מגדל עוז/שלוחין ושותפין/ו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


מגדל עוזTriangleArrow-Left.png שלוחין ושותפין TriangleArrow-Left.png ו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
קרית ספר
תשובה מיראה


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


א[עריכה]

שנים שהן נושאין וכו' עד כמו שביארנו. במציעא פרק המקבל ופרק איזהו נשך ומייתי לה בכתובות פרק מי שהיה נשוי והביאור פי"ד:

אבל אם היה כו' עד בעל המעות. פרק איזהו נשך:

ב[עריכה]

תקנו חכמים שכל הנותן מעות לחבירו וכו' או אבד כו' עד אין המתעסק חייב לשלם: כתב הראב"ד ז"ל ולמה לא יהיה וכו': ואני אומר עיקר הלכה זו קבועה בכמה מקומות במציעא פרק המקבל (דף ק"ד ע"ב) ופרק איזהו נשך (דף ס"ט) ובבתרא פרק חזקת הבתים ותמה אני אם דבר זה יצא מפי הראב"ד ז"ל שהרי אינו נותן לו כפועל בטל בדין הזה כמו שגמר ואמר לפיכך יהיה שכר החצי אם הרויח של בעל המעות אלא כשרצה שיהיה השכר או ההפסד לאמצע הוא שהצריך ליתן לו כפועל בטל וכמ"ש ר"מ ז"ל לפניך בסמוך וכדאיתא להדיא בשמעתין דעיסקא ועוד כי במה שתיקנו חכמים אין לנו לשאול למה וכל שכן בזה שהטעם פשוט והדין מפורסם כולו שם כדברי ר"מ ז"ל ועוד שאינם מובטחים בודאי שירויחו יותר ממה שיפסידו א"ו אחד מן המתחילים כתבהו:

ולפי תקנה זו אי אפשר עד הממון. הכל פרק איזהו נשך:

לפיכך אם הרויחו וכו' עד שהן מלוה: כתב הראב"ד ז"ל נ"ל שזה שיבוש וכו': ואני אומר גם בזה שלא יצא מפי הראב"ד ז"ל ומי שכתבו לא עיין כל לשון ר"מ ז"ל או היה טעות בספרו שהוא ג"כ כתב כמו שהעתקתי שני שלישי הריוח חצי הריוח של חצי המעות שהן מלוה ושתות הריוח בשכר שנתעסק בפקדון נמצא הכל שני שלישים ויטול בעל המעות שליש הריוח ובפלגא דהפסד ז"ל ואם פחתו יפסיד המתעסק שליש הפחת שהרי הוא חייב בחצי הפחת מפני שחצי המעות מלוה כו' עד שני שלישי הפחת ועודנו מפרש אותה פ"ח ועל זה הדקדוק של החשבונות תתבאר ההלכה יפה ומי שחישב בעצמו להבין זה החצי במושכל ראשון לפי מה שעלה בסוף כתב כן אבל דברי ר"ם ז"ל הן עיקר ויציב וכבר נתעורר בזה ר"ם ז"ל וכתב באורך וז"ל יש מי שטועה ואומר כו' עד הרי זה מותר ואם תדקדק בלשונו זה וביאורו ומ"ש בסמוך ומה שרמזתי אני תמצא שהלך בדרך יושר:

וכן אם התנו וכו' עד ותוספת שלישו. גם זה הוא דעות והסכמות כאשר עיניך רואות הלשונות שונות שזכר לפי הדעות וכאשר תדקדק בצחות לשונו תמצאנו על הדרך הישר לפי התלמוד דפרק איזהו נשך בשמעתין דעיסקא כמו שרמזתי בסמוך בס"ד:

נמצאת למד לפי מדה זו וכו' עד השכר: כתב הראב"ד שיבוש סופר יש כאן וכו': ואני אומר סוד השם ליריאיו מאשר כתב בספר המוגה שלו בחתימת ידו שבא לידי ולא שינה בה רק שר"מ ז"ל כתב לא ישלם המתעסק והראב"ד ז"ל כתב לא יפחות למתעסק והכל עולה לענין אחד:

וכן אם התנו על הפחת עד נוטל מחצה. גם זה מהסכמת הראשונים והוראת הגאונים ז"ל:

ואע"פ שדברים אלו שהורו דברי טעם הם וכו' כיצד כגון שהתנה עמו וכו' נמצא בעל המעות חייב ליתן לו דינר וכו' אבל הדרך והדין והאמת שיראה לי וכו' נמצאת אומר לפי מדה זו וכו' עד בקו הצדק: כתב הראב"ד ז"ל הוסיף עתה תימה וכו' אלא פעמים שנמצא משלם למתעסק יותר על כל ההפסד כגון כו' עכ"ל: ואני אומר גם בזו אינה השגה רק סברות ואין להן הכרע כי כל אחד יאמר כך דעתי נוטה ועל כן לא קבלתי עלי להצילו מדרך הסברא רק מדרך הגמרא ואף כי בזאת הסברא איני רואה בה תימה אלא דין שוה אלא שהראב"ד ז"ל הולך לפי סברתו הראשונה ומהפך בה והדרך הזה שלקח ר"מ ז"ל קרובה לתלמוד ולפירוש ההלכה כמ"ש אבל דברי חשבונות צריכין תלמוד ודקדוק ובכך יעמדו על מכונה:

ג[עריכה]

תקנו חכמים שכל הנותן מעות לחבירו וכו' או אבד כו' עד אין המתעסק חייב לשלם: כתב הראב"ד ז"ל ולמה לא יהיה וכו': ואני אומר עיקר הלכה זו קבועה בכמה מקומות במציעא פרק המקבל (דף ק"ד ע"ב) ופרק איזהו נשך (דף ס"ט) ובבתרא פרק חזקת הבתים ותמה אני אם דבר זה יצא מפי הראב"ד ז"ל שהרי אינו נותן לו כפועל בטל בדין הזה כמו שגמר ואמר לפיכך יהיה שכר החצי אם הרויח של בעל המעות אלא כשרצה שיהיה השכר או ההפסד לאמצע הוא שהצריך ליתן לו כפועל בטל וכמ"ש ר"מ ז"ל לפניך בסמוך וכדאיתא להדיא בשמעתין דעיסקא ועוד כי במה שתיקנו חכמים אין לנו לשאול למה וכל שכן בזה שהטעם פשוט והדין מפורסם כולו שם כדברי ר"מ ז"ל ועוד שאינם מובטחים בודאי שירויחו יותר ממה שיפסידו א"ו אחד מן המתחילים כתבהו:

ולפי תקנה זו אי אפשר עד הממון. הכל פרק איזהו נשך:

לפיכך אם הרויחו וכו' עד שהן מלוה: כתב הראב"ד ז"ל נ"ל שזה שיבוש וכו': ואני אומר גם בזה שלא יצא מפי הראב"ד ז"ל ומי שכתבו לא עיין כל לשון ר"מ ז"ל או היה טעות בספרו שהוא ג"כ כתב כמו שהעתקתי שני שלישי הריוח חצי הריוח של חצי המעות שהן מלוה ושתות הריוח בשכר שנתעסק בפקדון נמצא הכל שני שלישים ויטול בעל המעות שליש הריוח ובפלגא דהפסד ז"ל ואם פחתו יפסיד המתעסק שליש הפחת שהרי הוא חייב בחצי הפחת מפני שחצי המעות מלוה כו' עד שני שלישי הפחת ועודנו מפרש אותה פ"ח ועל זה הדקדוק של החשבונות תתבאר ההלכה יפה ומי שחישב בעצמו להבין זה החצי במושכל ראשון לפי מה שעלה בסוף כתב כן אבל דברי ר"ם ז"ל הן עיקר ויציב וכבר נתעורר בזה ר"ם ז"ל וכתב באורך וז"ל יש מי שטועה ואומר כו' עד הרי זה מותר ואם תדקדק בלשונו זה וביאורו ומ"ש בסמוך ומה שרמזתי אני תמצא שהלך בדרך יושר:

וכן אם התנו וכו' עד ותוספת שלישו. גם זה הוא דעות והסכמות כאשר עיניך רואות הלשונות שונות שזכר לפי הדעות וכאשר תדקדק בצחות לשונו תמצאנו על הדרך הישר לפי התלמוד דפרק איזהו נשך בשמעתין דעיסקא כמו שרמזתי בסמוך בס"ד:

נמצאת למד לפי מדה זו וכו' עד השכר: כתב הראב"ד שיבוש סופר יש כאן וכו': ואני אומר סוד השם ליריאיו מאשר כתב בספר המוגה שלו בחתימת ידו שבא לידי ולא שינה בה רק שר"מ ז"ל כתב לא ישלם המתעסק והראב"ד ז"ל כתב לא יפחות למתעסק והכל עולה לענין אחד:

וכן אם התנו על הפחת עד נוטל מחצה. גם זה מהסכמת הראשונים והוראת הגאונים ז"ל:

ואע"פ שדברים אלו שהורו דברי טעם הם וכו' כיצד כגון שהתנה עמו וכו' נמצא בעל המעות חייב ליתן לו דינר וכו' אבל הדרך והדין והאמת שיראה לי וכו' נמצאת אומר לפי מדה זו וכו' עד בקו הצדק: כתב הראב"ד ז"ל הוסיף עתה תימה וכו' אלא פעמים שנמצא משלם למתעסק יותר על כל ההפסד כגון כו' עכ"ל: ואני אומר גם בזו אינה השגה רק סברות ואין להן הכרע כי כל אחד יאמר כך דעתי נוטה ועל כן לא קבלתי עלי להצילו מדרך הסברא רק מדרך הגמרא ואף כי בזאת הסברא איני רואה בה תימה אלא דין שוה אלא שהראב"ד ז"ל הולך לפי סברתו הראשונה ומהפך בה והדרך הזה שלקח ר"מ ז"ל קרובה לתלמוד ולפירוש ההלכה כמ"ש אבל דברי חשבונות צריכין תלמוד ודקדוק ובכך יעמדו על מכונה:

ד[עריכה]

תקנו חכמים שכל הנותן מעות לחבירו וכו' או אבד כו' עד אין המתעסק חייב לשלם: כתב הראב"ד ז"ל ולמה לא יהיה וכו': ואני אומר עיקר הלכה זו קבועה בכמה מקומות במציעא פרק המקבל (דף ק"ד ע"ב) ופרק איזהו נשך (דף ס"ט) ובבתרא פרק חזקת הבתים ותמה אני אם דבר זה יצא מפי הראב"ד ז"ל שהרי אינו נותן לו כפועל בטל בדין הזה כמו שגמר ואמר לפיכך יהיה שכר החצי אם הרויח של בעל המעות אלא כשרצה שיהיה השכר או ההפסד לאמצע הוא שהצריך ליתן לו כפועל בטל וכמ"ש ר"מ ז"ל לפניך בסמוך וכדאיתא להדיא בשמעתין דעיסקא ועוד כי במה שתיקנו חכמים אין לנו לשאול למה וכל שכן בזה שהטעם פשוט והדין מפורסם כולו שם כדברי ר"מ ז"ל ועוד שאינם מובטחים בודאי שירויחו יותר ממה שיפסידו א"ו אחד מן המתחילים כתבהו:

ולפי תקנה זו אי אפשר עד הממון. הכל פרק איזהו נשך:

לפיכך אם הרויחו וכו' עד שהן מלוה: כתב הראב"ד ז"ל נ"ל שזה שיבוש וכו': ואני אומר גם בזה שלא יצא מפי הראב"ד ז"ל ומי שכתבו לא עיין כל לשון ר"מ ז"ל או היה טעות בספרו שהוא ג"כ כתב כמו שהעתקתי שני שלישי הריוח חצי הריוח של חצי המעות שהן מלוה ושתות הריוח בשכר שנתעסק בפקדון נמצא הכל שני שלישים ויטול בעל המעות שליש הריוח ובפלגא דהפסד ז"ל ואם פחתו יפסיד המתעסק שליש הפחת שהרי הוא חייב בחצי הפחת מפני שחצי המעות מלוה כו' עד שני שלישי הפחת ועודנו מפרש אותה פ"ח ועל זה הדקדוק של החשבונות תתבאר ההלכה יפה ומי שחישב בעצמו להבין זה החצי במושכל ראשון לפי מה שעלה בסוף כתב כן אבל דברי ר"ם ז"ל הן עיקר ויציב וכבר נתעורר בזה ר"ם ז"ל וכתב באורך וז"ל יש מי שטועה ואומר כו' עד הרי זה מותר ואם תדקדק בלשונו זה וביאורו ומ"ש בסמוך ומה שרמזתי אני תמצא שהלך בדרך יושר:

וכן אם התנו וכו' עד ותוספת שלישו. גם זה הוא דעות והסכמות כאשר עיניך רואות הלשונות שונות שזכר לפי הדעות וכאשר תדקדק בצחות לשונו תמצאנו על הדרך הישר לפי התלמוד דפרק איזהו נשך בשמעתין דעיסקא כמו שרמזתי בסמוך בס"ד:

נמצאת למד לפי מדה זו וכו' עד השכר: כתב הראב"ד שיבוש סופר יש כאן וכו': ואני אומר סוד השם ליריאיו מאשר כתב בספר המוגה שלו בחתימת ידו שבא לידי ולא שינה בה רק שר"מ ז"ל כתב לא ישלם המתעסק והראב"ד ז"ל כתב לא יפחות למתעסק והכל עולה לענין אחד:

וכן אם התנו על הפחת עד נוטל מחצה. גם זה מהסכמת הראשונים והוראת הגאונים ז"ל:

ואע"פ שדברים אלו שהורו דברי טעם הם וכו' כיצד כגון שהתנה עמו וכו' נמצא בעל המעות חייב ליתן לו דינר וכו' אבל הדרך והדין והאמת שיראה לי וכו' נמצאת אומר לפי מדה זו וכו' עד בקו הצדק: כתב הראב"ד ז"ל הוסיף עתה תימה וכו' אלא פעמים שנמצא משלם למתעסק יותר על כל ההפסד כגון כו' עכ"ל: ואני אומר גם בזו אינה השגה רק סברות ואין להן הכרע כי כל אחד יאמר כך דעתי נוטה ועל כן לא קבלתי עלי להצילו מדרך הסברא רק מדרך הגמרא ואף כי בזאת הסברא איני רואה בה תימה אלא דין שוה אלא שהראב"ד ז"ל הולך לפי סברתו הראשונה ומהפך בה והדרך הזה שלקח ר"מ ז"ל קרובה לתלמוד ולפירוש ההלכה כמ"ש אבל דברי חשבונות צריכין תלמוד ודקדוק ובכך יעמדו על מכונה:

ה[עריכה]

תקנו חכמים שכל הנותן מעות לחבירו וכו' או אבד כו' עד אין המתעסק חייב לשלם: כתב הראב"ד ז"ל ולמה לא יהיה וכו': ואני אומר עיקר הלכה זו קבועה בכמה מקומות במציעא פרק המקבל (דף ק"ד ע"ב) ופרק איזהו נשך (דף ס"ט) ובבתרא פרק חזקת הבתים ותמה אני אם דבר זה יצא מפי הראב"ד ז"ל שהרי אינו נותן לו כפועל בטל בדין הזה כמו שגמר ואמר לפיכך יהיה שכר החצי אם הרויח של בעל המעות אלא כשרצה שיהיה השכר או ההפסד לאמצע הוא שהצריך ליתן לו כפועל בטל וכמ"ש ר"מ ז"ל לפניך בסמוך וכדאיתא להדיא בשמעתין דעיסקא ועוד כי במה שתיקנו חכמים אין לנו לשאול למה וכל שכן בזה שהטעם פשוט והדין מפורסם כולו שם כדברי ר"מ ז"ל ועוד שאינם מובטחים בודאי שירויחו יותר ממה שיפסידו א"ו אחד מן המתחילים כתבהו:

ולפי תקנה זו אי אפשר עד הממון. הכל פרק איזהו נשך:

לפיכך אם הרויחו וכו' עד שהן מלוה: כתב הראב"ד ז"ל נ"ל שזה שיבוש וכו': ואני אומר גם בזה שלא יצא מפי הראב"ד ז"ל ומי שכתבו לא עיין כל לשון ר"מ ז"ל או היה טעות בספרו שהוא ג"כ כתב כמו שהעתקתי שני שלישי הריוח חצי הריוח של חצי המעות שהן מלוה ושתות הריוח בשכר שנתעסק בפקדון נמצא הכל שני שלישים ויטול בעל המעות שליש הריוח ובפלגא דהפסד ז"ל ואם פחתו יפסיד המתעסק שליש הפחת שהרי הוא חייב בחצי הפחת מפני שחצי המעות מלוה כו' עד שני שלישי הפחת ועודנו מפרש אותה פ"ח ועל זה הדקדוק של החשבונות תתבאר ההלכה יפה ומי שחישב בעצמו להבין זה החצי במושכל ראשון לפי מה שעלה בסוף כתב כן אבל דברי ר"ם ז"ל הן עיקר ויציב וכבר נתעורר בזה ר"ם ז"ל וכתב באורך וז"ל יש מי שטועה ואומר כו' עד הרי זה מותר ואם תדקדק בלשונו זה וביאורו ומ"ש בסמוך ומה שרמזתי אני תמצא שהלך בדרך יושר:

וכן אם התנו וכו' עד ותוספת שלישו. גם זה הוא דעות והסכמות כאשר עיניך רואות הלשונות שונות שזכר לפי הדעות וכאשר תדקדק בצחות לשונו תמצאנו על הדרך הישר לפי התלמוד דפרק איזהו נשך בשמעתין דעיסקא כמו שרמזתי בסמוך בס"ד:

נמצאת למד לפי מדה זו וכו' עד השכר: כתב הראב"ד שיבוש סופר יש כאן וכו': ואני אומר סוד השם ליריאיו מאשר כתב בספר המוגה שלו בחתימת ידו שבא לידי ולא שינה בה רק שר"מ ז"ל כתב לא ישלם המתעסק והראב"ד ז"ל כתב לא יפחות למתעסק והכל עולה לענין אחד:

וכן אם התנו על הפחת עד נוטל מחצה. גם זה מהסכמת הראשונים והוראת הגאונים ז"ל:

ואע"פ שדברים אלו שהורו דברי טעם הם וכו' כיצד כגון שהתנה עמו וכו' נמצא בעל המעות חייב ליתן לו דינר וכו' אבל הדרך והדין והאמת שיראה לי וכו' נמצאת אומר לפי מדה זו וכו' עד בקו הצדק: כתב הראב"ד ז"ל הוסיף עתה תימה וכו' אלא פעמים שנמצא משלם למתעסק יותר על כל ההפסד כגון כו' עכ"ל: ואני אומר גם בזו אינה השגה רק סברות ואין להן הכרע כי כל אחד יאמר כך דעתי נוטה ועל כן לא קבלתי עלי להצילו מדרך הסברא רק מדרך הגמרא ואף כי בזאת הסברא איני רואה בה תימה אלא דין שוה אלא שהראב"ד ז"ל הולך לפי סברתו הראשונה ומהפך בה והדרך הזה שלקח ר"מ ז"ל קרובה לתלמוד ולפירוש ההלכה כמ"ש אבל דברי חשבונות צריכין תלמוד ודקדוק ובכך יעמדו על מכונה:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.