מגיד משנה/אישות/ו

מגיד משנה ‏ אישות ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

(א-ב)

המקדש על תנאי וכו'. מבואר בהרבה מקומות מהמסכתא:

וכל תנאי שבעולם וכו'. הד' דברים שהזכיר רבינו מפורשים בגמ' במקומות מפוזרות ודין התנאי שיהיה כפול מחלוקת התנאים במשנה פרק האומר (דף ס"א) והביאו בהלכות דעת ר״מ דכל שהתנאי אינו כפול אינו תנאי וכן פסקו כל הפוסקים בגיטין וקידושין מן הדין או מן התקנה כמו שיתבאר בסמוך בפרק זה. ודין תנאי קודם למעשה במשנה בב״מ בסוף פרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא דף צ"ד) וכל תנאי שיש בו מעשה בתחלתו תנאו בטל ואין שם במשנה מחלוקת ואמרו בגמרא דאתיא כרבי מאיר דיליף מתנאי בני גד ובני ראובן:

ודין הן קודם ללאו. מבואר בסוגיא פרק מי שאחזו (גיטין ע"ה) גבי ההיא דאתקין שמואל בגיטא:

ואפשר לקיימו. משנה במציעא פרק השוכר (צ"ד) ופסק הלכה שם בגמרא וכן נזכר בגיטין פרק המגרש בברייתא. ויש מי שהקשה על רבינו למה לא כתב ג"כ תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר כההיא סוגיא דפרק מי שאחזו. ויש לומר דההיא סוגיא לא קיימא ואין טעם הברייתא אלא כדרב אשי דעביד אוקימתא אחריתא התם זהו דעת רבינו. עוד הקשו עליו למה לא כתב שאין תנאי בדבר שא"א לקיימו ע"י שליח ומשום כך אין תנאי בחליצה כדאיתא בכתובות (דף ע"ד) ואין זו קושיא לפי שכבר ביאר רבינו פ"ד מהלכות חליצה ויבום דין החליצה שהיא כשרה אע"פ שלא נתקיים התנאי ובכאן לא כתב אלא דברים שיש בהן תנאי מה הן הדברים שצריך להיות בתנאי כדי שיועיל:

ג

כיצד האומר לאשה וכו'. כבר נתבאר זה בסמוך ופשוט הוא:

ד

אבל אם אמר לה הרי את מקודשת וכו'. לשון המשנה (מציעא צ"ד) בדין מעשה קודם לתנאי כך הוא וכל תנאי שיש מעשה בתחלתו תנאו בטל ע"כ. ופירוש רבינו בה מבואר שהוא מפרש שיש בו מעשה שהקדים ועשה המעשה בפועל ואח"כ התנה תנאו אבל אם לא עשה המעשה אעפ"י שהקדימו באמירה הרי התנאי קיים וכגון שאמר הרי את מקודשת אם תתני לי מאתים זוז ואם לאו לא תהיי מקודשת ואח"כ נתן הקידושין לידה הרי תנאו קיים ואע"פ שלא הזכיר רבינו זה בביאור כ"נ ממ"ש כאן מפני שהקדים המעשה ונתן בידה. ובהשגות א"א לא זו הדרך אלא אפילו אמר הכל קודם המעשה ואח"כ נתן הדינר הרי התנאי בטל משום דלא דמי לתנאי בני גד ובני ראובן שאמרו אם יעברו דהיינו תנאי והדר ונתתם דהיינו מעשה וזה לא אמר כן אלא אמר הרי את מקודשת דהיינו מעשה והדר אם תתני דהיינו התנאי עכ"ל. וכן פירשו כדבריו בתוס' וכן פירש הרמב"ן והרשב"א ז"ל דרך פשיטות ולדבריהם כל מה שהזכירו בגמרא הרי את מקודשת ע"מ שיהיה כך למאן דלית ליה בגמרא כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי אין הלשון ההוא מדוקדק אלא כשאמר ע"מ שיהיה כך הרי את מקודשת ולדידן דקי"ל דעל מנת כמעכשיו אין צריך בע"מ כל הדקדוקין אלו כמו שיתבאר. אבל באומר אם כגון ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש צריך שיקדים התנאי ויאמר אם לא באתי ה"ז גיטך זהו דעתם ז"ל וכן כתבו בביאור. ולשון המשניות והגמרא בכמה מקומות אינו מדוקדק לפי דעתם וזה נראה שהכריחו לרבינו לפרש מה שפירש ודין זה צ"ע:

ה

וכן אם אמר לה אם תתני וכו'. כבר נתבאר זה ועוד יבאר רבינו למטה מה שחלקו בזה ושם אבאר:

ו

וכן אם אמר לה אם לא וכו'. כבר נתבאר:

ח

הרי שהתנה בדבר שאפשר וכו'. בפרק המגרש (גיטין פ"ד) מחלוקת אביי ורבא ופסק רבינו כרבא דאביי ורבא הלכה כרבא ושם בגמרא הקשו והא מתנה על כל מה שכתוב בתורה תנאו בטל ותירץ רבינא כי אמרינן מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל כגון שארה כסותה ועונתה דבודאי קא עקר אבל הכא מי קאמר לה לא סגיא דלא אכלת לא תיכול ולא תתגרש ונתבארו דברי רבינו:

ט

כל המתנה על מה שכתוב וכו'. כבר נתבאר זה:

י

כיצד כגון שקידש אשה וכו'. ברייתא הובאה שם פרק קמא דקידושין (דף י"ט) ובשאר מקומות האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה הרי זו מקודשת ותנאו בטל דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בדבר שבממון תנאו קיים וקיימא לן כרבי יהודה: ודין היפת תאר שכתב רבינו. כ"ש הוא שהרי בעונה אינו בא אלא לפטור עצמו שלא יתחייב בה ואעפ"כ תנאו בטל כל שכן זה שבא לזכות במה שאינו רשאי. וזה פשוט:

יא

התנה על האשה בשעת קידושין או בשעת גירושין וכו'. שם נתבארו אלו החלקים בסוגיא פרק המגרש (גיטין דף פ"ד):

יג

שים כל אלו הדברים וכו'. כבר נתבאר:

יד

יש מקצת גאונים אחרונים שאמרו שאין אדם צריך לכפול וכו'. כן הוא דעת הרב אלפסי ז״ל בתשובה וקצת מן האחרונים סוברין כן והוקשה עליהם והלא עיקר תנאי בני גד ובני ראובן בממון היה והם ז״ל תירצו דר״מ בלחוד הוא דבעי תנאי כפול ויליף לה מתנאי בני גד וראובן ואיהו ודאי בדבר שבממון נמי קא מצריך תנאי כפול ואנן לא קי״ל כוותיה דרבנן פליגי עליה ומדינא לא בעינן תנאי כפול לא בגיטין וקידושין ולא בממון אלא דשמואל אתקין בגט של שכיב מרע המגרש על תנאי שיכפול תנאו כדאיתא פ' מי שאחזו (גיטין דף ע"ה) ועשה כן לרווחא דמילתא שחשש שמואל שאם היה התנאי בלא כפול הוה איכא בי דינא דס״ל כר״מ והוה מתיר אע״פ שלא נתקיים התנאי ועיקר הדין הוא דבשום מקום אין צורך לכפול התנאי והלכך בגיטין וקידושין אם לא כפל תנאו ולא נתקיים חוששין לה ואין מחזיקין אותה לא במגורשת ולא באינה מגורשת ולא במקודשת ולא באינה מקודשת והולכים בה להחמיר מדברי חכמים וכ״נ שהוא דעת הרמב״ן ז״ל והרשב״א ז״ל. עוד דקדק הרמב״ן אי בעינן בדיני ממונות הן קודם ללאו ושיהיה תנאי קודם למעשה ושיהיה בדבר שאפשר לקיימו והעלה הוא ז״ל דלא בעינן הן קודם ללאו אלא הרי הוא כדין הכפל בין בממון בין בגיטין בין בקידושין על הדרך הנזכר למעלה. וכ״כ רבינו פ״ג מה' זכייה ומתנה שרבותיו סוברים שאין צריך הן קודם ללאו בתנאי ממון אבל תנאי קודם למעשה ודאי בעינן בכל דוכתא שהרי משנה היא סתומה בפ' השוכר את הפועלים (ב"מ צ"ד) גבי הלכתא פסיקתא דאע״ג דאתיא אליבא דרבי מאיר כדאיתא בגמ' קי״ל כוותיה בהא וכתב הוא דאע״ג דהוה משמע דאי גמרינן מתנאי ב״ג וב״ר לכל מילי הוה לן למגמר איכא למימר דסוגיא דגמ' מכרעת שאין כל הדברים שוין ולא נתברר הטעם אלו דבריו ז״ל. ושיהיה דבר שאפשר לקיימו בדוקא מוסכם הוא מכל הפוסקים ז״ל בכל דבר ודעת רבינו שהלכה כר״מ בתנאי כפול ובהן קודם ללאו כמו שהלכה כמותו בתנאי קודם למעשה דכיון דכולן מתנאי בני גד וראובן נלמדו אין למדין ממנו לחצאין וזה דעת הגאונים הראשונים ז״ל ולזה הסכים בעל העיטור. ודע שלדעת רבינו והגאונים הראשונים יותר הוא מועיל בדיני ממון גילוי דעת או אומדנא דמוכח מתנאי שלא נעשה כתקונו וכן כתבו בתוס' וזה מוכרח מכמה דינים שנתבארו בדברי רבינו פי״א מה' מכירה ופ״ה מה' זכייה ומתנה. ובהשגות א״א כבר כתבנו הטעם בספר משפטים כדברי האחרונים עד כאן. וטעות סופרים הוא וראוי להיות בספר קנין והוא פ״ג מהלכות זכייה ומתנה. ודע שהטעם שכתב הר״א ז״ל שם אינו מספיק מפני מה צריך תנאי קודם למעשה בממון ואין צריך כפל ולא הן קודם ללאו וגם שם לא הביא ראיה לדבריו:

טו

המקדש על תנאי וכו'. בפרק האומר (דף ס') נחלקו באומר ע"מ דרב הונא סבר דלאלתר חלין הקידושין ומקיים תנאיה ואזיל ורב יהודה אמר שאין חלין עד שיתקיים התנאי ונפקא מינה אם פשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר וכן נפקא מינה למה שהזכיר רבינו פרק שמיני מהלכות גירושין. וכתוב בהלכות וקי"ל כרב הונא דקי"ל כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ע"כ ולא נחלקו אלא בעל מנת אבל באם אפילו רב הונא מודה שאינן חלין עד שיתקיים התנאי וזה מוכרח מן המשניות שבפרק מי שאחזו (גיטין ע"ד) וכל זה מוסכם מכל המפרשים ז"ל ומ"מ אם יש זמן בגט או בשטר המתנה או בשטר המכר יש מי שסובר דאמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו והו"ל כאומר מהיום או מעכשיו ובפרק ח' מהלכות גירושין אאריך בזה:

טז

בד"א בשהיה שם תנאי וכו'. כבר נתבאר זה בע"מ וכ"ש במעכשיו:

יז

כל האומר מעכשיו וכו'. זה דעת כל הגאונים ז"ל והכריחם לזה לשון המשניות שהם בעל מנת שהוא כמעכשיו ולא הזכירו כפילת התנאי ובעלי התוספות חלוקים בזה והרמב"ן והרשב"א ז"ל הניחו דבר זה בצ"ע וקבלת הגאונים תורה והיא תכריע:

אבל צריך להתנות וכו'. זה מבואר בברייתא פ' המגרש (גיטין דף פ"ד) ה״ז גיטיך על מנת שתעלי לרקיע רבי יהודה בן תימא אומר ה״ז גט וא״ר נחמן אמר רב הלכה כר' יהודה אלמא אפילו בע״מ אין התנאי כלום אם הוא דבר שא״א לקיימו וזה מבואר:

וכל האומר על מנת וכו'. כבר הזכרתי זה למעלה:

יח

כיצד האומר לאשה וכו'. ביאור רבינו בציור הענין ונראה מדבריו שהטעם שבמעכשיו ובעל מנת אינו צריך לדברים אלו הוא מפני שהמעשה חל מעכשיו ויתקיים התנאי אבל באם שאין המעשה חל עד שהתנאי יתקיים והתנאי בא לבטל המעשה שלא יחול עכשיו ולפיכך צריך חזוק יותר וכיוצא בזה הטעם כתב הר"א ז"ל בפירושיו לדעת הגאונים ז"ל:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף