מגדל עוז/ברכות/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ ברכות ד

א

כל המברך וכו' עד שפסק ויברך. פרק אלו דברים (דף נ"ג) :

אכל כשהוא עומד יושב במקומו ויברך. סוף פ' שלשה שאכלו (דף מ"ט) :

שכח לברך ברכת המזון וכו' עד יצא ידי חובתו. פ' אלו דברים:

וכן אם בירך וכו' עד שאכל. פרק ערבי פסחים (דף ק"א) :

ב

מי שנסתפק לו וכו' עד אינו חוזר ומברך. פרק שלשה שאכלו:

היה אוכל בבית זה וכו' עד יגמור סעודתו. פרק הרואה ופרק ערבי פסחים:
כתב הראב"ד ז"ל הפליג בזה וכו' שאינו עקירה כלל עכ"ל: ואני אומר מה הפלגה יש בזה והא בשמעתין קמייתא דפרק שלשה שאכלו דגרסינן א"ר דימי בר יוסף אמר רב שלשה שאכלו ויצא אחד מהם לשוק קוראין לו ומזמנים עליו אמר אביי והוא דקרו ליה ועני ופירש"י ז"ל שסמוך הוא אצלם ועונה ברוך הוא עכ"ל. אלמא אם אינו סמוך אצלם ועונה הפלגה היא שהרי אין מזמנין עליו ואם רצה הראב"ד ז"ל לפרש כי בשוק דוקא הפלגה כפשט הדברים שיצא לשוק והוה לשם לעולם היאך עונה בשוק אלא ודאי ר"ל כדברי רמז"ל ורש"י ז"ל. ולדעתי זכורני שבזה הלשון ראיתי שנויה בירושלמי ופסק לשון זו הפיסקא היא בפרק הרואה ופרק ערבי פסחים. ומה שהזכיר הראב"ד ז"ל מהרואה את מקומו לא שמענוהו אלא לגבי גוזלות ואין הנדון דומה לראיה ולא ידענו מאין לו כד"ן:

ג

מי שנסתפק לו וכו' עד אינו חוזר ומברך. פרק שלשה שאכלו:

היה אוכל בבית זה וכו' עד יגמור סעודתו. פרק הרואה ופרק ערבי פסחים:
כתב הראב"ד ז"ל הפליג בזה וכו' שאינו עקירה כלל עכ"ל: ואני אומר מה הפלגה יש בזה והא בשמעתין קמייתא דפרק שלשה שאכלו דגרסינן א"ר דימי בר יוסף אמר רב שלשה שאכלו ויצא אחד מהם לשוק קוראין לו ומזמנים עליו אמר אביי והוא דקרו ליה ועני ופירש"י ז"ל שסמוך הוא אצלם ועונה ברוך הוא עכ"ל. אלמא אם אינו סמוך אצלם ועונה הפלגה היא שהרי אין מזמנין עליו ואם רצה הראב"ד ז"ל לפרש כי בשוק דוקא הפלגה כפשט הדברים שיצא לשוק והוה לשם לעולם היאך עונה בשוק אלא ודאי ר"ל כדברי רמז"ל ורש"י ז"ל. ולדעתי זכורני שבזה הלשון ראיתי שנויה בירושלמי ופסק לשון זו הפיסקא היא בפרק הרואה ופרק ערבי פסחים. ומה שהזכיר הראב"ד ז"ל מהרואה את מקומו לא שמענוהו אלא לגבי גוזלות ואין הנדון דומה לראיה ולא ידענו מאין לו כד"ן:

ד

חברים שהיו מסובין וכו' עד לחזור ולברך. פרק ערבי פסחים (דף ק"א) ופרק הרואה (דף נ"ז) :

במזרחה של תאנה ובא לאכול במערבה צריך לחזור ולברך. בירושלמי:
כתב הראב"ד ז"ל והוא שלא היה דעתו מתחלה לכך עכ"ל: ואני אומר בירושלמי דבפרק תפלת השחר מיתניא ולא חילק זה החילוק ואם קבלה נקבל ואם לדין וסברא יש לו תשובה שאם לא היה דעתו מתחלה לכך אם כן נמלך הוא ואם כן למה לי ממזרחה למערבה אפילו ממזרח למזרח וממערב למערב נמי כל נמלך צריך לחזור ולברך כדבעינן למימר קמן כד"ן:

ה

חברים שהיו מסובין וכו' עד לחזור ולברך. פרק ערבי פסחים (דף ק"א) ופרק הרואה (דף נ"ז) :

במזרחה של תאנה ובא לאכול במערבה צריך לחזור ולברך. בירושלמי:
כתב הראב"ד ז"ל והוא שלא היה דעתו מתחלה לכך עכ"ל: ואני אומר בירושלמי דבפרק תפלת השחר מיתניא ולא חילק זה החילוק ואם קבלה נקבל ואם לדין וסברא יש לו תשובה שאם לא היה דעתו מתחלה לכך אם כן נמלך הוא ואם כן למה לי ממזרחה למערבה אפילו ממזרח למזרח וממערב למערב נמי כל נמלך צריך לחזור ולברך כדבעינן למימר קמן כד"ן:

ו

בירך על הפת כו' עד מעשה קדירה. פרק כיצד מברכין (דף מ"א מ"ב) :

גמר בלבו מלאכול או מלשתות ואח"כ נמלך לאכול או לשתות אע"פ שלא שינה מקומו חוזר ומברך כו' עד לברך שנית. פרק כיצד מברכין שם:
כתב הראב"ד ז"ל לא אמרו וכו' או בנמנום עכ"ל: ואני אומר כי הראב"ד ז"ל סמך אההיא דר"פ ערבי פסחים גבי עובדא דרב ברונא דאסיקנא כיון דאמריתו הב ונבריך איתסר לכו למישתי בלא ברכה וסובר רבינו ז"ל דוקא שתיה ולא אכילה ואנחנו לא כן קבלנו מפי רבותינו בעלי התוספות ז"ל אלא אכילה ושתיה אחת היא לגבי היסח הדעת וכן כתב הרב רבי אליעזר ממי"ץ ז"ל בשיטתו ומשוי להו כהדדי מסוגיין דפרק שלשה שאכלו במעשה דשמעון בן שטח עם ינאי המלך ויש לי ראיה מפרק כיצד מברכין דגרסינן רבה ורבי זירא איקלעו לבי ריש גלותא בתר דסליקו תכא מקמייהו שדרו להו דיסתנא מבי ריש גלותא רבה אכל רבי זירא לא אכל אמר ליה לא סבר ליה מר סילק אסור מלאכול אמר ליה אנן אתכא דריש גלותא סמכינן אלמא אכילה נמי בגמר דהיסח הדעת תליא וכן הסכים ר"י הזקן בעל התוספות ז"ל ואמר כי בזמן הזה בעל הבית הוא חשוב אצלינו כמו ריש גלותא אצלם ועליו אנו סומכים וכיון שאמר בעל הבית הב ונבריך אסור לאכול בלא ברכה וכל רבותינו בעלי התוספות ז"ל הבאים אחריו כן הסכימו וגם רבינו חננאל והרב רבינו משה מקוצי ז"ל. אמנם ר"י אלפס ז"ל הסכים כדברי הראב"ד ז"ל מדאסיקנא סוף שמעתין ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר רב חייא בר אשי אמר רב שלש תכיפות הן תיכף לסמיכה שחיטה תיכף לגאולה תפלה תיכף לנטילת ידים ברכה ומהדר לה אפילו אסילק ואגמר דלא הוי היסח עד דאיכא נטילת מים אחרונים. ורבינו יהודה ז"ל עמד בשיטת רבותינו בעלי התוס' ז"ל וקיבל כירושלמי דקא מסיק לה לאשמועינן דאין סיכת שמן מעכב בידים ועל זאת נאמרה מילתא דרב גבי מים אחרונים אמנם תרדמה ונמנום לא ראינו ולא שמענו להם בענין אכילה אלא לענין מצה בלבד. ותו בין לפירוש רש"י ובעלי שיטה זו איתסר לכו למשתי בלא ברכה כלומר בלא ברכת המזון ולפירוש רשב"ם ורבותינו בעלי התוספות ור"מ ז"ל נפרש כאן בלא ברכה כלומר ברכה ראשונה שהיא ברכת הנהנין ובההיא דפסחים ברכת המזון ובסמוך ברירנא לה בס"ד. ולדעתי לשון ר"מ ז"ל צח וכולל הרבה בקצרה שכתב גמר בלבו וגמר הלב הוא היסח הדעת אמיתי יותר מגמר שר"ל גמר סעודתו ויותר מסילוק שרוצה לומר סילק השולחן שלפניו ויותר ממשיחת השמן לידים אפילו למי שרגיל בו והוא כמו נטילה אחרונה לנוהגים בה שהוא תכף לברכה וכמו הב ונבריך דבעל הבית וריש גלותא וכן לשון דחוזר ומברך שכתב בכאן משמע ברכה ראשונה של הנהנין כבעלי שיטתן של רבותינו ז"ל וכד"ן:

ז

בירך על הפת כו' עד מעשה קדירה. פרק כיצד מברכין (דף מ"א מ"ב) :

גמר בלבו מלאכול או מלשתות ואח"כ נמלך לאכול או לשתות אע"פ שלא שינה מקומו חוזר ומברך כו' עד לברך שנית. פרק כיצד מברכין שם:
כתב הראב"ד ז"ל לא אמרו וכו' או בנמנום עכ"ל: ואני אומר כי הראב"ד ז"ל סמך אההיא דר"פ ערבי פסחים גבי עובדא דרב ברונא דאסיקנא כיון דאמריתו הב ונבריך איתסר לכו למישתי בלא ברכה וסובר רבינו ז"ל דוקא שתיה ולא אכילה ואנחנו לא כן קבלנו מפי רבותינו בעלי התוספות ז"ל אלא אכילה ושתיה אחת היא לגבי היסח הדעת וכן כתב הרב רבי אליעזר ממי"ץ ז"ל בשיטתו ומשוי להו כהדדי מסוגיין דפרק שלשה שאכלו במעשה דשמעון בן שטח עם ינאי המלך ויש לי ראיה מפרק כיצד מברכין דגרסינן רבה ורבי זירא איקלעו לבי ריש גלותא בתר דסליקו תכא מקמייהו שדרו להו דיסתנא מבי ריש גלותא רבה אכל רבי זירא לא אכל אמר ליה לא סבר ליה מר סילק אסור מלאכול אמר ליה אנן אתכא דריש גלותא סמכינן אלמא אכילה נמי בגמר דהיסח הדעת תליא וכן הסכים ר"י הזקן בעל התוספות ז"ל ואמר כי בזמן הזה בעל הבית הוא חשוב אצלינו כמו ריש גלותא אצלם ועליו אנו סומכים וכיון שאמר בעל הבית הב ונבריך אסור לאכול בלא ברכה וכל רבותינו בעלי התוספות ז"ל הבאים אחריו כן הסכימו וגם רבינו חננאל והרב רבינו משה מקוצי ז"ל. אמנם ר"י אלפס ז"ל הסכים כדברי הראב"ד ז"ל מדאסיקנא סוף שמעתין ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר רב חייא בר אשי אמר רב שלש תכיפות הן תיכף לסמיכה שחיטה תיכף לגאולה תפלה תיכף לנטילת ידים ברכה ומהדר לה אפילו אסילק ואגמר דלא הוי היסח עד דאיכא נטילת מים אחרונים. ורבינו יהודה ז"ל עמד בשיטת רבותינו בעלי התוס' ז"ל וקיבל כירושלמי דקא מסיק לה לאשמועינן דאין סיכת שמן מעכב בידים ועל זאת נאמרה מילתא דרב גבי מים אחרונים אמנם תרדמה ונמנום לא ראינו ולא שמענו להם בענין אכילה אלא לענין מצה בלבד. ותו בין לפירוש רש"י ובעלי שיטה זו איתסר לכו למשתי בלא ברכה כלומר בלא ברכת המזון ולפירוש רשב"ם ורבותינו בעלי התוספות ור"מ ז"ל נפרש כאן בלא ברכה כלומר ברכה ראשונה שהיא ברכת הנהנין ובההיא דפסחים ברכת המזון ובסמוך ברירנא לה בס"ד. ולדעתי לשון ר"מ ז"ל צח וכולל הרבה בקצרה שכתב גמר בלבו וגמר הלב הוא היסח הדעת אמיתי יותר מגמר שר"ל גמר סעודתו ויותר מסילוק שרוצה לומר סילק השולחן שלפניו ויותר ממשיחת השמן לידים אפילו למי שרגיל בו והוא כמו נטילה אחרונה לנוהגים בה שהוא תכף לברכה וכמו הב ונבריך דבעל הבית וריש גלותא וכן לשון דחוזר ומברך שכתב בכאן משמע ברכה ראשונה של הנהנין כבעלי שיטתן של רבותינו ז"ל וכד"ן:

ח

היו שותין וכו' אינם צריכין לחזור ולברך. פרק ערבי פסחים (דף ק"ו) :
כתב הראב"ד ז"ל עירבובי דברים יש כאן וכו' ואסור למישתי בלא ברכה: ואני אומר הלכות קבועות ופסוקות שנה ומנה כאן והנני מבאר אותן אחת לאחת בס"ד: מה שאמר תחלה אם היו כו' עד יקדשו זהו כמעשה דרב ברונא פרק כיסוי הדם וריש ערבי פסחים ומשום היסח הדעת כמו שכתבתי בסמוך וכדמסיק לה התם במכילתין. ומה שאמר ואם רצו לחזור ולשתות כו' עד ואחר כך ישתו זהו כדאמרינן בההוא עובדא הדר אמרו ליה הב לן ונישתי אמר להו רב ייבא סבא כיון דאמריתו הב ונבריך איתסר לכו למישתי ופירשו לה רבוואתא קמאי ז"ל משום דהויא הפסקה וכדאסיקנא פרק כיסוי הדם משום דמשתייא וברוכי כהדדי לא איפשר ומיהו אי בעי למישתי בתר דבריך ברכת המזון או מקמי דבריך אע"ג דלאו שפיר עביד צריך לברך עליה בתחלה ברכת הנהנין וכן הביא דבריהם ר"י אלפס ז"ל פרק ערבי פסחים גמרא מתניתין דלא יפחתו לו מארבע כוסות של יין. ומה שאמר שאם אמרו בואו ונבדיל אינן צריכין לחזור ולברך זהו מעובדא דלקמן סוף ההיא שמעתא דגרסינן רב חנניא בר שלמיא ותלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא והוה קאי עילוייהו רב המנונא סבא אמרו ליה זיל חזי אי קדיש יומא נפסוק ונקבעיה לשבתא אמר להו לא צריכיתו שבתא היא דקבעה אנפשה הכי אמר רב כשם שהשבת קובעת למעשר כך קובעת לקידוש סבור מינה כשם שקובעת לקידוש כך קובעת להבדלה אמר להו רב עמרם הכי אמר רב להבדלה אינה קובעת והני מילי דקבעי וקאכלי ואתו מעיקרא אבל אתחולי לא מתחלינן ע"כ. למדנו דהיכא דקבעו מעיקרא כגון אלו שאמרנו כי השבת קובעת בכניסתה מפני שהשבת חשוב וגם קובע למעשר מתוך חשיבותו וגמרינן מינה דכי אמור לקדושי קידוש שבת כמו לברוכי הוא וחשיבא הפסקה והיסח הדעת ואסור למישתי אבל ביציאת שבת דהיינו הבדלה לא חשיב למיהוי היסח הדעת והפסקה דליתסר למישתי דהא דבר של חול הוא ומילתא דחול לא חשיבא ולא מידי ואע"ג דפירושא דהדא סוגיא בענינים אחרים פירשוה למדנו ממנה זה בלא ספק וגם אתה תראה בעיניך אם תדקדק בפירושיה וסוגיותיה. ומה שכתב הראב"ד ז"ל אע"פ שלא אמרו כו' כבר כתבו ר"מ ז"ל פרק כ"ט מהלכות שבת. ומה שחלק עליו בהבדלה יש לו פנים בהלכה אמנם דברי ר"מ ז"ל אין בהם עירבוב אלא כל טוב כמו שכתבתי שם בראיות בס"ד וכד"ן ואף כי אלו ואלו דברי אלהים חיים הם:

ט

היו מסובין כו' עד לחזור ולברך. פרק הרואה (דף נ"ט) וריש ערבי פסחים (דף ק"א) :

נטל אוכל ובירך כו' עד נתכוון לכתחלה. בירושלמי דפרק כיצד מברכין:

י

היו מסובין כו' עד לחזור ולברך. פרק הרואה (דף נ"ט) וריש ערבי פסחים (דף ק"א) :

נטל אוכל ובירך כו' עד נתכוון לכתחלה. בירושלמי דפרק כיצד מברכין:

יא

דברים הבאים בתוך הסעודה כו' עד סוף הפרק. פרק כיצד מברכין (דף מ"א) :

יב

דברים הבאים בתוך הסעודה כו' עד סוף הפרק. פרק כיצד מברכין (דף מ"א) :

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.