מגדל עוז/איסורי ביאה/יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ איסורי ביאה יד

א

כיצד מקבלין גירי הצדק כו' עד ומקצת מצות חמורות. פרק החולץ (דף מ"ו) :

ואין מאריכין כו' עד שלא יראו אותה כשתעלה מן המים. פרק החולץ (דף מ"ז) ומקצתן בירושלמי דמסכת גרים:

ב

כיצד מקבלין גירי הצדק כו' עד ומקצת מצות חמורות. פרק החולץ (דף מ"ו) :

ואין מאריכין כו' עד שלא יראו אותה כשתעלה מן המים. פרק החולץ (דף מ"ז) ומקצתן בירושלמי דמסכת גרים:

ג

כיצד מקבלין גירי הצדק כו' עד ומקצת מצות חמורות. פרק החולץ (דף מ"ו) :

ואין מאריכין כו' עד שלא יראו אותה כשתעלה מן המים. פרק החולץ (דף מ"ז) ומקצתן בירושלמי דמסכת גרים:

ד

כיצד מקבלין גירי הצדק כו' עד ומקצת מצות חמורות. פרק החולץ (דף מ"ו) :

ואין מאריכין כו' עד שלא יראו אותה כשתעלה מן המים. פרק החולץ (דף מ"ז) ומקצתן בירושלמי דמסכת גרים:

ה

כיצד מקבלין גירי הצדק כו' עד ומקצת מצות חמורות. פרק החולץ (דף מ"ו) :

ואין מאריכין כו' עד שלא יראו אותה כשתעלה מן המים. פרק החולץ (דף מ"ז) ומקצתן בירושלמי דמסכת גרים:

ו

כיצד מקבלין גירי הצדק כו' עד ומקצת מצות חמורות. פרק החולץ (דף מ"ו) :

ואין מאריכין כו' עד שלא יראו אותה כשתעלה מן המים. פרק החולץ (דף מ"ז) ומקצתן בירושלמי דמסכת גרים:

ז

אי זהו גר תושב כו' עד כמו שביארנו בהלכות ע"ז. במסכת ע"ז פרק בתרא (דף ס"ד) ומה שביאר ר"מ ז"ל הוא פי"א דהלכות ע"ז וחקות העכו"ם:

ח

אין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג: כתב הראב"ד ז"ל דעת זה המחבר סתום וחתום וכו' שלא למול ושלא לטבול כמה שירצה בכל זמן עכ"ל: ואני אומר מחבר הוא האמת בזה החיבור כמו שכתבתי כמה פעמים גם אני בזה החיבור שלי שכוונתו לכמה דברים ואחד מהן שהוא קיצר הארוך ומי שרוצה לדקדק יעיין בהלכה וידקדק ואילו בא לפרש בו יארך יותר מדאי וגם מפרש הוא בפירוש התלמוד כדרך המפרשים ז"ל ושם ינוחו יגיעי כח וגם בזה הדין נהג מנהג יפה כדרכו הישרה שכתב הדין כמו שהוא סוף פרק המקדיש שדהו ערכין (דף כ"ט) דגרס אמר רשב"א אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג אמר רב ביבי מאי טעמא אתיא טוב טוב כתיב הכא כי טוב לו עמך וכתיב התם בטוב לו לא תוננו ע"כ. הנה לא סתם ולא חתם אלא שקיצר וגם אין לו ליתן טעם שלא נתן התלמוד אלא מדין ג"ש וקי"ל דאין אדם דן ג"ש מעצמו אא"כ קבלה מרבו ורבו מרבו עד הר סיני נמצא שהוא הלכתא בלא טעמא ואם הראב"ד הפריז שכלו בטוב טעם זכור לטוב. ושאר דיני גר תושב שרצה הראב"ד ז"ל שיבאר כבר ביאר כל דבר ודבר במקומו פי"א דהלכות ע"ז וחקות העכו"ם ביאר שנושיב אותו בתוכנו הואיל ואנו מצווין להחיותו הנה הביא ראיה שהיא מפורשת בכמה מקומות בתלמוד וכוונתו לפסוק בהפך מאותה דספרי לפי שאינה פסוקה לו הואיל ולא הוקבעה בתלמוד ואדרבה חולקת מכלל שאינה הלכה והדין עמו אתמהה אם איתא דלא משתמיט תנא ואמר לה בתלמוד ועוד דהא בירושלמי דמסכת גרים כי מייתי שאין מושיבין אותו ושאר חילוקים לא מנה זאת עמהן וענין שקונה עבד עברי כעכו"ם ביארו בקצרה פרק ראשון דהלכות עבדים שאין ישראל יכול למכור עצמו לא לעכו"ם ולא לגר תושב כדאיתא פרק הערל ובמקומות אחרים ואם עבר ומכר כתב כל חלוקיו פ"ב דהלכות עבדים וכמו שהן מפורשים סוף ערכין ופ"ק דקידושין ועוד עשה חכמה גדולה שלא הזכירו כאן תדע דגרסינן בערכין סוף פרק המקדיש אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר עד שנת היובל יעבוד עמך וחברו ר"מ ז"ל סוף פ"א דהלכות עבדים נמצא דהא בהא תליא שהראב"ד ז"ל עצמו כותב שאין כל הדינין האלו נוהגין אלא בזמן שהיובל נוהג ראה עתה שלא הניח לא דבר גדול ולא קטן שלא כתב ואילו קרא הקורא לפני רבינו הראב"ד ז"ל באלו המקומות לא היה כותב לשון זה עליו:

אבל בזמן הזה כו' עד אלא בזמן היובל. פרק החולץ וסוף פרק המקדיש שדהו ופרק בתרא דמסכת ע"ז מקצתו וכן בירושלמי דמסכת גרים:

ט

אין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג: כתב הראב"ד ז"ל דעת זה המחבר סתום וחתום וכו' שלא למול ושלא לטבול כמה שירצה בכל זמן עכ"ל: ואני אומר מחבר הוא האמת בזה החיבור כמו שכתבתי כמה פעמים גם אני בזה החיבור שלי שכוונתו לכמה דברים ואחד מהן שהוא קיצר הארוך ומי שרוצה לדקדק יעיין בהלכה וידקדק ואילו בא לפרש בו יארך יותר מדאי וגם מפרש הוא בפירוש התלמוד כדרך המפרשים ז"ל ושם ינוחו יגיעי כח וגם בזה הדין נהג מנהג יפה כדרכו הישרה שכתב הדין כמו שהוא סוף פרק המקדיש שדהו ערכין (דף כ"ט) דגרס אמר רשב"א אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג אמר רב ביבי מאי טעמא אתיא טוב טוב כתיב הכא כי טוב לו עמך וכתיב התם בטוב לו לא תוננו ע"כ. הנה לא סתם ולא חתם אלא שקיצר וגם אין לו ליתן טעם שלא נתן התלמוד אלא מדין ג"ש וקי"ל דאין אדם דן ג"ש מעצמו אא"כ קבלה מרבו ורבו מרבו עד הר סיני נמצא שהוא הלכתא בלא טעמא ואם הראב"ד הפריז שכלו בטוב טעם זכור לטוב. ושאר דיני גר תושב שרצה הראב"ד ז"ל שיבאר כבר ביאר כל דבר ודבר במקומו פי"א דהלכות ע"ז וחקות העכו"ם ביאר שנושיב אותו בתוכנו הואיל ואנו מצווין להחיותו הנה הביא ראיה שהיא מפורשת בכמה מקומות בתלמוד וכוונתו לפסוק בהפך מאותה דספרי לפי שאינה פסוקה לו הואיל ולא הוקבעה בתלמוד ואדרבה חולקת מכלל שאינה הלכה והדין עמו אתמהה אם איתא דלא משתמיט תנא ואמר לה בתלמוד ועוד דהא בירושלמי דמסכת גרים כי מייתי שאין מושיבין אותו ושאר חילוקים לא מנה זאת עמהן וענין שקונה עבד עברי כעכו"ם ביארו בקצרה פרק ראשון דהלכות עבדים שאין ישראל יכול למכור עצמו לא לעכו"ם ולא לגר תושב כדאיתא פרק הערל ובמקומות אחרים ואם עבר ומכר כתב כל חלוקיו פ"ב דהלכות עבדים וכמו שהן מפורשים סוף ערכין ופ"ק דקידושין ועוד עשה חכמה גדולה שלא הזכירו כאן תדע דגרסינן בערכין סוף פרק המקדיש אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר עד שנת היובל יעבוד עמך וחברו ר"מ ז"ל סוף פ"א דהלכות עבדים נמצא דהא בהא תליא שהראב"ד ז"ל עצמו כותב שאין כל הדינין האלו נוהגין אלא בזמן שהיובל נוהג ראה עתה שלא הניח לא דבר גדול ולא קטן שלא כתב ואילו קרא הקורא לפני רבינו הראב"ד ז"ל באלו המקומות לא היה כותב לשון זה עליו:

אבל בזמן הזה כו' עד אלא בזמן היובל. פרק החולץ וסוף פרק המקדיש שדהו ופרק בתרא דמסכת ע"ז מקצתו וכן בירושלמי דמסכת גרים:

י

העכו"ם אין אסור עליהם משום ערוה עד מותרות להן. פרק ארבע מיתות (דף נ"ו) :

יא

עכו"ם שנתגייר עד משום ערוה כלל. פרק שני דיבמות (דף כ"ב) ופרק החולץ ופרק נושאין (דף צ"ח) :

יב

דין תורה כו' עד כבא על הנכרית. פרק שני דיבמות:

יג

כיצד דין הגרים וכו' עד אין מפרישין אותן. פרק נושאין:

גר אסור בשאר האם כו'. פרק שני דיבמות ופרק החולץ (דף מ"ז מ"ח) :

ומותר בשאר האב כו' עד ובתו שנתגיירה מותרת לו. פרק נושאין:

אבל אינו נושא לא אחותו מאמו וכו' עד הרי זו מותרת לו: כתב הראב"ד ז"ל מכדי רב ששת וכו' אבל נסבה כשהוא גר אסור עכ"ל: ואני אומר איני מבין דברים הללו כי אני רואה דברי ר"מ ז"ל מסודרים שחיבר תחילה כיצד דין הגרים בעריות כו' עד מדברי סופרים כאשר הם ביבמות פרק שני ופרק החולץ ואחרי כן ומותר בשאר האב אע"פ שיודע ודאי שזה שארו מאביו כגון תאומים שדבר ברור הוא שאביו של זה הוא אביו של זה אעפ"כ לא גזרו על שאר אביו עכ"ל. ופסק זה מכח ההיא דגרסינן ביבמות פרק נושאין (דף צ"ח) גמרא מתניתין דהגיורת שנתגיירו בניה עמה כו' אמר אביי [בגמרא גרסינן רבא] הא דאמור רבנן אין אב לעכו"ם לא תימא משום דשטופי בזמה ולא ידיע אבל [היכא] דידיע חיישינן אלא אפילו דידיע נמי לא חיישינן דהא שני אחים תאומים טפה אחת היא ונחלקת לשנים (וקאמר אין חייבין משום אשת אח) [בגמרא איתא וקתני סיפא לא חולצין ולא מייבמין] ש"מ אפקורי אפקריה רחמנא לזרעיה דכתיב אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם ע"כ. הנך רואה בעיניך שזה אות באות דרך קצרה מאורך הגמרא ואח"כ כתב לפיכך נושא הגר אשת אחיו מאביו כו' עד ובתו שנתגיירה מותרת לו שכולן באות מכח זה שאין האב חשוב אצל זרעו לאב כלל לא באחות ולא בלידה וכיוצא בה ואחרי כן כתב אבל אינו נושא לא אחותו מאמו ולא אחות אמו מאמה לפי ששאר האם יש להם כדמשמע בהדא שמעתא ואיתא פ"ב דיבמות ופרק החולץ ואחרי כן כתב ולא אשת אחיו מאמו שנשאה אחיו מאמו אחר שנתגייר אבל אם נשאה אחיו כשהוא עכו"ם הרי זו מותרת לו עכ"ל מכח ההיא דמייתי התם תלמודא לאקשויי אפלוגתא דרב אחא בר יעקב תא שמע אמר רבי יוסי מעשה בנפטים הגר שנשא אשת אחיו מאמו ובא מעשה לפני חכמים ואמרו אין אישות לגר כו' עד מאי לאו דנסבה אח כשהוא גר ופריק לא דנסבה כשהוא עכו"ם וכו' ת"ש דאמר בן יאסין כשהלכתי לכרכי הים מצאתי גר אחד שנשא אשת אחיו מאמו אמרתי לו בני מי הרשך אמר הרי אשה ושבעה בניה על ספסל זה ישב רבי עקיבא ודרש ואמר שני דברים גר נושא אשת אחיו מאמו כו' עד מאי לאו דנסבה אחיו כשהוא גר ופריק לא דנסבה כשהוא עכו"ם ע"כ הנך רואה בעיניך כי אשת אחיו נשנית בפני עצמה בחילוק נשואיה לאחיו בין גירות לגיות וכלשון ר"מ ז"ל וראה גם ראה מה אשיב שואלי דבר על לשון ראב"ד ז"ל אם אמת שיצא מפיו. שוב מצאתי לרמב"ן ז"ל שהסכים כך בנימוקי יבמות שלו וכתב בו טעמים מוטעמים לפי ההלכה ושוב בדקתי בירושלמי דמסכת גרים ומצאתי כן:

יד

שני אחים תאומים עד ומגרש את השניה. פרק נושאין (דף נ"ו) :

נשא גיורת ומתה עד כמו שביארנו. פרק ד' מיתות (דף נ"ז נ"ח) ופרק נושאין יובן כן מהלכה עם מה שהוסד פ"ד דיבמות בהלכות גדולות משום דמייתי לה פרק נושאין דומיא דאיסור נטען בקרובות הנטענות דאוקימנא דוקא בחיים:

טו

שני אחים תאומים עד ומגרש את השניה. פרק נושאין (דף נ"ו) :

נשא גיורת ומתה עד כמו שביארנו. פרק ד' מיתות (דף נ"ז נ"ח) ופרק נושאין יובן כן מהלכה עם מה שהוסד פ"ד דיבמות בהלכות גדולות משום דמייתי לה פרק נושאין דומיא דאיסור נטען בקרובות הנטענות דאוקימנא דוקא בחיים:

טז

השניות כולן לא גזרו עד וכן שאר השניות. פרק ד' מיתות:

יז

העבד מותר לישא אמו עד האסורות על הגרים. פרק ד' מיתות (דף מ"ז מ"ח) ופרק החולץ:

יח

ויראה לי שאם בא וכו' עד ובכל אדם: כתב הראב"ד ז"ל זה לא צריך אפילו לתינוקות וכו': ואני אומר נבהלתי מראות קושיית העונשין על זה הענין ואתמהה אטו מטעם השוואת נקבות והקישן לעבדים באנו בכאן או בריש פרק הנשרפין קיימין והלא בכל מקום שהוקשו נשים ועבדים לענין מצות עשה הוא בלבד אבל בכל שאר העבירות לא הוקשו וזה ידוע לכל ולא הוצרך ר"מ ז"ל לכתוב זה אלא מפני שראה בזמנו טועים בזה לפי שמצאו בפרק כל היד ובכל התלמוד שעבדים הוקשו לבהמות שנאמר שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור וגם מצאו דגרסי' פ"ק דקידושין גמרא מתניתין דעבד כנעני כו' אמר רב אשי עבד כנעני קטן כבהמה דמי וחשבו חילוק קטן וגדול בקנין אבל בשאר דברים יהו שוין וראה פרק ד' מיתות דשבע מצות שקבלו עליהם בני נח שנחלקו באזהרה הזכור ועלה על דעתם שיהיו ממש כבהמה ולא הוזהרו ע"ז כמו על העריות מקל וחומר ולכך פירשו וסוף לשונו בסוף זה הענין מוכיח ודברים קלים מאלה ראינו בעינינו ושמענו מרבותינו נ"ע מעדים שכתבו הגאונים ז"ל והשיבו בתשובותיהם שהיו השואלים מסופקין בהם ונהג דרך ענות התנאים והאמוראים ז"ל שהזהירו ואמרו דאפי' הא מילתא לישאל איניש מרביה:

יט

עבדים שנשתחררו עד מותר להם. פ"ב דיבמות ופרק החולץ ובמסכת גרים ירושלמי:

נותן אדם שפחתו לעבדו עד אלא הרי הן כבהמה כו' עד לפי שאין להם אישות כו' עד סוף הפרק. הנה זה מורה על מ"ש בסמוך שביארתי להנצל מקושיית הראב"ד ז"ל ובא לגלות שאין דין זה העבד כמו העבד עברי שכתוב בו כי טוב לו עמך והוא כמי שקונה אדון לעצמו ושאר הדינין כדאיתא פ"ק דקידושין (דף ט"ו) :

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.