לבושי שרד/אורח חיים/תרמט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


לבושי שרדTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תרמט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף



טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


ש"ע ס"א בלא סיוע. ע' פירושו בט"ז ודין זה הוא מהתוספת והר"ן לענין קרבן שאם הקדישו הוי שינוי רשות ובא הקנין ע"י המצוה וכאן בלולב צריך ביאור איך משכחת דין זה ונ"ל כגון שמכרו לו באופן שקנאו במשיכ' והגבי' למיפק בי' א"כ ע"י המצוה נעשה הקנין ולא יצא אלא צריך להגביהו אח"כ לצאת בו ודברי פמ"ג בזה תמוהים לי ע"ש:

בש"ע בשאר הימים וכו'. ע' שמחת י"ט דף קס"א:

מג"א סק"א וכן הוא לעיל. ר"ל כמו שהדין לענין לולב ומיניו כן הוא הדין לענין ציצית או כוונתו להביא ראיה משם דכשקנאו קרינן ביה משלכם וכמבואר שם בש"ע ע"ש:

סק"ב מאי פריך גבי אונכרי וכו'. היינו דינא דר"מ כאן שלא יקצץ הישראל בעצמו ולשון הש"ס בזה הובא בט"ז סי' תרס"ד ע"ש:

שם וליקני' בשנוי השם וכו' וה"ה דקשה ממאי דפריך התם ולקניה בשינוי מעשה על שניהם תירץ המ"א דהתם בש"ס כבר היה יאוש כמבואר שם וא"כ הוי תרתי דהיינו שינוי השם ויאוש או שינוי מעשה ויאוש והמחבר מיירי בשינוי מעשה גרידא בלי יאוש:

סק"ג וכן משמע ברש"י. גבי אוונכרי כ' רש"י שאם יקצוץ הישראל בעצמו יאוש לא קני ואפי' קנה הוי מצוה הבאה בעבירה משמע דפליג על המחבור וס"ל דאפי' במקום שקנה הוי מצוה הבאה בעבירה ומ"מ בשקוצץ הנכרי מותר להישראל כיון שהוא עצמו לא גזלו לא הוי מצוה הבאה בעבירה:

שם בסופו. דלהוי יאוש ושינוי רשות וכו' כשקוצץ הנכרי אלמא דאפי' לאחרים הוי מצוה הבאה בעבירה כל שלא קנאו וכ"ת דהוצרך ליאוש ושינוי רשות לענין יום ראשון כבר הקשה כך בפמ"ג ותירץ דמשטת רש"י מוכח לה המ"א דס"ל דיאוש קני ואפ"ה הוי מצוה הבאה בעבירה ולאחרים לא הוי מצוה הבא בעבירה א"כ למה הוצרך לשינוי רשות אע"כ דגם לאחרים הוי מצוה הבאה בעבירה אא"כ יש קנין גדול יאוש ושינוי רשות ואם כן כ"ש לדידן דיאוש לחוד לא קני וק"ל:

סק"ד נכרים וכו'. ודע דדין זה מיירי שישראל קוצץ לעצמו וכמ"ש רמ"א לצורך לולבו אבל לישראל אחר שרי וכמ"ש הט"ז סי' תרס"ד וע"ז סיים שבא"י ה"ל טבל כיון שהישראל קנאו מנכרי ונתמרח ברשותו ויתבאר דין טבל בסקכ"ז וזה אפי' לישראל אחר:

סק"ו ונותן לחבירו וכו'. כ"כ הט"ז סי' תרס"ד:

ט"ז סק"ג ומדברי הר"ן משמע. זהו תי' על הקו':

סק"ט עסי' י"ד ס"ג וכו'. דשם כ' דבהשאיל לו טלית מצוייצת מסתמא במתנה נתן כדי שיברך. ואע"ג שיש לחשוש שמא השאילו שיתעטף לכבוד ולא למצוה כ"ש כאן שהשאילו האתרוג לצאת וע' מ"א סי' תרנ"ח סק"ג:

סק"י מתשיל עלי' כיון דלאו מצוה לאתשולי עליה משא"כ בע"ז בסקי"ג:

סקי"א ולבסוף עבדו. דבהא קי"ל בי"ד סי' קמ"ה דכל הפירות וגוף האילן מותרים להדיוט אלא כל מה שיוציא האילן אחר שנעבד אסור ע"ש אפ"ה לא יטול לכתחלה מאותן שהיה קודם שנעבד דמאיס למצוה ומיהו בדיעבד יצא בזה אפי' ביום א' כיון דמותר להדיוט כ"כ התוס' שם:

ט"ז בסופו מ"מ שמא יש הרוב מחמת חלק שאין מין אתרוג כצ"ל:

מג"א סקי"ג שאם נתבטל כיון דיש לה היתר ע"י ביטול לא מיכתת שיעורו וכמו בדמאי הואיל ויש לו היתר אי מפקיר נכסי' ולא הוצרך המ"א לזה אלא באתרוג לפמ"ש בסק"כ דאם אסור באכילה פסול כל ז' ומכ"ש כשאסור בהנאה אע"ג דלא מיכתת שיעוריה מש"ה הוצרך לדמותו לדמאי אבל בלולב ושאר מיניו לא צריך לזה דאינהו לא מיפסלי אלא היכא דמיכתת שיעוריה וזה שיש לו ביטול לא מיכתת ובס"ק הקודם שכ' המ"א משום דמיכתת לא הוצרך לזה אלא בלולב ומיניו משא"כ באתרוג א"צ לזה משום דאסור בהנאה וק"ל:

סק"ה באותו שעה. תימא דאיפכא הוא וכמ"ש בדברי המ"א סקי"א ע"ש וי"ל דמ"ש הט"ז שהפירות שישנן באותו שעה פסול ר"ל לא יקח לכתחל' משום דמאיס כמ"ש המ"א סקי"א ומ"ש ל' פסול לאו דוקא ולפי שהמחבר כ' מותר ליטול דהיינו לכתחלה כיון . שאינו נעבד לכן כ' דבנעבד פסול לכתחלה אבל מה שמסיים דמה שגדל אח"כ לא גרע מפשתן כו' תמיה דשם מיירי בפשתן שהיה בשעה שנעבד משא"כ התוס' הרי אסור אף להדיוט וי"ל דמל' הרמב"ם והמחבר בי"ד סי' קמ"ה משמע דלא נאסר אלא מה שגדל בעת שעובדין אבל אם פסקו מלעובדו מותר אח"כ מה שיוצא (ולדינא דין זה צריך תלמוד) א"כ מיירי הט"ז מזה וקאמר כיון דהוי שינוי הוא בריה חדשה מותר לכתחלה דלא מאיס. שוב ראיתי שעמד בזה בא"ר והפמ"ג תירץ וע"ש:

סקי"ז שעל ניטל העוקץ מקשה פשיטא וכו'. שהקשה בניטל העוקץ דפסול משום חסר מאי קמ"ל מתני' הוא דחסר פסול ומדלא מקשה אפיטמתא היינו משום דק"ל דאין זה הדר וחמיר מחסר או שאפי' אין חסר כלל שכל רוחב הגומא מכוסה פסול ע' סי' תרמ"ח בדינים אלו:

סקי"ט וכמ"ש הרא"ש והטור וכ"מ בתוס' דבתחלה כצ"ל. שהם כתבו דאחר יום ראשון אפי' לכתחלה מותר לאכול ממנו רק שישאיר ממנו כשיעור כדי לצאת בו ואע"ג דאיתקצאי למצותה ביתר מכשיעור לא איתקצאי עכ"ד ולא הזכירו תנאי משום דמיירי שהפריש ליום ב' והב"י מוקי דבריהם כשהתנה וכמ"ש רמ"א כאן ומשמע דס"ל להב"י דאע"ג דמפריש ליום ב' צריך תנאי עז"כ המ"א דלא כמ"ש ב"י. ומ"ש המ"א וכ"מ בתוס' הוא בדף מ"ו והובא בב"י דמתחלה כתבו רק כדברי הרא"ש הנ"ל ואח"כ כתבו ואע"ג דביום ראשון נאסרו כול' מ"מ מועיל תנאי עכ"פ הרי דבתחלה לא הזכירו תנאי משום דמיירי תחלה בהפריש ליום ב' ואילך:

שם ובב"י סי' תרפ"ג כ'. כוונתו לפרש שיש כאן פלוגתת הפוסקים כי התוס' שכ' דביום ראשון נאסר כולו ור' חנינא תנאי עשה שיהיה כולה ליום ראשון ומקצתה לשאר ימים משמע דביום ראשון עצמו אין תקנה לאוכלו אפי' בתנאי וכן בשאר ימים שיאכלנו כולו לא מהני תנאי והטעם משום דס"ל להתו' דתנאי לא מהני לאותו יום בעצמו שנעשה בו המצוה (וכ"כ המ"א סי' תרס"ד סק"ט) ומש"ה ביום א' ע"כ כולו אסור ובשאר ימים השיעור עכ"פ אסור ולא מהני התנאי אלא על איסורא דרביע עליה מיום א' דהיינו על כולו הוא מתנה להפקיעו ביום ב' דהיינו על היותר משיעור אבל הרשב"א כ' דיוצא בו ואוכלה משמע שאוכל כולו באותו יום שיצא בו ולכן כ' ולא דמי לעצי סוכה ובעצי סוכה לא מצינו כלל דלא מהני התנאי על היותר משיעור ואדרבא התו' שבת דף כ"ב כ' דביותר משיעורו מהני תנאי (וז"ש המ"א וע' בשבת דף כ"ב) וא"כ מאי הקשה הרשב"א מעצי סוכה אע"כ דס"ל דבאתרוג אפילו שיעור האתרוג מהני תנאי לאוכלו ביום ההוא עצמו שיצא בו וא"כ מהני תנאי גם ביום א' וכן מוכח מהר"ן שתלה הטעם דמהני תנאי משום דה"ל כאלו לא הי' של מצוה מעולם הובא בב"י ססי' תרל"ח א"כ משמע דלאותו יום עצמו מועיל התנאי אפילו על שיעור הצריך למנוה וא"כ יש בזה מחלוקת הפוסקים והוא המשך דברי המ"א:

שם להריח בו במ"ש וכו'. במ"ש להבדלה:

ט"ז סק"ח ואז אנו מפרשים דרב לא פסל כולו רק עד אחר שחתכו זה אינו וכו' כצ"ל:

מ"א דף כ"ב בתו' שם תירץ כו'. זה ענין בפ"ע שהתוס' שם הקשו על ר' חנינא דאכיל ממנו ונפיק בי' והא אסור לאכול קודם נטילת לולב ותירצו דאפי' ביום ב' וכו' קצת נראה שיש כאן חיסור לשון וכנ"ל מה שהקשה איך אכיל ר' חנינא קודם דנפיק ביה תירצו שם בתוס' וכו':

סק"ב דאסור באכילה פסיל. ומכ"ש אם אסור בהנאה:

שם שאין בו דין ממון וכו'. ותירצו בתוס' דנ"מ בשאר ימים משא"כ להמחבר קשה:

סק"ט גם מלשון הגמ' מוכח דפסול כל ז' כצ"ל:

ססקכ"ז לא נשתייר רובו כשר וכו'. מדמדמה לה לשיורי ציצית שנתבאר לעיל סי"ב:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.