מגדל עוז/אישות/יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ אישות יב

א - ב - ג

כשנושא אדם אשה עד כדרך כל הארץ. פרק נערה שנתפתתה (דף מ"ז) ולשון מכילתא כמשפט הבנות וכי מה למדנו למשפט הבנות מעתה ה"ז בא ללמד ונמצא למד ושם נאמר שארה אלו מזונותיה כסותה כמשמעו ועונתה זה דרך ארץ ע"כ:

ואם מתה בחייו יירשנה והוא קודם לכל אדם בירושה. פרק נערה שנתפתתה (דף מ"ז):
כתב הראב"ד א"א ירושת הבעל דבר תורה: ואני אומר זו מחלוקת ישנה היא ריש פרק הכותב (דף פ"ג) ובפרק יש נוחלין (דף קי"א) מוכיח כראב"ד ז"ל והעומדים בשיטתו דמוכח לה מדכתיב וירש אותה ובפרק נערה שנתפתתה ופרק אע"פ (דף נ"ח) מוכח כדברי ר"מ ז"ל והעומדים בשיטתו דאמרינן להדיא תקנו ירושתה תחת קבורתה וקרא אסמכתא בעלמא הוא ומצאתי ראיה מכרעת כדברי ר"מ ז"ל ריש הכותב והיא כתובה לפני בזה הפרק:

ד - ה

ועוד תקנו חכמים עד ירושתו לכתובתה. פרק אע"פ:

לפיכך אם אמרה האשה עד ואין כופין אותו. פרק אע"פ (דף נ"ח) ופרק שני דייני גזירות (דף ק"ז):

אבל אם אמר הבעל איני זנך עד מתנאי הכתובה. פרק המדיר (דף ע') ופרק מציאת האשה ופ"ק דגיטין (דף י"ב):

כל התנאים האלו עד ואינן צריכין לפרש. פרק נערה שנתפתתה (דף נ"א):

ו - ז - ח

התנה הבעל שלא יתחייב עד ואינו תנאי ממון. פרק אע"פ (דף נ"ו) ופרק הכותב (דף פ"ג):

התנה עמה לפחות עד בעילת זנות. פרק אע"פ (דף נ"ח) ופרק נערה שנתפתתה (דף נ"א):

ט

התנה עמה אחר שנשאה עד שנאמר בה לחוקת משפט. ריש פרק הכותב (דף פ"ג) ופרק אע"פ (דף נ"ו):
כתב הראב"ד ז"ל חסרון דעת אני רואה בכאן וכו' שאין לו בו שום זכות עכ"ל:

ואני אומר תמיה אני על רבינו הראב"ד בענין זה והנני אביאם לפניך אחת לאחת למען תשכיל. ריש פרק הכותב (כתובות פ"ג) שנינו הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך וכו' כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן בחייך ובמותך אינו אוכל פירות בחייה ואם מתה אינו יורשה רבן שמעון בן גמליאל אומר אם מתה יירשנה מפני שהתנה על מ"ש בתורה וכל המתנה על מ"ש בתורה תנאו בטל. ואמרינן בגמרא הלכה כרשב"ג ולאו מטעמיה ושאלו מאי ולאו מטעמיה וכו' עד דמסיק תלמודא (דף פ"ד) אלא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאם מתה יירשנה ולאו מטעמיה דאילו רבן שמעון בן גמליאל סבר ירושת הבעל דאורייתא וכו' ורב סבר ירושת הבעל דרבנן ורבנן עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ואקשינן על מסקנא זו באתמהה ומי סבר רב ירושת הבעל דרבנן והתנן רבי יהודה בן בתירא אומר היורש את אשתו יחזור לבני משפחה וינכה מן הדמים והוינן בה מאי קסבר וכו' עד אמר רב לעולם קסבר ירושת הבעל דאורייתא וכגון שהורישתו אשתו בית הקברות ומשום פגם משפחה וכו' ומהדרינן בסוף כולה שמעתין רב לטעמיה דריב"ב קאמר וליה לא ס"ל ע"כ אלמא הלכה כרשב"ג לכ"ע ומטעמא דרב וכ"כ ר"י אלפס ז"ל. הנה עיניך רואות כי לשון ר"מ ז"ל כמסקנא דתלמודא דהלכתא כרשב"ג וכטעמיה דרב דירושת הבעל דרבנן ועשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ומכאן תכריע ג"כ למעלה בזה הפרק במה שחלק עליו הראב"ד ז"ל לומר שירושת הבעל מן התורה כי הדין עם ר"מ ז"ל בהאי מסקנא וקרא דוירש אותה ריש פרק יש נוחלין אסמכתא בעלמא הוא כמ"ש. ומ"ש ר"מ ז"ל בתחלת דבריו התנה עמה אחר שנשאה מכלל שאם התנה בעודה ארוסה תנאו קיים נגרר אחר הגמרא כמנהגו לגלות מקום מוצאו דגרסינן ריש פירקין ארישא דמתניתין תני ר' חייא האומר לאשתו ומתמהינן וכי כתב לה הכי מאי הוי והתניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולקת הימנה לא אמר כלום ופרקינן אמרי דבי רבי ינאי בכותב לה ועודה ארוסה וכדרב כהנא דאמר רב כהנא נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר עד דאקשינן אי הכי אפילו נשואה נמי ופרקינן אמר אביי נשואה ידו כידה רבא אמר ידו עדיפא מידה למאי נפקא מינה לשומרת יבם. הנה עיניך רואות שכתב יפה ר"מ ז"ל והוצרך לפרש התנה עמו אחר שנשאה כלשון התלמוד ממש ומה שהוצרך עוד ר"מ ז"ל להביא ראיה וחיזוק מחוקת משפט ג"כ דקדק יפה ליתן טעם קצר לדבר כלומר שזה מבורר בברייתא בגמרא ריש פרק יש נוחלין (ב"ב קי"ג) דתניא והיתה זאת לכם לחוקת משפט אורעה כל הפרשה כולה להיות דין וכו' כדאיתא התם אע"פ שהיה יכול לעלות על הדעת מה שהקשה ראב"ד תיפוק ליה דהוה דבר שלא בא לעולם הודיעך ז"ל שאינו מן הטעם הזה דא"כ מה לי ארוסה מה לי נשואה ועוד שהתלמוד מעמיד דברי רבא דידו עדיפא מידה וכ"ש שאני רואה גדולות מאלה בהלכות ופריק להו. וגם מצאתי לרבינו הרמב"ן ז"ל בספר הזכות שלו טעמים רבים וטענות גדולות לסתור דברי הראב"ד ואין לי צורך לכותבן ולהעתיקן וידעתי שכל המעיין בהלכה זו בדקדוק יצדיק ר"מ ז"ל וס"ל למימר דאין זה מתנה על מ"ש בתורה אלא. מתנה על הנכסים ומוחלן מדעתו ומרצונו ומה שהיה מקשה הראב"ד ז"ל ודימה לדמותו לירושת אביו או אחד ממורישיו נ"ל שהלך לפי שיטתו לומר שירושת הבעל מן התורה אבל לר"מ ז"ל שפסק שהוא מדרבנן אין קשה כלום ואפילו בלא טענותינו ואע"פ שעשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ואף כי ראיתי רבינו הרמב"ן ז"ל מחזיק כנגדו גם אני בזה החיבור כתבתי מה שנ"ל בכך ואין צורך לשנות גירסת הרב אלפס בהלכותיו כי זה נכון:

ובשאר הדברים עד תנאו קיים. ריש פרק הכותב (דף פ"ג ופרק אע"פ (דף נ"ו):

י - יא - יב - יג

כמה מזונות פוסקין וכו' עד ומחצה תרומה. הכל פרק אע"פ (דף ס"ד):

יד - טו - טז

כשם שאדם חייב עד הרי אלו שלו. בבא ראשונה סוף פרק אע"פ (דף ס"ה) והכל סוף פרק נערה שנתפתתה (דף נ'):

וכן אם לא עמדה בדין עד שתהא צריכה להן. פ' שני דייני גזירות (דף ק"ז):

יז

וכשם שב"ד מוכרים עד ומפרנסין אותן. פרק נערה שנתפתתה (דף מ"ח):

יח

יש מן הגאונים שהורה וכו' עד ולעולם טוענין ליורש. פ' שני דייני גזירות:

יט - כ - כא - כב

הלך בעלה ולותה ואכלה עד אין לה כלום. בבא ראשונה פרק יש מותרות (דף פ"ה) והכל פרק שני דייני גזירות:

כג

המדיר את אשתו עד מספיקין לכל. פרק המדיר (דף ע') ופרק אעפ"י (דף ס"ד):

כד

המדיר את אשתו שלא תטעום עד סוף הפרק. פרק המדיר (דף ע'.):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.