מגדל עוז/אישות/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ אישות ב

א - ב - ג

הבת מיום לידתה עד סימן התחתון. פרק יוצא דופן (דף מ"ז) ופרק בא סימן (דף מ"ח) . ופ"ק דחולין ומייתי לה פרק הערל (דף פ') ובכמה מקומות:

ומאחר שתביא סימן התחתון עד תקרא בוגרת. פרק בא סימן (דף ס"ה) ופרק נערה שנתפתתה (דף מ"ו) ופרק אלו נערות וריש פרק תינוקת (דף ל"ט) ופרק י' יוחסין (דף ע"ט) ומייתי לה פרק הערל (דף פ') :

ד - ה - ו

היתה בת עשרים שנה עד נקראת גדולה. פרק הערל (דף פ') :
כתב הראב"ד ז"ל זה השיעור איני יודע וכו': ואני אומר כי שניהם נחלקו בפירוש הברייתא הזו השנויה פרק יוצא דופן דתניא ר' יוסי בן כיפר אומר משום ר"א שנת כ' שיצאו ממנה שלשים יום הרי היא שנת כ' לכל דבריהם (חסר כאן):

יא - יב

הגיע לזמן הזה עד לכל דבר. כתב הראב"ד ז"ל שנכנס ל' יום בשנת עשרים. ועוד כתב על דברי ר"מ ז"ל הגיע לזמן הזה ולא הביא שתי שערות. א"א אנו אין לנו אלא שזה שלא הביא שתי שערות בזקן הוא סימן סירוס וקי"ל כר"י דאפילו באחד מהן ואין אנו צריכין עוד לסימן אחר עכ"ל: ואני אומר תמיה אני אם יצא דבר זה מפי רבינו הראב"ד ז"ל כי זה תלמוד ערוך הוא כלשון ר"מ ז"ל בשמעתין דסימני סריס דגרסינן (יבמות קי"ב) ת"ר איזהו סריס כל שהוא בן עשרים ולא הביא שתי שערות ואפי' הביא לאחר מכן הרי הוא כסריס לכל דבריו ובתר הכי גרסינן ר"ה אמר עד שיהו כולן ור"י אמר אפילו באחד מהן ומפרשינן היכא דהביא שתי שערות בזקן כ"ע לא פליגי דעד שיהו כולן כי פליגי בשלא הביא ע"כ. ראה בעיניך כי אפילו שלא הביא שהוא סימן סריסות כדברי הראב"ד ז"ל בעינן סי' א' כדי להחזיקו כגדול לכל דבר ומה שהיה קשה למו"ה והלא סימני זקן אחד מסימני סריס אינה קושיא דבסימני סריס שאין לו זקן קתני דהיינו צורת זקן שהן שערות הרבה במקום אחד אבל שתי שערות לחודייהו לסימן גדול ניתנו וברייתא נמי דייקא דקתני הרי הוא כסריס ולא קתני הרי הוא סריס ש"מ ובזה עלו דברי ר"מ ז"ל יפה:

ואם לא נראה בו סימן וכו' עד מסימני סריס. פרק יוצא דופן (דף מ"ה) :

הגיע לשנת כ' פחות שלשים יום ולא הביא שתי שערות למטה והביא שתי שערות בזקן אע"פ שנולד לו אחד מסימני סריס אינו סריס אלא הרי הוא בקטנותו עד שיולדו לו כל סימני סריס או עד שיהיה בן ל"ה שנה ויום אחד: כתב הראב"ד ז"ל ולא אפילו נולדו בו השאר שהרי חסר סימן זה שהוא גדול מכולם עכ"ל: ואני אומר עיקר הלכות אלו שנויות סוף פרק יוצא דופן (דף מ"ז) ומקצתן פרק הערל וכבר הוכחתי בסמוך שדברי ר"מ ז"ל יש להם שרש ועיקר פרק הערל (דף פ') :

יג - יד - טו

ואלו הן סימני סריס עד בחזקת גדול: כתב הראב"ד ז"ל נ"ל שזה היה שטף רוח כו' אע"פ שיש בו כל סימני סריס עכ"ל: ואני אומר נאלמתי דומיה מהשיב מה שלבי אומר על לשון השגה זאת אך אומר כי ר"מ ז"ל לא כתב במשנה התורה הזה מה שהוא מתוך דקדוק אלא מה שהוא תלמוד ערוך ובלשונו השכילנו מאין הוציא דיניו ופסקיו. ואתה תחזה בפסק הזה שהוא שנוי במשנה סדורה ומפורש בגמרא במסכת נדה פרק בא סימן (דף מ"ח) שנינו בא סימן התחתון עד שלא בא העליון או חולצת או מתיבמת בא העליון עד שלא בא התחתון אע"פ שא"א ר"מ אומר לא חולצת ולא מתיבמת וחכ"א או חולצת או מתיבמת מפני שאמרו איפשר לתחתון לבא עד שלא יבא העליון אבל א"א העליון לבא עד שלא יבא התחתון ואקשינן אע"פ שא"א והלא בא ופרקינן בא לר"מ אע"פ שא"א לרבנן והדר אקשינן וליתני בא העליון ר"מ אומר לא חולצת ולא מתיבמת וחכ"א או חולצת או מתיבמת ואנא ידענא דמשום דא"א הוא ופרקינן אי לא תנא אע"ת שא"א ה"א רוב תחתון אתי ברישא ומיעוט עליון אתי ברישא ור"מ לטעמיה דחיש למיעוטא ורבנן לטעמייהו דלא חיישי למיעוטא וה"מ בסתמא אבל היכא דבדקו ולא אשכחו מודו ליה רבנן לר"מ דעליון קדים ואתי קמ"ל דא"א דודאי אתי ומנתר הוה נתר והדר שקלינן וטרינן כולה סוגיין ניחא לר"מ וקשיא לרבנן ומשנינן נמי לרבנן דוק מינה השתא להדיא דהיכא דהוי סתמא ולא בדקו מלמטה הלכה כרבנן דאינון רבים לגבי ר"מ וכ"פ ר"י אלפס בהלכות ביבמות פרק ב"ש ואפילו תמצא לומר מאן חכמים ר' יהודה הא קי"ל דר"מ ור' יהודה הלכה כר"י וזהו לדברי הכל וכפשטות התלמוד שאמר וה"מ בסתמא וזהו סוף הפיסקא הזאת שכתב ר"מ ז"ל ומן הסתם מיחזי דודאי אתו ודינו כגדול אבל היכא דבדקו ולא אשכחו איכא למימר לא אתו ואיכא למימר אתו ונתור ותלמודא נמי מסתפקא ליה בה"א כו' וכי אמר קמ"ל אקשינן ומשנינן ולא איתברר לן דעתייהו דרבנן גופייהו אי מודו לר"מ היכא דבדקו אי לא הילכך ה"ל ספק קטן ספק גדול והם הם דברי ר"מ ז"ל בתחלת זאת הפיסקא דמיירי כשבדקו וסוף דבריו הוכיחו על תחלתן מדסופן בשלא בדקו מכלל דתחלתן בשבדקו ולא מצאו ולכך הוא ספק ושמא תאמר שכל הסוגיא מוכחת שאין כל אלו הדברים אמורים אלא בבת אבל לא בבן וכאשר חשב הראב"ד שלמדה מההיא שמעתא דפרק יוצא דופן (דף מ"ו) שהיא אמורה בבת בשמעתין דתוך זמן כלפני זמן וכן משמע מדמקשינן עלה דמתניתין ריש פרק בא סימן (דף מ"ח) בשלמא לר"מ היינו דכתיב שדים נכונו ושערך צמח וכו' ועוד אקשינן בשלמא לר"מ היינו דכתיב בעשות מצרים דדיך למען שדי נעוריך כו' אלמא דבבת דוקא מיירי משיב אני הא חזינן דהנהו דיוקי דפרק יוצא דופן וריש פרק בא סימן אחד הם ואם בבת בלבד נאמרו תרתי למה לי ועוד שפיל לסוף סוגיין גופה דריש בא סימן דשיילינן בה לאלתר בתר דשני הני קראי לרבנן כמו לר"מ ואמרינן דכ"ע מיהת אתחתון סמכינן מנא ה"מ אמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה מה איש בסימן א' אף אשה בסימן א' והדר אקשינן ואימא או האי או האי ומהדרינן כאיש מה איש תחתון ולא עליון אף אשה תחתון ולא עליון תניא נמי הכי אר"א בר' צדוק כו' למדנו כי עיקר הוא הבן והוא המלמדנו על הבת ומשנתנו נמי סתמא מיתניא בין בבן בין בבת וסוגיית הגמרא שייכא תחלה בבת ומשום דאתיא ליה מדרשא חביבא ליה ואקדמה והדר אוכח לגבי הבן מעיקר קרא ובזה נתבררו דברי ר"מ ז"ל:

טז - יז

שתי שערות האמורות עד ונשרו. פרק בא סימן (דף מ"ה) :

יח

הבת שהביאה עד לנקבה אינו סימן. פרק יוצא דופן (דף מ"ה) :

יט - כ

בד"א כשנבדקו עד אם לא הביאה. פרק בא סימן (דף נ"ב) :

כא

כל השנים האמורות עד לכל דברי הדת. סוף מסכת ערכין ופרק השג יד (דף ל"א) :

כב

אין סומכין על הנשים עד כשרים להעיד. זה מוסכם וכ"כ הר"ם מקוצי ז"ל:

כג

האב שאמר בני זה עד ולא לעונשין. פרק האומר:

כד - כה - כו

מי שיש לו איבר זכרות עד הרי הוא נקבה. פרק הערל (דף פ"ג) ופרק המפלת:

וטומטום ואנדרוגינוס עד בכ"מ. פרק יוצא דופן:

כתב הראב"ד ז"ל ולמה בחזקת גדולים כו': ואני אומר כי ר"מ ז"ל חידוש אתא לאשמועינן דכיון דהגיעו לכלל שנים הללו הרי הם בחזקת גדולים ואין בדיקה מועלת בהם דאפילו נבדקו ולא מצאו חוששין שמא נשרו כדאמרינן פרק יוצא דופן בשמעתין דתוך זמן וכ"פ באותה הלכה ר"י אלפס ביבמות פרק ב"ש וגם בא להשמיענו שאין חוששין בטומטום שמא יקרע וימצא זכר וכדר' יהודה סוף פרק הערל דאזלא סוגיין כוותיה וכמאן דקאי בשיטתיה וה"נ לא משגחינן בזכרות האנדרוגינוס אלא הרי הוא כנקבה לענין שנותיו וכדמשמע סוף פרק הערל וכדמייתי עלה משנת מסכת תמורה בשלהי פרק יש בקרבנות וכן משמע ריש ערכין מתניתין דטומטום ואנדרוגינוס נודרין ונידרין מעריכין אבל לא נערכים שאינו נערך אלא הזכר ודאית והנקבה ודאית וכ"נ במסכת נדה פרק המפלת גבי מתניתין דקתני המפלת טומטום ואנדרוגינוס תשב לזכר ולנקבה טומטום ונקבה ואנדרוגינוס ונקבה תשב לנקבה בלבד וכמה ראיות בתלמוד:

חרש וחרשת עד נמצאו כל השמות עד סוף הפרק. עיקר הכלל הזה משנה היא פ"ק דמס' תרומות והשאר פרק חרש ביבמות (דף קי"ב) ופרק קורדייקוס דגיטין ומשם נלמוד לכל המקומות כל אחד על מתכונתו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.