מגיני שלמה/שבת/סו/א

מגיני שלמה שבת סו א

דף ס"ו ע"א

ד"ה עגלה של קטן פ"ה עגלה שהקטן יושב עליה ול"נ דא"כ מאי קמ"ל פשיטא דאין לך מיוחד למדרס גדול מזה לכ"נ כו':

ואני אומר דלפי הכתוב בנוסח' רש"י ז"ל שלנו יש ליישב דהא כתב ד"ה עגלה של קטן לצחק בו ולטלטלו עליה וא"כ י"ל דאין כוונתו שהצחוק הוא שמטלטלין אותו עליה רק שני דברים הם שהתינוק מצחק בה ומושך העגלה בידו לצחוק או אחרים מוליכין אותו לפניו וגם לפעמים יושב עליה ומטלטלים אותו עליה וכמ"ש אח"כ בהדיא בדבור שאחריו טמא מדרס הואיל ופעמים שיושב עליה וא"כ ה"פ דשמעתין דאביי ס"ל גבי קב הקיטע אע"ג דלפעמים סמיך עליה מ"מ כיון דמיקרו לתכשיט אינו טמא מדרס דאומרים לו עמוד וכו' ורבא ס"ל כיון דלפעמים סמיך עליה לא אמרינן עמוד דהוי מיוחד להכי ולהכי מייתי ראייה מעגלה ש"ק דאע"ג דמיוחד לצחוק מ"מ כיון דלפעמים מטלטלים אותו טמא ה"נ ל"ש ואביי ס"ל התם סמיך עלויה ר"ל דעבידא לסמוך כמו לצחק ואין הצחוק עיקר בה משא"כ הכא דלא סמיך ר"ל דלא עבידא להכי והשתא א"ש דלא צ"ל דפליגי אביי ורבא בקב הקיטע אי סמיך עלויה או לאו כמשמעות פשטא דשמעתי' דאביי קאמר הכא לא סמיך עילויה ורבא קאמר לקמן הכא לסמוך עליה עבידא וסמיך עליה דא"כ פליגי במציאות דנחזי אי סמיך עליה אם לאו אבל לפי מה שכתבתי א"ש דכ"ע ס"ל דסמיך אך פליגי אי עבידא גם לסמוך או עיקרו לתכשיט כמ"ש:

פרק כלל גדול

ד"ה כל היודע עיקר שבת פ"ה אע"פ שלא נודע לו כו' וק' להר"א כו' ועוד הקשה ריב"ם כו':

תחילה איישב קושית ריב"ם ז"ל דנלע"ד דרש"י ז"ל לא קאמר דמסברא בלא קרא כיון דבימים שבינתים א"א שלא שמע שאותו יום שבת הויא ידיעה דזה אינו דודאי אי לאו קרא ה"א ידיעת שבת פשיט' דלא הוי ידיעה דידיעת חטא בעינן כמ"ש התו' אלא כיון דגלי לן קרא דושמרו בני ישראל את השבת או שבתותי תשמרו דאיכא שמירה לכל שבת אלא דלא ידעינן קרא במאי קא מיירי אי בשוכח עיקר שבת או ביודע עיקר שבת כיון דאיכא תרי קראי כדאיתא בגמרא דחד קרא קאמר דשמירה אחת לשבתות הרבה א"כ לא ידעינן הי מינייהו נוקמא בהכי להכי מה ס שא זו לאוקמא קרא דשמירה לכל שבת ושבת ביודע עיקר שבת כיון דאיכא סברא דמסתמא ידע בינתים דשבת היה א"כ אמרינן דחלוקי שבתות הוי כחלוקי חטא דידיעה מחלקתן כיון דגלי קרא דאיכא שבתות שהן מחלקים מוקמינן קרא היכא דכל שבת שגגה בפני עצמה היא דהיינו היכא דאיכא למימר דהוי ליה ידיעה אבל בלא קרא מה בכך שיודע בינתים שהוא שבת כיון דלא ידע החטא אבל כיון דגלי קרא דימים שבינתים מחלקים מוקמינן קרא היכא דסברא היא הי יחלקו כיון דאיכא תרי קראי ומסרן הכתוב לחכמים ולהכי כתב רש"י שא"א שלא שמע ולא כתב דגזירת הכתוב הוא סתם כפי' התו' משום דמקרא מוכח דלא סמכינן אימים שבינתים אלא היכא דהימים מודיעין כיון דאיכא תרי קראי כמ"ש:

ולא נראה בעיני רש"י בלא סברא זו לחלק בין שכח עיקר שבת ליודע עיקר שבת דאי מגזירת הכתוב ימי היתר מחלקים א"כ נימא איפכא דגבי שוכח הימים מחלקים כיון דגזירת הכתוב הוא אין טעם לזה יותר מזה ונ"ל דהלשון מסייעו מאי דקאמר בכריתות דימים שבינתים הוי' ידיעה לחלק ולפי' התוס' מה לו להזכיר כלל ידיעה הל"ל ימים שבינתים מחלקים או הל"ל הוין כידיעה לחלק אלא משמע דהוין ידיעה ממש דסמכינן דידע ודאי אע"ג דלא ידעינן אם נודע לו אמרינן דודאי נודע לו וא"כ התורה גלתה לסמוך אסברא זו שידיעת שבת מחלקת לא שהיינו אומרים כן מסברא ודבר זה מבואר בדברי רש"י לקמן:

ובאמת לע"ד תימא על ריב"ם ז"ל היכי ס"ד בלא קרא לחייב על כל שבת אע"ג דנודע לו בינתים מנא לן לחיובי' על חלוק שבתות כיון שהעלם א' הוא על החטא:

ואין להקשות לפי' רש"י דמנא לן לחכמים ביודע עיקר שבת שהוא חייב על כל שבת דלמא קרא דשמירות הרבה מיירי בהיתה לו ידיעה בין שבת לשבת וקמ"ל דידיעת שבת הוי ידיעה. י"ל דא"כ קרא דשמירה א' לשבתות הרבה למה לי דודאי היכא דליכא ידיעה מהי תיתי לחלק דצריך קרא למפטרי' אלא ודאי ע"כ קרא מיירי אפי' היכא דליכא ידיעה ודאית וס"ד דהימים מחלקים כפשטן להכי אתי קרא לומר דאין הימים מחלקים אלא משום דהוין ידיעה ודבר זה צ"ל אף לפי' תו' וק"ל. ובמה שכתבנו א"ש לישנא דרש"י שכתב ע"פ שלא נודע לו שחטא דלכאורה לישנא יתירה הוא וכבר ישבה מורי מהר"ם ז"ל ולפירושו קמ"ל לתרץ קושית התו' דקמ"ל קרא דידיעת שבת הויא ידיעה ובא לתרץ דאיצטריך קרא להכי ולא אתיא מסברא כמ"ש ומיושב נמי מה דדבריו, סתרי קצת אהדדי שכתב אע"פ שלא נודע לו בינתים והעלם אחת היא מ"מ אמרינן דימים שבינתים הוין ידיעה שא"א שלא שמע כו' א"כ דבריו סותרין שכתב אע"פ שלא נודע וחזר וכתב מ"מ אמרינן דנודע לו הכי הל"ל אע"ג דלא ידעינן דנודע לו אמרינן מסתמא דנודע ולפי' א"ש דר"ל אע"פ שהחטא לא נודע וא"כ העלם א' היא דבעינן ידיעת חטא מ"מ הכא אמרינן דימים הוין ידיעה כיון שא"א שלא שמע כו' דכיון דהכא שגגת שבת היא משום הכי מקרי ידיעת שבת ידיעה הרי שכתב דהעלם אחת היא כיון שלא ידע החטא א"כ ס"ל דבכל מקום בעינן ידיעת חטא חוץ מהכא וגדולה מזאת קאמר ר' יהושע דבעינן לידע במה חטא אפילו בשני איסורין שוין:

ועוד דחקו לרש"י לפרש כן דס"ל דאם ימי היתר מחלקים א"כ במתניתין גבי שגגת מלאכות דלא חייב על כל אב מלאכה של כל שבת ושבת כדפי' בהדיא והיא דעת רבה בכריתות אמאי לא נימא הימים מחלקין אע"פ דאיכא לחלק מ"מ לא נראה לחלק בהכי כ"א בסברא דידיה דלא שייך לחלק כ"א בשגגת שבת דא"א שלא שמע משא"כ בשגגת מלאכות ליכא למיתלי בימים אא"כ עסק לפני חכמים ובמה שכתבנו נתישב' גם קושיא קמייתא כיון דמן הדין בכל מקום בעינן ידיעת חטא אלא גבי שגגת שבת גלי רחמנא דסגי בידיעת שבת א"כ אין לך בו אלא חדושו דווקא בשבתות הרבה הוין ידיעות שבינתים ידיעה כדכתיב קרא דשמירות הרבה אבל בחד שבת אע"ג דנודע לו דשבת הוא לא הויא ידיעה:

ואל תתמה דהא איכא ג"כ בכריתות דשבתות כגופין דמיין ואפילו בשגגת מלאכות הוי כל שבת כגוף מלאכה אחת ה"נ בשגגת שבת לא מהני ידיעה כ"א בשבתות הרבה לחלק ביניהם ולא בשבת א' דגם לרש"י הוי גזירת הכתוב דידיעת שבת מחלקת:

ויש לחלק עוד דע"כ לא קאמרינן דידיעת שבת מחלקת אלא כשנעשה הכל בשגגת שבת דכיון דהוי ליה ידיעה בינתים וחזר ושגג בשבת ה"ל חגגה אחריתא וחייב על כל שבת אבל היכא דקמייתא הוא שגגת שבת ובתרייתא שגגת מלאכה אין ידיעת שבת מחלקת דלא מקרי שגגה אחריתא דשגגה זו נשארה בהעלם מחטא ראשון דהא החטא לא נודע לו כ"א השבת ובכל התורה הא דידיעה מחלקת הוי מטעם דאז שגגה השניה שגגה חדתי היא אבל כאן נשארה שגגה זו בהעלם ראשון וק"ל:

וראיתי בדברי מורי שנתעורר בקצת דברי הנ"ל דלרש"י בעינן קרא דידיעת שבת הוי ידיעה ויישב דברי התו' דקשיא להו דכיון דגם לרש"י גזירת הכתוב היא למה ליה למימר דא"א שלא שמע תיפוק ליה הכל מגזירת הכתוב וכבר ישבתי ת"ל דבריו. ומה שהקשה ר"י ז"ל מכריתות דגבי נדה מחלקים ג"כ הימים והתם לא שייך טעמו של רש"י נ"ל דרש"י ס"ל דהתם מיירי שידע הבעל שטבלה וממנה יליף ר"א שבת מנדה כי היכי דגבי נדה היכא דידע שטבלה אע"ג דלא ידע שטבלה לנדתה מ"מ אמרינן א"א שלא שמע וידע למפרע שנדה היתה ואע"ג דלא ידע החטא ידיעת הנידה מחלקת ה"נ הימים מחלקים כיון שא"א שלא ידע ששבת היתה והוי ממש כנדון דשבת ואע"ג דהוי מצי לשנויי התם דיליף מנדה היכא דנודע בוודאי שהיתה נדה ולא נודע לו החטא אפ"ה הידיעה מחלקת מ"מ בעי לאשכוחי מידי דדמי לימים שבינתים דאע"ג דלא ידעינן בודאי שנודע אמרינן מסתמא דנודע לו ה"ה גבי נדה מיירי בהכי ולכן מדמי לטבילה דאף ע"ג דהטבילה שעשתה אפשר שלא היה לנדתה כ"א לכמה דברים אחרים אפ"ה אמרינן מסתמא דידע:

ואין להקשות לפירושי שכתבתי דמסברא לא היתה ידיעת שבת מחלקת כ"א מחמת תרי קראי א"כ גבי נדה דליכא קרא ואפ"ה ידיעת נדה דדמיא לידיעת שבת כמ"ש מחלקת. י"ל דע"כ בלאו הכי צ"ל דס"ל לר"א התם דנידה פשיטא ליה מסברא דימי היתר שבינתים מחלקים אפילו לדברי התוספות:

וגדולה מזאת משמע התם בדף שלפני זה דלר"א אם בעל נידה וחזר ובעל אפילו בלא ימי היתר שבינתים חייב על כל אחד ואחד כמ"ש התו' שם דף ט"ז:

ועי"ל דס"ל התם דגם גבי שבת הוי פשיטא מסברא דידיעת שבת מחלקת כמו גבי נידה והא דקמבעיא ליה לר"ע היינו משום דכתיב קרא דשמירה אחת לשבתות הרבה וא"כ קמבעיא ליה הא דק"ל דשבתות כגופין דמיין וחייב על כל שבת ושבת בזדון שבת ושגגת מלאכות ר"ל לרב חסדא דמפרש דברי ר"ע דשבתות כגופין דמיין פשיטא ליה וימים שבינתים אי מחלקים קמבעיא ליה היינו מקרא דשמירה לכל שבת ושבת דמהא פשיטא לן דשבתות כגופין דמיין וא"כ קרא דשמירה אחד לשבתות הרבה ע"כ ליודע עיקר שבת אתי דאין הימים מחלקים דלשוכח עיקר שבת לא איצטריך קרא דמהי תיתי לחייב על כל שבת כיון דליכא למימר ימים מחלקים או דלמא כיון דע"כ איצטריך קרא דשמירה לכל שבת דשבתות כגופין דמיין איצטריך גם קרא אחרינא לשוכח דלא תיסק אדעתין לרבות מהאי קרא גם שוכח דאפשר דשקולים הן ולהכי איצטריך קרא אחרינא והשיבו ר"א דק"ו מנדה הוא וכיון דאיכא ק"ו מוקמינן קרא לשוכח וגבי נידה ליכא מעוטא ולעולם גם גבי שבת אי לאו קרא לא הוי צריכנן לק"ו אבל תלמודא דהכא לא ס"ל כרב חסדא ולא ילפינן ידיעת שבת ולא נידה מסברא ולא מהני בסברא כ"א לפרש השני מקראות כמ"ש וסוגיא דהכא כרבה דהתם אתיא דאמר דימים שבינתים הויין ידיעה פשיטא ליה לר"ע ואפשר דהוא מקרא דהכא ובאמת לא יכולתי לירד לסוף דעת רבינו ר"י ז"ל מה שהקשה דהתם יליף ר"א שבת מנידה וגבי שבת כתיב קרא וגבי נידה לא כתיב קרא עכ"ל:

ולא ידעתי מאן לימא לן דסוגי' דהכא אליבא דרב חסדא קאי דלמא ר"נ א' רבה בר אבוה דיליף מקרא ס"ל כרב' דאמר דימים הוין ידיעה הוי פשיטא ליה ושבתות כגופין דמיין מבעיא ליה ובהא ליכא קרא לא בשבת ולא בנידה ופשיט ליה מנידה דפשיטא ליה התם טפי וכ"ת למה פשוט לו בנידה טפי קושיא זו גם לתירוץ ר"י קשיא דאפילו אי סוגיא דהכא קאי לראב"ש מ"מ התם דיליף שבת מנידה וס"ל דליכא בשבת קרא מ"מ למה פשוט לו בנידה טפי אלא ע"כ כמ"ש ויש לע"ד להביא ראייה לדברי רש"י דטעם דימים שבינתי' הוי משום ידיעה מהא דפשיט ר"א התם שבת מנידה והדר פשיט מבא על הבהמה ופריך נידה מאי ימים שבינתים איכא ומשני כשטבלה וא"כ קשה לי תינח נידה אבל בהמה מאי ימי היתר איכא וכ"ת דפשיט ליה מבהמה דחייב אפילו בלא ימי היתר ק"ו לשבת עם ימי היתר א"כ גם גבי נידה לא פריך כלום דלמא גם רב חסדא כרבה ס"ל בהא דאמר התם דף ט"ו דגבי נידה אפילו בלא ימים ובלא גופין מחולקים מחייב ר"א וכמ"ש התו' דף ט"ז ד"ה אמר רבא מסתברא כו' ולדברי רש"י יש ליישב דגם גבי בהמה איכא למשכח דהיתה לו ידיעה בשום דבר דביאת בהמה אסורה אלא שלא נודע לו חטא כגון שבא על הבהמה שלא ידע שהיא בהמה ולבסוף נודע לו שהיא בהמה גם א"א שלא ראה אותה בימים שבינתים וידע שהיא בהמה ואסורה לו והוי ממש כמו ידיעת שבת ונידה וראיה נכונה היא לע"ד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף