מגדל עוז/מאכלות אסורות/יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ מאכלות אסורות יא

א

יין שנתנסך עד מה"ת. פ' אין מעמידין (דף כ"ט) :

וכן האוכל כל שהוא עד שנתקרב לה. פרק בתרא דמס' ע"ז (דף ע"ג) :

וכיון שאיסור זה כו' עד מכת מרדות. פ' אין מעמידין (דף ל"ו) :

ב

יין שנתנסך עד מה"ת. פ' אין מעמידין (דף כ"ט) :

וכן האוכל כל שהוא עד שנתקרב לה. פרק בתרא דמס' ע"ז (דף ע"ג) :

וכיון שאיסור זה כו' עד מכת מרדות. פ' אין מעמידין (דף ל"ו) :

ג

יין שנתנסך עד מה"ת. פ' אין מעמידין (דף כ"ט) :

וכן האוכל כל שהוא עד שנתקרב לה. פרק בתרא דמס' ע"ז (דף ע"ג) :

וכיון שאיסור זה כו' עד מכת מרדות. פ' אין מעמידין (דף ל"ו) :

ד

וכל יין שיגע בו כו' עד אינן אוסרין. פ' ר' ישמעאל (דף נ"ח) :

ה

וכל יין שיגע בו כו' עד אינן אוסרין. פ' ר' ישמעאל (דף נ"ח) :

ו

וכל יין שיגע בו כו' עד אינן אוסרין. פ' ר' ישמעאל (דף נ"ח) :

ז

גר תושב עד ומיחדין אצלו יין. פרק בתרא דמסכת ע"ז (דף ס"ד) :

וכן כל וכו' עד אסור בהנאה. זה דקדקו הגאונים ז"ל משמעתא דגר תושב דפרק בתרא דע"ז ועכו"ם קטן דפרק ר' ישמעאל (דף נ"ז) :

ח

כל מקום שנאמר עד הרי זה עובד עכו"ם. כלל המחבר שהעלה מן ההלכה:

ט

אין מתנסך לעכו"ם עד לשתות עם העכו"ם. פרק אין מעמידין (דף כ"ט) :

י

אין מתנסך לעכו"ם עד לשתות עם העכו"ם. פרק אין מעמידין (דף כ"ט) :

יא

מאימתי יאסר עד הרי זה אסור בשתייה. פ' ר' ישמעאל (דף נ"ח) :

יב

מאימתי יאסר עד הרי זה אסור בשתייה. פ' ר' ישמעאל (דף נ"ח) :

יג

החומץ של עכו"ם כו' עד קודם שהחמיץ. פרק אין מעמידין (דף כ"ט) :

עכו"ם שהיה דורס עד אינו עושה יין נסך. פרק רבי ישמעאל (דף נ"ו נ"ט) :

יד

החרצנים והזגין כו' עד ואע"פ שהם חדשים. פרק אין מעמידין (דף ל"ד) :

טו

החרצנים והזגין כו' עד ואע"פ שהם חדשים. פרק אין מעמידין (דף ל"ד) :

טז

החרצנים והזגין כו' עד ואע"פ שהם חדשים. פרק אין מעמידין (דף ל"ד) :

יז

החרצנים והזגין כו' עד ואע"פ שהם חדשים. פרק אין מעמידין (דף ל"ד) :

יח

וכן כוס של חרס וכו' עד שהיה מזופף: כתב הראב"ד ז"ל אין הגירסא אצלנו ולא בהלכות הרב ז"ל אלא אי שתי בהו עכו"ם פעם אחת ראשונה ושניה אסור שלישית מותר. ומ"ש אין בו טעם שלא דברו אלא על השתיה ולא על ההדחה. ומה שאמר בסוף אבל של חרס וכו': ואני אומר זו מחלוקת ישנה היא בספרים גם בסופרים ורבים נתחבטו בו עד כי רש"י ור"ת ז"ל נחלקו בו כי הגאונים ור"ח ורש"י ור"י אלפס ז"ל הלכו בשיטה אחת ור"ת ורבותינו בעלי התוס' ור"מ הלכו בשיטה אחרת ולכלם יש פנים וראיות ואלו ואלו דברי אלהים חיים ומבוארות הדעות פ' אין מעמידין (דף ל"ג) בשמעתין דכסי רב אסי אסר ורב אשי שרי ובתר הכי מייתי בגמ' מאני דקוניא ודין פתוותא דבי מכסי חלוק מהם מכלל שיש לחלק ביניהם כמו שחילק ר"מ ז"ל ואין בזה שבוש כלל אלא סברות הן וכל אחד כפי קבלתו וסברתו ולכך סמך ר"מ ז"ל לזה דין מאני דקוניא לסדרן כסדר הגמרא. שוב מצאתי לו לר"מ ז"ל תשובה לחכמי לוניל ששאלו ממנו על זה וז"ל ג"כ בדבר כוסות של חרס וכ"ש בשאר כלי חרס קבלנו מן הגאונים כלם ז"ל והרב אלפס ז"ל שאין להם תקנה אם ישתו בהם פעם ראשונה ושניה כי אם בישון י"ב חדש על כן לא הבננו מ"ש בספר ואוי לנו כי נעלמו ממנו מעיינות החכמים והמפרש לנו באר היטב יזהיר כזוהר הרקיע. תשובה ודאי כך אמרו קצת הגאונים ז"ל כמו שקבלתם אבל אין הדברים נראין שאם תאמר כך נמצאו הדברים כסותרין זה את זה שכבר נפסקה הלכה שכל הכלים שאין מכניסן לקיום בשכשוך סגי להו ואפי' נשתהא בהם יי"נ יום או יומים כגון כוס וכן אם היה יין עובר עליהן ולא ישתהא כגון משפך וכיצד יהי' הכוס שישתה בו העכו"ם פעם ראשונה ושניה צריך יישון ועוד שבענין שאין מכניסן לקיום נחלקו בכוסות של העכו"ם רב אסי אסר ורב אשי שרי ולא ידעינן במאי נחלקו ונפסקה הלכה והלכתא פעם ראשונה ושניה אסור ושלישית מותר שמעינן מינה שאין ענין הדברים ששתה בהן עכו"ם שתי פעמים כ"ש אם שתה בהן פעם שלישית אלא ביאור הדברים כאשר ביארנו בחבור עכ"ל. נמצאו דברי מכוונים לדברי תשובת לוניל:

יט

כלי חרס השועין באבר עד ואפי' של חרס. פרק אין מעמידין (דף ל"ג) :

כ

גת של אבן ושל עץ כו' עד גת של אבן מזופפת וכו' עד לא נאמר יקלוף אלא להתירה מיד: כתב הראב"ד ז"ל אומר אני לג' ימים וכו': ואני אומר גם בזה הוא מחלוקת ישנה ולכלם יש פנים בהלכה ואנחנו קבלנו מרבותינו בעלי התוס' ז"ל מפי רש"י ורבותינו נ"ע דברי ר"מ ז"ל אף הלכה למעשה:

כא

גת של אבן ושל עץ כו' עד גת של אבן מזופפת וכו' עד לא נאמר יקלוף אלא להתירה מיד: כתב הראב"ד ז"ל אומר אני לג' ימים וכו': ואני אומר גם בזה הוא מחלוקת ישנה ולכלם יש פנים בהלכה ואנחנו קבלנו מרבותינו בעלי התוס' ז"ל מפי רש"י ורבותינו נ"ע דברי ר"מ ז"ל אף הלכה למעשה:

כב

גת של חרס אע"פ שקלף את הזפת אסור לדרוך בה מיד עד שירפה את הזפת. ע"כ לשון ר"מ ז"ל כפי הנוסח שמצא הראב"ד ז"ל: וכתב עליו זה שבוש אלא עד שיכניס בו גחלים וכו': ואני אומר אין לשניהם מעל אלא הסופר טעה וכן מצאתי לשון ר"מ ז"ל בחתימת ידו שהגיע לידי בארץ הצבי גת של חרס אע"פ שקילף את הזפת אסור לדרוך בה מיד עד שיחם אותה באש עד שירפה הזפת ואם ישנה או נתן בה ג' ימים מים מותרות כמו שביארנו עכ"ל. עיקר הלכה זו פרק בתרא דמס' ע"ז (דף ע"ד) ופרק אין מעמידין (דף ל"ג) :

כג

משמרת של יין של עכו"ם עד ואח"כ יותרו. פ' בתרא דמס' ע"ז (דף ע"ה) :

כד

משמרת של יין של עכו"ם עד ואח"כ יותרו. פ' בתרא דמס' ע"ז (דף ע"ה) :

כה

בזמן שהיתה ארץ ישראל כו' עד כמו שביארנו. פ' אין מעמידין:
כתב הראב"ד ז"ל זו אינה משנה כו': ואני אומר זה בכלל הא דת"ר פרק אין מעמידין אין לוקחים ימ"ח מח"ג בסוריא אלא מן המומחה לא יין ולא מורייס ולא חלב ולא מלח סלקונדרית ולא חלתית ולא גבינה משמע דוקא בסוריא אבל בארץ ישראל מותר ודוקא מן המומחה שהוא אדם שהוחזק בכשרות ושאר הביאור פ"ח של אלו ההלכות:

כו

המתארח אצל בעה"ב כו' עד שהוא יהודי בלבד. פ' אין מעמידין (דף ל"ט) בברייתא דבסמוך אם מתארח אצל בעה"ב מותר:

ואם הוחזק כשר עד סוף הפ'. בתוספתא דמסכת דמאי פרק הלוקח פירות ופ"ק דחולין (דף ז') ומקצת פרק הנזקין (דף נ"ד) :

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.