ליקוטי מוהר"ן/כג

ליקוטי מוהר"ן כג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הגעתם לליקוטי מוהר"ן תורה כג. אם התכוונתם להגות בליקוטי מוהר"ן תניינא תורה כג, אנא ראו: ליקוטי מוהר"ן/ב/כג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לשון רבנו זכרונו לברכה סבי דבי אתונא אימא לן מלי דכדיבי,

אמר להו: הוי לן כדניתא וילדה, והוי תליה לה פתקא, וכתיב בה דמסיק בבי אבא מאה אלפי זוזי.

אמרו לה, וכדניתא מי ילדה.

אמר להו, הי נינהו מלי דכדיבי.

מלחא כי סריא במה מלחי לה,

בסילותא דכדניתא.

ומי איכא סילותא לכדניתא.

ומלחא מי סריא: (בכורות ח:)

צוית צדק עדתיך ואמונה מאד (תהילים קיט קלח):

א כי יש פנים דקדשה, שהם אנפין נהורין, בחינת חיים, כמו שכתוב (משלי טז טו): באור פני מלך חיים; בחינת שמחה, כמו שכתוב (תהילים טז יא): שבע שמחות את פניך. וכתיב (בראשית מה כז): ותחי רוח יעקב, זה בחינת שמחה.

ויש פנים דסטרא אחרא, שהם אנפין חשוכין, מרה שחורה, עבודת אלילים, כמו שכתוב (שמות כ ג): לא יהיה לך אלקים אחרים על פני.

ואלו בני אדם הנופלים בתאות ממון, ואינם מאמינים שהקדוש־ברוך־הוא יכול לפרנס את האדם בסבה קלה, ורודפים אחר פרנסתם ביגיעות גדולות, והם אוכלי לחם בעצבון, כמו שכתוב (בראשית ג): בעצבון תאכלנה, ועצבות הוא מרה שחורה – אלו בני אדם נקשרים בפנים דסטרא אחרא, אלקים אחרים, חשך, בחינת מיתה, כמו שכתוב (איכה ג): במחשכים הושיבני וכו';

ועליהם נאמר (יחזקאל ז יט): וזהבם לנדה; הינו בחינת עבודת אלילים, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (שבת פט): מנין לעבודה־זרה שמטמא כנדה, שנאמר: תזרם כמו דוה.

אבל אלו בני אדם שמשאם ומתנם באמונה, הם דבקים באור הפנים דקדשה. כי אין אמונה בלא אמת, כמובא בזהר (בלק קצח:): הינו צדק הינו אמונה וכו', [ומסיק שם: אמונה אתקריאת כד אתחבר בה אמת, נמצא שעקר אמונה על־ידי אמת] ואמת הוא אור הפנים כידוע.

וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (שבת לג:): ויחן פני העיר – חד אמר: מטבע תקן להם, וחד אמר: מרחצאות תקן להם. הינו הך ולא פליגי, כי יעקב הוא בחינת אמת, כמו שכתוב (מיכה ז כ): תתן אמת ליעקב; והוא בחינת אור הפנים, ותכף, כשבא נתתקן אמונה.

וזה: מטבע תקן – שתקן תאות ממון. וכשתקן תאות ממון, נתתקן פגם עבודת אלילים. וזה: מרחצאות תקן להם, כמו שכתוב: ותרד בת פרעה לרחץ, ודרשו חכמינו זכרונם לברכה (מגילה יג וסוטה יב:): לרחץ מגלולי בית אביה.

וזה: ויחן פני העיר – פני דיקא, שהיא פנים דסטרא אחרא, שהיא מטבע, הינו תאות ממון,

כי כל עבודות זרות תחובים בממון. ובשביל זה ממון עם אותיותיו גימטריא ק"ם, כנגד ק"ם [מאה וארבעים] קלין, שהשכינה צווחת: קלני מראשי, קלני מזרועי, (סנהדרין מו) על אלו הנופלים בתאות ממון, שהם עבודת אלילים כלולים מעבודות זרות של שבעים אמות. (ועל כן הם ק"ם קלין, שהם שתי פעמים ע', כי השכינה צווחת הקלין כפולים, בחינת: קלני מראשי, קלני מזרועי – שהוא בחינת קולות כפולים, הינו שני פעמים עי"ן קלין, שצווחת השכינה על הנופלים בתאות ממון, שהיא עבודה זרה כלולה מכל העבודות זרות של עי"ן אמות).

וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (פסחים קיח): קשין מזונותיו כפלים כיולדה, כי היולדת ראמת עי"ן קלין קדם הלדה, והכא יש ק"ם קלין שהם שני פעמים עי"ן.

וזהו (אבות פ"ב): ואל תהי רשע בפני עצמך, בפני – זהו בחינת פנים דסטרא אחרא, הבא מחמת תאות ממון, שאין מאמין בהקדוש־ ברוך־הוא, שהוא הזן ומפרנס, והוא חושב: כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה (דברים ח יז). וזה עצמך – לשון עצם ידי:

ב

ב ודע, שעל־ידי תקון ברית קדש, הוא נצול מפנים דסטרא אחרא. על־ידי דם ברית, נתתקן דם נדה, תאות ממון. כמו שכתוב (זכריה ט יא): גם בדם בריתך – על־ידי ברית – שלחתי אסיריך מבור. בור דא טחול, מרה שחורה, בעצבון תאכלנה.

כי ברית הוא בחינת מלח, הממתיק מרירות ועצבון הפרנסה, כמובא בזהר (ויחי רמא:): אלמלא מלחא לא הוי עלמא יכלי למסבל מרירותא. וזהו (במדבר יח יט): ברית מלח עולם הוא. וזהו (ויקרא ב יג): אל תשבית מלח ברית אלקיך – אלקיך דיקא, כי על־ידי־זה נתקשר באלקות, ונתפרש מעבודת אלילים, כמו שכתוב (איוב יט כו): מבשרי אחזה אלוק, כי על ידי תקון הברית מאיר לעצמו אור פני מלך חיים.

וזה (כתובות סו:) מלח ממון חסר, כי על־ידי מלח נתמעט אצלו תאות ממון:

ג

ג וזהו: ויגרש מפניך אויב (דברים לג כז) – מפניך דקדשה; ויאמר השמד, – לשון שמד, לשון עבודה־זרה, הינו תאות ממון.

כי כל ישראל נקראים צדיקים על שם הברית, ובשביל זה, כשמגרש מפניהם דקדשה את האויב, הוא מפיל אותם האויבים, בפנים דסטרא אחרא, הינו השמד:

נמצא, כל צדיק וצדיק, כשהקדוש־ברוך־הוא רוצה לגרש אויביו של צדיק, הוא מפיל את האויב בתאות ממון, כי צדיק הוא ברית עולם (תיקון מח), וזה האויב של צדיק, שחולק על צדיק, אין לו מלח להמתיק מרירותו, כי מלח ממון חסר, כי עקר תאות ממון שנתמעט אינו אלא על־ידי ברית:

ובשביל זה זבולון, שהיה אוהב ליששכר, נאמר בו (דברים לג יח): שמח זבולון. שמח – הפך בעצבון, שבע שמחות את פניך.

וזה כשבקשה רחב סימנא דחיי, כמו שכתוב (יהושע ב יב): והחייתם את אבי ואמי וכו', אמרה: ונתתם לי אות אמת. כי אמת הוא בחינת חיים כנ"ל,

ואמרו לה: את תקות חוט השני תקשרי לך. תקוה זה בחינת אמונה, כמו שכתוב (ירמיה לא יז): ויש תקוה לאחריתך. ואמונה היא אחרית הימים, כי עליה עומדים כל המדות, כמו שכתוב (מכות כד): בא חבקוק והעמידן על אחת וכו';

וחוט השני, זה בחינת זריחת אור הפנים, כמו שאמרו (בראשית לח ל): ויקרא שמו זרח וכו'; כי החשך יכסה ארץ ועליך יזרח ה' (ישעיה ס ב).

כי חשך הוא בחינות בעצבון, דאגת ותאות הפרנסה, צער כפלים כיולדה, אנפין חשוכין, עבודה זרה. ועליך יזרח ה' – אמונת אלקות, אור הפנים, ויחן פני העיר, תקון המטבע, תקון תאות ממון, בחינות: שמח זבולון:

וזה בחינת (ברכות ח): מצא או מוצא, כי הפרנסה הוא בחינת אשה, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (סנהדרין פא): היורד לפרנסת חברו כאלו בא על אשתו. ופרנסה שהוא בעצבון, היא בחינת: מוצא אני מר ממות את האשה. (בחינת מרירותא דעלמא שצריך להמתיקה על־ידי מלח, כנזכר לעיל: אלמלא מלחא לא הוי יכיל עלמא למסבל מרירותא. ועל כן להפך, בפרנסה דקדשה, כתיב: מצא אשה מצא טוב (משלי יח כב). טוב – בחינת צדיק, בחינת ברית מלח, שהוא ממתיק מרירותא, הינו תאות ועצבון הפרנסה).

ופרנסה שהוא בחינת: שמח זבולון בצאתך, הוא בחינת: מצא אשה מצא טוב; ואין טוב אלא צדיק (יומא לח:), הינו ברית, כמו שכתוב (ישעיה ג י): אמרו צדיק כי טוב;

וכמו שכתוב (שמות ב ב) ותרא אותו כי טוב הוא – שנולד מהול (מ"ר שמות פ"א). ואין טוב אלא אור (שם), כמו שכתוב (בראשית א ד): וירא אלקים את האור וכו' – זה בחינת: ועליך יזרח ה', בחינת חוט השני:

ד

ד וזה בחינת מזוזה, כי איתא במדרש (במדבר פ' כב): למה נקרא שמן זוזי, מפני שזזין מזה לזה.

וזה (איוב כב כה): והיה שדי בצריך, הינו על־ידי מזוזה; וכסף תועפות לך – על־ידי־זה פרנסתו מעופפת לך. כי שדי הוא בחינת ברית, כמו שכתוב (בראשית לה יא): אני אל שדי פרה ורבה.

וזה שדרשו חכמינו זכרונם לברכה (ירושלמי ברכות פ"א), שעשרת הדברות הם בקריאת שמע, ודבור לא תחמד כנגד וכתבתם על מזוזות; כי על־ידי מזוזה נתבטל חמדת הממון, כנזכר לעיל: מלח ממון חסר:

וזהו (תהילים נ יא): וזיז, הינו ממון, שדי עמדי. על־ידי שמירת הברית, על־ידי מזוזה, זוכה לבחינת: שמח זבולון.

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: וכתבתם – שיהא כתיבה תמה (שבת קג: מנחות לד), וזה בחינת (בראשית כה כז): יעקב איש תם, כי על ידו: ויחן פני העיר, על ידו תקון המטבע כנ"ל.

וזהו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (שבת לב:), שאריכת ימים על־ידי מזוזה, כי סמוך ל"וכתבתם" – "למען ירבו ימיכם", כי על־ידי אמונה במשא ומתן, בא אור החיים כנ"ל. וזה שאמרו (שם): מקרא נדרש לפניו, הינו בחינת אור הפנים, שהוא סימנא דחיי.

ובשביל זה קביעות המזוזה בשליש העליון של הפתח (מנחות לג.), כי אמרו חכמינו זכרונם לברכה (בבבא מציעא מב): לעולם ישלש אדם את מעותיו, שליש בפרקמטיא וכו'. ושליש העליון הוא השליש שבפרקמטיא, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה (ירושלמי פאה פ"ח): טבין חמשין דעבדין ממאתן דלא עבדין.

ועקר האמונה צריך להיות במשא ומתן, כמו שאמרו (שבת לא): נשאת ונתת באמונה. נמצא שעקר הממון, ששם צריך אמונה, הוא בשליש עליון, שהוא בשליש שבפרקמטיא:

ה

ה וכל המצוות שאדם עושה אותם בלא ממון, הינו שאין רוצה להפסיד ממון בשביל המצוה, זה הבחינה נקרא צדק, וזה צוית צדק עדתיך,

אבל כשחביב כל כך המצוה, עד שאין מרגיש בהפסד ממון, זאת הבחינה נקרא אמונה, כי עקר אמונה הוא בממון, כשמשבר תאות ממון כנ"ל, ששם פנים דקדשה.

וזה ואמונה מאד – זה ממון, כמו שכתוב (דברים ו): ובכל מאדך (ברכות נד):

וזה פרוש שאמרו סבי דבי אתונא:

אמר לנו מלי דכדיבא – זה בחינת שקר, בחינת עבודה זרה, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (סנהדרין צב): כל המחליף בדבורו כאלו עובד עבודת־כוכבים וכו'.

ואמר להם: הוי לן כדניתא וילדה, כדניתא – זו פרדה, זה בחינת עכו"ם, דשריא בפרודא, כמובא בזהר (משפטים צה.): שארי בחבורא וסים בפרודא.

וילדה – זה בחינת רוח, המכנה בשם לדה.

ואמרו לו: וכדניתא מי ילדה – כי עכו"ם אל אחר אסתרס ולא עבד פרין (שם קג.).

והשיב להם: הי ניהו מלי דכדיבא. הינו השקר, שנדמה להם שמרויחין, ובאמת אינם מרויחין.

ותלא לה פתקא בצוארא דהוי מסיק בי אבא מאה אלפי זוזי. בי אבא זה עבודת־אלילים, כמו שכתוב (ירמיה ב כז): האומר לעץ אבי אתה.

ועבודת־אלילים היא חובה, שמכרעת את הכל לכף חובה, וכל המתדבקין בה הם בעלי חובות, כמו שאנו רואים בחוש, שזה המשא תלוי בצואר בני אדם, שאין מסתפקין בממונם. ולווין ממון מאחרים, ונדמה להם שהם משתכרין שכר הרבה, ואחר־כך מתים בעלי חובות, ואם אינם מתים בעלי חובות, הם בחייהם בעלי חובות, ומטריחים את עצמם בטרחות גדולות, ומסכנים את עצמם בסכנת דרכים, בשביל שכר מעט, בשביל לשלם חוב אביהם, חוב עבודה זרה. כי מצוה לקים דברי המת,

וזה הדבר להם כמו צואה מאביהם, שישלמו חובותיו. וזה שפרש מהרש"א: תלא לה פתקא בצוארא – שטר צואה.

ואחר־כך אמרו לו:

מלחא כי סריא במאי מלחי לה – כי תקון של תאות ממון, הוא תקון הברית מלח כנ"ל,

ושאלו אותו: זה שתקן בריתו, אם נפל לסרחון תאות ממון, במאי תקונו. והשיב להם:

בסילותא דכדניתא – כי באמת יש עוד תקון לתאות ממון, הינו שיסתכל לשרש, שמשם בא כל הממון וכל ההשפעות, ועל־ידי הסתכלותו שם, יתבטל תאותו, כי שם בשרשה, השפע כלו אור צח ומצחצח, ותענוג רוחני, ואין מתאוה (נ"א מתעבה כת"י) אלא למטה. ומי הוא הפתי יסור הנה להשליך תענוג רוחני, ולקח תענוג עב.

אבל לזאת ההסתכלות, אי אפשר לבוא אלא עד שיתקן בריתו, כמו שכתוב: מבשרי אחזה אלוק, שבתחלה צריך לתקן בשר קדש, ואז יוכל להסתכל באלקות. ובשביל זה, עקר התקון של תאות ממון, הוא על־ידי ברית. וכשמתקן בריתו, אי אפשר לפל לתאות ממון, כי על־ידי מלח, תאות ממון חסר כנ"ל.

ושרש השפעות הוא מכנה בשם שליא, ששם מנח הולד, כי השליא הוא בחינת דלתי בטני, כי יש שני דלתות לאשה, כמו שכתוב (איוב ג י): כי לא סגר דלתי בטני (בכורות מה), ונעשה משני דלתין צורת מ"ם סתומה, ששם מנח הולד, והוא בחינת מ"ם יום של יצירת הולד (נדה ל).

וכן יש למעלה דלתי שמים, שמשם נולד השפעות, כמו שכתוב (תהילים עח כז): דלתי שמים פתח וימטר עליהם כעפר שאר וכו'.

וזה שהשיב להם:

בשליא דכדניתא, הוא תקונו של זה השומר הברית, כשנופל לתאות ממון. ואמרו לה:

מי איכא שליא לפרדה – כי עכו"ם אין לה אפלו בית ולד. אמר להם:

ומלחא מי סריא – כי באמת מי שתקן הברית, אינו נופל לתאות הממון:

ו

אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם (תהלים נה). הינו מי שהוא בעל מחלקת, נופל לתאוות ממון, וימיו כלים ברדיפה אחר מותרות.

וזה: לא יחצו ימיהם – שאין אדם מת וחצי תאותו בידו (מ"ר קהלת סדר א). וזה: לא יחצו – שאין משיג חצי תאותו כמובא (לעיל באות ג) על פסוק: ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד, עין שם: (עד כאן לשון רבנו ז"ל).

וזה שסים: ואני אבטח בך – שהוא ההפוך מתאות ממון, כי המשקע בתאות ממון, אינו בוטח בה', כי הוא עובד כל עכו"ם, אך: ואני אבטח בך – שתוכל להזמין לי פרנסתי בסבה קלה, ואהיה שמח בחלקי, ולא אהיה משקע בתאות ממון:

ועל כן אלו המשקעים בממון, כל מה שיש לו עשירות יותר, יש לו דאגות ועצבות ומרה שחורה ביותר, כי הממון והעשירות שלו הוא בבחינת: בעצבון תאכלנה, שהוא בחינת עצבות ומרה שחורה, אנפין חשוכין, מיתה, כנ"ל. ועל כן כל מה שיש לו ממון ועשירות יותר, יש לו עצבות ומרה שחורה ודאגות יותר, כי הממון שלו הוא מבחינת עצבות ומרה שחורה וכו' כנ"ל.

וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות פ"ב): מרבה נכסים – מרבה דאגה; כי בודאי הוא מרבה דאגה ועצבות על־ידי רבוי הנכסים והעשירות, כי הנכסים שלו הם בעצמן בחינת עצבות כנ"ל, ועל כן כל מה שמתרבין יותר נתרבה העצבות והדאגות ביותר כנ"ל.

ועל כן הממון והעשירות הוא מקצר ומכלה ימיו וחייו של האדם, כי אין דבר שמפסיד החיות כמו הדאגה והעצבות, כידוע לחכמי הרופאים, והממון והעשירות הוא מרבה דאגה ועצבות כנ"ל, על־כן הוא מפסיד ומכלה חייו. כי הוא מקשר בפנים דסטרא אחרא, אלקים אחרים, חשך, שהוא בחינת מיתה, הפך אור פני מלך חיים כנ"ל. ועל כן הממון ממית אותו, כי הוא בבחינת מיתה, שהוא עצבות וכו' כנ"ל, שכל זה הוא בחינת תאות ממון כנ"ל:

וזה שכתוב (בראשית ג): ועפר תאכל כל ימי חייך – עפר זה בחינת הממון, כמו שכתוב: ועפרות זהב לו, הינו שהממון והעשירות, שהוא בחינת עפר, תאכל כל ימי חייך, כי הממון היא אכלת ומכלה כל ימי חייו של האדם כנ"ל.

כי עפר הוא בחינת עצבות, שהוא בחינת תאות ממון, כמו שכתוב בתקונים (תיקון ע דף קלד.): עפר איהו קר ויבש, הכי טחול קר ויבש. ומהטחול נמשך העצבות, כידוע, וזה שסים שם בתקונים: ובגין דא: ועפר תאכל (כל) ימי חייך וכו', הינו כנ"ל. עין שם והבן היטב.

וזה שכתוב בתקונים (תיקון ג בהי"א תיקונים האחרונים): טחול דא לילית, אמא דערב־רב, שחוק הכסיל. מאן כסיל, דא אל אחר וכו' עין שם, ואהו אסכרה לרביא, דאנון חיביא, חיכית בהון בעתרא בהאי עלמא, ולבתר קטילת לון.

כי אלו המשקעים בממון, הם בבחינת בעצבון תאכלנה, שהוא בחינת טחול, שהוא בחינת עצבות ומרה שחורה ורבוי דאגות, והם מקשרים בפנים דסטרא־אחרא אל אחר וכו' כנ"ל. שכל זה הוא בחינת הטחול, אמא דערב רב, שחוק הכסיל, אל אחר כנ"ל.

וזה שכתוב שם: לבתר קטילת לון. כי בודאי הממון שהוא בחינת טחול עצבות וכו' כנ"ל, הורגת אותם, כי הממון שלו הוא בבחינת מיתה, אנפין חשוכין, עצבות וכו' כנ"ל.

וזהו מה שכתוב לעיל, מצא או מוצא, שתאות ממון הוא בחינת: מוצא אני מר ממות את האשה וכו' כנ"ל. כי כן מבאר שם בתקונים (תיקון ע' הנ"ל): ומוצא אני מר ממות את האשה, ודא טחול וכו'.

אך פרנסה דקדשה הוא בחינת: מצא אשה מצא טוב וכו', שהוא בחינת הצדיק כנ"ל. כי הצדיק האמת נצול מזה, כי אין הממון מזיק לו, כי עליו נאמר: טוב לפני האלקים ימלט ממנה וכו'. כמו שכתוב שם בתקונים (תיקון ג' הנ"ל): ואמאי אתקריאו רביא, בגין דלא אית בהון דעת לאשתזבא מנה, אבל לב מבין אשתזיב מנה דתמן צדיק. ורזא דמלה: טוב לפני האלקים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה.

כי צריך חכמה ודעת גדול לזה, שלא יזיקנו הממון, שלא יכלה ימי חייו. כי רב העולם נלכדו בזה, הינו בתאות ממון, והממון הורגת וממית אותם כנ"ל, ואי אפשר להנצל מזה כי אם על־ידי הצדיק, שנאמר עליו: טוב לפני האלקים ימלט ממנה וכו' כנ"ל, אשרי לו;

עין שם בתקונים (תיקון ג' הנ"ל, ותיקון ע' הנ"ל), ותראה נפלאות, איך עתה, שפתח רבנו זכרונו לברכה את עינינו, וגלה לנו את ההקדמות החדשות הנפלאות המבארים לעיל בהתורה הזאת, עתה עתה מבארים היטב דברי התקונים הנ"ל, כי עתה מבארים שם כל דברי רבנו הנ"ל, ראה והבן וחכם,

עין שם בתקון ע' הנ"ל מה שכתוב שם: אם זכה וכו' – עזר, ואם לאו – כנגדו וכו'. עלה אתמר: ומוצא אני מר ממות את האשה, ודא טחול שבתאי וכו'. (הינו בחינת עצבות ומרה שחורה, שהוא בחינת טחול. שבתאי, פתיא אכמא, כידוע). עזר – דא שכינתא, עלה אתמר: מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה', ובגין דא הוו אמרי מארי מתניתין: מצא או מוצא. עין שם היטב והבן, ותראה שכל דברי רבנו ז"ל מבארים עתה שם ובתקון ג' הנ"ל באר היטב:

זאת התורה היא לשון רבנו ז"ל בעצמו, עד המקום שנרשם לעיל. ומשם והלאה הוא מלשוני, מה ששמעתי עוד דברים שלא נתבארו בלשונו הקדוש. ועוד לאלוה מלין, מה ששמעתי והבנתי מפיו הקדוש בעת שזכיתי לשמע מפיו הקדוש התורה הזאת, וזהו:

ז

קשים מזונותיו כפלים כיולדה, כי היולדת ראמת עי"ן קלין, והכא יש ק"מ קלין וכו', עין לעיל. כי צריכים להתנסות ולהצטרף בתאוה זו של ממון, קדם שזוכין למשא ומתן באמונה, להרויח ולהוליד ממון דקדשה. דהינו שצריכין להתגבר מאד בשעה שעוסק במשא ומתן, שלא יפל אז לתאות ממון כלל, חס ושלום, רק משאו ומתנו יהיה באמת ובאמונה, ולשבר ולבטל כל המחשבות והבלבולים והתאוות של ממון שבאים עליו. רק כל כונתו יהיה בשביל השם יתברך לבד, כדי שיזכה לעבד השם יתברך על־ידי הממון שירויח, ולתן צדקה להחזיק לומדי תורה ועובדי השם וכו'.

ובשביל זה קשים מזונותיו של אדם כפלים כיולדה, כי היולדת צריכה לסבל חבלי לדה, וצריכה לצעק ע' קלין קדם הלדה. והכא יש ק"ם קלין, שהשכינה צווחת, חס ושלום: קלני מראשי קלני מזרועי, על הנופלים בתאות ממון.

וקדם שמרויחין ממון, צריכין לילך ולעבר ולהתנסות ולהצטרף דרך אלו הק"ם קלין, ולצעק ולהתפלל להשם יתברך לעבר עליהם בשלום ולהנצל מהם; על־כן קשים מזונותיו כפלים כיולדה, דאלו התם ע' קלין והכא ק"ם קלין, והבן:

ח

גם באר אז, שק"ם קלין הם שתי פעמים ע', הינו: קלני מראשי קלני מזרועי, שהם בחינת שני מיני קולות, מראשי ומזרועי. וכל קול הוא בחינת ע' קלין של היולדת, והכא הם כפולים: קלני מראשי, קלני מזרועי, קלני – לשון קול, על כן הם ק"ם קלין:

כי באמת כל הרוח המכנה בשם לדה, וכל הממון וכל ההשפעות נמשכין רק משבירת תאות ממון, שהיא בחינת אמת כנ"ל. וזהו בחינת: קשטא קאי (שבת קד) כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (פסחים קיט): ואת כל היקום אשר ברגליהם – זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו. ועל כן עקר המעמד פרנסה, הינו ממונו של אדם שמעמידו על רגליו, הוא על־ידי אמת, שהוא בחינת שבירת תאות ממון כנ"ל. וזה בחינת קשטא קאי, הינו על־ידי אמת יש לו ממון, שהוא בחינת עמידה, שמעמידו על רגליו כנ"ל.

אבל שקרא לא קאי, כי שקר הוא עבודה זרה, תאות ממון, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: המחליף בדבורו כאלו עובד עבודה זרה, ועל כן על־ידי שקר, שהוא עבודה זרה, תאות ממון, אין לו שום קיום ומעמד, הינו שאין לו ממון, הנקרא יקום וכו' כנ"ל. וזהו: שקרא לא קאי כנ"ל, כי עבודה זרה, אל אחר, אסתרס ולא עבד פרין, כמבאר שם במאמר הנ"ל היטב.

כי על־פי הרב, אלו הרודפים ביותר אחר תאות ממון, הם מתים בעלי חובות, ומאומה אין בידם; ואפלו אם אינם מתים בעלי חובות, הם בחייהם בעלי חובות לתאותם, שהם מתאוים כל־כך לממון הרבה, עד שהם רצים ויגעים מאד כל ימיהם ביגיעות גדולות, ומסכנים עצמם בסכנות גדולות, בשביל למלאת תאותם, כאלו היה עליהם חוב גדול לשלם, הינו חוב העבודה זרה וכו', כמבאר לעיל. וכל ימיהם אינם יכולים למלאת תאותם, ולשלם חוב הזה של תאותם, כי אין אדם מת וחצי תאותו בידו וכו' כנ"ל.

נמצא שאין ממונו ממון כלל, כי אין לו שום הנאה מממונו, כי אל אחר אסתרס ולא עבד פרין וכו' כנ"ל. ועל כן אי אפשר להמשיך שפע ומזונות ולהרויח ממון הנקרא ממון, דהינו ממון דקדשה, שיהיה שמח בחלקו שזהו עקר העשירות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: איזהו עשיר – השמח בחלקו (אבות פ"ד), כי אם על ידי שבירת תאות ממון, שהוא בחינת אמת, שמשם עקר ההשפעה כנ"ל.

ועל כן קשים מזונותיו כפלים כיולדה, כי צריך לילך ולעבר ולשבר הק"ם קלין של תאות ממון כנ"ל, אשר רק על־ידי זה יכולין להרויח ממון. כי עקר השפע נמשך מאמת, שהוא בחינת שבירת תאות ממון.

ובזה מקשר המאמר היטב. והבן שם היטב מאד, כי דברי רבנו ז"ל הם עמקים מאד מאד ויש בהם עמקות גדול:

ט

(שיך לאות א), שם מבאר, שהממון הוא בחינת פנים וכו', עין שם:

ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: פני הארץ הם העשירים, כמו שפרש רש"י על פסוק (בראשית מא נו): והרעב היה על כל פני הארץ – מי הם פני הארץ, אלו העשירים; כי הממון והעשירות הוא בחינת פנים כנ"ל:

שם: תאות ממון הוא בחינת חשך, אנפין חשוכין וכו', עין שם. וכן מרמז בזהר (מקץ דף קצג.): קץ שם לחשך וכו', דא זהמא דדהבא:

י

(שיך לאות ג): ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד וכו', כי כל ישראל נקראים צדיקים על שם הברית וכו', עין שם.

ועל כן יוכל כל אחד, שהוא שומר הברית יותר מחברו, להפיל את חברו, כי הוא בחינת צדיק, פנים דקדשה, לגבי חברו, ועליו נאמר גם כן: ויגרש מפניך אויב וכו'.

ועל־כן צריך לזהר כשיש מחלקת על האדם, שלא יפל לתוך תשוקת הממון, כי אולי חברו פנים דקדשה נגדו, ויש לו כח להפיל אותו, והנפילה הוא שמפילין אותו לתאות ממון כנ"ל, על כן צריך לזהר מזה:

שם: כי כל ישראל נקראים צדיקים על שם הברית. שמעתי אז מפיו הקדוש בפרוש, שאמר שכל ישראל על־ידי שהם נמולים, על כן כלם נקראים צדיקים:

יא

(שיך לאות ד): וזה בחינת מזוזה וכו'. וזהו: והיה שדי בצריך וכסף וכו', כי שדי הוא בחינת ברית וכו', עין שם. וזה בחינת: שדי – שאמר לעולמו די, דהינו ששמח בחלקו ואומר "די" למה שיש לו, ואינו מתאוה יותר, שזהו בחינת שבירת תאות ממון שזוכין על־ידי שמירת הברית כנ"ל:

יב

(גם זה שיך לאות ד): מבאר שם, שעל־ידי מצות מזוזה נתבטל חמדת הממון, ועל כן וכתבתם על מזוזות וכו' כנגד לא תחמד כנ"ל עין שם. עתה בוא וראה נפלאות ה', כי מבאר בירושלמי פאה (ובב"ר פ' לה): ארטבן שלח לרבי חד מרגליתא טבא, שלח ליה רבי חדא מזוזה. ולכאורה הוא פלא: מדוע שלח לו מזוזה דיקא, ולא מצוה אחרת. אך על־פי מה שגלה רבנו ז"ל בהתורה הזאת מבאר הענין היטב, כי מזוזה דיקא מבטל חמדת הממון, ועל־כן שלח לו מזוזה דיקא, כי ארטבן שלח לו מרגליתא טבא, הינו עשירות וממון, כי היה שוה ממון הרבה, ועשה עקר החשיבות מזה. על כן שלח לו רבי כנגד זה מזוזה דיקא, כי מזוזה מבטל חמדת העשירות כנ"ל:

יג

מלחא כי סריא, זה שנפל לסרחון תאות הממון כו'. ועל־כן אפקוהו בלשון: כי סריא, שהוא לשון הנאמר בעכו"ם, כמו שכתוב (שמות לב ח): סרו מהר וכו', כי המשוקע בממון, עובד כל העכו"ם כנ"ל, ועל כן על כל מטבע חקוקה העבודה זרה של העכו"ם:

על־פי הדברים האלה, יבין המשכיל, לפרש כלא סגיא ד"הזהב קונה את הכסף והכסף אינו קונה וכו', הנחשת קונה וכו'", והכלל – מה שהוא מטבע ויוצא, חשוב מעות. עין שם כל הסגיא. וסגיא "אי מעות נקנה בחליפין". וסגיא ד"כל הנעשה דמים באחר" – הכל יבאר למשכיל על־פי התורה הזאת עם עוד קצת הקדמות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף