הצידה דמשכן ולכן מפרש צידה דהוא קודם הקושר למפרע והדר קושר דשייכי לצידה ונשנה קודם צידה:

ועי"ל דתנא סדורא דמשכן נקט ומפרש הוצאה דהוי תחלה מלאכת המשכן דהוא הבאת הנדבה דהא הוצאה מן ויצו משה ויעבירו קול במחנה נפקא כדאיתא ריש פ' הזורק והדר תני הזורק תולדה דהוצאה ואח"כ נקט הבונה דהוא תחלה לסדר בנין המשכן כדכתיב ויתן את קרשיו וגו' ויפרוש האוהל וגו' וכן הוא הסדר דהיה צריך ליתן הקרשים תחלה ואח"כ לפרוש עליהם יריעות ותנא החורש דהוי נמי בכל שהוא כמ"ש לעיל ואח"כ תני הכותב דשייכא ג"כ לבנין הקרשים שכך היו כותבים על קרשי המשכן כמ"ש רש"י לעיל בכלל גדול ואח"כ התחיל התנא ביריעות ותנא האורג תחילה שהיא מלאכת היריעה מאח' דפרישת היריעות היו אחר הקרשי' ותנא המלבן והמנפץ דשייכי ג"כ ליריעות ואע"ג דהתם תחלת המלאכה תנא להו לבסוף משום דהאורג שייך אחר הבונה כמ"ש לעיל ואח"כ תני צידה וחובל דשייכי לתחשי' דמשכן כדפי' רש"י שזהו מכסה האהל אחר פרישת היריעות התחתונות והעליונות כדאיתא במקרא והדר תני הקושר והמתיר דשייכי ג"כ לצידה אלא דלא היו צריכין לה כ"כ כמו צידה עצמה שהקשירה וההתרה היתה צריכים לפרקים לקצר או להרחיב כדפי' רש"י פ' ואלו קשרי' גם יש לישב דתני תנא כל מילי ההוה יותר ברישא כדפי' התו' ריש פ"ק דשבת ע"ש:

שם ד"ה ולטעמך ול"ג ר' יוסי כו' נראה מדברי רש"י ז"ל דגרס ר"י וא"כ צריך ישוב ונ"ל לישב דלרש"י דאורח' דתלמודא למפרך בכה"ג לימא כתנאי אע"ג דרבי' פליגי בהדי יחיד כדאשכחן בכמה דוכתי וחדא מינייהו פ' בתרא גבי נדרין דפריך ארבה לימא כתנאי מת"ק ורשב"א וכן פ' חבית דף קמ"ם וכה"ג בהרבה מקומות בתלמוד וא"כ פריך תלמודא לדידן דמותבת מת"ק כאלו פשוט בעיניך דבעי טינא דווקא אימא סיפא ר"י אומר כו' דאפי' בהנחה בעלמא סגי וא"כ איך אתה מותיב בפשיטות והא ע"כ תנאי היא ואיכא תנא דס"ל להחמיר יותר משמואל ומדלא פרכת לשמואל גם מר"י דשמואל דלא כמאן א"כ אתה מחזיק לפשוט דבעי טינא וכה"ג לאו פשוט הוא אלא תנאי היא כך היא שיטת רש"י לע"ד וק"ל:

שם ד"ה העושה נקב ק' לרב דאמר משום בונה אמאי הפסיק כו' כבר ישבתי קושיא זו לשיטת רש"י ז"ל ונראה לישב אפי' לשיטת התו' ז"ל דלפי האמת דמוקי שמואל לקודח דמתניתין דבזעיה ברמצא דפרזלא ושבקיה בגויה י"ל דגם לרב הוי פי' דמתניתין הכי דבלאו הכי גם לרב לא א"ש כ"כ כיון דקודח הוי כדי למלאות למה יתחייב משום בונה הלא אין מלאכתו מתקיימת כך וכמ"ש התו' ורש"י אלא דאמרינן דמ"מ הוי בנין כל דהו דדרך לעשות בבנין לאוירא וזה תירוץ שאינו מרווח כ"כ דמ"מ כיון שכוונתו כדי למלאות ואינו צריך לחור זה לבד כלל למה יתחייב כיון שאין כאן גמר בנין דהא אינו צריך לחור אלא דהמקשן קאמר בשלמא לרב איכא לאדחויי דמחזי כמאן דחר חור כו' כיון דחור הוי בנין במקום אחר ה"נ הוי בנין אבל למאי דמסקינן אליבא דשמואל א"ש גם) לרב וקודח חייב משום מכה בפטיש וכן משמע לישנא דקאמר הב"ע כו' ולא קאמר אמר לך שמואל הב"ע משמע קצת דלכ"ע הוי פירושא הכי וא"כ מיושב מה שהקשו התו' למה הפסיד דקודח גם לרב הוי משום מ"ב ואין להקשות דמ"מ המקשן שהקשה לשמואל למה לא הקשה גם לרב קושית התו' לפי מאי דס"ד דלא מיירי בבזעיה ברמצא דפרזלא י"ל דאה"נ דהוי מצי למימר וליטעמיך וכה"ג כתבו התוס' וכל. הפוסקים בהרבה והרבה מקומות בתלמוד ומה שהקשו דגם לשמואל קשה דלתני תרווייהו בהדי הדדי נ"ל לישב דע"כ צ"ל מה ראה התנא לשיטת שמואל לפרש המסתת שהוא מכה בפטיש יותר מכל התולדות שבמסכתא שלא פי' בשום תולדה מאיזה אב וגבי מסתת ראה לפרש אלא ע"כ משום דראה התנא דיש מקום לטעות לומר דמסתת הוי משום בונה לכך פי' משא"כ קודח דהוי פירושו דבזעיה ברמצא דפרזלא שם אין מקום לטעות להכניסו תחת אב אחד כ"א תחת מכה בפטיש ולכן תני מכה בפטיש גבי מסתת וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף