לבושי שרד/אורח חיים/רסה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבושי שרד ‏ אורח חיים רסה

מג"א סק"א ומ"מ אף לר"ש אסור דאע"ג דס"ל לר"ש דפטור מ"מ אסור:

רסק"ב תחת נר של שעוה. היינו נרות שלנו וחושש שמא יפול וידליק מה שתחתיו ומניח שם כלי שיפול על הכלי וגם הכלי יוכל מיד לנערה כמבואר בסימן רע"ז עיין שם:

שם כדעת הי"א. בסי' ש"ט ס"ד דס"ל דלא נעשה בסיס לדבר האיסור אא"כ הניחו אדעתא שישאר שם כל השבת וכיון שהניח הכלי מסתמא היה דעתו שאם יפול הנר לנערו מיד כדי שלא ישרוף הכלי א"כ לא נעשה הכלי בסיס:

שם למקצת שבת. ר"ל אע"פ שהיה דעתו לנער מ"מ אסור לעשות כך שיפול האיסור על הכלי דמבטל מהיכנו לשעתו טרם שמנער הובא דעתו ברס"ו במ"א סקי"ד:

שם מדפריך בגמרא אהך דינא דסעיף זה דמבטל מהיכנו פריך מדינא דסעיף ד' ומשני שאין בהם ממש ואין בטל הכלי:

סק"ג ואם לא נטף. שנתן הכלי מבע"י ולא נטף כלום מותר לטלטל הכלי בשבת שבש"ג עצמו כת' ואם לא נטף לתוכו שמן מבע"י כו' ולשון זה תמוה דאם נפרש דכשלא נטף מבע"י אף שנטף משחשיכה מותר לטלטלה הא ליתא דהא אף כשהניח הכלי בשבת ונטף בתוכה אסור לטלטלה דהא חשבינן ליה ביטול כלי מהיכנו ואם נפרש הכוונה דלא נאסר מבע"י קשה הא אפי' אם נוטף ליכא איסורא מבע"י דהא לא הוקצה השמן אלא בין השמשות וכן הביא הא"ר קושיא זו ונדחק מאוד ולכן השמיט המג"א בכונה תיבת מבע"י וס"ל דט"ס הוא בש"ג אלא הכוונה שעמד שם הכלי עד שחשיכ' ולא נטף לתוכו כלל ולא נאסרה במחשבה. והפרי מגדים שהביא דברי הא"ר על דברי המג"א לא עשה כלום. איברא נ"ל ברור שבחנם הרעישו כל הגדולים אלו המי"ט והא"ר והמ"א כי דברי הש"ג כנים ונאמנים. ופירושו שאם לא נטף מבע"י אע"פ שנטף משחשיכה לא נאסר הכלי לטלטל כשמנער הניצוצות ממנה. והיינו דהא כת' המ"א הובא במג"א רסק"ב דהא דחשבי' ביטול כלי מהיכנו אף דיוכל לנערו היינו משום דאינו רוצה לנערו משמע דאם ניערו שרי לטלטל הכלי. אלא דבאמת אפילו ניערו הוי לו לאסור לא מבעיא לסברא הראשונה שבסימן ש"ט אלא אף לדעת הי"א אסור כאן דהא כתבתי באות ג' דבנר של שעוה מותר לדעת הי"א אלו משום דמסתמא היה דעתו שינערו שלא ישרף הכלי והוא מדברי הב"י א"כ בשמן אדרבא מסתמא היה דעתו שיונח שם כל השבת דהא אינו רצה לנערו ולהפסידו אלא שרי אפ"ה מטעם שכ' המג"א שם ס"ק ב' דכיון דלא היה בה"ש לא נעשה בסיס והיינו דקאמר הש"ג אם נטף מבע"י נעשה בסיס ביה"ש ואסר לטלטלו אפילו כשנערו לכ"ע וכדאמרן משא"כ אם לא נטף אלא משחשכה אע"פ שהכלי הונח שם מבע"י כדי שיוטף לתוכה לא נאסרה במחשבה בעלמא והוי כאלו הונחה הכלי שם בשבת דמותר לטלטלה כשמנער וזה נכון ולפי שאין דרכי בחיבורי זה להאריך בחידושין אין להאריך יותר ודו"ק:

סק"ד דס"ל כת"ה. הובא במג"א סי' ש"י סק"ג:

שם ליגע בביצה. הוא בסקי"ג במגן אברהם סק"ב:

שם דדעת הרב כמש"כ. ר"ל כדעת המ"מ:

שם ובד"מ כת'. זהו תירוץ על הקושיא:

ש"ע ס"ד לקבל ניצוצות שלהבת הנוטפות מן הנר כדי שלא יודלק מה שתחתיו רש"י דמ"ב. וע"ז רמזו המג"א סק"ב במ"ש וכ"מ מפירש"י גבי ניצוצות ר"ל דאע"ג דיש בו חשש הדלקה מ"מ לא ברי הזיקא:

ט"ז סק"ב ביטול כלי מהיכנו לשון זה אינו כלל בתוס' וכאן הוא ט"ס וצ"ל שהוא גורם כיבוי:

מג"א סק"ח ועי"ל דאסור וכו' לב' תירוצים הראשונים שרי לעשות מחיצה משלג וברד ולתירוץ זה אסור הא דמותר להעמיד כלי חרס חדשים מלאים מים בסי' של"ד סעיף כ"ב לפי שהכלי מפסיק:

ש"ע סעיף ד' מים בעששית שקורין לאמפא:

מג"א סק"י גרם כיבוי מותר היינו האי דשל"ד סעיף כ"ב שעושה כ"ח חדשים מלאים מים ודומיהם

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.