מגיני שלמה/שבת/צב/א
מגיני שלמה 
שבת צב א
ד"ה במרפקו פ"ה איש"ליש כו' תחילה אבאר מחלוקתם דלדברי רש"י ז"ל הוא בית השחי ולדברי ר"ת ז"ל הוא הפרק שבין הזרוע לקנה שקורין בל"א איל בוגן והנה התו' במנחות דף ל"ז האריכו יות' והביאו כמה ראיות לדברי רש"י ודחו אותם ע"ש וכן בעל הערוך ז"ל פי' כדברי רש"י וכן הרד"ק ביחזקאל סי' י"ג גם הר"ש ז"ל מקוצי באהלות פ"ב כתב כי מתני' דהכא משמע כדברי רש"י כי באמת תחת בית השחי אפשר להוציא והוא דרך הוצאה קצת אבל בקודא קשה להוציא בה אלא שר"ת פי' שם שכופף ידו על כתיפו ומוציא ע"ש. ונראה לישב דברי רש"י אחת אחת כי מה שהקשו מאהלות הנה מצינו שם שמונה התנא כיוצא בה הצלעו' ואח"כ כל פרקי היד עד הכתף ואח"כ י"ח חוליות שבשדרה ואח"כ הראש ואח"כ הלב ואח"כ נקביו הרי שלא שמר התנא הסדר ממטה למעלה שהרי כשמונה השדרה היה לו למנות הצואר ואח"כ הראש ע"כ נראה לע"ד כיון שהראש והצואר הוי כמו אבר אחד ושייכים זה לזה התחיל למנות מראש ואחר כך מצואר וכיון שהגיע התנא לצואר אחר חוליות השדרה התחיל למנות מן הראש כיון שהכל כמו אבר א' מנה ראש אותו האבר ואח"כ סופו כך בזרוע כיון שהמפרק שייך לזרוע והוא המחבר הזרוע לגוף ונקרא ג"כ זרוע כמ"ש לקמן בע"ה התחיל מראש הזרוע כיון שהגיע לזרוע ואח"כ סופו ומה שהקשו דאציל הוא הקודא מראיות שהביאו ואציל קרי התם מרפק בערכין נ"ל דלדברי רש"י נקרא אציל כל מקום חבור הזרוע לצלעות מתחת בית השחי עד פרק אקודא כי אציל נ"ל שנגזר מלשון אצל שהוא שוכב תמיד על הצלעות כמו שכתב רש"י בזבחי' דף י"ט ונראה לע"ד להביא ראיה מקרא דיחזקאל דקאמר למתפרות כסתות על כל אצילי ידי וגו' ואח"כ אמר הנני אל כסתוריכנה וגומר וקרעתי אותם מעל זרועותיכם ולדברי ר"ת מה ענין זרועות אצל הקודא שהוא פרק הקודא שאינו שייך לזרוע יותר מלקנה וע"פ דרכינו א"ש שכל הזרוע מצד הצלעות נקרא אציל ולעד"נ דזהו לשון על כל אצילי ידי שהיו תופרו' על כל האציל מתחלתו ועד סופו וע"כ קאמר בזבחים דאין חוגרין למעלה מאציליהם ר"ל מתחילת האציל דאם חוגרים למעלה מהקודא נקרא גם כן למעלה מהאציל שזה נקרא ג"כ אציל הוי עד האציל פי' ועד בכלל וממילא הוא עד המרפק אלא שהוא דוחק קצת לומר עד בכלל על מקום ארוך כזה גם משמע בערכין ברש"י כי אציל הוא מרפק עצמו ע"כ נראה דוודאי אציל הוי מתחילת נגד הקודא עד תחת בית השחי מיהו הכל לפי ענינו דגבי חגורת הכהנים דמיירי בגוף דקאמר דלא יחגרו למטה ממתניהם ולא למעלה מאציליהם שפירושו בגוף למעלה מאצילי ידיהם הוי אציל פירושו כל האציל כמ"ש דגם שם נקרא אציל כיון דמיירי בגוף נגד שיעור הידים נקרא שם ג"כ אציל מטעם שכתבתי דהם שוכבות תמיד על הגוף אבל בערכין דמיירי מן היד בלא הגוף דהא בעי לשעורי בכמה ומשקל היד לבד ומכניס היד במים הוי אציל בית השחי שהוא סוף היד דשייך נמי ליד וכן בקרא דכתיב אצילי ידי הוי פירושו בית השחי דגבי היד בלא הגוף לא קרי לעולם אציל כ"א בית השחי השייך ליד לבד שהוא האציל ממש אבל במקום דמיירי ל הגוף נגד שיעור היד מקרי אציל מן בית השחי עד פרק של הקודא דהכל הוי אציל גם נוכל לומר דעיקר האציל הוא בית השחי ועל שמו נקרא הכל אציל כיון שעל ידו נתקרב הזרוע אצל הגוף והוא מאצל הכל ובכל מקום הוי סתם האציל המרפק שהוא בית השחי מלבד היכא דמוכח דמיירי בכל הזרוע ואפשר דעד האציל בה"א הידיעה דר"ל האציל ממש ובקרא הוי כל האציל מרפק אלא דבלשון חכמים מקרי לפעמים אציל כל הזרוע היכא דמוכח והכי אשכחן בכמה דוכתי גם הראיה שהביא ר"ת דמקום תפילין הוא למעלה מן האציל מגמרא דערכין ולפי זה לא אפשר לפרש אציל דערכין בית השחי לא הבנתי ראיה זו דאי מדקאמר דאוריית' קיבורית כולה משמע דללשון בני אדם דיד הוא עד האציל לא הוי קיבורת כולה משמע שהוא למטה מקיבורית נוכל לומר דמשום קושיא דהתם דפריך דקידוש ידים ורגלים אינו כ"א עד הפרק של יד לבד ואהא משני דאורייתא קיבורת כולה ואין כוונתו לאפוקי לשון בני אדם דאדרבה ללשון ב"א הוי יותר אלא כוונתו לאפוקי קידוש ידים דמקדש דהוי ג"כ דאורייתא ואפ"ה אינו כ"א עד הפרק ואע"ג דמיד אחר זה קמפרש לשון ב"א הנה התלמוד נקט שינויא קמא דמשני ברישא תפילין אערכין כדנקט לעיל בהדיא אלא שהוסיף מלת כולה משום קושיא השניה וע"ש ודוק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |