מגיני שלמה/פסחים/סח/ב

מגיני שלמה פסחים סח ב

דף ס"ט ע"ב

ד"ה אכילת פסחים לא מעכבא ולא כפ"ה כו' ולעד"נ דרש"י ז"ל לא רצה לפרש כמ"ש התו' לחלק בין יש בידו לתקן עצמו כטמא גמור דמה בכך שיש בידו לתקן מ"מ כיון דלא תיקן הרי גברא לא חזי ע"כ ר"ל פי' דר"א ס"ל לגמרי דלא מעכבא וס"ל כזקני דרום דפ"ב דזבחים דף ב כ' דלא מקשי אוכלים למנויין וס"ל דאיש לפי אכלו למצוה וכמו שהביאו אותם התו' עצמן לקמן והא דלא מוקי תלמוד לקמן נמי כזקני דרום. י"ל לשיטת רש"י ג"כ כפי' התו' דלקמן דרוב תנאי לא ס"ל כז"ד ומקשי אוכלין למנויין א"כ למה נוקי לר"נ דלא כהלכתא אבל ר"א ע"כ דלא כהלכתא כיון דאפילו גברא דחזי לאכילה לא בעי דהא בלא הזאה גברא לא חזי וכמ"ש. ועי"ל דלקמן לא מוקי כז"ד משום דאמרינן התם דרב ס"ל כר"נ ואי ר"נ כז"ד א"כ גם רב כז"ד וזה ליתא דהא ז"ד ס"ל פ"ב דזבחים דשוחטין וזורקין על טמא שרץ ואלו רב ס"ל לקמן דף פ' דאין שוחטין על טמא שרץ דקאמר מטמאין א' מהן בשרץ ואח"כ פריך לעולא ויטמאו א' בשרץ ומשני קסבר שוחטין על ט"ש אלמא רב דאמר מטמאים בשרץ ס"ל דאין שוחטין וא"כ דלא כז"ד ואע"כ דהא בהא לא תליא דאע"ג דפליגי לענין שוחטים על ט"ש. לענין היקש אוכלין למנויין אימא דלא פליגי. מ"מ לא ניחא לתלמודא למימר, דסבירא ליה כוותייהו בחדא ופליג בחדא אבל ר"א דס"ל כוותייהו לענין שוחטים על ט"ש נוכל לומר בלא ספק דס"ל כז"ד. וקצת ראיי' לזה מהא דז"ד לא מקשי. ויש להקשות א"כ, ז"ד דלא כמאן דהא ליכא שום תנא דלא מקיש כמ"ש התו' הכא ופי' כ"ש. ומ"ש ע"ב דזבחים דז"ד תנאי הוו. לכאורה לע"ד לא משמע התם הכי דהא קאמר התם דתקע להו ר"ל אלמא בימי ר"ל הוו. ואע"ג דאיכא למידחי דבתחילת ימי ר"ל הוו ור"ל בתחילת ימיו היה בימי התנאים כדאיתא בעירובין פרק הדר ר"ל ותלמידי דרב חנינא איקלעו לההוא פונדק וכו' באו ושאלו את ר' אפס אלמא היה בימי ר' אפס שהיה בימי רבי וכמ"ש התוספות שם ואפי' ר"ל צ"ל שהיה בימי רבי שהרי ר"א לא חיה אחר ר' כ"א ג' שנים ומחצה וביבמות פרק הערל נמי אמרינן דבעי ר"ל מר' אושעי' ומשמע שם שזה ר' אושעי' רבה וכמ"ש התוספות שם מ"מ מדמקשי התם אזקני דרום מברייתות לא משמע שהיו תנאים כיון דפליגי אמתני' דתמיד נשחט היכי ס"ד למפרך עלייהו משום ברייתא גם מה שתירצו שם עוד דאינהו פליגי אסוגיא דכיצד צולין דמסיק דר"ז בעי גברא דחזי אלמא ס"ל דר"נ אפי' דחזי לא בעי ולפי אכלו למצוה אין נראין כן כיון דתלמודא מסיק הכא סתמא לא משמע שנחלק אדם בדבר אבל לפי שיטת רש"י א"ש דז"ד אתו כר"א הכא דגם בשוחטין על ט"ש ס"ל כוותיה וכ"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף