מגיני שלמה/כתובות/לז/ב

מגיני שלמה כתובות לז ב

דף ל"ז ע"ב

ד"ה יכול אף בידי אדם כן יש תימא כו' נ"ל דבעי למילף כיון דהאי יומת אע"ג דקאי אמיתה בידי שמים קאי גם אמיתה בידי אדם לכמיתת בעלים כו' גם מדכתיב יומת ולא כתיב ימות א"כ מדהאי קרא דמיתה ב"ש מיירי גם במיתה ב"א וכדכתבי התו' בדבור שלפני זה א"כ נימא דאם כופר קאי אתרווייהו עי"ל דר"י בנו של ר"י ב"ב ס"ל כר' נחוניה בן הקנה דריש פירקין דיליף אסון אסון וא"כ אין ג"ש למחצה וכי היכי דיליף מיתה ב"ש ממיתה ב"א אע"ג דמיתה ב"א חמורה ה"נ נילף להפך מיתה ב"א ממיתה ב"ש דבשניהם פטור מן התשלומין ואם משלם פטור מן המיתה בשניהם ואפי' לרבא דלא יליף אסון אסון וטעמיה דידיה לא שייך כ"א בכרת לא במיתה ב"ש כדאיתא לעיל היינו לר"נ ב"ה דס"ל לרבא מדנקט ר"נ היה עושה י"ה כשבת משמע דוקא כרת בי"ה אבל מ"מ מודה רבא דאיכא ג"ש דאסון אסון לר"י בנו של ר"י ב"ב ועוד דמשמע קצת בגמר' דהא בהא תליא דהא פריך מתנא דב"ח דלא מחלק בין דרך עליה לדרך ירידה לענין תשלומין ה"ה לפדותו כדפי' רש"י ז"ל ועוד י"ל דהתנא לא קפיד על החמורות דמיתות כמו שאינו מקפיד על חומרות דמיתות בידי אדם עצמן בין סקילה ושרפה והרג וחנק כדכתבי התו' לקמן ד"ה ה"מ דאין הדבר תלוי בחומרות דהא כמה מיתות קלות לא נתנו שגגתן לכפרה כגון העושה באביו חבורה וגונב נפש ומיתות חמורות כגון עבודה זרה ושבת מתכפרין ה"ה בזה נמי:

שם ד"ה מיתות קלות נ"ל דרש"י ז"ל דחקו קושית המקשן דאמר כל חרם ל"ל משמע דקושיתו אמיתות קלות דנפק' להו מכל משא"כ מיתות חמורות נפקא להו מחרם ועוד דנראה לו דוחק דנתנה לכפרה דבריית' לא הוי כ"א ממון וקרבן וע"י גלות לא הוי כפרה ורמי בר חמא נקט נמי לכפרה והוי גלות וס"ל לרמי בר חמא דנתנה שגגתו לגלות דהא כפרה לא משמע כ"א ממון וקרבן א"כ משמע דבכלל כפרה הוי גם גלות גם לישנא דלא ממילא משמע דכל מילי ש"מ ממילא ולא איצטרך קרא יתירא דה"ל למימר מלא תקחו כופר ש"מ דלכל הפחות ש"מ החמורה שבהם אף אם לא היה מיירי ברוצח כ"א סתם הוה מוקמינן ליה אמיתות חמורות דמסתבר טפי כמו דמוקמינ' חרם לזה אבל לישנא דממילא משמע בלא יתורא נשמע ממילא כ"ד אפי' מיתות קלות לכך נראה דרש"י ס"ל דרוצח אפי' דרך עליה מ"מ קיל משאר מיתות שלא ניתנה שגגתן לכפרה דהתם אין בעבירתן כפרה כלל משא"כ רוצח כיון שיש בעבירה זו חלוק בין דרך ירידה לעליה א"כ קלה עבירה זו דבמזיד נפטר בממון אפי' בדרך עליה כיון דאקיל רחמנא בעבירה זו דמסברא מה לי עליה או ירידה ואפ"ה אקיל רחמנ' וא"כ אם לא כתיב אלא חרם הוה מוקמינן למיתות חמורות לגמרי שאין בהן צד קל כלל להכי כתיב לא תקחו כופר וכ"ת א"כ נכתוב לא תקחו כופר ואתו שאר מיתות חמורות בק"ו י"ל דקושית המקשן לא היתה מעולם דלכתוב לא תקחו כופר לחוד דזו לאו קושיא היא דלמא רוצח דגלי גלי אבל שאר מיתות ילפינן ממיתה בידי שמים כמ"ש הטעם לעיל וזהו הטעם דקאמר אין לי אלא מיתות חמורות כו' כיון דאיכא למילף ממיתה בידי שמים דייך אי שדית החומר' אמיתות חמורות ואצ"ל רוצח דאיכא טעמא רבה דאין בידינו כח למחול דינו של הנהרג שאמרה תורה נפש תחת נפש אך קושית המקשן היתה כיון דגלי קרא גם בשאר מיתות דלא נשקול ממונא כל למה לי למיתות קלות שזהו נשמע ממילא מלא תקחו כופר שהיא מיתה קלה כיון שכבר השוותה תורה גם שאר מיתות לרוצח ורוצח היא מיתה קלה ממילא שמעינן ה"ה שאר מיתות קלות משא"כ אי לא גלי קרא כלל בשאר מיתות אימר דווקא רוצח דגלי קרא גלי ומטעם שכתבתי כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף