מגיני שלמה/שבת/מג/ב

מגיני שלמה שבת מג ב

דף מ"ג ע"ב

ד"ה דכ"ע טלטול מן הצד וע"ק ר"י ואס' בטלטול דמת שיש לאסור יותר משאר טלטול מן הצד דשרי שבראש ובסוף במה טומנין אמר שמואל האי סכינא ופ"ה ומשום טלטול מן הצד כו' ונראה לר"י דלא משום טלטול מן הצד אסרי ליה כו' ונלע"ד דרש"י ס"ל דמשמואל פשיטא דלא קשיא ליה מידי דלא התיר שמואל כ"א במת כמו ככר או תינוק דלא שרי כ"א במת כדמסקינן ס"פ נוטל וא"כ הדברים ק"ו ומה ככר דשרי טפי דהא אי איכא ככר לא שרי טלטול מ"ה אי ל"ש טלטול כדמוכח בתחילת דבור זה שכתב ר"י ז"ל מדלא קאמר דכ"ע ל"ש טלטול וכאן דליכא ככר כו' משמע אי איכא אסור אע"ג דל"ש טלטול ואפ"ה לא התירו כ"א במת מכ"ש טלטול מ"ה דגרע טפי ותדע דהא מדברי רש"י משמע דהא דמשני לא דכ"ע שמיה טלטול והיינו טעמא דר"י ב"ל כו' אבל במוטל בחמה לא שרי ואי ריב"ל אטלטול גמור קאי היכי ס"ד להתיר במוטל בחמה טלטול גמור הא ליכא למ"ד ואין לפרש דכוונתו דקשיא ליה דבמוטל בחמה ה"ל למישרא טלטול מ"ה לפחות. דאין לשונו משמע כן דלא שרי משמע מה שהתיר בדליקה. לכ"נ דרש"י ס"ל דקאי אטלטול מ"ה פלוגתייהו כמו דסבר המקשן ולכן הקשה דגבי מוטל בחמה נמי וכן משמע מדברי הרי"ף ז"ל כמו שכתב הר"ן ז"ל ופלא בעיני מה שכתב הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות דרש"י ס"ל בטלטול גמור כי לא מצאתי בנוסח שלנו שום ראיה דהכי ס"ל ואדרבה משמע איפכא כמ"ש ועוד דפשוט שלא היה מעלים מלכתוב דשינויא מיירי בטלטול גמור ומדלא פי' ודאי משמע דנשאר כמו בדברי המקשן ומה שפי' לעיל אי דליכא והאי מצילין דקאמר ר"י ב"ל דמטלטל ליה להדיא הוא היינו בקושיא קודם שמסיק אלא לאו בטלטול מ"ה פליגי דמשמע דלפני זה מיירי בטלטול גמור ועוד מדפריך להדיא מ"ט דריב"ל ואי מן הצד הא פליגי בה ואינו פשוט כ"כ אלא שאח"כ מצאתי שגם הרא"ש ז"ל כתב בשם רש"י כך ע"כ היה להם נוסחא אחרת ברש"י ומ"מ הרי"ף ז"ל ס"ל הכי וא"כ תקשי לשמואל דאתי דלא כמאן או כתנאי לפחות וכתב דשמואל משני איפכא דכ"ע ל"ש טלטול ובטלטול גמור פליגי וכמ"ש התו' ז"ל א"כ גם לרב יתרץ דפליגי בטלטול גמור דהא שמואל ורב לא פליגי בהא ולמה נרבה מחלוקת ביניהם דלשמואל יתיר ריב"ל אפילו בטלטול גמור ולרב דווקא מ"ה נימא דשניהם שוים אלא ש"מ ס"ל לרש"י דשמואל אע"ג דס"ל דל"ש טלטול מ"מ הוי טלטול קצת ולא טלטול גמור ואסור בכל מקום ולא התיר כ"א במת המוטל בבזיון משום כבודו וגדול כבוד הבריות כדאמרינן פ' המצניע דף צ"ד אבל בדליקה שאינו משום כבודו כ"א להציל ס"ל לת"ק דאסור וריב"ל ס"ל דאדרבה ל דליקה גרע טפי מטעם בהול ומעיקרא דפריך לימא כתנאי לא היתה הקושיא על שמואל דשמואל אתי ככ"ע כמ"ש יהיה איך שיהיה מ"מ נראה דלשמואל לא ק' מידי ודרב הונא לא אמרי בי רב לא קשיא לרש"י דאיהו ס"ל דאמרי בי רב הוא רב המנונא כמ"ש ספ"ק דסנהדרין ושם ניישב אי"ה מה שהקשו על רש"י ע"ז ואפילו אי הוי רב הונא נ"ל די"ל דלא שרי רב הונא טלטול מן הצד כיון דאפשר בדצה ושלפה כי היכי דהכא במת לא התיר אפי' שמואל כ"א היכא דליכא ככר או תינוק אבל היכא דאיכא דמכלתין הקש שע"ג המטה כי היכי דפריך לר"נ והשתא א"ש דהתם דלא אפשר בע"א ולשכב עליו מבע"י לא אטרחוהו רבנן דהיה עליו כר או סדין פירושו ושכב עליו כדפי' רש"י פ' במה טומנין דף נ' ד"ה או שהיה וכן משמע שם מדמייתי אר"א דאמר ישב אע"פ שלא קשר ואפי' אי פירושו שלא שכב עליו כדמשמע קצת מדברי שאר פוסקים שלא הזכירו שישכב עליו מ"מ לא אטרחוהו לעשות מעשה להביא דבר אחר לשם הזמנה דזמנין דטרוד כדאמרינן פ' במה טומנין ולא ידענא אי בית האבל כו' דווקא ב"ה כו' דטרידי או זימנין דשכח אבל דצה ושלפה דליכא מעשה מידי והסליקוסתא משומרת יפה אפילו אי דצה ושלפה ה"ל למעבד כן בשעת הנחה וכיוצא בזה כתבו התו' ריש פ' כל הכלים ד"ה האי פוגלא דטעמא דר"נ דלא ה"ל להניח באותו ענין שיצטרך טלטול מן הצד ורב הונא נהי דפליג עליה בהא דס"ל דגם בהא לא אטרחוהו רבנן להניח באופן אחר ממה שהניח דשמא בהכי עדיף שראשו העב יהיה בעומק הקרקע וישתמר וניחא ליה בו יותר מראשו הדק אבל דצה ושלפה דלאו מידי הוא מודי ואצ"ל לדברי התוס' שפירשו דר"נ מיירי שהניחו מע"ש ע"מ ליטלו בשבת דאי במניח ממש אפי' ניעור אסור ובשכח אפי' טלטול גמור מותר כמו שהקשו ריש פ' כל הכלים וא"כ לפי' רש"י ע"כ גם רב הונא מיירי בהכי וכיון שהניחו לצורך ליטלו בשבת הוה ליה למידץ ולמישלף בשעת הנחה אבל לקמן פ' במה טומנין מוכח מדברי רש"י דמניח ע"מ ליטלו בשבת מקרי מניח דף נ"א ד"ה אבל טמן וכמו שהקשו התו' לקמ' עליו:

ואני יישבתי דבריו דס"ל לרש"י דהא דאמרינן פ' נוטל דמניח הוי בסיס קאי אסיפא דהתם דקאמר ואם היתה בין החביות מגביה ומטה על צדה וע"ז קאי דאסור מניח להגביה החביות כיון שנעשה בסיס אבל להטותה על צידה דרישא שרי אפילו במניח דלא יהא אלא האיסור עצמו דשרי לטלטל מן הצד גם הטיה דחבית אינו אלא מ"ה וגרע מיניה כמ"ש לקמן כמו שהוכחתי לקמן דס"ל הכי וא"כ י"ל עוד דרב הונא דסליק סתא מיירי במניח וס"ל דאסור דס"ל דבמניח לא התירו טלטול מ"ה ופריך מהטומן דמשמע שהוא מניח ואפ"ה שרי טלטול מ"ה ואפשר דבעליו מגולין אפי' טלטול מ"ה לא הוי כ"א כמו ניעור כמו חררה ופגה המגולין דאפי' רבנן דר"א בן תדאי דס"ל טלטול מ"ה שמיה טלטול ואפ"ה אם מקצתו מגולה שרי כמ"ש פ' במה טומנין אי"ה ולקמן מלתא דרב נחמן בפוגל' מיירי הכל בשוכח וכן פגה וחררה דר"א בן תדאי מיירי בהכי ומה שהקשו התו' לקמן ריש פ' כל הכלים דאי דשכח אפילו טלטול גמור כדתנן אם היתה בין החביות מגביה ומטה וכן במעות שעל הכר לצורך מקומו מטלטלן ועודן עליו נ"ל דרש"י ס"ל דארב נחמן גופיה ודאי דלא קשיא דהא בלא הכי איתותב ר"נ ממתני' דתולין דהיא קודם משנה דנוטל ואם הקושיא היא אאמרי בי רב דמשמע דלא אותבו אר"נ כ"א אטלטול מ"ה אבל טלטול גמור מודו דאסור ואי בשוכח אפילו טלטול גמור שרי. י"ל דגם מגביה החבית או מטלטל הכר עם המעות אינו אלא טלטול מ"ה לגבי המעות דאין דרך טלטול בהכי אלא דבצריך לגופו לא התירו אפילו טלטול מ"ה כ"א ניעור כיון דסגי ליה בהכי כמ"ש רש"י פ' הנוטל דניעור גרע מטלטול מ"ה כמו שכתבו התוס' עצמן ריש פ' כל הכלים והתימא דהכא הקשו בדבור זה מניעור אטלטול מ"ה כדאיתא לעיל ואם הקשו מסיפא דמגביה את החבית הא לדידהו הוי זה טלטול גמור וא"כ גם אשמואל תקשי דאפי' טלטול גמור במטה שרי אגב היתר אלא נחזור לעניננו דרש"י ס"ל דהוי טלטול מ"ה לגבי המעות דההיתר מטלטל להדיא כיון דלא נעשה בסיס וא"כ גם גבי פוגלא לא שרי לטלטל האיסור כ"א מ"ה. ואם הקושיא היא דמ"מ שרי לטלטל ההיתר להדיא ועמו האיסור וגם גבי פוגל' נתיר הכי לא ידעתי גבי פוגלא מאי טלטול גמו' דהיתר שייך למימר התם התירו ואפי' אי הוה שייך מ"מ כיון דאפשר להשיב הצאן בטלטול זה לא התירו כמו באבן שע"פ החביות ומעות שעל הכר דאם אינו בין החביות ואינו לצורך מקומו כיון דסגי בניעור שרי ה"ה בפוגלא ולעולם לא התירו כ"א בטלטול מ"ה דאפילו טלטול גמור אגב היתר מקרי מ"ה כיון שאינו מטלטלו להדיא ועל קש שע"ג המטה פשיט' דלא קשה כלום דהתם מטלטל האיסור ופשיטא דאסור טלטול גמור שם דלא התירו התו' כ"א טלטול גמור אגב היתר אלא דאמרי בי רב מדמין טלטול איסור כלאחר יד כמו בגוף לטלטל אגב היתר שהוא מן הצד כמ"ש הרא"ש ז"ל ג"כ האי סברא כללא דמילתא דרש"י ס"ל דבשכח שרי טלטול מ"ה אי לא סגי בניעור כמו בין החביות או צריך למקומו ומקרי טלטול מ"ה לגבי האיסור ופוגלא נמי טלטול מ"ה הוא ואי לא הוי סגי ליה בהאי טלטול הוי שרי לטלטלו להדיא עם העפר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף