ליקוטי מוהר"ן/לח

ליקוטי מוהר"ן לח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הגעתם לליקוטי מוהר"ן תורה לח. אם התכוונתם להגות בליקוטי מוהר"ן תניינא תורה לח, אנא ראו: ליקוטי מוהר"ן/ב/לח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לשון רבנו זכרונו לברכה מרכבת פרעה וחילו ירה בים וכו': (שמות טו ד)

א כי צריך כל אדם לפשפש את עצמו בכל עת, אם הוא דבוק בהשם יתברך. והסימן של דבקות הוא תפלין, כי תפלין הם סימן על הדבקות:

ב

ב ואי־אפשר לבוא לבחינת תפלין אלא שיעלה את הדבור ויתקנהו. כי הדבור שהוא רוח פיו של הקדוש־ברוך־הוא, שהוא בחינת: מלכות – פה, הוא בחינת ים, שכל הנחלים הולכים לתוכו, כמו שכתוב (קהלת א ז): כל הנחלים הולכים אל הים;

והוא בחינת אדני, כמו שכתוב (תהילים נא יז): אדני שפתי תפתח.

וכשפוגמין הדבור, שהוא אדני, אז על־ידי הפגם, נעשה מרוח פיו, רוח סערה. כי כ"ז אותיות כל אחד כלול מעשרה, גימטריא ר"ע. ונעשה מבחינת הדבור, הינו מבחינת אדני ר"ע אותיות, סערה; ס"ה הוא אדני, ור"ע אותיות.

וזה בחינת (תהילים קמח ח): רוח סערה עושה דברו – שעושים ומתקנים את הדבור, ומעלים אותו מבחינת רוח סערה.

ורוח סערה הזה הוא מקטרג הגדול, שממנו באים כל הקטרוגים והנסיונות, והוא אחר הדברים, שהוא יונק מהדבור, כשמוצא פתח לינק. הינו: לפתח חטאת (בראשית ד ז); וכתיב (מיכה ז ה): שמר פתחי פיך וכו'. וכמו שכתוב בזהר (וירא קיט:): ויהי אחר הדברים והאלקים נסה את אברהם,

והוא מסער גופה דבר־נש. וכל המלשינות והרעות שדוברים על אדם בא מרוח סערה, מאחר הדברים הזה, כי הוא בחינת קץ כל בשר (בראשית ו יג) – שעושה קץ וסוף לכל בשר.

ובני אדם שהם דנים את כל אדם לכף חובה, וחוקרים תמיד על חובות בני אדם, הם מבחינת קץ כל בשר, כמו שכתוב (איוב כח ג): קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר, (עיין בזוהר מקץ קצג.) – שהוא חוקר תמיד לעשות תכלית וכליון לכל דבר, ולעורר דין ולהלשין ולקטרג, כמו שכתוב (ישעיה נז כ): והרשעים כים נגרש, כי השקט לא יוכל.

וצריך כל אדם לראות לאכפיא סטרא דקץ כל בשר תחת הדבור של הקדשה, כמו שכתוב בזהר (ויחי רלח. ובזוהר בלק רז.): אסרי לגפן עירה – גפן דא כנסת־ישראל, כמו שכתוב (תהילים פ טו): ופקד גפן זאת; וכמו שכתוב (בראשית מט): וזאת אשר דבר.

וכשהוא כופף את רוחו סערה, דהינו שהוא נוטל ממנו כל הדבורים שנפלו לתוכו, אז: יקם סערה לדממה (תהילים קז כט):

ג

ג וצריך להעלות את הדבור לשרשו, שהוא הזרוע, שהם חמש אצבעין שביד שמאל, שהם חמשה גבורות, שהם בחינת חמשת מוצאות הפה. כי עקר הדבור – על־ידי חמשת מוצאות הפה, שהם הגבורות. כמו שכתוב (שם קו): מי ימלל גבורות ה'; שעל ידי גבורות נעשה הדבור, כמו שכתוב (שם קמה): וגבורתך ידברו; וכמו שכתוב (ירמיה כג כט): הלוא כה דברי כאש נאם ה':

והתחלת עליות של הדבור, הוא מראשו, הינו מהמבחר האמת שיש בהדבור, שהוא נקרא ראש. כי יש כמה אמת, כמו שאמרו (סנהדרין צז): אמת נעשה עדרים, וכמו שכתוב (תהילים קיט קס): ראש דברך אמת.

כי קדם תקונו, היה בבחינות (דניאל ח יב): ותשלך אמת ארצה; ולא היה יכול לדבר שום דבר אמת, מחמת שרוח סערה בלבל אותו, כמו שכתוב (תהילים קז כו): יעלו שמים ירדו תהומות; וכשמתקנו, אזי אין לו בלבול. וזה בחינות (פסחים ג): עקם הכתוב תשע אותיות, שלא להוציא דבר מגנה מפיו. זה רמז, כשרוח סערה שולט, אזי אין ביכלת לדבר בדרך ישר, כי הרוח מבלבל אותו, וצריך לעקם את הדרך:

ד

ד ותקון הדבור הוא על ידי התורה שלומדין בצר לאדם, בעניות ובדחקות, שהוא בחינת לילה*, שאז שלטנותא דקץ כל בשר. כמו שכתוב: קץ שם לחשך, וכתיב (בראשית א ה): ולחשך קרא לילה.

וחכמינו זכרונם לברכה אמרו (חגיגה יב:): הלומד תורה בלילה, מושכין עליו חוט של חסד ביום. חסד, הוא בחינת בקר דאברהם. כמו שכתוב בזהר (מקץ דף רג.): הבקר אור – דא בקר דאברהם; והאנשים שלחו – אנון מארי דדינין; המה וחמוריהם – אנון וכל סטר מסאבא.

וכמו שכתוב (רות ג יג): שכבי עד הבקר. אזי נופלים כל המקטרגים השולטים על הדבור, ואז הדבור יוצא בשיר ושבח והלל להקדוש־ברוך־הוא, כמו שכתוב (תהלים פג): אלקים אל דמי לך; וכמו שכתוב (תהילים ל יג): למען יזמרך כבוד ולא ידם; ואז: ברן יחד כוכבי בקר וכו' (איוב לח ז).

וזהו (תהילים קכב ב): עומדות היו רגלינו; כי הדבור נקרא רגל, כמו שכתוב (ישעיה מא ב): צדק יקראהו לרגלו; וכמו שכתוב (תהילים נח ב): צדק תדברון. בשעריך ירושלים – על־ידי התורה, כפרוש רש"י (והוא מדברי רז"ל מכות י):

ה

ה וכשמעלה את הדבור לשרשו, הינו לגבורות, ומתחיל לדבר בינו לבין קונו בשלהבת הגבורות, ומעורר את עצמו לעבודת השם יתברך, אזי נכנס אור שרש של הגבורות, הינו חמימות הלב*. כי שרש הגבורות הם בלב, כמו שכתוב (תהילים לט ד): חם לבי בקרבי בהגיגי וכו'. ושם שרש אמתי של האמת של הדבור, כמו שכתוב (שם טו): ודובר אמת בלבבו; ומתחיל לדבר בחמימות שבלב, דבר אמת שבלב.

וכשמדבר בינו לבין קונו דברי אמת שבלבו, בהתעוררות בתשובה, ורואה פחיתותיו וגדלת הבורא. כי עד עכשו השליך חטאתיו אחר כתפיו ולא עין בהם, ועכשו כשיודע אותם, אזי נכנס בו בושה גדולה על גדל פשעיו, כנגד רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין. (י"א שבכאן צריכין להעתיק ההגה השלישית, וכן הוא בכת"י, והכל עולה בקנה אחד, ועיין פע"ח).

והבושה הזאת עדין איננה בפעל, הינו שהבושה הוא בפנימיות, ואין מתגלה על פניו, כמו שכתוב (תהילים סט ח): כסתה כלמה פני. כי זאת הבושה היא קדם התשובה, וזה ידוע אין דומה בן כפר לבן כרך, כל מה שמקרב ביותר אל המלך, בשתו גדול, וכל מה שיודע ביותר בכבוד המלך, הוא בוש יותר מהמלך. וקדם התשובה, עדין ידיעתו בקטנות, על־ידי־זה בשתו אינו בפעל על פניו, כי חטאתיו מטמטמין שכלו וידיעתו, על־ידי רוח שטות שבקרבו, כמו שאמרו (סוטה ג): אין אדם עובר עברה וכו'*.

אבל אחר־כך כשעושה תשובה, ומסיר ממנו הטפשות, ונתוסף בו שכלו – אזי הוא מתביש ביותר, ונתגלה הבושה על פניו. והבושה הזאת הוא בחינת אור התפלין, * שנתגלה על פניו במצחו. ועקר התגלות הבושה היא במצח, כמו שכתוב (ירמיה ג ג): ומצח אשה זונה היה לך, מאנת הכלם.

וזה פרוש (משלי ב): אז תבין יראת ה', כמובא בזהר הקדוש (בהקדמת התיקונים דף ט:): תפלין הם בחינת אמא על ברא, ואם לבינה תקרא (משלי ב).

וזה פרוש: אז תבין; הינו על־ידי בינה יתרה שיהיה בהכרת הבורא, על־ידי־זה: יראת ה', הינו בחינת תפלין, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ברכות ו): וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, אלו תפלין. כי היראה הוא הבושה, כמו שאמרו (נדרים כ): יראת ה' על פניכם – זה הבושה, שהיא על הפנים, הינו בחינת תפלין על־ידי בינה, שהיא אמא על ברא.

וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ברכות יא): תפלין נקראין פאר, שנאמר: פארך חבוש עליך. ופאר הוא כלליות הגונין, כי ההתפארות – על־ידי כלליות הגונין, כמו שכתוב (ישעיה מט ג): ישראל אשר בך אתפאר; כי הם כלולין מגונין סגיאין. וזה שאנו רואים, כשאדם מתביש נעשה כמה גונין.

ובזה יכולים אנו להבין, אם יש לאדם יראת שמים, הינו בושה, לאחר תקון החטא, כשאנו מסתכלין על פניו, ונופל עלינו יראה ובושה, הינו שנמשך עלינו דעת בגדלת הבורא יתברך שמו.

וזה פרוש: אז תבין יראת ה', פרוש, בזה תבין שיש לו יראת ה'. ודעת אלקים תמצא, הינו כשימצא גם לך דעה בגדלת הבורא, הינו בושה ויראה. וזה בחינת: וראו כל עמי הארץ וכו' ויראו ממך; הינו שנמשך עליהם גם כן יראה:

ו

ו ומשה גם כן זכה לאור התפלין, כמו שכתוב בזהר (בהשמטות בראשית רסב): ויתנצלו את עדים – דא תפלין. ומשה יקח את האהל – שלקח אותן האורות, מלשון (איוב כט ג): בהלו נרו עלי ראשי. (עיין בזוהר בראשית דף נב: כי תשא דף קצד.).

וזהו (שמות לד כט): כי קרן עור פניו; על שם: קרן אחת היה לו במצחו (חולין ס). זה בחינת תפלין, שהוא במצח, ועל־ידי־זה: ויראו מגשת אליו, כי האיר עליהם היראה, כמו שכתוב: אז תבין יראת ה' וכו'.

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות יב:): העובר עברה ומתביש בה מוחלין לו מיד; כי העברה מכניס באדם רוח שטות, ועל־ידי בושה מחזיר המחין, כמו שכתוב: אז תבין יראת ה' כנ"ל:

וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (נדרים כ): מי שיש בו עזות, בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני; כי אדם הראשון פגם בבחינת תפלין, שהם בחינת עץ החיים, כמו שכתוב (ישעיה לח טז): ה' עליהם יחיו; ודבק את עצמו באילנא דמותא, ועל־ידי־זה: ויגרש אותו מגן עדן (בראשית ג כג); כי עזות־ פנים לגיהנם (אבות פ"ה); וכד תב בתיובתא, כתיב (שם): ויעש להם כתנות עור – דא תפלין (כמובא בתיקונים תיקון סט דף קה.):

וזה פרוש (חולין ס): שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו; כי על־ידי הקרבן, הינו על־ידי התשובה, זכה לבחינת תפלין, שהוא בחינת קרון עור הפנים.

וקין, שהיה מזהמת הנחש, כתיב בה (בראשית ד ו): למה נפלו פניך; שהוא בחינת אור התפלין, שהוא קרון עור הפנים. וקין הביא מפסלת, שראה חוב לכל אחד, ואיתא (במדרש תנחומא פ' בראשית): וישם לקין אות – שזרח לו קרן, הינו כנ"ל. וזה שכתוב בקין (שם): וישב בארץ נוד קדמת עדן. פרוש, שלא זכה לעדן, על־ידי שפגם באור התפלין. וזה קדמת, ראשי־תבות: קרקפתא דלא מנח תפלין.

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (תענית ז:): מי שיש בו עזות, בידוע שנכשל באשת איש; כי קין עמד על תאומתו של הבל, כמו שכתוב (שם): ויהי בהיותם בשדה.

וישראל שעמדו על הר סיני, פסקה זהמתן, הינו זהמת הנחש; ועכו"ם שלא עמדו, לא פסקה זהמתן (שבת קמו). וזה: בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו; רגלי דיקא, כי אין להם רגלים, כמו שכתוב (בראשית ג): על גחנך תלך.

וזה שכתוב (בזהר): וישם ה' לקין אות, [פרש רש"י]: החזיר מוראו עליהם, כמו שכתוב: וראו כל עמי הארץ; כמו שכתוב [בזהר]: כד תב בתיובתא, וישם ה' לקין אות (תיקון סט דף קח:):

ז

ז וזה שספר התנא (בכורות נז:): ארז נפל במקומנו, ועברו עליו י"ו (ששה־עשר) קרנות על חדו.

כי ידוע, שהצדיק שעובד את ה' בדבקות גדול ובשכל גדול, כשנופל לאיזה מדרגה פחותה ממנה, אף־על־פי שזאת המדרגה שהוא עכשו בה, גם היא מדרגה גדולה לערך שאר הצדיקים, אבל מחמת שלפי ערכו הוי לה נפילה, הוא מתביש בזה המדרגה כאלו חטא איזה חטא, ועושה תשובה על־זה כאלו חטא, ובא על־ידי־זה לבושה גדולה, הינו בחינת תפלין, בחינת: אז תבין יראת ה'; ובא לבחינת ידיעה חדשה והכרה.

ועקר הארת התפלין באים על־ידי הלוחות, כמובא (בזוהר בראשית וכי תשא הנ"ל): כשאמרו ישראל נעשה ונשמע, זכו לחגירת זינא עלאה. ומשה זכה לקרון עור פנים, מאור הלוחות, כי הם המחין בעצמן, כי על־ידי חדוד השכל בתורה נתחדדו המחין, ונתוסף בו הכרה ומתביש ביותר. והלוחות הם שרש התורה, ונקראים י"ו, על־שם עשרת הדברות, וארכן ואו ורחבן ואו (ב"ב יד),

והצדיק נקרא ארז בלבנון.

וזה שספר התנא בשבחו של הצדיק, שהיה צדיק בדורו, ונפל במקומנו, כי בודאי מדרגת התנא היתה גם כן גדולה, אבל לפי ערך הצדיק היתה נפילה. ועברו – לשון התגלות, כמו שכתוב (שמות יב כג): ועבר ה' לנגף את מצרים; ותרגם אנקלוס: ואתגלי. י"ו קרנות על חדו – הינו על־ידי חדוד שכלו וחדוש שכלו, שקבל על־ידי התורה שנקרא י"ו כנ"ל, נתגלה קרון עור הפנים, הינו בושה, בחינת תפלין.

גם הקדוש־ ברוך־הוא נקרא מקומו של עולם. וזה פרוש: נפל במקומנו; שנפל להשגות אלקות לפי השגתנו, הגם שגם השגתנו גדולה, אבל לפי ערכו הוי לה נפילה, ששב בתשובה, ומתביש בהשגתנו.

וזה פרוש: בראשית – ירא בשת, כי היראה הוא הבושה. תמן ראשי תמן בת, אלה ראשי בית אבותם (שמות ו יד), הינו תלת גונין דעינא בת עין, רמז מקום התפלין, ולטוטפות בין עיניך (שם יג), ותלת גונין דעינא ובת עין, הם ארבע פרשיות:

ח

וזה פרוש (ישעיה נח יג): אם תשיב משבת רגלך עשות חפצך ביום קדשי.

כי שבת – בחינת בושה.

רגלך – בתחלה צריך לתקן הדבור, הנקרא רגל. ואיך תתקן הדבור,

עשות חפצך ביום קדשי. כי זהמת הנחש גרם שלשים ותשע קללות, שלשים ותשע מלאכות, וצריך כל אדם להמשיך קדשת שבת, לקדש ימי החל, כדאיתא במכילתא: זכור את יום השבת – זכרהו מאחד בשבת; ולפי הקדשה שמקדש ימי החל, כן נדחה זהמת הנחש, קץ כל בשר, שהוא בחינת רוח סערה, ועל־ידי־זה עולה הדבור. וזה פרוש:

עשות חפצך – כשאתה עושה חפצך, הינו בימי החל.

ביום קדשי – ידמה כאלו עכשו יום קדשי. הינו שתמשיך מקדשת שבת על ימי החל, ותקדישם משלשים ותשע מלאכות.

ט

וזה (חגיגה יב:):

תניא רבי יוסי אומר: אוי להם לבריות, רואים ואינם יודעים מה רואים,

הארץ עומדת על עמודים – הינו בינה, ארץ החיים, שממנה תוצאות התפלין כנ"ל.

והתפילה נקרא עמוד, על־שם (תהלים קו): ויעמד פינחס.

ועמודים – בחינת תפלה,

על המים – הינו על הלב, כמו שכתוב (איכה ב יט): שפכי כמים לבך נכח פני ה'.

ומים על ההרים – זו בחינת תורה, שעל־ידה נתעורר חסד אברהם. כי ההרים זו תורה, שהוא מרומם, כמו שכתוב (משלי ח טו): בי מלכים ימלכו. גם אברהם נקרא הר, כמו שכתוב (בראשית יט): ההרה המלט.

והרים על הרוח – הינו רוח פיו של הקדוש־ברוך־הוא, הינו בחינת דבור, שעל־ידי התורת חסד נתעלה הדבור כנ"ל, כמו שכתוב: שכבי עד הבקר.

ורוח על סערה – הינו שבחינת קץ כל בשר, הוא בחינת אחר הדברים, הוא יונק מהדבור, ונעשה רוח סערה כנ"ל.

וסערה על זרועו של הקדוש־ברוך־הוא – כי הבריות צריכין לקץ כל בשר, כמו שאמרו: והנה טוב מאד – דא מלאך־המות (ב"ר פ"ט), והשתלשלותם מגבורות עלאין, כי הוא טוב מאד. וזהו שסערה בזרוע, זרוע אלו חמשה גבורות, שמשם חיותו עד זמן בלע המות לנצח (ישעיה כה ח):

י

וזה פרוש:

מרכבת פרעה וחילו – הינו בחינת תפלין, כמובא בזהר (ויגש ר"י.), שפרעה היא אמא, דכל נהירין אתפרען ואתגלין מנה. ותפלין נקרא מרכבות, כמו שכתוב (דברים לג כו): רוכב שמים. ושמים, אש ומים, בחינת גונין, כי תפלין הם נהרין מאמא עלאה. ועל־ידי מה תזכה לבחינת תפלין –

ירה בים. ירה, הם הגבורות (פרוש "ירה" עם הכולל גימטריא גבורה). בים, הוא בחינת דבור, כשתקשר ותעלה את הדבור לשרשה.

ועל־ידי מה תוכל להעלות את הדבור לשרשה, על־ידי למוד התורה בלילה, שעל־ידי למוד הזה נמשך חוט של חסד, ואז: הבקר אור וכו'; ואז הדבור עולה ונעשה בת אברהם, כמו שאמרו (ב"ב טז:): בת היתה לו לאברהם ובכל שמה, בים גימטריא בכל. וזה:

ומבחר שלשיו טבעו בים, התורה נקרא אוריתא תליתאי (שבת פח). ומבחר דא אברהם כמו שכתוב (נחמיה ט ז): אשר בחרת באברם. פרוש, על־ידי התורה, שעל ידה נתעורר מדת אברהם, על־ידה נתתקן הדבור,

וקץ כל בשר יטבע בנקבא דתהומא רבא. וזו

טבעו בים סוף – סוף הוא בחינת קץ כל בשר, שהוא דבוק בים הדבור, יטבע בנקבא דתהומא רבא, על־ידי בקר דאברהם, שנתעורר על־ידי התורה כנ"ל:

יא

(זאת התורה היא סוד כונות תפלין, כמבאר שם בתוך דברי התורה הזאת, וכנרשם מן הצד בהגה איך כל כונות תפלין כלולין שם, והדברים מובנים למשכילים. ועדין צריכין באור רחב לבאר הדבר היטב, ואם יהיה אלקים עמדי, יתבאר הדבר במקום אחר בעזרת השם יתברך.

ודע, ששמעתי מפיו הקדוש, שחשב כמה וכמה תורות, ואמר, שכלם הם סוד כונות תפלין, דהינו התורה "בחצצרות וקול שופר", ו"אנכי ה' אלקיך", ו"קרא את יהושע" וכו', והתורה "מי האיש החפץ חיים", ו"אתם תהיו לי ממלכת כהנים", "אשרי העם זרקא", והתורה הזאת: "מרכבת פרעה" וכו'. ועוד כמה וכמה תורות גדולות שאיני זוכר עתה לפרטם. ואמר שכלם הם סוד כונות תפלין. אשרי הזוכה להשיגם):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף