מגיני שלמה/כתובות/סו/א

מגיני שלמה כתובות סו א

דף ס"ו ע"א מציאת האשה – פרק ששי

ד"ה והא כי אתא וקשה דמאי פריך נראה לישב דרבא שהקשה ומה העדפה הקשה הכי ומה העדפה כיון שהוא מעשה ידיה היה סברא שיהא שלו דכיון דתקנו חז"ל מעשה ידיה לבעל והוא זן אותה עבורם אין לחלק ולדקדק עמו אלא ליתן לו הכל אפ"ה א"ר עקיב' לעצמה מכ"ש מציאתה דאינו תחת מזונות לפרעון כ"א משום איבה ואח"כ הקשה מדמחלק רבין בין העדפה שלא ע"י הדחק ובין ע"י הדחק א"כ ע"כ לאו מטעם דלא חלקו חז"ל ונתנו לבעל כל מ"י בפרעון מזונות דא"כ אפי' ע"י הדחק נמי הוא מ"י דכיון דשניהם אינן בכלל מ"י שתהא דעתו עליהם כמ"ש לעיל דף מ"ז שיזון אותה עבורם דאין נראה לומר דעל העדפה שלא על ידי הדחק דעתו עליהם ולא על העדפה שעי"ה דכיון דאינה מחוייבת להעדיף פשיטא דאין דעתו ע"ז והוי כמציאה דאתי מעלמא וא"כ שלא עי"ה מ"ט היא דידיה אלא ע"כ הטעם דשלא עי"ה כיון דאת' לה בלא טורח איכ' איבה וכדאמרינן ריש פ"ק דקדושין. דאי אשמעינן קידושיה לאביה משום דלא טרח' בהו יש לה איבה וישנאנה אם לא תתן. משא"כ ע"י הדחק. וא"כ ה"ה מציאתה דאת' בלא טורח. ומשני מציאתה כעל ידי הדחק דמי דאין האיבה גדולה כ"כ ע"ז ומאי דקאמר פלוגת' דר"ע ורבנן נ"ל דה"פ דמאי דמציאתה דומה להעדפה שע"י הדחק בזה הוא פלוגת' דר"ע ורבנן דגם רבנן דפליגי אר"ע במציאה מודו ליה בהעדפה שעי"ה דלעצמה הוי אך פליגי במציאה אי הוי כע"י הדחק ומה שהביאו לתרצן לתרץ הכי. דק' ליה כיון דאמר ר"ע דאפי' העדפה דמ"י הוא וראוי להיות לבעל כמ"ש אפ"ה הוי לעצמה. מכ"ש מציאתה. ולרבנן קשה איפכ' כיון דקאמרי אפי' מציאתה לבעלה כ"ש העדפה. ולכן תירץ דהנהו רבנן דבריית' כר"ע ס"ל דהעדפה לעצמה אך פליגי במציאה אי הוי כעי"ה. ור"ע ג"כ קמ"ל דלא תימ' דהוי כהעדפה שלא עי"ה וק"ל:

ונ"ל עוד דרש"י ז"ל ס"ל דלר"ע לא תקנו תחת מעה כסף כלום דהא ע"כ הכא מיירי שמעלה לה מעה כסף וכדפי' התוס' ז"ל לעיל פ' אע"פ דף נ"ט ומוכרח הוא דאי לאו הכי למה סברי רבנן דהעדפה שעי"ה לבעלה הוי הא משמע לעיל דלכ"ע אם אינו מעלה לה מ"כ דידה הוי אלא ע"כ מיירי כשמעלה לה וה"ק בשלא ע"י הדחק אפילו ר"ע מודה דתקנו אפי' בלא מ"כ דאיכא איבה כיון דאת' בלא טורח אלא בעל ידי הדחק פליגי דס"ל לר"ע דלא תקנו לו כלום תחת מ"כ ורבנן סברי דתקנו וא"כ בהא מיושב למה ליה דקאמ' פלוגת' דר"ע ורבנן דק' ליה בשלמא לר"ע הוי כהעדפה עי"ה דשניהם אין באין לתשלומין וגם אין בהן איבה אבל לרבנן דהעדפה באה לתשלומין למ"כ וגבי מציאה לא מצינו תנא בעולם שיהא באה לשום תשלומין דגבי העדפה לעיל מצינו סוף פ' אע"פ משא"כ מציאה וא"כ למה תהא מציאה כהעדפה שעי"ה לרבנן ולכן אמר דפלוגתא דר"ע ורבנן היא דלרבנן לא הוי כהעדפה אלא מילת' אחריתי היא ותקנוה רק משום איבה וא"כ בהא מיושב בדרך אחרת מלבד מה שכתבתי לעיל לתרץ קושי' שהקשו התוס' בדבור שאחר זה דמשמע דמעשה ידיה הוי משום מזוני ומציאתה משום איבה והכ' משמע דמציאתה תחת מזונות ולפי דרכינו א"ש דהכ' לר"ע קאי דלדידיה כל העדפו' לא הוו כמ"י דלהוי תחת מזונו' או מ"כ אלא העדפה שלא עי"ה תקנו משום איבה וא"כ היה קושית המקשן כי היכי דחש ר"ע בהעדפה שלא עי"ה לאיבה ה"ה ליחוש במציאתה ומשני דמציאה כהעדפה עי"ה דמי ואם כן דוקא לר"ע דאין שייכות להעדפה במעשה ידיה כלל מדמי מציאה להעדפה דלענין איבה דמו להדדי כיון דגם העדפה לר"ע לא הוי כמ"י ולא שייך בה תשלומין אבל לרבנן דהעדפה הוי בכלל מ"י ותקנו' תחת מ"כ אה"נ דמציאה לא דמי להעדפה כלל וביבמות ע"כ לרבנן קאי דלר"ע כל אשה מציאתה לעצמה וק"ל:

ואין להקשות מנ"ל למקשן גם למה ליה לתרצן למימר דהוי כעי"ה דלמ' ר"ע ס"ל דהעדפה שלא עי"ה הוי כמ"י ותקנו תחת מ"כ וא"כ לא דמי למציאה. י"ל דס"ל דאין לחלק בין ע"י הדחק ללא ע"י הדחק כ"א לטעם דאיבה דבהא איכ' איבה ובהא לא. משא"כ אי הוי תקנת תשלומין אין חלוק כיון דבשניהם אין דעתו עליהם רק שחז"ל תקנו אין לחלק ולעיל לא הקשה מחמת מ"כ כ"א כיון דהוי מ"י אין לחלק ביניהם אף אם לא תקנו תחת מ"כ וכמ"ש. ועו' יש לתרץ קושי' הראשונה דרב' דהקשה ומה העדפה דמ"י הוא על העדפה שע"י הדחק הקשה כמו דמסיק לפי האמת וזה הוי מ"י אבל העדפה שלא ע"י הדחק כיון דבקל בלא טורח את' הוי כמו שמצאה מציאה ולא הוי בכלל מ"י ולהכי פריך שפיר דגבי מ"י שייך איבה יותר מבמציאה דכיון שהוא זן אותה דעתיה על מ"י. או אפשר דפריך דראוי לתקנו תחת מעה כסף שתשלם לו ומקפיד אם היא מקפדת עמו ולא תתן לו המותר והיינו דווק' בהעדפה שע"י הדחק דשכיח הוא שאם תטרח ברור שתעדי' משא"כ בלא טורח לא שכיח שתעדיף והוי כמציאה וכמו שפי' רש"י ז"ל ריש פ"ק דקדושין ואי אשמעינן מ"י משום דטרחא בהו כו' ופי' רש"י ז"ל ודעתיה עליה כו' דשכיח כו' אבל שלא ע"י הדחק כיון דאין דעתיה עליה ולא שכיח לא הוי כמ"י כלל אלא הוי כמציאה ואפשר דאפי' רבנן מודו בהא דלא הוי כמ"י אלא הוי דבעל כמו מציאה דלא שייך מ"י בהא כמ"ש ואם תקנו הא משום איבה כיון דבקל את' ה"ה מציאה כע"י הדחק דמי. והמקשן דפריך והא כי את' רבין פריך ארב' גופיה דהיכי מייתי רבא מציאה מק"ו מהעדפה והא בהעדפה שלא עי"ה גם ר"ע מודה דבעל הוי' א"כ שייכ' איבה יותר בהעדפה שלא עי"ה מעי"ה דלר"ע שניהם לא הוו כמ"י אלא איבה הוי בלא עי"ה יותר כיון דבקל את' לה ומציאה הוי כהעדפה שלא עי"ה. ומשני דמציאה הוי כעי"ה וא"כ פריך רבא דאם העדפה דראוי להיות כמ"י אפ"ה אמר ר"ע לעצמה מכ"ש מציאה:

שם ד"ה אלא מעתה בייש כו' תימ' כו' נ"ל דהמקשן ס"ל דע"כ טעם ר"י בן בתיר' לא הוי משום דגם הבעל נתבייש בבשת' דא"כ ניתיב לו בשת שלם וכמו שהקשה הר"ן ז"ל וסברא היא דאטו אם בייש י' בני אדם יפטר בבושת א' ואם אין לו בושת למה ימעט מחלקה כיון דאין נותנין הבשת כ"א בשבילה:

ואין לומר דס"ל דאין כאן בושת הבעל כלל אלא שהוא זוכה בשלה מטעם דתקינו לו חכמים. כמו מציאתה דא"כ כולו תהא שלו אלא ע"כ טעמא דר"י דס"ל דאע"ג דהבעל לא נתבייש מ"מ שייך לו דמי בשת אשתו כיון שהיא שלו והוא צער לו או משום שהוא מזלזל בו כשהוא מבייש דבר שלו וכמ"ש לקמן דאם מביישין לאדם דבר שהוא שלו כיון שצער לו שייך לו דמי בושת ומ"מ בושת שלם אין נותנין לו כיון דלא נתבייש וא"כ הוא אינו ממעט מבשתה שאינו נוטל רק מה ששייך לו והא דאין נותנין לה בושת שלם. זה כבר תירץ הר"ן ז"ל ע"ש דכתב דאין בושתה מרובה כשהיא ברשות הבעל ולא שייך לה יותר א"כ אין נותנין להבעל מחלקה כלום אלא דשייך לו בשת מטעם שכתבתי. או אפשר דהמקשן הוה קשה ליה גם אאשה למה לא יתנו לה כל בשתה וחדא מינייהו פריך דס"ל להוכחה דהבעל אינו נוטל מחלקה דלמה יטול וכמ"ש. אלא צ"ל שזה שייך לו וכמ"ש ולכן פריך ולפי המסקנ' א"ש גם אאשה כיון דגופה היא הוי הכל בשת א' כמ"ש א"כ אפי' סוסו נמי כיון שהוא שלו נהי דפטרה תורה ליתן לבהמה בשת מ"מ חלקו למה יפסיד מה ששייך לו אם מבייש דבר שהוא שלו ומשני דלעולם הטעם כמ"ש ואה"נ אם נתבייש הסוס שייך לו בושת אלא שהסוס לא נתבייש דלא בר בושת הוא וכיון שלא נתבייש הסוס הוא אינו מצטער ופריך מבגדו דודאי צער לו שרקק בבגדו ולמה פטר מכלום. ומשני דלית ליה זילות' כו' פי' כדאית' בגמר' פ' החובל דף פ"ו משום כסופא הוא או משום זילות' ופי' רש"י ז"ל שזלזל בו בפני רבים אע"פ שלא שם על לבו כגון שביישו ישן ומת ולא הרגיש וה"נ נ"ל פירושו דאע"ג דאין לו בשת. מ"מ כיון שזלזל בו שייך לו בושת ולא בושת שלם אלא המותר מאי דלא יהיב לה והא דלא פשיט שם דע"כ משום כיסופא הוא דמשום זילות' לא שייך בושת שלם כמו הכא. י"ל משום דלמסקנ' לא צריכינן להאי אלא הוי טעמ' משום דהיא גופיה וביישם ביחד והוי כמו שבייש אדם א' אלא שנותנין לא' יותר מחבירו לפי בושתו בסתר נתביישה היא יותר ובגלוי להפך ודוק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף